שות ישועות מלכו· רבי ישראל יהושע טרונק
חלק יורה דעה · סימן סט
להנ"ל. אפרש שיחתי, הנה בדבר הר"מ ז"ל ה' טומאת מת דאין עכו"ם מטמא במת אבל במגע מטמא ומבואר בדבריו פי"ב דכל פחות מטפח על טפח כרצוצה דמי והו"ל כנגיעה, ומה שכתב דכל פחות מרום טפח כנגיעה חשיב לאו דוקא פחות מרום טפח אלא פחות מטפח על טפח כמש"כ בריש דבריו ה הא פחות מרום טפח או טפח על טפח, אלא דקשה לשוה. פסק כרבא דס"ל בחולין דף קכ"ג דרחוק טפח נמי מקרי אוהל נגיעה ונראה שהרמב"ם ז"ל מפרש דהא דפליגי אביי ורבא אי מקרי אוהל נגיעה הוא ברחוק מטומאה טפח אבל אין טפח על טפח שברחבו אין חלל טפח דלאביי לא מקרי טומאה רצוצה מגע אלא כשאין רום טפח, ולרבא אפי' גומא עמוקה י' טפחים כל שאין רוחב טע"ט מקרי נגיעה וזה כבר ביאר הר"מ ז"ל בפי"ב דבעינן חלל טפח ולדעת התוס' לא נקרא המשכה כל שמאהיל על הטומאה ואין ביניהם אוהל ולדעת הרמב"ם ז"ל לא מקרי אוהל נגיעה וזה מבואר ממש"כ בסוף פ"ד ומש"כ כ"ת דהרמב"ם ז"ל פסק כר"ש ודלא כר' יוסי הנה בפה"מ לא דחה ברפ"ג דאהלות המשנה דאתי כר' יוסי מהלכה גם מדבריו בפי"ב מה' ט"מ ה"א מבואר דס"ל דהר"ז כנגיעה וכמש"כ, ומה שהביא כ"ת מדברי הרמב"ם ה' טומאת מת שהעתיק דברי ר"ש דרקב אינו מטמא כמגע ואמרינן בפ' העור והרוטב דר"ש פליג על ר' יוסי וזה תימא דהא סתם מתניתין דרפ"ק דאהלות כר' יוסי אתיא ואין דרכו של הרמב"ם לדחות סתם מתניתין מהלכה כיון שלא נפסק בש"ס שאין הלכה כמשנה זו אדרבה מפי' המשנה נראה שהסכים להלכה א"ו דלא כיון הרמב"ם ז"ל אלא בסתם נגיעה ומהטעם שכתב כיון שהם גופין נפרדים אין נוגע וחוזר ונוגע אבל המאהיל בטומאה רצוצה דנחשב כנוגע וסמך עצמו על מש"כ בפי"ב דאוהל כזה נחשב כנגיעה ממש ודאי טמא וכ"כ מה נקרא לדעת הרמב' ז"ל טומאה רצוצה ומה נחשב ע"י המשכה:
ובזה אסיים ואומר שלום ידידו ישראל יהושע חופ"ק קוטנא.