אור ברסלב
שות לבוש מרדכי אבן העזר › סימן מב בענין הנ"ל

שות לבוש מרדכי· רבי משה מרדכי אפשטיין

אבן העזר · סימן מב בענין הנ"ל

סימן מא בדין מינקת חבירו

כבוד ידידי הרב הגאון הנעלה וכו' כש"ת מוה"ר ר' משה מירוויש שליט"א הגאב"ד דקייפטאן מכתב כתר"ה קבלתי ומגודל טרדותי לא השבתי עד כה, ואת כתר"ה הסליחה, והנה כתר"ה במכתבו האריך לסתור דברי, ולדעתי שלא בצדק.

ז"ל כתר"ה, מה שמחליט כבודו לדבר פשוט שבמת והניחה מעוברת אם לא הניקה דלא משתעבדא להניק, לא אדע מנין לו זה, הלא כל אלמנה מחויבת להניק וכו', ומדברי כת"ר יוצא שהמחבר משוה דין גרושה לאלמנה ואלמנה לגרושה באין חילוק וכו', לא דק כ"כ בדברי המחבר. שהוא אינו אומר ללמוד דין זה מזה, וכל הדין בין הי"א הראשון בין הי"א השני הוא לענין דין דגרושה וכו' דהריב"ש מסיק לאסור בגרושה וכו', אבל באלמנה אין שום רמז בהמחבר וכו' ולא עוד אלא שהי"א הראשון שמביא המחבר הוא המ"מ והרשב"א שהביא המ"מ וכו' וכו' ע"כ דברי כתר"ה.

והנה כל המדקדק בדברי המחבר יודה שא"א כלל לפרש בדברי המחבר מ"ש ויש מי שאומר דאשה שמת בעלה והניחה מעוברת ולא הניקה כלל בנה צריכה להמתין כ"ד חדש ומשמע מדבריו דה"ה לגרושה, דמה שאמר יש מי שאומר, כונתו, דיש מי שמשמע מדבריו דה"ה לגרושה, דהרי הוא אומר יש מי שאומר ואומר ומשמע, והמחבר בשו"ע שלו לא שנה לנו הראיות רק הדינים. ואף אם כותב ראיות הי' כותב יש מי שמתוך דבריו שכתב באשה שמת בעלה וכו' משמע דה"ה לגרושה, אבל אם כתב ויש מי שאמר באשה שמת בעלה, הכונה, דבהאי דינא גופא יש שאומר כן, מכלל דיש מי שאינו אומר כן, וכל היודע לשון המחבר בשו"ע יודה לזה.

ומדבריו בב"י ג"כ משמע כן שמביא תשובת הריב"ש דאשה שמת בעלה והניחה מעוברת וילדה ולא הניקה אם בנה שגם זו צריכה להמתין כ"ד חדש וכו', לדברי כתר"ה מאי חידש לנו הריב"ש שגם זו צריכה, מאי שינויא איכא בה, הא היא אלמנה שמת בעלה ויש לה בן, ובודאי דאסורה להנשא עד כ"ד חודש, לדברי כתר"ה דבאלמנה אין חילוק ועוד דקדוק שדקדקתי למה כתב הרשב"א והניקה וכו'.

ומה שכתב כתר"ה דלפי דברי דאין חילוק בין אלמנה לגרושה יטעו כל הראשונים שחילקו בזה, לא עלתה זאת על דעתי, גם מה שכתב דלדברי תקשה היכא שהיתה נזונית הא מחויבת היתה להניק, כל הדברים האלו יבוארו לפי דברי שכתבתי בפירוש דהר"ש הזקן ס"ל דאמרו חכמים דלא ישא מינקת חבירו, א"כ היינו דווקא באלמנה שחיובה להניק מטעם שנתעבדה לבעלה, וגם הניקה, דמקריא מינקת מטעם שהיא מניקה ומינקת חבירו שנשתעבדה לבעלה, בכה"ג אסרו דלא ישא אדם דעי"ז שישאנה יפקע שעבוד הבעל, ולא תוכל להניק מטעם דמעיכר חלבה, והיא מחויבת לבעלה, משו"ה אסרו דלא ישא ואם נשא יוציא, אכן בגרושה דלא נשתעבדה לבעלה אף בהכירה, דכופין אותה להניק לא מטעם שיעבוד אלא משום סכנתא דולד, בכה"ג לא מקריא מינקת חבירו ולא גזרו.

אכן הרשב"א והמ"מ ס"ל דגם בגרושה היכא שהולד כבר הכיר אותה דאמרו רבנן דכופין אותה להניק. ג"כ מקריא מינקת חבירו כיון שהיא מחויבת להניק.

אכן היכא שלא הכיר עדנה, בזה יש חילוק בין גרושה לאלמנה, דבאלמנה שאין להולד אב שימסמס ומשועבדת היא להבעל להניק, מקריא מינקת חבירו, דהרי היא מחויבת להבעל להניק וגזרו שלא ישא כדי שלא יגרום נזק להולד ולבטל שעבוד האב, אבל בגרושה דלא מקריא כלל מינקת חבירו, שהרי לא נשתעבדא כלל דאי בעי לא תניק, וכיון דמצינו דגזרו חכמים רק במינקת חבירו, גרושה היכא דלא הכיר אף שהניקתו ומקריא מינקת אבל לא מינקת חבירו, בכה"ג לא גזרו, ולפי דברי הרשב"א והמ"מ, אלמנה שמת בעלה ולא הניקה אף שמה"ד היתה מחויבת להניק, אבל כיון שלא הניקה הרי לא היתה כלל מינקת, וכמו דדייקו הרשב"א והמ"מ תיבת חבירו, דמשו"ה לדידהו מותר בגרושה היכא שלא הכירה, בודאי דדייקא תיבת מינקת, ואם לא הניקה אף שעברה על חיובא עכ"פ מינקת לא הוי היכא שלא הניקה כלל, והריב"ש ס"ל דהיכא שילדה לאחר מיתת בעלה ולא הניקה ג"כ אסורה דאף דלא מקריא מינקת כיון דאסרו חכמים במעוברת מטעם דראוי' להניק, אסור אף היכא דלא הוי מינקת, וגם בגרושה אסור דלא דייק תיבת חבירו, וא"כ אף היכא דלא הכירה אסור. משו"ה כתב המחבר דיש אומרים כן דלהרשב"א והמ"מ היכא דלא הניקה מותרת אף שאין אב דלמסמס עכ"פ מינקת לא הויא ורז"ל גזרו רק במינקת, ורק במינקת חבירו, אלא דלדידהו אם יש חיובים להניק והניקה היינו בהניקה עד שהכירה אף בגרושה אסור, וכ"ז ברור בדעת השו"ע.

וכמובן אזדא הקושי שהקשה כתר"ה מדברי המחבר בסעיף י"ג, יכולה לומר איני מניקה אלא בשכר וכו', אעפ"י שאינה יכולה להנשא עד סוף כ"ד חדש, דכבר כתבתי דאף שיש לה עצה לסלק חיוב ההנקה, משום, זה אסרו רבנן. שלא תנשא כדי שלא תסלק, וכיון דלא תנשא תקיים שיעבודה ולא תבטלו.

ומה שכתב כתר"ה, ז"ל, עיין בח"מ ס"ג י"ג שכתב מלשון זה, משמע דבשכר מחויבת להניק והיינו דוקא בנזונית, ופלא אם נזונית הלא מחויבת בחנם, גם הוא סותר א"ע בסי' צ"ה ס"ק ג' שכתב,. אינה מניקה אלא בשכר אפילו בעני מיירי כשאינה רוצה לזון מהם, ולא מצאתי מעיר ע"ז עכ"ד כתר"ה, ולא אדע מאי קשי' לכתר"ה, כונת החלקת מחוקק, דהיכא דהם רוצים ליתן לה מזונות אלא שהיא אינה רוצה לזון ואומרת איני נזונית ואיני עושה, אז מחויבת להניק בשכר, אבל היכח דהעיכוב מצד הבעל או מן היורשים שאינם נותנים לה מזונות אז אינה מחויבת כלל להניק.

מה שתמה כתר"ה על תשובת רעק"א שכתב שרק הר"ן כתב אליבא דר"ש הזקן טעמא משום דאיכא אב, וכל הראשונים לא הזכירו זה, ותמה ע"ז כתר"ה ז"ל פלא כי הלא הרא"ש בכתובות כתב וז"ל, והר"ש הזקן ז"ל הי', אומר דגרושה אינה צריכה להמתין כ"ד חדש שאין עלי' להניק את בנה הואיל בעלה קים וכו' אבל כשמת בעלה אעפ"י שאינה מחויבת להניקו מ"מ כיון שאין לו אב עשו חכמים תקנה שתניק האם עכ"ל הרא"ש עכ"ד כתר"ה.

לענ"ד אין ענין דברי הרא"ש לדברי הר"ן, דברי הרא"ש ק קאי לענין ההנקה, דמשו"ה בלא הכירה בנתגרשה אינה כופה להניק אף אם יתן לה מזונות, ובהניקה באלמנה כופין אותם היורשים להניק, משום דבגרושה שהאב קיים לא חייבו אותה חכמים להניק, אבל באלמנה שאין האב קים, אף דמן הדין אינה מחויבת שהרי יכולה לומר איני נזונית ואיני עושה, אעפי"כ עשו חכמים תקנה ושיעבדו אותה להניק בשכר, אבל לענין איסור להנשא אין הטעם משום שיש אב, אלא תלי בחיוב להניק, ולדברי הרא"ש במזנה דלא שייך כופין להניק, דאין מי שיכיף אותה לדעת הגהת מרדכי שריא להנשא, אבל הר"ן כתב דטעם הר"ש הזקן דבאלמנה אם יתעכר חלבה לא יהי' אב למסמס ביעא וחלבא משו"ה אסורה להינשא, א"כ גם מזנה דאם יתעכב חלבא לא יהיה מי שימסמס, גם במזנה אסורה, לזה כתב הגרע"א דרק הר"ן כתב דבאלמנה שאם יתעכר חלבה מטעם דלא יהי' מי למסמס משו"ה אסרו, אבל הרא"ש כתב רק דתלי אם יכופו להניק, והרי הגרע"א בעצמו לאח"כ מביא דברי הרא"ש, ואח"כ רוצה להשוות, מפרש דהאי עשו תקנה דכתב הרא"ש הכונה שלא תנשא ולפי"ז מפרש דגם הרא"ש ס"ל הטעם משום דבאלמנה ליכא אב, אבל בתחילת דבריו כשכתב הגרע"א דהר"ן יחידאה הוא פירש דברי הרא"ש דעשו תקנה שתניק:

היינו שחייבוה להניק אף באמרה איני נזונית, או שתבעה כתובה, דאעפי"כ מחויבת להניק (אבל דוקא בהתחילה להניק קודם שאמרה איני נזונית, דכבר נקראת מינקת חבירו).

ולפי דברי שכתבתי לתרץ הקושי' של הנו"ב מדברי ב"ש דס"ל אין כופה להניק, ואעפי"כ אסורה להנשא, וכתבתי דאם היא מניקה שאין לה צער דגופה גם ב"ש מודה שמחויבת, אלא דיש לה לומר עתה יש לי צער, אכן היכא דמניקה אז גם ב"ש מודה שחיוב הנקתה מצד הדין, לפ"ז לא קשה קושית הב"ש בס"ק ל"ו אלמנה עשירה הא איננה מחויבת, והני דבי ריש גלותא הא היו עשירים.

אכן לפי דברינו כיון שהיתה מניקה בחיי בעלה דאגלאי מילתא דאין לה צער, א"כ אם אין לה צער אף בהכניסה כמה שפחות מחויבת, והוי כמו מזיגת הכוס, ודלא כתשובת אמונת שמואל, ובמת הבעל מחויבת להניק מן הדין.

מה שכתב לדרות תירוצי על קושית תוספ' על הר"ש דהא גם באלמנה אם אמרה איני נזונית ואיני עושה אינה מחויבת, ותירצתי כיון דאם לא אמרה היא מחויבת א"כ הנשואין גורם שתסלק השיעבוד, וכתב כתר"ה דכונת תוספ' להקשות לפלוג באלמנה גופא, ובזה אזל תירוצי, לא אדע מאיזה טעם אזל, דהרי לדברי באלמנה אף שיש בידה לסלק השיעבוד ג"כ אסורה, ואם כונת כתר"ה דהי' לפליג היכא שסלקה קודם השיעבוד, היינו קודם לידתה תבעוה להנשא, לדברי, שנה בפירוש החילוק, דהרי אמרו לא ישא מינקת חבירו, דלדברי הרא"ש היכא דאינה מחויבת כלל לא מקריא מינקת חבירו, וא"כ היכא דמקודם כבר תבעוה להנשא איננה בכלל מינקת חבירו.

ויתר הדברים שכתב כתר"ה לדברי הרמב"ם דלא גרס אלא, מוכח דהיכא שמקודם מסלקת אין איסור מטעם דלמניקה קיימא, מבואר הכל בתשובתי הקודמת:

כ"ח שבט תרפ"ג

תוכן העניינים

שות לבוש מרדכי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה