אור ברסלב
שות לבוש מרדכי אבן העזר › סימן מ אשה שנשאת לכהן והעידו עליה שלפני זמן רב יצאו עליה קלא דלא פסיק שנבעלה לעכו"ם וילדה בן

שות לבוש מרדכי· רבי משה מרדכי אפשטיין

אבן העזר · סימן מ אשה שנשאת לכהן והעידו עליה שלפני זמן רב יצאו עליה קלא דלא פסיק שנבעלה לעכו"ם וילדה בן

סימן לט

כבוד ידידי הרב הגאון חו"ב כש"ת מו"ה ר' יעקב מעסקין הכהן שליט"א רב דנאווא פראגא, כעת בפאנעוועז

קבלתי מכתבו, וכתר"ה פנה אלי בשאלה ע"ד אשה שנשאת לכהן ונודע שבעת שהיתה בתולה יצא עלי' קלא דלא פסק שנבעלה לעכו"ם וילדה בן, וזהו לערך ארבעים שנה, ולע"ע מעידה בת רב העיר שזוכרת את הקלא דלא פסיק ויוכל להיות שהוחזק בבי"ד, וכדומה להשואל שראה בספר אחד שהתיר מטעם שיטת ר"ת דביאת מצרי נחשב כביאת בהמה עכ"ד.

א) והנה אין הספר בידי, ובודאי אין לסמוך על זה כלל דזהו נגד כל הש"ס דילפינן מבת כהן כי תהי' אלמנה וגרושה, דאם נבעלה למי שאין לו אלמנות וגירושין נפסלת, וזהו עכו"ם ועבד, דכל קרא להכא הוא דאתא, וכל המשניות דיש בו פחות מבן ג' שנה דנפסלה יוכיחו.

אכן לא ביאר לנו כתר"ה תוכן השאלה, דאם לא נודע לנו עתה אלא מפי בת הרב, וכי נאמנת בת הרב לאסור אשה על בעלה, ואם הכהן מאמין לבת הרב אף אנו נימא לי' דהרמ"א באה"ע סימן קע"ח הביא דעת אלו שסוברים בזה"ז מנדין למי שמאמין לע"א, ואף למאן דפליגי הוא דוקא באומר שנטמאה, אבל היכא דהוי רק קלא, דכל איסור דקלא הוא רק מדרבנן, דהרי לבתר נשואין לא חיישינן, כו"ע מודו דאסור לו להאמין, דהרי ביו"ד קכ"ז איתא דמלמדין לומר איני מאמינך, ועי"ש דס"ל להרמ"א אפילו אם מאמינו בלבו באיסור דרבנן, אם אומר איני מאמינך שרו, וא"כ עתה שיש חדר"ג הוא גורם מעצמו לגרשה בע"כ. שיוכל לומר איני מאמינך. א"כ הרי הוא עובר על חדר"ג.

ומה שכותב כתר"ה שיש רגלים לדבר, שלקחה בע"מ שאינו לפי כבודה, דודאי גם המעשה הזאת שבעלה הי' לא לפי כבודה הוא ג"כ מפי בת הרב, שהרי מי יודע מה הי' בארבעים שנה מקודם, ואם יודעים הרי היו מעידים לנו על הקול, אכן אולי כונת כתר"ה שכתב "נודע" שיש מעידים על הקול, ומה שכתב שבת הרב, הוא לרוחא דמילתא, ג"כ אפשר להתיר, שהרי כתב כתר"ה דילמא הוחזק בבי"ד, הרי דאין לנו ידיעה שהוברר הקול בבי"ד, וכיון דאפילו הוחזק בבי"ד הוי רק חששא דרבנן, דאילו קול שהוחזק בבי"ד הוא ספק דאורייתא הי' אוסר אף לבתר נשואין, ע"כ דלא הוי רק חששא דרבנן, א"כ אם לא נודע לנו שהוחזק בבי"ד, הוי ספק דרבנן ולקולא.

ב) אכן אולי יש עדים שהיתה מעוברת, והקול יצא אז שזה מעכו"ם, ומיירי כגון שהיתה בשכונה של יהודים. שאילולי הקול היתה מותרת, אך כיון דאיכא קלא דמעכו"ם אסורה, ובכה"ג לפירוש הר"ן והרא"ה והריטב"א גבי מעשה דקידש באבנא דכוחלא (בקדושין ד' י"ב) כדאמרינן. הא איכא סהדי דידעי דאיכא שוה פרוטה, ומסקנא דסבירא לן כאביי ורבא דחיישינן משום שיצא הקול, ופירשו הר"ן והרא"ה והריטב"א דמיירי אפילו לא:

הוחזק בבי"ד, דכיון שהי' המעשה דקידש וספק לן אי הוי שוה פרוטה אפילו קול שלא הוחזק אוסר.

אכן הא בשבוי' אמרינן עדים בצד אתסן ותאסר, והא התם ג"כ יצא הקול מעידי טומאה:

ולא מיבעאי לגירסא אם הקילו בשבוי' דאיסור לאו נקל בא"א הרי דבשבוי' לא חיישינן, והכא נמי הוי רק איסור לאו ג"כ מותרת אף באופן זה, אלא אפילו לגירסא אם הקילו בשבוי' משום דמנוולא נפשה לגבי שבאי, ג"כ שרי', דהא התם יצא קול שיש עדי טומאה ומאי מועיל מנוולא, ועכצ"ל כיון דבשבויות מנוולא נפשה לגבי שבאי ואין מצוי שיהי' עדי טומאה משו"ה שכיא, משא"כ במעשה דאבנא דכוחלא הרי אפשר שיש עדים שיודעים שהי' שוה פרוטה, וא"כ הכא שמסתמא היתה דרה בשכונה שרובא ישראל וא"כ אינו מצוי שתהא נבעלת לעכו"ם, בכה"ג שריא, ואף. שיש לחלק דהתם בשבוי' אינו מצוי במציאות, שאשה מנוולא נפשה, אבל הכא רק מדינא הוא, אכן כיון דקי"ל אשה מזנה בודקת ומזנה, א"כ גם הכא אין מצוי שתהא נבעלת לעכו"ם.

ואילולא דברי הראשונים, הוי אמינא דהגירסא בגמ' אם הקילו בשבוי נקל בא"א ומה שהקשה בתוספ' מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת, והרי גם בשבוי' יוכל להיות איסור סקילה כשישמש על המזבח בשבת נראה עפ"י דברי התוספ' בנ"מ כ' דגבי דבר שבערוה החמירו יותר דאף במשאל"ס החמירו, והכא אם הי' שוה פרוטה הוי דבר שבערוה, אבל בשאר איסורים לא החמירו.

ועוד אפשר כיון דאף היכא דהוי מעשה קדושין לא הוי רק אלא חששא דרבנן, דאם הי' מפני הקול חששא דאורייתא, איך כתב הר"ן בשם הרא"ה דדוקא אם יצא הקול קודם אירוסין, אבל אם יצא הקול אחר שנתקדשה לשני אין חוששין, א"כ אף היכא דהוי מעשה עלי' לומר דהוי רק דרבנן, ויש לעיין מה שאסרו רבנן ביצא הקול, אי הטעם משום דמדרבנן חוששין שמא הקול אמת, או כיון שיצא הקול, משום הסר עקשות פה אסרו רבנן לישא, ובכה"ג אמרו אף אם נשאת תצא.

ונראה לי, כיון דאמרינן דאם יצא עלי' קול שנתקדשה לאחד מבני פלוני מותרת, דאמרינן דילמא להקטן. ואם נימא דבאמת חוששין שמא היו קידושין אחרי שיצא הקול, א"כ בשלמא אם היו לפלוני שני בנים אחד גדול ואחד קטן היתה מותרת משום שהיינו אומרים שמא אינו כלל אמת, ואם הקול אמת שמא נתקדשה להקטן, אבל אם יש לפלוני הרבה בנים ואחד מהם קטן, הרי נאמר כיון דרוב בנים אינם קטנים נתקדשה בודאי להגדול, אם הקול אמת ואמאי מותרת, ואף אם נימא דלא שייך בכה"ג זיל בתר רוב, אבל לישנא דגמ' דאמר מימר אמרי עיינו רבנן, הרי דלא אנן אמרינן אלא דכן יאמרו, הרי דעיקר טעמא דחוששין לקלא משום לזות שפתים, והיכא דאין לזות שפתים דאנשים יאמרו שהי' באופן המותר אין איסור, א"כ עיקר הטעם דיוציא משום דעבר אדרבנן ששם ונשא אשה שיש לזות שפתים.

לפי זה אולי אפשר לומר דהיכא דכבר נשתקע הקול ואין עתה ידוע, הוא איסור שחזר להיתר, דעתה כשנשא לא הוי ידוע ואין כאן לזות שפתים. אכן לא מצאתי ראי' לדבר זה.

עכ"פ אם אין עדים רק עדות בת הרב, וגם היא איננה יודעת, אם הוחזק בבי"ד, לדעתי יש להתיר ולומר לו שלא יאמין.

ג) אכן אחרי שתורתינו הק' התירה להשביע כדי לעשות שלום, ולדעתי יש לישב קושית התוספ' בריש פ' ארוסה בסוטה על דברי רש"י דס"ל דאפילו לית לן דרב הונא דשומרת יבם שזינתה אסורה ליבמה, וס"ל דשריא, אעפי"כ אצטריך לאשמעינן דשומרת יבם לא שותה, והקשה בתוספ' כיון דלא נאסרה מאי שייך קינוי, והא בגמ' אמרינן לעיל דף י"ח כל שתבעל ולא תהא אסורה לו, לא היה מתנה.

ונראה לי, דס"ל לרש"י, כיון דעיקר שהתירה התורה למחוק המגילה כדי לעשות שלום בין איש לאשתו, א"כ אף היכא דלא נאסרה עליו כמו ביבמה, אעפי"כ כדי לעשות שלום כיון דאגידה בו היא דשותה, משו"ה איצטריך קרא דאינה תחת אישה אינה שותה. והא דאמרינן וכל שתבעל ולא היתה אסורה עליו לא הי' מתנה, היינו דוקא היכא דמתנה עתה על נשואי הקודמים, כמו ביבמה שנשאת ליבמה ומתנה עמה ע"י גלגול שמא נסתרה מקודם כשהיתה יבמה, וכדפירש רב נחמן בר יצחק ביבמות נ"ח ע"ז קאמר במתניתין דאם לא היתה אסורה אין מתנה על מה שנסתרה כשהיתה יבמה, משו"ה דייק שם ממתניתין דאמן שלא שטיתי שומרת יבם, דס"ל למתניתין כר"ע דיבמה שזינתה נאסרה, אבל הכא במתניתין אשמעינן דלא משקה לה עתה כשהיא שומרת יבם, בכה"ג כדי לעשות שלום, אם אינו רוצה ליקח זונה, אילולא קרא הו"א דמשקה.

לפי זה לדעתי בכה"ג יקראו אותה לבי"ד ויאיימו עלי' וישביעוה שתודה המעשה, ואם תודה תצא. ואם תכפור תשב תחת בעלה, אכן כמובן דבר זה נחוץ לעשות בהסתר לבלי לביישה ברבים.

ד) מה שהקשה כתר"ה, כיון דהיכא דאין עליו חיוב דוהשיב הגזילה לא הוי מצוה הבאה בעבירה, א"כ איך יוצאין ביו"ט שני בערבה גזולה, הא לא הוי שוה פרוטה. לא אדע מאי קשה לכתר"ה, הרי שגזל סאה חטים הרי כל חטה לית בה שוה פרוטה, ואעפי"כ עליו החיוב להשיב כל הסאה, דביחד הוי שוה פרוטה, והרי גזל צמר, כל שערה לית בה שוה פרוטה, וכן אמר רבא גזל שתי אגודות בפרוטה והחזיר לו אחת וכו', עכ"פ כל זמן שלא החזיר, על כל אחת ואחת חיוב השבה שמחויב להשיב שניהם, א"כ אם גזל ערבות בעד שוה פרוטה. כל ערבה שיוצא בה הוי ערבה גזולה ועובר משום מצוה הבאה בעבירה:

ה) ע"ד אם יש קנין בפחות משוה פרוטה:

מה שהביא כתר"ה ראי' מהא דנעץ מחט (קדושין ד' כ"ו ע"ב) הרי דקנה המחט. יש לדחות דהרי מוקי דתלא בה מרגניתא, ויחד עם המרגניתא הקנה, וא"כ קנה שום פרוטה. אכן יש להביא ראי' מהא דקונין בכלי אף שאין בה שוה פרוטה (ב"מ ד' מ"ז ע"א) ואילו לא הי' קונה המקנה את הכלי לא הי' יכול להקנות (עיין נדרים מ"ח) והטעם משום דחזי לאיצטרופי כדאיתא בגיטין (ד' כ' ע"א) ואף בקרקע הדין כן, שהרי בקרקע כל שהוא קונין אגבן, וכל שהוא אף שאין בה שוה פרוטה, ואם לא הי' קונה הקרקע לבדה לא הי' מועיל מה שקונה אגבה שאין בהם אחריות, דדוקא אם להקרקע יש קנין אז קונה על ידה המטלטלין, אבל אם בלא המטלטלין לא הי' קונה הקרקע אז גם המטלטלין לא הי' קונה, וכיון דאף מלא מחט קונה הרי דקונין אף פחות משוה פרוטה.

ו) מה שהקשה כתר"ה על דברי התוספ' חולין ק"מ דמספקא להו אי בהמה של עיר הנדחת כשר לקרבן, והקשה כתר"ה הא ע"כ מיירי דכבר נעשית עיר הנדחת דאל"כ הוה שלל שמים, וכיון דנעשית עיר הנדחת הא אין בה שוה פרוטה עכ"ד כתר"ה.

ובאמת יש עוד להקשות, הא איסורי הנאה לאו ברשותי' דמרא, ואיך יכול להקדישה, ועכצ"ל, דמספקא להו לתוספ' היכא דנעשית עיר הנדחת אבל לא נגמר דינה, דהאי דינא דלאו שלל שמים. הוא היכא דבשעה שהודחו היו שלל שמים, אבל אם בשעה שהודחו לא היו שלל שמים וחל עליהם הדין להרוג, אז, מה שהקדישם אח"כ אין מוציאין מדין עיר הנדחת היינו מחויב הריגה אבל ההקדש חל כיון דעדנה לא נגמר דין והוי כשור שנגח עד שלא נגמר דינו דהקדישו מוקדש. וקודם שנגמר דינו הוי שוה פרוטה ג"כ דהרי חזי לרדיא.

תירוצו דמר על קושית המהרש"א ב"ק ו' הוא טוב, ואפיריון נמטי למר, מפאת כי אין עיתותי בידי הוכרחתי לקצר, ואת כתר"ה הסליחה,. מכבדו ומוקירו.

תוכן העניינים

שות לבוש מרדכי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה