אור ברסלב
שות ישועות מלכו חלק יורה דעה

שות ישועות מלכו· רבי ישראל יהושע טרונק

חלק יורה דעה

חלק אורח חיים

סימן א

בעה"י יום ג' י"ב מנחם אב תרכ"ט לפ"ק. שלום לכבוד ידידי הרב המאה"ג חריף ובקי מוהר"ר שמואל חיים נר"ו אבד"ק אויאזר. ע"ד השו"ב אשר שחט ואחר אשר בדק הריאה וחתך הורדא כמנהג השו"ב שזה אצלם סי' אשר הבהמה כשרה והראו לו אשר הסמנים לא נשחטו רובן ואמר שגם הוא ידע מזה רק שלא רצה להגיד בבית המטבחיים מפני הקצבים יכעיסו ויזלזלו אותו ע"כ הי' בדעתו שכאשר ילך מפניהם ישלח להם שהיא טריפה ומעלתו שיחי' פלפל בחכמה אם נאמן אחר עשיית המעשה לומר האמתלא ופלפל בדברי הש"ע סי' א' וסי' קפ"ה אהובי ידידי באמת שאין זה דומה כלל להתם כמו שהרגיש גם מעכ"ת שיחי' בזה ובודאי אין זה בכלל מוציא טריפה מתח"י אחר שלא יצאה עדיין לגמרי מתח"י לכן הדבר ברור שאין לפוסלו רק להעביר אותו על זמן קצר לבל יהי' רגיל לעשות כזה אבל חלילה לקפח פרנסתו:

ידידו ישראל יהושע:

סימן ב

ב"ה יום ה' לסדר משפטים תר"ן לפ"ק פה קוטנא. שלום להרב וכו' מו"ה ליב בלוני במחוז הראדנא. ע"ד העגלים המובאים בשוק למכור. הנה בעיטור שנדפס מחדש דף י' ע"ב שממנו מקור הדין בסי' ט"ו מבואר להדי' כדברי הטו"ז שמטעם דשיל"מ אסרינן לה, וכן משמע במאירי על שבת דף קל"ו. ומה שהקשה בס' נקה"כ דהא משם אחד י"ל דלאו א"ס גרידא הוא אלא מטעם רובא שהרי ממקום שנתפרשו יש עגלים שהם מבוררים שהם בני ח' ימים ויצאו מס' נפלים וגם אם הנולדים בתוך ח' ימים החמירו שלא לילך אחר הרוב לא גרע עכ"פ ממחצה ואמרינן סמוך מיעוטא ופלגא והו"ל רובא וס"ל לעיטור דבישל"מ מחמרינן היכא דאיתחזק איסור דאינו זבוח דלא נימא כל דפריש, ומה שהקשה עוד בנה"כ דהא בסי' ק"ב ס"ב בביצה ספק טריפה לא אמרינן דהו"ל דשיל"מ כיון דאין המתיר בודאי, יש לומר בפשיטות דהא בדשיל"מ כל שצריך להוציא הוצאות לא מקרי דשיל"מ ואם נתערב מע"ש מקרי ישל"מ, כיון שאין צריך להוציא אלא האיסור לבד, וה"נ מקרי ישל"מ שאפשר שהוא נפל ואם ימות לא יהי' לו היזק רק האיסור, ואין זה ענין להא דסי' ק"ב דשם גם אם יתברר שהיא טריפה תתבטל ברוב, אבל כאן ממ"נ אם יתברר שהוא נפל יהא ניצל מן האיסור ואם תהי' כשרה יאכלוה, ולפ"ז אם שחטו בשוגג דל"ש דשיל"מ מותר כיון דמקור הדין בעיטור נזכר משום דשיל"מ אע"ג דבמזיד אם שחטו אסור, אבל כיון שנהגו להטריף חלילה להקל אבל הכלים יש להקל אחר מעל"ע כיון שלא נזכר בש"ס, ואע"ג דבשבת קל"ו מבואר לאסור אף דיעבד היינו בנודע שנולד מבהמתו וא"י אם כלו חדשיו אבל במביא עגל למכור ויש ס' שמא מאותן שכבר שלמו ח' ימים לא נאסר אלא מטעם ישל"מ ובנשחט בשוגג שרי:

ידידו ישראל יהושע חו"פ קוטנא.

סימן ג

שוכ"ט לכבוד או"נ הרב הגדול מגזע היחס ומעלה מ' אפרים אויערבאך אב"ד בעיר מעזריטש שי'. נועם אמרותיו לנכון הגיעני, וע"ד השור שנפל ע"ג הקרח בפחות מי' טפחים והי' צולע על ירכו ונשחט ונבדק הרגל והורה מעכ"ת להתיר ופלפל בדברי התבו"ש והנו"ב שהם המציאו חומרא דגם בפחות מי' טפחים ניהו דאין חוששין לריסוק איברים מ"מ בצולע על רגלו גרע טפי וחיישינן לפסיקת החוט, והביא דברי הש"מ בשם הראב"ד בב"ק דף נ"א, והנה ידידי מדברי הראב"ד אינו נראה כלל חומרא בנד"ד כי שורש דבריו ליישב דעת הרי"ף שכתב בה"י הא דר"נ בתורא דנפל לאריתא דדלאי דבלא שהתה מעל"ע אסורה גם בפחות מי' טפחים ול"מ בדיקה וזה נגד מסקנת הסוגי' לכן כ' הראב"ד נהי דאדחי דברי ר"נ הראשונים דאין חבט בפחות מי' טפחים לענין מיתה ול"ח לריסוק איברים מ"מ כיון דיש חשש חבט לענין נזיקין כשם שיש חשש בפחות מי' טפחים שנשבר רגלה למטה מן הארכובה כמו כן יש חשש לענין חבוסת גלגולת ושבירת השדרה והחוט ושבירת רגלה למעלה מארכובה דמ"ל למטה מן הארכובה או למעלה מן הארכובה והא דאידחא מימרא דר"נ בקמייתא גם באגנדר משום דפחות מי' דליכא חשש ריסוק ואין החשש אלא בשבורה ממש יש בדיקה גם בתוך מעל"ע ואמאי טרפי' ר"נ לפי שלא שהתה מעל"ע הרי גם לאחר מעל"ע צריך בדיקה ובבדיקה כל שהוא למטה מי' כיון שאין חשש ריסוק מהני גם בתוך מעל"ע זה העולה מדברי הראב"ד בדעת הרי"ף. ונראה דיש עוד נ"מ דבתוך י"ט דליכא חשש ריסוק אינו נפסל רק בנפסק רוב החוט משא"כ בריסוק גם במשהו נאסר ולפ"ז יש בדיקה גם לדידן דנהי דא"א בקיאין בנקב משהו מ"מ ברוב ודאי בקיאין כמו שהוכחתי בחי' ליו"ד שלא כדברי הגאון בעל דג"מ וכבר ישבתי בחי' מה שיש להקשות ע"ז מבדיקת צו"ה ואיעכל ניבי' וא"ל, ונראה עוד מדברי הראב"ד דפחות מי' הגם שיש ריעותא שאינה הולכת מ"מ אין חוששין אלא במקום החבט כמו בהכאה באבן שכ' הרמ"א בסי' נ"ח שאין חוששין אלא באבר שנחבטה וה"נ אין חוששין אלא באיגנדר שנפלה ע"ג שבזה חוששין לחוט השדרה ולבוקא דאטמא אבל בנפלה על הכרס אין חוששין בפחות מי' כלל כיון דאין חשש ריסוק בפחות מי' רק משום החבט אין חשש רק באבר שנגע בקרקע א"כ בנידן מעכ"ת שנפל ע"ג קרח שנחלקה רגלי' ומעדו קרסולה כיון דאין חשש ריסוק כלל בפחות מי' אלא מחמת החבט כל שלא נפלה ע"ג רק על פני' אין שום חשש על החוט וגם בנפלה ע"ג בפחות מי' אין חשש ריסוק רק שמא נפסק ממש החוט ברובו ובזה אנו בקיאין ויכולין לבדוק גם עתה אלא דל"צ לבדוק כל שנפלה על כריסה כמוש"כ כש"כ שאין דברי התבו"ש מוכרחים והרב הקדוש בעל פ"ח כ' דנ"מ בנפלה מאלי' דצריך לבדוק כשנפלה מגובה י"ט הרי דפחות א"צ לבדוק כלל, גם בנפלה מדעתה מי' כתב דאינו אלא לכתחילה ובדיעבד כשר בלא בדיקה לכן ודאי טב הורה מעכ"ת:

וע"ד שכר הסופר שלא שילם הבעל והאשה רק שקרוביהם שלמו השכר אמנם הסופר הקנה להבעל הקלף והדיו כנהוג בסדר הגיטין ומעכ"ת חש לדעת הגאון בעל ס' תו"ג בסי' ק"ך ידידי כבר נשאלתי ע"ז וכפי הנראה לא נתקבלה דברי הרב ז"ל אצל בעלי הוראה וגם אני כ' שדבריו המה תמוהים ועכ"ז לא מלאתי את לבבי לחלק על הרב ז"ל אמנם הרב השואל כ' לי שא' ממחברים מגדולי גאליצי' ג"כ חלק עליו לזאת לא יכולתי לפסול הגט בדיעבד, אמנם מה שסידר המורה את הגט אחר שהתרה בו מעכ"ת בהסכמת הגאון המנוח מוהר"א ליבוש ז"ל אבד"ק זסלב ראוי לראשי הקהילה לפרסם קלונם ולענוש אותם כפי מה שיראו כי אני לא נסיתי בזאת לישא דעי למרחוק בפרט חוץ למדינה והי' זה שלום:

מנאי ידידו הדוש"ת ישראל יהושע. ב"ה ה' אדר תרמ"ג לפ"ק קוטנא.

סימן ד

בעזהי"ת י"ט סיון תרח"ם לפ"ק.. שוכט"ס לכבוד י"נ הרב המאור הגדול החסיד מו"ה אפרים אויערבאך שי' אבד"ק מעזריטש גדול. אחדשה"ט. הנה בעת בא לידי מכתבו הקדום לא הי' לי פנאי והנחתיו ובין כך מילתא מינאי אזדא עד בוא דבריו שנית, ודבריו סובבים על דברי הלבוש בסוף הס', ואמינא לי' איזא שהפריז על המדה במה שהחמיר שגם בטריפות שאינו אלא חומרא בעלמא, ומ"מ אנו מתירין לפי המנהג בקליפה שגם אם נמצא חוץ לשטח הסרכא נקב היכי שיכולין לתלות ע"י שקלף בחוזק יש להכשיר בפשיטות כיון שהוא חוץ לשטח הסרכא כגון בנסרך מגב האונה לדופן במיצר החזה שמדין הש"ע לפ"ד רוב הפוסקים כשרה בלא בדיקה וכן נהגו רבים מגדולי ישראל שפוסקים כהרב"י ומפיהם אנו חיין בכמה גופי הלכות, לכן הגם שאנו מחמירין כיון שאינו אלא מצד חומרא חלילה לנו להחמיר במקום שיש עוד ספק, ודמו להא דאמרינן בפ' א"ט אינהו מיכל אכלו ולדידן מיסתם לא סתים ובודאי צריכין לזה שוחט יר"ש כי אין לדיין אלא מה שעיניו רואות, וגדולה מזה כתבתי בחי' ליו"ד סי' ל"ב דכל היכא דלדידן כשר בהפ"מ כל שנתערב חד בתרי במב"מ כשר גם בלא הפ"מ ול"ד להא דכתב מוהריב"ל בתשו' דכל היכי דהספק נולד בדאורייתא ואח"כ נתגלגל לדרבנן לא שרינן מטעם ספק דרבנן להקל דדוקא בספק הדין כן לא בדבר שלא נאסר אלא מטעם חומרא וכ"כ הרמ"א בהקדמה לת"ח דכ"ד שמותר בהפסד מרובה הוא לפי שע"פ הדין שרי אלא לכבוד האוסרין אנו מחמירין א"כ דמי למש"כ מוהרא"י בפסקיו הובא ביו"ד סי' שי"ו בהג"ה דבחלב חולבת כיון דלרוב פוסקים מותר לגמרי ואינו אלא חומרא סמכינן להתיר על ס"ס כל דהו אע"פ שאינו ס"ס גמור וכמו כן בנתגלגל לדרבנן, מיהו בנד"ד שנסרך לשומן החזה שנראה שהוא למטה מחוט אין היתר זה מ"מ לפ"מ ששמעתי מקילין גם כשהוסר ע"י קליפה כל שהוא שלם נגד כל שטח הסי' וכרוחב קש ואני מעלים עיני מזה ויש לי בזה דברים ארוכים וקשה לי להאריך בזה והדבר תלוי בראות עין המורה אם ברור בעיניו שמקום הנקב לא הי' מגוף הסי' [ועי' בפ"ת סי' ל"ט סעי"ה ובסי' נ"ח]:

ידידו הדו"ש בלונ"ח ישראל יהושע חופ"ק קוטנא

סימן ה

בעזהי"ת יום ב' י"א אדר שנת תר"ל פה קוטנא. כבוד ידידי הרבני מו"ה מיכאל נ"י שו"ב בעיר רדאמסק. ע"ד שאלתו בעצם בריאה, הנה הביא כ"ת דברי הט"ז בסי' ל"ט ס"ק כ"ב והתבו"ש גם דברי שו"ת נדיב לב, וס' מטה יוסף שבס' מטה יוסף הכשיר, והנה להיות שאין לי ספרים אלו לא אוכל לדקדק בדבריהם אבל לפי מה שמביא כ"ת נראה שהשוה דברים רחוקים מאוד שהרי בעל מטה יוסף לא הכשיר רק בעצם המונח תחת הקרומים דאמרינן שבלעה דמ"ל מחט או עצם ואין לנו לתלות שנתלש קצת עצם מגוף הבהמה ול"ש למיזל בתר קורבה אחר שלא ראינו שום ריעותא בבהמה והרבה עצמות שבורים נמצא בשוק תלינן טפי שבלעה עצם ע"כ בלי ספק שגם הרב בט"ז יתיר דהו"ל כמחט בריאה דכשר בשעת הדחק, אמנם הדין המבואר בט"ז הוא עצם שמונח על הריאה וכשקולפין העצם הקרום קיים ועולה בנפיחה, ובזה נ"ל עיקר כדברי הט"ז דל"מ כשלא ראינו שום שבר בבהמה והצלעות קיימות אין לנו לומר שנסדק קצת מהעצם והעלה אח"כ ארוכה עד שלא ניכר כלל אם נסדק ממנו דהא מבואר בנדה נ"ה ע"ב דעצם אינו מעלה ארוכה ומשנה שלימה שנינו בפרק ב' דאהלות באבמה"ח דבחסר עצם כ"ש טהור דעצם אינו מעלה ארוכה, ומה"ט השגתי בחי' על יו"ד סי' ל' על הנו"ב שר"ל בחסרון בגלגולת הבשר מגין כמו בנקבו המעים ושומן סותם, וליתא מטעמא דפרישית דדוקא בשר מעלה ארוכה וע"י שסותם הבשר אמרינן שתתרפא אבל בעצם לא שמענו:

ומעתה בנמצא עצם על הריאה והצלעות שלימות ולא ניכר בהם רושם חסרון אין לנו לומר שנסדק מעט והעלה ארוכה וקרם הבשר מטעמא דפרישית, אמנם גם אם ניכר קצת חסרון בצלע נ"ל להטריף דהא כיון דהעצם דבוק בריאה והעלה קרום חוששין לשמא הבריא כמו בושט בסי' ל"ג אע"ג שבעל כו"פ חילק בין ושט דנקיבתו נבלה לשאר טריפות מדברי כל הפוסקים לא נראה כן. והנה הרבה טעמים נאמרו בהא דאין חוששין לשמא הבריא והמחור בזה הוא דברי הרב בתה"ד שהביא הש"ך בסי' מ"ח ס"ק כ"ב דדוקא בושט שעורו דק וכל שנתחב קוץ דרך הוא שינקוב לגמרי אבל בדבר שעורו עב ל"ח, ומה"ט אין מקום למה שהחמירו האחרונים בסי' נ"א בתחוב דבר עב לחלל הבהמה ליחוש שמא הבריא ולפענ"ד אין בזה שום חשש ומה"ט מתירין מפרקת עקום ע"י בדיקה בחוט השדרה ואין חוששין שמא הבריא ותו דמאבר לאבר לא חיישינן כלל שמא הבריא ומה"ט מחט שנמצא בריאה אין חוששין שמא הבריא כיון דבשר הריאה עב ומסתבר הכי אבל כשעצם דבוק בעור הריאה מבחוץ כיון דחזינן שהעלה הריאה [קרום, זה] סי' ע"כ שנתחב קצת בחוזק ודאי חוששין שמא הבריא לכן הראי' שהביאו האחרונים ממחט דמכשירין בשעת הדחק אין ראי' כלל דשאני כשבא מבפנים כמו שחילק הרב בתה"ד, וסיומא דמלתא כשנמצא מבפנים תחת הקרומים ודאי דינו כמחט שנמצא בריאה ואם נמצא בחוץ על הקרומים ודבוק בו וכשקולפין אותו הריאה שלימה כל שאין רואין שום חסרון בצלעות הוא טריפה בודאי וכשנמצא חסר קצת מצלעות טריפה מספק כדעת הרב בט"ז:

ידידו ישראל יהושע חופ"ק קוטנא.

סימן ו

ב"ה ט' טבת תר"ן לפ"ק פה קוטנא. לכבוד ידיד נפשי הרב הגדול וכו' מו"ה בצלאל שיחי' אבד"ק לאוויטש יצ"ו. ע"ד השור שנמצא בו שני נקבים בטחול בצד העב, וכ"ת נסתפק שאם היות נתפשט ההיתר כדעת הטו"ז בסי' מ"ג מצד דהיינו רבותי' ולא שרי אלא בחדא ולא בתרתי כעין דעת רש"י בתרתי ורדא, לדעתי כיון דיש פוסקים דניקב בדק שבסומכתא כשר א"כ אין הנקב השני מטריף, לכן בהפ"מ אם נראה לכ"ת להתיר אין מזניחין אותו:

ידידו ישראל יהושע חופ"ק קוטנא.

סימן ז

ב"ה י' אלול תר"מ לפ"ק קוטנא. שוכן שמים יכתבהו בספר החיים כבוד הרב המאה"ג וכו' מ' אברהם האבד"ק לובראניץ נ"י. ע"ד הדורס שנכנס בחדר שיש בו הרבה עופות ושמע בעה"ב קול רעש בלילה והבין שנכנס דורס לתוך החדר ובבוקר בא ומצא ד' מהם מתים, הנה מבואר בדברי האחרונים בסי' נ"ז דבעופות יש להקל בחצר גם במוקף מחיצות אלא שי"א דוקא באינו מקורה ולכאורה י"ל דכל שנכנס בע"ח כגון נמי' וברדלס יש להקל גם במקורה שהרי כיון שהוא גבוה ויכול לפרוח יכול להציל עצמו ודוקא כשהדורס הוא עוף כגון נץ שגם הוא יכול לפרוח אבל לא נמי' וברדלס שאינם מעופפים ואם ס' אם הוא עוף או חי' הדורסת אזלינן בתר שכיח אמנם האחרונים החמירו בחצר מקורה אם אינו רחב הרבה ועכ"ז נ"ל ברור שאם יש דף מונח סמוך לתקרה אשר יכולין להשמט ולפרוח ע"ג המיקל לא הפסיד אבל אם אין דף שיכולין להניח שם [על] העליונו של חדר יש להחמיר ולהצריך למכור לנכרי, ובנידן ההיתר שנמצא ד' מתות לחוש לחומרת הצ"צ דאם לא הומת בפנינו חיישינן שמא דרס ואח"כ מת וכן לחוש למה שהחמיר הש"ך בנמצא יותר מאחד דחזינן דלא נח רוגזי' נ"ל ברור דתרי קולי לא מקילינן אחר שמבואר בדברי או"ה כמש"כ הש"ך סס"ק ל' ודברי הטו"ז בס"ק י"ו תמוהין מאד שא"א לפרש דברי האו"ה כמו שפירש הטו"ז להמעיין בדבריו בכלל נ"ז אמנם הצ"צ פירש דברי האו"ה לפי שלא ראינו שהמית אותו תיכף יש להחמיר ומ"מ מותר למוכרן לנכרי מטעם שכ' כיון שהוא בחדר גבוה יכולין להשמט:

ידידו הדוש"ת בלונ"ת ישראל יהושע.

סימן ח

ב"ה יום ו' ג' מנחם אב תרנ"א לפ"ק. לכבוד ידידי הרב המופלג חריף ובקי הרב מו"צ בק' אמשינאווי כי לא יכולתי להכיר שמו מתוך חתימתו. ע"ד הדם השכיח בביצים כתב מעלתו דמלבד החשש משום דם ריקום יש עוד חשש משום דלא נגמר יצירת הביצה וכמו שכתב בתשו' חינוך בית יהודה דאסור משום חשש אבמ"ה כמו בהכה תרנגולת על זנבה, ולפ"מ שמצא מע"כ בספר א' דבנמצא דם בחלב דאמרינן שלא נגמרה החלב ואסור משום אמ"ה גם למכור לנכרי אסור דב"נ מוזהר על אבמה"ח, ודברים בטלים הם דב"נ לא נצטוה אלא על אבר מחי ממש לא על היוצא דקרא דכל היוצא מטמא טמא לא נאמר אלא על ישראל לפיכך אין על החלב ולא על הבצים שום איסור לב"נ ורשאי למכור להם ביצים מעופות טמאים וכן חלב מבהמה טמאה, אע"ג דב"נ מוזהר על אבמה"ח מטמאים כמבואר בפ' גיד הנשה אלא דלא מוזהרין רק על בשר או אבר אבל על היוצא מהם כיון שאין מין בשר ממש וישראל אינו לוקה רק איסור בעלמא כמבואר בדברי הר"מ ז"ל בפ' ד' מה' מ"א אין ב"נ מוזהר עליו כלל לכן פשוט שמותר למכור לנכרי אמנם גם לישראל בביצים הנמצאים בתרנגולת דליכא חשש ריקום שרי כדמוכח מדברי הב"י שכתב לאסור בביצים משום חשש מראית עין ולא כתב משום חשש אבמ"ה א"ו דאין חשש אמ"ה בזה ואין כאן משום חשש ריקום לכן בנמצא במעי תרנגולת דאין חשש ריקום שרי, ומש"כ הפ"מ לאסור כמו בביצה בת יומא הא אמרינן בביצה דף ג' ע"ב ביצים במעי אמן ל"ש ולא גזרו רבנן וה"נ, ועוד נראה דאם הדם משונה מראיתו מדם ריקום שהוא כמראה בשר ועב קצת י"ל בפשיטות כשידוע שהיא בת יומא ולא ישבה התרנגולת עלי' כיון שהוא משונה מדם הריקום, ולא עוד אלא שהמקיל אפי' בסתם ביצה שנמצא עלי' מראה כזו לא הפסיד שהרי שכיח למצא בביצים מראה כזו גם בלא נודע בבירור שאינו דם ריקום וכיון דהוא משונה שרי, אמנם צריך לידע בבירור שדם ריקום הוא משונה ואע"פ כן מאתי לא תצא הוראה זו להתיר לחלוטין אבל המורה להקל אין מזניחין אותו אבל בידוע בבירור שאינו דם ריקום שלא ישבה עלי' תרנגולת יש להתיר בפשיטות כשמשליך הדם ואוכל שאר הביצה:

ידידו ישראל יהושע חופ"ק קוטנא.

סימן ט

ב"ה יום ב' מנחם תרל"ז לפ"ק קוטנא. שלום לידידי הרב המאה"ג אברך אב בחכמה רך בשנים כש"ת מו"ה יעקב מייזלש נר"י אבד"ק לאסק. מכתבו קבלתי והנה קשה עלי להשיב על פילפולים לכן אכתוב בקיצור, בענין אבר המדולדל אם מותר להושיט לבני נח שנסתבכו בזה האחרונים הנה דין זה מבואר להדיא בש"ס חולין דף קכ"ט ע"ב דר"ש מטהר אבר המדולדל דאינו מקבל טומאת אוכלין משום דלא מקרי אוכל שיאכל לאחרים דאסור להושיט לב"נ אלמא דאסור להאכילו לב"נ, ולכאורה הי' נראה להוכיח מסוגיא זו דאסור מה"ת באבר המדולדל וכדעת הרמב"ם ז"ל לא כדעת התוס' דאין בו אלא מצות פרישה בעלמא דהא מבואר שם דף קכ"ח דלר"ש להכי לא יכשר האבר משום דר"ש לטעמ' דס"ל שחיטה מכשרת ולא דם וכאן אין השחיטה מכשרת משום דאותו אבר אינו מותר באכילה ולדעת התוס' דמדאורייתא שרי באכילה א"כ מקרי שחיטה ראוי' כמבואר בפרק מרובה למה אינו מקבל ט"א כיון דמדאורייתא שרי וכבר הקשיתי כן בימי חרפי וא' מגדולי הדור תירץ לפמש"כ תוס' בפרק בהמה המקשה דהא דשחיטה מכשרת לר"ש אינו אלא מדרבנן א"כ י"ל כיון דמדרבנן אסור באכילה ולא הוכשר אלא מדרבנן שפיר אמרינן דשחיטה כי האי אינה מכשרת, אמנם עכ"פ משמע מסוגיא ערוכה דאסור להושיט לב"נ ואין להקל כיון שהוא מדין הש"ס:

ומה שהקשה בס' נו"פ לדעת הרמב"ם דאבמ"ה מעוף אין ב"נ מוזהר מה משני בסוגיא דרבוצה בחטאת עוף הא בחטאת עוף לא תקון להוציא מאבמ"ה, ולק"מ דהא ודאי ב"נ אסור לאכול ולהנות מעוף קדשים דמה לי גזל גבוה מה לי גזל הדיוט וב"נ מוזהר על גזל, ועוד דהא בקדשים עובר על בל יחל וב"נ מוזהר על בל יחל כמש"כ המל"מ בה' מלכים, אמנם הדבר נכון לפ"מ דקיי"ל במעילה דף ג' דקדשים שמתו יצאו מידי מעילה כיון דלא חזי וכיון דנשחט לע"א והו"ל כעפרא פקע קדושה מיני' והוא כעפרא ואין כאן שום קדושה א"כ אין התחלה לקו' בעל הכו"פ דהא כשהי' קודש נהי דל"ש אבמה"ח בעוף מ"מ גזל ובל יחל הוי והי' נהרג כשאכלו אמנם עתה כששחטו לע"א ולא חזי להקדש הו"ל כקדשים שמתו ופקע המעילה ואין כאן גזל ובל יחל ואין לך תקון גדול מזה:

ידידו

סימן י

שלום וכ"ט לכבוד ידידי הרב המאה"ג מגזע היחוס והמעלה מו"ה יעקב מייזלש נ"י האבד"ק לאסק. בדבר אבר מדולדל אי מותר להושיט לב"נ שכתבתי דמוכח פ' העור ורוטב דאסור להושיט דמקרי אוכל שא"א יכול להאכיל לאחרים לכאורה הי' מוכח מזה דאסור מד"ת דאל"כ כיון דמד"ת שרי להאכיל לב"נ למה לא יקבל ט"א, אלא שאחד מגדולי הדור השיב לי ע"ז ע"פ דברי התוס' פ' בהמה המקשה דף ע"ג ע"ב ד"ה הוכשרו דשחיטה אינה מכשרת אלא מדרבנן לכן אזלינן בתר דרבנן, אמנם עכ"פ מוכח מזה דאסור מדרבנן ומעלתו כתב שכן הוכיח בתשובת פני יהושע חלק שני סימן י"ח, ידע ידידי כי בשנת תרי"ו דברתי מזה עם הגאון המנוח מו' יצחק מאיר ז"ל והי' זה איזה שנים קודם שנדפס חלק שני של הגאון פנ"י ויש לתמוה עליו איך נעלם ממנו דברי התוס' כי הוא צידד שם דכיון דמדרבנן לא מקרי אוכל שא"י להאכיל לאחרים גם אם השחיטה מכשיר מדאורייתא מ"מ לא מקבל טומאה ומדברי התוס' מבואר שלא כדבריו ותו דלפ"ד לא הוי מתרצים שם ע"ד קו' דמנ"ל דפליגי בבהמה אי נעשה יד ת"ל דאפי' נעשה יד לא הוכשר דל"מ אוכל לר"ש ותירצו דמשמע דאפי' הי' הדם מכשיר הכא לא הוכשר ומה תירץ הוא אה"נ דגם אם הי' הדם מכשיר ואפי' נפל עליו מים לא הוכשר דלא הוי אוכל א"ו דאם הי' הדם מכשיר כיון דמקבל טומאה מד"ת הי' אוכל לר"ש ודוקא בשחיטה ל"מ אוכל לא בדם אי הוי מכשיר הוי מד"ת (ויש להוכיח מכאן דהא דמפרכסת מקבל טומאה אע"ג דהיא כחי' הוא מד"ת) ומדברי תוס' ריש חולין ד"ב ע"ב משמע קצת דאינו אלא דרבנן:

ומה שכתב מעכ"ת נ"י די"ל דפליגי ר"ש ור"מ אי מפרכסת מותר לב"נ הוא פלוגתא דתנאי ל"מ בזה פלוגתא ובש"ס מוכיח שלא כדבריו שהרי בדף ל"ג אמרינן תני' דלא כראב"י ואם היא פלוגתא דתנאי מה זה תיובתא לראב"י, אמת שהתוס' כתבו שם דסוגיא דהכי פליגי על סוגיא דסנהדרין והרב לח"מ כתב ליישב בזה דעת הרמב"ם בה' מלכים אמנם דבריהם תמוהים מאוד כאשר כתבתי במ"א, גם איך אפשר לישב בזה דעת הרשב"א שהרי הוא פוסק דלא כראב"י דמפרכסת מותר לב"נ והרי רב אשי דהוא בתרא ס"ל דאסורה כיון דלר"ש אסור לב"נ דר"מ ור"ש הלכה כר"ש ונהי דבהא דדם מכשיר לא קיי"ל כר"ש כיון דסתם מתניתין דפ' השוחט דלא כוותי' מ"מ בהא דאסור לב"נ ודאי יש לפסוק כוותי':

ועדיין יש לנו לקיים דברי הרשב"א ולומר דמותר להושיט לב"נ וטעמי' דר"א דר"ש מטהר לא משום דלא מקרי אוכל משום דא"י להאכיל לאחרים אלא דר"ש לטעמו דס"ל דשחיטה שאינה ראוי' ל"ש שחיטה וכיון דאסור לישראל ל"מ שחיטה לגבי האי אבר ואע"ג דמבואר בב"ק פ' מרובה דכל היכי דשחיטה ראוי' מה"ת מקרי שחיטה גם לר"ש היינו בדאורייתא כמו בכסוי דם ואו"ב וטביחה ומכירה אבל בשחיטה דאינו מכשיר רק מדרבנן כיון דאסור מדרבנן ל"מ שחיטה ראוי', וכ"נ מדברי רש"י דלר"ש אליבא דר"א לאו משום שא"י להאכיל לאחרים אלא לפי שאינו מתיר, ונראה דס"ל כשיטת הרשב"א דמותר לב"נ וכ"מ קצת מדברי התוס' דף ע"ג ע"ב: אמנם אכתי קשי' מהא דס"ד דר"י דקאמר משום שא"י להאכיל לאחרים וקשה הא מותר להאכיל:

ולישב דברי הרשב"א נראה לומר דהא מעיקרא הוי ס"ד דקאי על רישא דאבר ובשר המדולדלין אלא דדחי דהתם טעמא אחרינא איכא משום דמעורה, ואין טעם זה מספיק על נשחטה הבהמה לזה קאמר משום שא"י להאכיל לאחרים והיינו דמחשבה בעוד שלא נשחט ל"מ דאז הי' אסור לב"נ ולא הי' מקבל הכשר ולא מחשבה לכן ל"מ גם הכשר דאח"כ וכאוקימתא דר"פ אלא דגם שם משמע מדברי רש"י בדף קכ"ח דאסור לב"נ מיהו בחולין דל"ג מבואר דר"פ לא פליג אר"א ב"י עיי"ש ומ"מ י"ל גם לדידן באבר מדולדל צריך הכשר:

ידידו הדו"ש ת"ה ולכל אשר לו שלום ישראל יהושע חופ"ק קוטנא.

סימן יא

ב"ה אור ליום ו' פ' תשא תרמ"ט לפ"ק פה קוטנא. כבוד ידידי הרב החריף וכו' מו"ה אהרן שיחי'. אחדשה"ט אודות השאלה אם מותר למלוח עוף בנוצתו, הנה ודאי לכתחילה אין נכון למלוח על עוף בנוצתן אחר שיש מכסה עב של נוצות שמכסה כל גופו של עוף מראשו עד רגליו, ומה שנהגו למלוח ראשי העופות בנוצת והרבה אין מקפידין להסיר הנוצות זה בראשי עופות שהן נוצות קצרות וגם מסירין הנוצות מכמה מקומות בראש ואף שנשאר הרוב במקומות מפוזרין שבראש הנה מנהגן של ישראל תורה היא שע"י שנמרט במקומות מפוזרין והמים יורדין לתוכו עם מיחוי המלח ממש נהגו להקל אבל במקום שהמכסה העב הוא ע"כ גופו אין להתיר לכתחילה ואע"פ שרמ"א ז"ל לא חילק בד"מ הנה סמך על המנהג והמנהג הוא על ראשי העופות וגם זאת מורטין מקודם שמולחין במקומות מפוזרות כמוש"כ:

ידידך ישראל יהושע חופ"ק קוטנא.

סימן יב

כבוד ידידי הרב המאוה"ג וכו' מו"ה יעקב מו"ץ דק"ק הארחוב יצ"ו. בדבר הנהר שיש בו תולעים דקים העוברים דרך מסננת והוא שעת הדחק גדול והעתיק כ"ת תשובה מהגאון מו"ה זלמן מרגליות ותמה כ"ת שהרי בנהר אסור אפי' בלא פירש, והוא באמת תמי' קיימת ואין היתר מה שהוא בקצות הנהר כמש"כ כ"ת, אמנם מש"כ עוד הגאון הנ"ל דאפשר שהוא מריקום דגים טהורים, באמת שגם אנכי זה זמן רב שנשאלתי מעיר אחת וצדדתי ג"כ בזה בעוד שלא ראיתי תשו' הגאון הנ"ל אולם אין לסמוך על זה באיסור ד"ת, שהרי בעוד שלא נתבשלו כיון שניכרו הרמשים ל"ש ביטלו כמש"כ הטו"ז וכן הסכים הפ"ח ושאר אחרונים בפרט מש"כ מעלתו שיש מהם פורחים באויר ודאי שאין לעשות מזה אפי' סניף, לכן אין שום היתר כ"א לבשל המים ולסנן אח"כ בבגד עב, וזה שצידד הגאון הנזכר בענין אין מבטלין איסור לכתחילה כבר מבואר בזה בתשו' הגאון ר' מנחם עזרי' עיי"ש שהיקל בשעת הדחק, אמנם לשתותם כך ודאי דהוא איסור דאורייתא כיון שניכר ל"ש ביטול וכמש"כ ובחי' ליו"ד סי' צ"ט כתבנו לצדד אי רשאי לבטל איסור עבור חושאב"ס, עיין בדברי הר"ן בפ' כל שעה בסוגיא דשלא כדרך הנאתן עיי"ש. ידידו הדו"ש ישראל יהושע חופ"ק קוטנא.

סימן יג

ב"ה כ"ה סיון תר"ל לפ"ק. כבוד י"נ הרב הגדול החריף הוותיק מו"ה זיסקינד הכהן האבד"ק פיאנטקי. קבלתי מכתבו וכו' וע"ד השאלה בדבר הנהר אשר בעירו שנתהוה בו מיני תולעים קטנים אשר כמעט אינם נראים לעין ורק לעין השמש נראים רצים ושוב בתוך המים ובלתי אפשר לסננם אפי', ע"י פשתן דק. וכ"ת שואל על המשקים הנעשים בעירו כגון השכר והשמרים שנתבשלו בדיעבד וגם הוא שעת הדחק גדול וקשה לפרוש את העם וכמעט לא ישמעו ופלפל כ"ת בדין ברי' והנה אם באנו לדין רק משום ברי' הי' מקום להקל כיון דאינו אלא מדרבנן ובא לעולם ע"י תערובות כמו שכתב האו"ה דכל דבר חשוב שבא איסורו בתוך התערובות בטל כמו דבר שיש לו מתירין, הובא דבריו באחרונים איברא דבחי' ליו"ד סי' ק"ו השגתי ע"ז והוכחתי מכמה דוכתי דביבש לא אמרינן הכי, ורמזתי זה בחי' לחו"מ סי' ס"א ס"ק ג' ומ"מ י"ל כיון דהיא ברי' קטנה מאוד וא"א לברר כלל דינו כמו לח דומיא דקמח דחשוב לח בלח, אבל לקושטא דמילתא נלענ"ד לפ"מ שהביא הטו"ז בסי' ק"ד בשם הב"י דכל שהוכר האיסור וא"א, לבררו מד"ת אסור א"כ יש איסור דאורייתא כל שרואה שהאיסור מרחיש בתוך המים או שיודע שהאיסור מרחיש אע"פ שעוצם עיניו מראות כל שאפשר לידע, וע"כ נלפע"ד דלענין שכר ושמרים כל שא"א להבחין כלל ע"י חוש הראות אם יש בתוכו תולעים דאין חשש רק משום ברי' יש להקל בשעת הדחק ולסמוך על דברי האו"ה אע"ג דבעודו בנהר או בתוך היורה קודם שנתבשל הי' אפשר להכיר שיש בתוכו איסור מ"מ צ"ל להקל, ולבשל לכתחילה יש לבעל נפש ליזהר מחמת אין מבטלין איסור לכתחילה ול"ש בזה דאינו מתכוין כמש"כ בחי' ליו"ד דל"ד להא דמותר לטחון הקמח מטעם שכתבתי שם אמנם אין זה רק לבעל נפש ואם דלת העם לא ישמעו מוטב שיהי' שוגגין כיון שיש בזה שעת הדחק גדול, אבל לשתות כך מים בעוד שלא נתבשל דהאיסור ניכר ודאי הדין עם מעכ"ת דצריך למחות בידם בחוזק דהו"ל איסור דאורייתא ובשאר דברים המתבשלים שם יש למעכת"ה להבחין אם אין רואין כלל שום ברי' אחר הבישול למען יצא מכלל איסור דאורייתא אבל אם גם אח"כ רואין אסור בודאי וכמש"כ:

ידידו הדוש"ת ישראל יהושע.

סימן יד

ב"ה יום א' כ"ד טבת תרל"ט לפ"ק. שלום לכבוד ידידי הרב המאוה"ג וכו' מ' ישראל יעקב אבד"ק מינצק. ע"ד מחט הנמצא בשומן אווז אחד אשר נתערב מז' אווזות והותכו ביחד אם לסמוך ע"ד הסוברין דספק טריפה ולא נודע עד אחר שנתערב להתיר גם בלח בלח, בחי' ליו"ד סי' צ"ח כתבתי להוכיח דבלח בלח ודאי לא אמרינן להקל וראי' מדברי התוס' חולין שכתבו דיש להוכיח דאם עשו גבינות מכמה בהמות ואח"כ נשחטה אחת ונמצאת טריפה אסורין כל הגבינות, והרי לישנא דמכמה בהמות משמע שהיו הרבה בהמות והרי אינו אלא ספק אם היתה טריפה מקודם והו"ל ספיקא דרבנן כיון דמה"ת מין במינו בטל ברוב א"ו דבלח בלח לא אמרינן הכי דלא גרע מאיסור דרבנן וכ"כ הר"ן בפרק השוכר את הפועל דאע"ג דבדבר חשוב מקילינן בנאבד אחד מהם מ"מ במידי דצריך ס' לא מקילינן, וה"נ דוקא בדבר חשוב סמכינן על המ"כ להתיר בלא נודע לא בדבר הצריך ס', גם מדברי הרא"ש שכתב דאם עשו גבינות מבהמות ואח"כ נשחטה אחת פשט לשון זה מורה אפי' מבהמות הרבה דאל"כ הו"ל לומר דאם עשו גבינות מבהמה ונמצאת טריפה וכמש"כ הרשב"א והר"ן א"ו דגם אם נעשו מבהמות הרבה ג"כ אסורות וע"כ דבלח בלח לא קיי"ל כן וגם המ"כ מודה לזה דלא יחלוק על התוס' והרא"ש, אמנם נ"ל במליחה להקל דבמליחה להקל דבמליחה כיון דאיכא ספיקא דלרמב"ן וראב"ן אינו אוסר וספיקא דדינא קיי"ל כמו"ש הש"ך בסי' נ"ז גבי דרוסה עיי"ש:

נאום ידידו ישראל יהושע חוב"ק קוטנא. אחר שכתבתי זה ראיתי בנאות דשא סי' י"ד שכתב בהא דדם ביצים דמותרים ברוב ביצים היתר משום דקצת פוסקים ס"ל דם ביצים דרבנן. ות"ל כיון דהיא מין במינו גם אם נאמר דם ביצים דאורייתא הו"ל ספיקא דרבנן וע"ש מה שפלפל ולבסוף העלה דאם הי' אפשר להתוודעות כמו בביצים שהי' אפשר לידע גם קודם התערובות מחמרינן גם כשלא נודע אבל באם לא הי' אפשר לידע ולהתוודעות כמו בביצים מתרנגולת שלא נודע עד אחר שנשחטה שלא הי' אפשר לידע מקודם מקילינן עיי"ש ונ"ל שאין כן דעת התוס' וכמוש"כ, ומ"מ בנידן דידן של מעכ"ת גם לדברי הנאות דשא אסור כשהעלתה חלודה וניכר שהי' קודם שחיטה ודו"ק:

סימן טו

ב"ה ט"ו טבת תרמ"ט לפ"ק קוטנא. כבוד התורני כ"מ נחמן גרשון שיחי' בדבר השידוכין אשר שם אבי הכלה הוא כשם החתן, בספר משנת חסידים הביא בשם האר"י ז"ל שיש להקפיד על שם הכלה וחמותה שלא יהי' שווין, אבל בשם החתן וחמיו לא מצאנו, אמנם בספר חסידים הקפיד על זה ג"כ, וכ"כ שרק על זרעו הקפיד. אמנם גם בספר חסידים כתב תקנה לזה שישנו שם אחד מהם, וגם בזה אני אומר שאחר שיש להם שני שמות יצחק אליעזר יוכלו לשנות שא' יקרא בשם אליעזר יצחק והשני יקרא בשם יצחק אליעזר ויפרסמו זאת ברבים דהיינו שיקראו אותו לס"ת בשם אליעזר יצחק איזה פעמים בשם הזה ואחר שלשים יום מקרי אין שמותיהן שווין כמבואר בא"ע ה' גירושין:

ממני ידידו ישראל יהושע חופ"ק הנ"ל

סימן טז

בעזהי"ת יום ג' ה' אלול תרמ"ד לפ"ק קוטנא. שוכן שחקים יכתבהו בספר צדיקים כבוד ידידי הרב הגדול מגזע היחס ומעלה מ' מיכאל דוב נ"י האבד"ק לוביטש. בדבר הקונה בשר אחוריים מווארשי להסתחר ולמכור לנכרים לאכילה, הנה מצד גיד הנשה וקנוקנות אין לאסור דאין בגידין בנו"ט וגם קנוקנות אין אסורין רק מד"ס, ומצד החלב הא מותר להסתחר בחלב כמבואר בסי' קי"ז אמנם ראיתי לאחד קדוש מדבר הגאון בעל אור החיים בספר פרי תואר בסי' הנז' ס"ק ד' כתב שלא הותר בחלב להסתחר אלא לפי שרובו עומד למלאכה ומסתמא קונה אותו למלאכה אבל כשידוע שהנכרי קונה אותו לאכילה גם חלב אסור מה"ת להסתחר בו, וקרא הכי דייק דקאמר יעשה לכל מלאכה אלמא דדוקא למלאכה אבל לא כשעומד לאכילה, ואם היות כי פשט הש"ע כן ידוע דרב גוברי' ומאן ספין להורות שלא כדבריו בפרט שגם הרב מארא דאתרי' הורה לאסור ויש לו יתד גדול ועמוד הברזל לסמוך עליו ע"כ אסור להסתחר אחר שיש בו חלב ועיקר שבחו הוא בשביל החלב שמרבין העם לקנות וע"ז נאמר ופורץ גדר ישכנו נחש:

נאום ידידו ישראל יהושע החו' בקוטנא.

סימן יז

כבוד הרבני המופלג מו"ה נתנאל יוסף. בדבר לעשות סחורה בכבידות מאווזות הנלעטות בקאקעריזא והכבידות יהי' נבדקים גם כי ההלעטה היא בקאקעריזא השרוי במים רותחין ומתרככין, הנה להתיר במדינה זו שהוקבע איסור מגדולי ישראל לאסור ההלעטה קשה להתיר אחר שלא נודע לי איכות ההלעטה אם א"א שישחיתו את הושט. אמנם לעשות סחורה בזה למקומות שלא נתפשט המנהג לאסור ההלעטה פשוט הדבר להתיר באם יבדקו הושטות שהרי מותר לעשות סחורה בדבר האסור מדרבנן ק"ו בדבר שאינו אסור מדין רק מצד התקנה הרי במקומות שלא נתפשט התקנה מותר ואין בזה לפ"ע שהרי להם הוא היתר גמור והדברים פשוטים:

ידידו ישראל יהושע חופ"ק קוטנא.

סימן יח

להרב ר' נפתלי אונגער מווארשא שא בנארדערניי. בדבר השאלה שבית פקודות המכס עשו נקב בחביות קטנה של יין במקום הברזא להריח בו אם הוא יין או אריק, ואח"כ תחבו עץ דק במקום הנקב וערל הביא היין עם החביות עם העץ תחוב בהנקב והחביות לא הי' מלא מה משפט היין הנה מצד שהערל נשא היין ולא הי' מלא ויש כאן חשש שכשוך, נראה דכל שנשא והוא סתום אע"פ שלא הי' חתום אין דרך ניסוך. ודוקא בפתוח ס"ל להרמב"ם והמחבר דאוסר אבל לא בסתום אע"פ שאינו חתום. ומה שתחבו עץ דק כיון שלא נודע שהעכו"ם יודע שהעץ הדק נגע ביין שהי' נקב דק בברזא, עש"ך סי' קכ"ד לכן פשוט שהיין מותר. ישראל יהושע.

סימן יט

ב"ה יום ב' פרשת נשא שנת תרח"ם לפ"ק פה קוטנא יצ"ו. שרום וכ"ט לכבוד י"נ הרב הגדול פטיש החזק כש"ת מו"ה דוד נר"י אבד"ק טוטשין יצ"ו. ע"ד השאלה באשה שטבלה לאחר ימי טהרתה ללידת נקיבה כפי המנהג לאחר פ"ו מימי טהרה ונזקקה לבעלה ואחר התשמיש בדקה את חלוקה ומצאה עליו שפע דם וגם בדקה עצמה בעד הבדוק ומצאה בצד אחד ליכלוך דם ואחר י"ב טבלה ושמשה ואח"כ בדקה את חלוקה והי' נקי ובדקה בעד הבדוק ומצאה ג"כ באותו צד דם ומענה בפי' שבאותו צד כואב לה מעת הלידה מאוד ובשעת התשמיש כואב לה באותו צד מאוד וכן הי' לאחר י"ב ימים לטבילתה בפעם השלישית כי לא באה לשאול עד פעם השלישי זה תורף השאלה:

וע"ז כתב כ"ת דמבואר בש"ע סי' קפ"ז דכל שהוא סמוך לשימושה מקרי רואה מחמת תשמיש גם לדעת האחרונים דלא מקרי מכה לתלות אלא כשידוע שטבע המכה להוציא דם לפרקים ומדברי רמ"א משמע דלא תלינן בלידה שהרי כתב דדוקא בהוחזקה בג"פ אחר לידה והיתה תשמיש היתר אחר כל לידה וכאן לא הי' תשמיש היתר והגם שהי' אפשר לדמות להא דמבואר בס' ז' דאם בכל פעם אינה מוצאת רק במקום אחד בצדדים יש לתלות בצדדין כש"כ כשיש לה כאב מ"מ כתב כ"ת לדחות זה כי מבואר בתשו' נוב"י דוקא בידוע שיש שם מכה אלא שא"י אם מוציאה דם וכאב אינו כמכה, ותו דהא בביאה ראשונה שלאחר לידה מצאה שפע דם על חלוקה גם הא פסקה בטהרה בג' פעמים ולא מצאה דם וה"ז מוחזק שרק מתוך התשמיש היא רואה, זה תורף דברי כ"ת:

ולפע"ד להקל, כי מש"כ בשם הגאון נוב"י ז"ל הוא רחוק מאוד בלשון הש"ע והגאון מוהרי"צ הלוי חולק עליו ויש לסמוך ע"ז ברואה מחמת תשמיש דאינו רק חשש מדרבנן כמש"כ הפוסקים ותו כיון דיש לה כאב בזה הצד ולא הרגישה בכאב רק אחר הלידה ולא פסק ממנה הכאב עד עתה יש לדמות קצת להא דכתב הטו"ז בס"ק י':

וגם מש"כ כ"ת לדחות לפי שלא הרגישה בעת שהפסיקה בטהרה ומצאה אז המוך נקי הלא מבואר בשאלה שבעת התשמיש כואב לה יותר באותו מקום הרי שהתשמיש גורם לה יותר כאב שדוחק יותר מאצבע שלה שמכנסת בבדיקה גם כ"כ הב"י שבדיקה של חורין וסדקין עד מקום שהשמש דש קשה ביותר והעם מקילין בזה קצת ע"כ יש לתלות שלא דחקה בהכנסת המוך כמו אבר התשמיש, ותדע לך שהרי פשט דברי המחבר מורין דהא בסעיף ז' ברואה מחמת תשמיש ג' פעמים קאי ומסתמא לאו ברשיעי ששמשה ג' פעמים בלא הפסק טהרה ביניהם א"כ תקשה הלא לא ראתה ב' פעמים א"ו דכיון דנראה שיש לה מכה באותו מקום תלינן דמחמת דוחק התשמיש ראתה ואע"פ שעתה היא רואה גם מחמת הכנסת העד בדיקה תלינן כדרך המכה שמתרחבת והולך וה"נ דכותי', ועדיין אני חוכך קצת כי המעיין בדברי מוהרא"י בכתבים סי' מ"ז יראה שצידד בהאי דינא וכתב דלכאורה יראה דפתח החדר באמצע הפרוזדור והיינו שכיון דלכאורה יש להחמיר בזה דאפשר שמה שמצאה בזה המקום דוקא לפי שהוא פתח החדר אשר משם בא דם הנדה, לכן נמצא בזה המקום, ואע"ג דלכאורה קשה ע"ז שהרי בדברי הרמז"ל בפ"ה מה' איסורי ביאה כתב דמקום שהשמש דש הוא למטה מפתח החדר א"כ מכש"כ עד שמכנסת לבדוק שהוא למטה ממקום דש ומה ק"ל עד שהוצרך לומר שהוא באמצע הפרוזדור אלא נראה דהוקשה לו לסמוך על סברא זו שהרי אפשר שהפתח חדר סמוך למקום שמוצאת הדם ובדרך יציאתו נפל על אותו מקום לכן כתב שפתח חדר באמצע הפרוזדור וא"כ לא מסתבר שתפול דוקא במקום זה א"כ בנד"ד שראתה סמוך לתשמיש ששוכבת על גבה כשמוצאה על מקום סמוך לאחרי' אין ראי' ממה שנמצא על אותו מקום בלבד ועיין בנדה דף י"ז, ויש לעיין שם בסוגיא כי נ"ל שהרמב"ם אינו מפרש כפירש"י, אמנם אין רצוני להאריך בזה אחר שרבותינו הקדמונים גדרו בזה שאין אנו בקיאים בבדיקות הללו ועכ"ז נראה להקל לשמש כ"ז שמרגשת כאב באותו מקום שהוא למטה ממקום שכלה השמש שדש ולא פסק משעת הלידה וראוי' לה להתעסק ברפואות אצל רופא מומחה:

ומעתה אבוא קצת להתבונן בנועם דבריו, הקשה אמאי מחמרינן כשרואה בזמן שא"מ קרבן הא איכא ס"ס ספק מצדדין ספק שאח"כ ראתה ול"ק דכיון דאנו דנין מצד החזקה שהתשמיש גורם לה לראות י"ל ניהו דלפעמים מחמת חימוד תשמיש אינה רואות מיד ואפשר שחימוד אינה גורם לה שתראה מיד כ"א בתוך השיעור שחייבת אשם תלוי כעין שכתב הר"ן בפא"ט גבי צמקה עיין בטו"ז סי' ל"ו ס"ק כ"א א"כ למש"כ בחידושי ליו"ד סי' ט"ז דכשם דבחזקה אמרינן בפ' כל הגט לשמא מת לא חיישינן לשמא ימות חיישינן כמו כן גבי רוב, והוכחתי כן מדברי הירושלמי סו"פ מי שאחזו בנותן גט ע"מ שלא יבוא בתוך י"ב חודש דאסורה לינשא בתוך י"ב אע"פ שמת ובודאי לא יבא דחיישינן שמא מעשה ניסים יעשה לו, ובס' קרבן עדה הקשה ע"ז מהא דמבואר בפ' האשה בתרא דנפל לחפורה מלאה נחשים מעידים עליו ואין חוששין שמא מעשה ניסים נעשה לו, אמנם התירוץ פשוט דשם בנפל לבור הספק הוא על העבר דאם מת פ"א אע"פ שיעשה לו נס שיחי' מחדש מ"מ אחר שמת פ"א כבר הותרה כמש"כ הרב תה"ד בכתביו אבל כאן שהוא ע"ד תנאי באם יבוא ואם יבא אחר שיחי' יתבטל הגט למפרע חיישינן אפי' למיעוט ול"ד להא דאמרינן ביבמות דף ס"ז באשת כהן שמת בעלה והניח בן שיאכיל עבדי צאן ברזל בתרומה גם לר"י דס"ל יש לעיבור זכי' משום דאין חוששין למיעוט דמחצה נקיבות וגם מן הזכרים יש מיעוט דמפילות אלמא דאין חוששין למיעוט גם בדבר העתיד נהי דמחצה נקיבות כבר הוא בבטן אמו מ"מ מיעוט דמפילות הוא על העתיד, דכ"כ התוס' שם דהמיעוט דמפילות היינו שמא אינו ראוי לחיות כעין ושטו אטום או נברא בירך אחת א"כ גם הספק שמא הוא ממיעוט שנוצר כך בבטן אמו ע"ד העבר א"כ כ"כ בס' שמא תראה מחמת חימוד תשמיש שזו החזקה לכך אע"פ שאפשר שחימוד התשמיש לא יעורר כ"כ במהירות ואפשר אחר גמר התשמיש מ"מ זה הוא ע"ד העתיד, אמנם אפי' אם נדחה זו דל"ד להתם כעין שכתבו התוס' בקידושין דף מ"ה ע"ב בשם ר"ת, מ"מ יש לדמות למש"כ המג"א בסי' תס"ז ס"ק ב' והטעם בזה שאין עושין ס"ס בידים, לכן כל שהוחזקה להיות רואה מחמת חימוד תשמיש וידענו שהתשמיש גורם לה שפע דם אע"פ שאפשר שמחמת הצדדים היינו שחימוד התשמיש גורם לה ששופעת דם איברי הזרע שלה בשופי ביותר והוא יוצא דרך הלול שמן העליה לפרוזדור עיין ברמב"ם ז"ל פ"ה מה' איסורי ביאה א"ז אלא ספק אחד ולעשות מעשה על סמך שאפשר שהחימוד לא יעורר מיד כ"א אחר שיוציא האבר ממנה שזה בדבר העתיד אין מתירין, קצרתי בזה שאני סומך על חכמת כ"ת, והנה נתעכבה התשו' שלא כדת יען כי הייתי מוטרד בעסק נדבות עניים אבטח כי לא יקפיד כ"ת בזה [וגם הזוג ימחלו לי]:

נאום ידידו ישראל יהושע.

סימן כ

ב"ה יום א' ויקרא תר"ן לפ"ק פה קוטנא. לכבוד הרב המאוה"ג וכו' מו"ה אברהם שיחי' אבד"ק בלוינא יצ"ו. הנה ע"ד זיבת האפלאוועס שזה זמן רב שאשה א"י לטהר עצמה לבעלה מחמש שיש לה אפלאוועס לבנות בתדירות שאין באפשר לבדוק אותם האפלאוועס מחמת שהם תמידים ותדירים ולפעמים מוצאה בתוכם כתמים אדומים בתוך הליחה לבנה ומרגשת יציאות האפלאוועס כהרגשת ווסת וגם אירע לה על הכתונת לפעמים מועטים ורחוקים בתוך האפלאוועס מראה דם ופעם אירע לה לפני הטבילה וב"פ אחר הטבילה, והדאקטאר מווארשא אמר לה בתחילה שבאה לפניו שיש לה ראנע בפנים על האם ונתן לה רפואות ע"ז, וגם זמן ווסת קבוע אין לה רק לפעמים מאחרת ולפעמים מקדמת:

הנה האפלאוועס מקרי מכה שא"י אם מוציאה דם אדום והנה הרופא מפה אמר שע"פ הרוב הם מפרוזדור, אמנם יש שהם מגוף הרחם ואמר שניכרים הם, כי אותם שהם מפרוזדור הם לבנים, ואותם שהם מגוף האם ע"פ רוב יש בהם ליחה ירוקה או ליחה חרי', וראוי לבדוק הליחה:

והנה הרמ"א מיקל באשה שיש לה ווסת קבוע גם בא"י אם מוציאה דם אלא שהאחרונים חלקו עליו, לכן אם יש לה ווסת קבוע יש לטהר ע"פ אופנים שכתב כ"ת שלא בשעת ווסת לפ"ד הרמ"א ועכ"ז לדעתי יש לבדוק אותה עפ"י מילדת בקיאה וע"י מחזה אולי לא נתרפאה לגמרי הראנע שבפרוזדור היא טהורה, ואת חג המצות יחוג בדיצות:

ידידו ישראל יהושע חופ"ק קוטנא

סימן כא

ב"ה כ"ד סיון תרג"א רפ"ק פה כפר גלאנאיו. שדום לבני הרב סיחי'. קבלתי מכתבך. והנה דבריך אינם מדוקדקים שלא חשו לפתיחת הקבר בלא דם אלא במכנים כלי לתוך עומק הרחם למעלה בערך רוחב אצבע ממקום שהשמש דש אבל אם הכניס הרופא ידו א"א ליגע בקבר שהוא למעלה מאצבע של הרופא כמו שהאשה תוחבת את אנבעה לברוק למעלה ואין חשש לפתיחת הקבר כי הקבר הוא בעומק שא"א ליגע שם באצבע, ומה שהעיד הנחלת שבעה על מנהג נשי פולין שאם יושבת על משבר נקרא פתיחת הקבר, הוא לפי שהוולד מונח בחדר ויש לחוש שהושיט ראשו מן החדר ואין זה ענין למכניס אצבע ממטה למעלה אבל אם הכניס הרופא כלי גדול ונוגע בפי הקבר יש לחוש לפתיחת הקבר שא"א בלא דם ויש לבדוק הדבר אצל מילדת הבקיאה שתדע שהכלי הוא גדול עד שהוא נוגע לפי הקבר ובזה ודאי יש לחוש לדברי הב"י שא"א לפתיחת הקבר בלא דם, אע"פ שבס' תפלה למשה וכן עוד מהאחרונים חלקו עליו פשיטא שבאיסור כרת יש להחמיר כדעת הב"י, ועיין בנדה דף מ"א ע"ב דעד מקום שהשמש דש מקרי בית החיצון ובזה לא יתכן לומר כלל שא"א בלא דם רק בעומק:

ולענין המראה געל פשוט שבא"א לטהר את עצמה יש להקל במראה געהל כל שאין בו מראית אודם אבל אם יש בו אודם כל שהוא אסורה לבעלה ולשלום שלום אקרא:

אביך הדו"ש ישראל יהושע.

סימן כב

ב"ה ח' תמוז תרנ"א לפ"ק. שלום לבני הרב שיחי'. עיר השאלה כ"כ שפתיתת הקבר הוא למעלה בעומק מקום שהעובר מונת והוא למעלה ממקום שהשמש דש ע"כ אם הרופא לא הכניס רק האצבע לבד אין כאן שום תשש רק אם הכניס אינסטרעמענט למעלה לכן יש לדרוש במילדת הבקיאה באינסטרמענט הזה אם יש חשש שנוגע בפי הקבר, אמנם כמדומה שאם נגע ופתח פי הקבר צריכה שתרגיש כאב ועקיצה ואם לא הרגישה שום כאב סימן שלא נגע בפתיתת הקבר:

נאום אביך הדו"ש ישראל יהושע חופ"ק קוטנא.

סימן כג

ב"ה יום ד' כ"ח אדר תרמ"ג לפ"ק קוטנא. שוכ"ם רכבוד י"ג הרב הגדול פאר המערות כקש"ת מ' מיכאל דוב נר"י הנאבד"ק אויביטש יצ"ו. אחדשהלט הן האשה האומללה מקהלתכם היתה פה כי מר לה שזה יותר משנה אשר א"י לטהר עצמה לבעלה, והנה צויתי לבדוק אותה ע"י מילדת והנה המילדת אמרה שראתה ע"י כלי מחזה כי יש לה ראנע היינו חבורה בשפת אותו מקום קודם שמתחיל הרחם וגם בשיפולי הרחם מקום שמתחיל השליש לכנוס בתוך הרחם בשיפולי וגם כותב לה שם הרבה ובשעה שדותקת שם מוציאה דם רעוין בש"ע יו"ד סי' קפ"ז סעיף י' ובטו"ז שם ס"ק י' ונראה שזה מקרי מכה המוציאה דם בפרט שיש לה ווסת הגם שמשכת או מארכת איזה ימים היינו איזה ימים לפני ד' שבועות או איזה ימים אח"כ ועיין בסי' קפ"ד סעי' ב' וסימן קפ"ט סוף סעיף י"ג ומ"מ בנד"ז יש לה להקל ולתלות במכה אמנם לאשר זה הוא באתרא דמר אין רצוני לסמוך על עצמי עד אש יסכים כ"ת לזה ואם יסכים כ"ת לזה יודיעני, והנה יש לעיין בהפסק טהרה וספירת ז' נקיים שעכ"פ יום א' מלבד הפסק טהרה וכאן א"א לבדוק שהרי אם תכנים מוך יכאיב לה ותוציא דם והי' נראה לי גם בזה צד להקל אמנם לא אכתוב בזה עד אשר יודיעני מעכ"ת דעתו בזה:

נאום ידידו י"י.

סימן כד

ב"ה יום ב' ח"י ונמוז תרל"ו רפ"ק. החיים והשלום וכ"ט ויזכה לבנין ירושלים שבוד ידידי הרב המאוה"ג חריף ובקי מ' מיכאל דוב גר"י האבד"ק לוביטש. אחדשה"ט כמשפט הנה בדבר האשה מקהילתכם אשר היתה פה בשבוע העברה האמנם כי הקלנו עלי' שלא להצריכה בדיקה, רק בהפסק טהרה ויום ראשון ולסמוך במה שמרגשת שנפתח מקורה על הליחה הלבנה שרובא דרובא כשהיא בודקת מוצאת ליתה לבנה וגם בליחה לבנה נפתח פי פרוזדור הרתם ששם מרגשת פתיחת הפרוזדור, אמנם יען שאמרה שפעמים דמרגשת גם בשיפולי כריסה איזה שינוי ועדיין לא הותזקה בהרגשה זו שמוצאה ליחה לבינה ובמשנה דנדה דס"ג מבואר דרגילה לראות ע"י סימנים הללו לכן טוב להזהירה שכל אימת שתרגיש שינוי בפי כרסה תבדוק עצמה ותראה למעכ"ת את המראה והי' זה שלום:

ידידו ישראל יהושע חוב"ק קוטנא.

סימן כה

ב"ה יום ג' פ' ויקהל תרמ"ו לפ"ק. כבוד י"נ מחו' הרב הגאון וכו' מוהר"ר אביגדור ליבוש שיחי' האבד"ק קויל יצ"ו. האשה המכ"ז באה אלי במר נפשה והנה האשה הלזו כפי מה שאמרה לי יש לה ווסת קבוע בכל ד' שבועות ואח"כ פסקה אמנם אח"כ בימי טהרה רואות עוד כתמים ע"י בדיקה הנה הרמ"א מיקל כשיש לה ווסת גם כשא"י שמכה מוציא דם והאחרונים חלקו ע"ז וכפי מה שספרה לי האשה הנה הרופא ראה ע"י כלי מחזה שלו שיש לה בלעזלעך על הרחם וזה נראה דהו"ל כידוע שמוציאה דם לכן ימחול כ"ת לצוות אותה, שתלך עם מילדת אצל הדאקטאר והמילדת תאמר לכ"ת בבירור מה אמר הדאקטאר כי מה שאמרה שהיא מחלישת האם זה אינו מועיל כמש"כ ח"צ שזה נדה גמורה אמנם על הבלעזלעך יש לדון להתירה באם יאמר הדאקטאר שראה שיש לה בלעזלעך וימחול כ"ת כי יש לחוש לצערה של האשה העלובה:

נאום ידידו הדוש"ת באהבה ישראל יהושע.

סימן כו

כבוד הרב הגאון המפורסם מהור"ר אביגדור ליבוש שיחי' האבד"ק קויל יצ"ו. מכתבו הנעים הגיעני ודבריו נכונים מאוד כראי מוצק דודאי חלישת האם שהזוב יוצא בלא עת ופולט תדיר דם וכתמים לא מקרי מכה כלל וגם אין לסמוך על שהמראה נשתנה מדם נדתה שלא כדברי הרב ז"ל מגרידיץ:

ובענין אם להזהיר את הזוג שלא יתיחדו אחר שהוא חשוד ע"ד כי שתק למה שאמרה אשתו שבא עלי' בנדתה אם היות כי הריטב"א כתב דאשה שאמרה על בעלה שבא עלי' בנדתה א"נ ולא אמרינן חזקה א"א מעיזה בפני בעלה כאן דשתק לדברי' יש רגלים לדבר ואנכי חשבתי כי תמצא תקנה ע"י בדיקת הרופאים שיאמרו שיש מכה ברחם, אמנם אחרי אשר נכזבה תוחלת יפה הורה כ"ת וכבר מבואר ביו"ד דהחשוד ע"ד אינו נאמן גם בשבועה:

ידידו הדוש"ת ישראל יהושע חופ"ק קוטנא.

סימן כז

כבוד ידיד נפשי רחמאי דלבאי הרב המאור הגדול מגזע היחס ומעלה החסיד מ' אפרים אוערבאך שי' אבד"ק מעזריטש הגדול. מכתבו דמר הגיעני זה פעמים ויען כי אין דעתי מתישבת לסמוך על דברי כו"פ ועל דברי המעיל צדקה נגד פי' הב"י והד"מ ונו"כ הש"ע שכולם פר שלא כדבריהם הגם שמה שהקשה כ"ת ע"ד מהא דנדה דף מ"א ע"ב י"ל, אמנם גוף הדברים אין להם על מה לסמוך לחלוק על פי' הב"י וד"מ] והנה דברתי עם הרופא מומחה דפה וא"ל שלדעת הרופאים אין זה דם נדות שבא מפי האם שנפל למטה כי פי האם הוא סחוס ומעט הוא פחות ע"כ הדם היורד הוא טיף טיף לא כן הדם היורד בעת נפילת הרחם שיורד בשופי ואינה מרגשת כלל בפתיחה וזה האות שאינו מפי האם רק מדחקות האם בפרוזדור בעת שנופל למטה ובא מפרוזדור לא מפי האם וקשה לסמוך גם ע"ז שהרי בש"ס דנדה אמרינן אימר הרגשת עד כש"כ כאן שי"ל דמחמת הרגשת האם הוא לכן העצה היעוצה שהאשה תבדוק עצמה ע"י מילדת מומחה אולי תראה איזה חבורה בפרוזדור ופה הי' מעשה באשה זקינה קרובה לשבעים שפסק ממנה ווסתה זמן רב ואח"כ אירע לה החולי פארפאל והותרה ע"י בדיקת המילדת הבקיאה שראתה איזה חבורה בפרוזדור האם גם טוב לשאול ברופאים מומחים אולי נתוודע להם ע"י נסיון וע"י מראות שנתחדשו בימינו שהדם הזה הבא ע"י נפילת האם איננו מפי האם רק ממ"א אמנם זולת זה קשה להתיר ומי שלבו שלם בדבר הוא יורה ומשמים ירחמו על האשה העלובה הזאת:

נאום

סימן כח

בעזהי"ת מ"ז למב"י תרל"א לפ"ק. את חג הביכורים יחוג בשמחה ושירים כבוד ידידי הרב החריף הנכבד מ' יצחק נ"י דמו"צ בק' ראדאמסק יצ"ו ע"ד האשה שכבר פסק ממנה ווסתה איזה שנים א. יותר משנה שנתחדש לה כשהיא בודקת בעד מוצאת במקום אחד סמוך לשפת הרחם מראה אדום וכשמכנסת בעומק ואינה נוגעת באותו מקום העד נקי אם יש לסמוך ע"י שתכנס מוך עמוק כמו שחידש הגאון נ"ב לפי שבס' חו"ד בסי' קצ"א חלק עליו:

ידידי ודאי לכתחילה טוב שתבדוק עצמה ע"י מילדת כי בלי ספק תראה שם איזה מכה (או אפגעריבען בל"א) ובזה גם החו"ד מודה, אמנם בל"ז נראה לפענ"ד שתוכל לסמוך על הגאון נו"ב בפרט שהיא זקנה וכבר פסק ממנה הוסת יש לסמוך ע"ד הנו"ב לענין זה שלא תצטרך לבדוק כלל סמוך לפתח הרחם וכבר בארתי במ"א דחיוב בדיקת חורין וסדקים אינו משום חשש דכותלי בית הרחם העמידו דא"כ תצטרך לבדוק שוקה ועקבה שמא נטפטף שם אלא לידע שפסק המעיין דקים להו לחז"ל שע"י בדיקת ומשמוש הפרוזדור היטב מתעורר המעיין כ"ז שלא נסתם לגמרי ומה שדברו בחורין וסדקים דברו לשון נקי' [עי' תשו' ל"ג] והכוונה היטב במקור ובפרוזדור המקור לא קודם המקור ופרוזדור וכבר כתבו התוס' ריש פרק בהמה המקשה דתרי פרוזדור הן יעויין שם:

דברי ידידו ישראל יהושע חוב"ק קוטנא יצ"ו.

סימן כט

בעזהי"ת קוטנא ח' תמוז תרמ"ד לפ"ק. כבוד ידידי האברך המופלג החריף מו"ה שלמה נ"י. מכתבו לנוכח פני הופיע והנה עיני כ"ת כבר ראו כי א"א לטהר הקרטין הללו בלי בדיקה אחרי אשר לא נזכר בדברי כ"ת שהיא מרגשת כאב ויע' בסי' קצ"א ובדברי האחרונים שם, גם לא נזכר בדברי כ"ת שהיא אחר הטלת מי רגלים:

ויען כי קשה מאד לטמא אשה לבעלה אמרתי בדרך עצה כי נכון הדבר שתסנן את מי רגלי' אולי תמצא הקרטין הללו על הבגד אשר תסנן מי רגלי' ויע' בתשו' נוב"י מוהד"ת יו"ד סי' צ"ט שהשיג על הוראות חכמי ליסא בזה, אמנם גם הוא ז"ל התיר ע"י בדיקה המבואר בדברי רמ"א סי' קצ"א לכן אולי תמצא הקרטין הללו בתוך מי רגלי' ימחול להודיעני ואז אראה לכתוב לו באריכות כיצד תהי' הבדיקה, גם הי' טוב לנסות שתחכך האשה בבגד נקי על שער של מקום הערוה כי אולי הקרטין הדקין הללו הם מבחוץ ע"י זיעה שלפעמים ע"י נקבי הפארעס יוצאין טיפים דקים והם מתייבשים ואם תמצא כן על בשר הערוה מבחוץ ימחול להודיעני ואכתוב לו דעתי:

ומש"כ כ"ת אולי נוכל לסמוך בשעת הדחק שלא תבדק עצמה רק פ"א בתוך ז' ימי נקיים ד"ז צריך עיון רב ועכ"פ יראה לעשות את אשר יעצתיו לראות לסנן את מי רגליים בתוך בגד דק וגם לחכך על בשר הערוה מבחוץ בבגד דק ונקי וימחול להודיעני מה נעשה בזה והי' זה שלום:

נאום הדו"ש ישראל יהושע חו' בקוטנא

סימן ל

ב"ה כ' תמוז תרמ"ד לפ"ק קוטנא שוכן שמים ינחם עמו בכפלים ונזכה לראות בנין ירושלים לכבוד ידידי האברך המופלג החריף מ' שלמה נ"י. מכתבו קבלתי והנה מש"כ בשם הגאון מוהרש"ז ז"ל מלאדי שאם א"א לבדוק הקרטין מחמת קוטנן מ"מ יש לקפול העד ולקשר היטב ולראות אח"כ אם נמוחו ומעלתו גמגם ע"ז:

לדעתי יש לסמוך ע"ד כי הי' רב מפורסם. אמנם אם לא ימצאו כלל וודאי אי אפשר להתיר, שאפשר שנמוחו ונתבטלו או שכיון שהם קטנים מאד אפשר שעברו דרך הנקבים הדקים שבבגד ואין להתיר רק באם ימצא לאחר מעל"ע שהם שלמים:

והנה מש"כ כ"ת שהרופא מפרייסין בדק אותה ואמר שרואה שיש לה אבעבועות קטנות על האם, נראה שאע"פ שהפוסקים גמגמו על נאמנות הרופא זה בדבר התלוי בסברא שהרי הדבר ידוע בחוש שכמה פעמים הרופאים חולקים בסיבת המחלה וכמה פעמים שניכר בחוש שטעו אבל בדבר שתלוי בראות עינים ע"י כלי מחזה הכל מודים שנאמנים וידוע שלא כימים הראשונים ששפטו הרופאים רק ע"פ סברא לא כן עתה שנתקנו כלי מחזה אשר יוכלו להביט במעי האשה ולראות ממש בחוש הראות א"כ דמי הא מלתא להא דקיי"ל ביו"ד סי' פ"ו דלדעת רמב"ן ור"ן עיי"ש בב"י גם בעכו"ם כשהוא תגר סמכינן עליו וכן ביו"ד סי' צ"ח, מיהו דעת הרמב"ם ז"ל דאין סומכין על נכרי אפי' במלתא דעבידא לגלוי וכ"פ המחבר בש"ע ועי' מג"א סי' כ', ומ"מ י"ל דגם הרמב"ם ז"ל ל"ק אלא במקום דאיכא חשש הרוחת ממון משא"כ כאן ולרוחא דמלתא מי שלבו נוקפו נראה שאם תבדק עצמה ע"י רופא אחר שבמדינתינו כי גם להם יש כלי מחזה להביט מה שבמעי' ולא תגיד לו מה שאמר הרופא האשכנזי ואם גם הוא יאמר כמוהו יש לסמוך ע"ז כדאמרינן בגיטין פרק ב' ר"פ מקרי לשטרי פרסאה זה שלא בפני זה ומגבי בי' הא קמן דעל שנים זה שלא בפני זה יש לסמוך אפי' לאפקועי ממונא. ואכתי יש לעיין אחר שהרופא לא ראה רק שיש אבעבועות קטנות וכבר ידוע שדעת הגאון ח"צ דבעינן שתדע שהמכה יכולה להוציא דם. אמנם כבר כתב הט"ז בסי' קפ"ז סק"י שאם דרך נשים אחרות לראות מחמת מכה כזו תולין במכה והדבר ידוע שדרך אבעבועות כשחוככין בו מוציא דם לכן טוב כשתבדוק אצל הרופא וע"י כלי מחזה שתעמוד שם מילדת עברית לראות אם האבעבועות הללו הם במקום שדרך ליגע בם בעד שבודקת בו יש לתלות הקרטין הללו במכה והו"ל כמכה שידוע שמוציאה דם בפרט שאין קרטין הללו כדרך דם שמוצאה ע"י המקור:

ומ"ש כ"ת שלפ"ד הח"צ שמחמיר באם יצא דם ע"י רפיון קשרי אם טמאה ה"נ יש להחמיר בזה, אין לזה הבנה כלל שהרי האבעבועות הללו שהם בצוואר הרחם הם מכה ממש וגם לפ"ד הח"צ אין כאן בית מיחוש, אכן מש"כ כ"ת שלפעמים יוצא ממנה מוגלא אם נמצא דם ממש במוגלא כיון שהוא משונה מדם הקרטין אין תולין במכה מן הספק אכן אם לא נמצא במוגלא רק כמין קרטין הללו יש להקל:

כלל העולה ממש"כ דיש לסמוך על הגאון מוהרש"ז מלאדי ז"ל ולכן אם לא נמוחו טהורה אכן אם לא תמצא כלל אין להתיר רק ע"פ מש"כ ע"י רופאים שיעידו שראו בעיניהם כמין אבעבועות קטנות על האם וזה שלא בפני זה וגם מילדות עברית תעמוד ע"ג הרופא ותעיד שבאותו המקום שיש האבעבועות נוגע עד הבדיקה:

ידידו הדוש"ת ישראל יהושע חופ"ק קוטנא.

סימן לא

ב"ה יום ב' פרשת בשלח תרל"ד לפ"ק. לכבוד י"נ הרב המאוה"ג חריף ובקי המהולל מ' אפרים נ"י האבד"ק קלאדאווי. ע"ד פתחי נדה נראה שיש להקל כדעת הגאון טב"י מהד"ת סי' צ"ט ואע"פ שיש מהאחרונים שגמגמו ע"ד יש לסמוך על הגאון הנז' בשגם כי יש רגלים לדבר שאיזה פעמים לא נמחה הקרטין וקשה עלי לשלוח פלפולים בזה:

ידידו הדו"ש בלונ"ח ישראל יהושע.

סימן לב

ב"ה א"ח פסח תרמ"ז לפ"ק. שוכט"ס לכבוד י"נ הרב המאוה"ג וכו' כש"ת מו"ה יחזקאל אבד"ק שפערוב. בדבר השאלה באשה אחת אשר צוו לה הרופאים לתת בתוך רחמה טבעת והוא עשוי לחזק הרחם נשאל כת"ה מה לעשות בטבילה אם צריך להסירה משום חציצה כי הרופא אמר שצריך להיות בתוך רחמה שלשה חדשים וגם מה תעשה בבדיקה:

דעתי נוטה להקל מצד חציצה מאחר שהוא בעומק, וגם מצד בדיקות ז' נקיים כבר בארתי במ"א שהוא חשש רחוק מאוד אחר שאין הטבעת מונח בחלל צוואר הרחם ויכולה האשה להכניס שם מוך ומה שהצריכו חכמים בדיקה בחורין וסדקים, בלשון נקי' דברו וכ"כ במ"א שעיקר הבדיקה בחורין ובסדקים הוא בצוואר הרחם והמילדת הבקיאה תוכל להכניס שם אצבע או מוך:

נאום ידידו ישראל יהושע חופ"ק קוטנא

סימן לג

ב"ה ז"ך מרחשון תרמ"ה לפ"ק קוטנא. שלום וכט"ס לכבוד הרב המאוה"ג וכו' מ"ו אברהם נ"י אבד"ק לובראניץ יצ"ו. קבלתי מכתבו ונפלאתי איך יעיז איש בימינו להרהר אחר הוראת הט"ז בסי' קצ"א ס"ק ל"ח ואע"פ שהש"ך בנה"כ חלק עליו מ"מ אחר שעבר לילה אחת ושמשו פשיטא שיש להקל כדעת רוב הפוסקים בשגם כי הי' עשרה גודלין למעלה מהטבור ודברי הבאה"ג אינם מוכרחין:

ידידו ישראל יהושע חופ"ק קוטנא.

סימן לד

ב"ה ויו חנוכה תר"ן לפ"ק קוטנא. לכבוד ידידי הרב המאה"ג וכו' כה"ו שאול נר"י אבד"ק פאוואלאטץ מחוז קייב ע"ד חדשים מקרוב באו לעשות מקוה שכולו שאוב והיא עשוי' בגובה הבית, ולמטה בקרקע יש מקום הנובע מנהר וממשיכין ע"י צינור מן המקוה אשר היא בגובה הבית אל המקוה התחתונה שהיא נובע מהנהר, אמנם הטבילה היא בעת שאין כאן שום השקה. כי השקה היא ע"י צינור ובעת הטבילה כבר אזל המים הצנור:

הנה הש"ך הביא ביו"ד ס' ר"א ס"ק ק' בשם רבינו ירוחם דל"מ אם נסתם הנקב שלא כמבואר בש"ע סעי' נ"ב דאם השיקו פעם אחת מהני והוכשרה המקוה גופה גם לאחר שנסתם הנקב והכי משמע פשט המשנה דמטהרין המקואות עליון מן התחתון, ולפענ"ד דרבינו ירוחם לא פליג אלא היכי דבעי כשפופרת הנאד בזה אמרינן דאחר שנסתם הנקב חזר לפסולו אבל היכי דסגי בכשערה מודה רבינו ירוחם דלא גרע משאובה שהומשכה מיעוטה לכן עומד בכשרותה גם בנסתם הנקב:

והנה הרמ"א בסוף סעיף נ"ב הביא דלא סגי במקוה שאוב השקה כשערה רק כשמעוטה שאוב לא בכולה ועיי"ש בש"ך וצריך כשפופרת הנאד וממילא לדעת רבינו ירוחם כיון דצריך כשפה"נ לא מהני כשנסתם הנקב. וכן כשפסק הזרם המחבר את שני המקואות אינו מצרף, אמנם גם לדעת המכשירין בזה כ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ח מה' מקואות ה"ז דאין זוחלין מחבר שני המקואות והמים שבצינור בשעה שמחבר הוא זוחל, וכ"כ הריב"ש בתשו' וכ"כ מהרי"ט בס' שני סי' י"ז דאין ניצוק וקטפרס מהני בדאורייתא א"כ לדעת הסוברין דרובו כש"כ כולו שאוב פסול מדאורייתא אין הצינור מחבר להכשירם השאוב ועיין ברמב"ם, פ"ח בסגוס עבה עי"ש בה' י"ב שהקשו הכ"מ והריב"ש מה בין זה לרגלו של ראשון נוגע במים דאינו מצטרף, ולפענ"ד שטעמו דהרמב"ם דהא דניצוק אינו מצטרף הוא רק מטעם זוחלין כיון דקטפרס לחוד אינו מצטרף א"כ בהכרח שאחר שהניצוק יורד למטה הוא זוחל, וכ"ז כשהוא ע"י אדם אבל כשנבלע בסגוס דינו כמונח בכלי דלא מקרי זוחל, תדע דהא כתב מהרא"י בכתביו דגם באו"ה לא מקרי זוחלין חיבור ומ"מ כשנבלע בחתיכה צריך ס' גם נגד מה שהוא למעלה מן הרוטב כמבואר בסי' צ"ב, וע"כ כשהיא מובלע בחתיכה לא מקרי זוחל וכמו כן לענין טבילה, ואפשר לכוין זאת בדברי הריב"ש המובא בכ"מ וא"כ לדעת הסוברין דשאובה כולה פסול מד"ת לא מהני המשכה ע"י זחילה:

אמנם מעכ"ת הוסיף דגם לדעת הסוברים דשאובה כולה כשר מד"ת מ"מ מודים שעכ"פ צריך להיות שלא יהי' ע"י אדם וע"י המקבל טומאה והצינור וגם הפלימפ הם כלי ברזל שמקבלין טומאה, ויש לגמגם כשעיקר עשייתן לצורך קרקע והן מחוברין לקרקע ע"י יתידות, ועיין בירושלמי ר"פ כל הגט, אמנם בלא"ה ראוי להרחיק מזה כי ידוע שבמדינות הללו תופסין להחמיר דכולו שאוב פסול מד"ת:

ידידו ישראל יהושע חופ"ק קוטנא.

סימן לה

שאלה בכפר בעלנא יש שני בריכות (יעזערלעך) מים עומדים, וכעת ע"י סילון מתחת לארץ ולא נראה לחוץ נתחברו מימי הבריכות ושופכים מזו לזו מהא' ישאבו מים קרים לצורך הפאבריק לבישול המתוק, ואל השני' ישפכו ע"י צינורות מים חמים היוצאים מהפאבריק ומתערבים במימי הבריכה הב' ושבים ע"י סילון שמתחת לארץ להתחבר אל הבריכה הא', והנה כעת מימי הבריכות עמוקים מאוד ע"י נוטפים ומי שלגים, ובקיץ יהי' בהם רק כששית המים הנמצאים כעת, ועשו שם תיבה נקובה בדפנותי' ובסדקים בין קרש לקרש והמים החמים יש פרק מן הצינור אל המים הקרים אשר בתיבה ויתערבו למים פושרים או חמים שאין יד אדם סולדת בהם, וידידינו הגאון אב"ד נ"י מגאסטינין מסתפק:

א' אם היעזער שהתיבה בתוכו יש לו דין מקוה או דין זוחלין שרבו עליו נוטפין, ב' אם המים שבתיבה חשובים מחוברים למי הבריכה שלא יופסלו בשביל מים החמים השאובים שנשפכו לתוכם, ג' התיבה שיש לה נקבים וסדקים אם אין לה דין מקוה שאין מחזקת מימי':

להרב הג' מו"ה ר' ישכר דוב אבד"ק לויביטש תשובה הנה אחר שכתב כ"ת שיחי' שאין מימי הבריכות עולין חוץ לגומות גם כשרבו הנוטפים ע"י מי גשמים הר"ז כמו מחברים שני מקואות ע"י צינור דכשר כמבואר בפ"י דמקואות משנה ז' והתיבה המנוקבת תחתיו כשפופרת הנאד כיון שהיא מונחת במקוה פשיטא דכשר בפרט באם בעת שטובלין בו היא פתוחה מתחתי' ואין הנקב סתום בעת שטובלין, אמנם אם מימי הבריכות עולין חוץ לגומא דינו מבואר ביו"ד סי' ר"א סעיף נ' יע"ש:

והנה יש מקום לחקור קצת אם בעת שדולין מים מן הבריכה ע"י צינור אם בשעה זו מותר לטבול שאז כל המים מתעוררים לצאת, וקצת יש להוכיח כן מדברי הטור בסי' ר"א שכתב שם במקוה שנסדק שכיון שהמים העליונים ננערים לצאת נחשב כולו כזוחלין ויש לעיין בזה ואין כאן מקומו והמחמיר לסתום נקב הצינור שבבריכה זו בשעה ששואבין ע"י צינור תע"ב, אמנם בעת שאין דולין נראה שאין להחמיר כלל:

ידידו ישראל יהושע.

סימן לו

ב"ה כ"ו סיון תרח"ם לפ"ק. לכבוד הרב המובהק יושב בשבת תחכמוני באהל של תורה שפתותיו נוטפות מור כש"ת מו"ה ראובן נר"י בק' האמבורג. ע"ד המקוה שיש סמוך למקוה בנין גדול שמכניסים שם מי גשמים ויש שם ברזא תחובה בכותל וכשמנקין המקוה פותחין את הברזא ויורד המים לתוך המקוה ואח"כ סוגרין אותה ע"י הברזא הקבוע וחשש כ"ת שנקרא הווייתו ע"י אדם כמבואר ביו"ד סי' ר', אמנם אח"כ חקר מעכ"ת שמתחילה בעת שפותח הברזא מניח תיכף צינור בפי הנקב שירדו המים התחתונים שבמקום הכניסה שמתערבין שם עפרירות לחוץ ואח"כ כאשר רואה שיורדין מים צלולים מסיר הצינור ויורדין המים דרך נקב הברזא למקוה וזה הוי ככח שני ובכח שני לא מקרי בידי אדם גם לענין מקוה כמש"כ מהרי"ט בתשו', אמנם חקר מעכ"ת אם ג"כ מה שהסיר הצינור מנקב הברזא לא מקרי בידי אדם והנה היטב לראות:

אמנם כ"כ הגאון תבו"ש בסי' ג' שאם אחז הסכין בידו ואח"כ הרפה ונפל ואפי' אם הי' בכוונה מ"מ לא נקרא כח גברא ואע"ג דבסי' ז' בהסיר הדף מקרי כח גברא עיי"ש מה שחילק:

ובחי' ליו"ד סי' ג' חלקתי בטיב. א"כ בנד"ד באם משים צינור תחת נקב הברזא בידו להשליך המים חוץ למקוה והצינור לא יהי' מחובר רק שיאחז אותו בידו ואח"כ ירפה את ידו עד שיפול מעצמו לא מקרי כח אדם, לפ"ד הרב תבו"ש, ולפי שאין זה אלא דרבנן ואע"ג דלר"ת ג' לוגין בתחילתו כשהוא שאוב הוא מד"ת הוא דעה יחידית ולא קיי"ל כן גם לפי שהוא מחובר עם הבנין המקוה, אע"ג שגם המקוה הוא זוחל מ"מ לא גרע ממי תמצית דפרק א' דמקוואות דנראה דלא פסול גם לר"ת:

יתענג על רוב שלום כנפשו ונפש ידידו ישראל יהושע חופ"ק קוטנא.

סימן לז

בדבר השכ"מ שהניח ביתו לאחד מבניו וצוה שלא לכנוס לבית חבירו, גם אסר עליהם בקונם פעם אמר קונם בית זה ופעם אמר שאוסר עליהם ביתו בקונם, אם יש לחוש לצוואתו מחמת כיבוד אב וגם מחמת איסור קונם, הנה מצד כיבוד ומצד מצוה לקיים דברי המת אין לחוש כמבואר ביו"ד סי' ר"מ דאב שצוה לבנו שלא ידבר עם אחד אין לחוש לפי שהוא לעבור על ד"ת וה"נ עיקר הציווי הי' מחמת שנאה ומבואר בחו"מ סי' רנ"ו ס"ג דגם מצוה לקיים לא אמרינן, אמנם מצד איסור קונם הנה באומר בית זה ואח"כ ביתו סתם אין ספק שאסור, וכן במסופק אם אמר תחילה בית זה או ביתו ע' יו"ד סי' רט"ז, אמנם באומר ביתי ואח"כ בית זה יש לעיין אם נאסר אם נאמר דחל האיסור השני דהא מילתא דפשיטא דא"א אוסר על חבירו לכשיצא מרשותו ואלו אמר בהדיא שלא יכנסו אח"מ ל"מ דאז אינו שלו אלא דכיון שחל מחיים תו לא פקע לאחר מיתה א"כ י"ל דכיון דמחיים לא חל דהאומר קונם ככר ואח"כ אמר שנית לא חל הקונם השני כמש"כ הר"ן בפ"ב דנדרים דף ט"ז והכי קיי"ל ביו"ד סי' רט"ו וכיון דמחיים לא חל י"ל דלא חל גם אח"מ דא"א אוסר דשא"ש אלא דלכאורה תלי' בפלוגתא דרמב"ם וראב"ד בה' שבועות בנשבע על ככר זה שלא יאכל היום ואח"כ נשבע על היום ומחר דלרמב"ם לא מקרי כולל כיון שאין הכולל בו ביום ולראב"ד מקרי כולל א"כ ה"נ י"ל דלראב"ד כיון שכולל לאח"מ חל נמי מהיום וממילא אסור גם לאח"מ, ובר"ן בתשו' סי' פ"ב הובא בהגהת רמ"א סי' רל"ח ס"ו משמע דס"ל כראב"ד עיי"ש, אמנם כבר כתבתי בחי' לחו"מ סי' ע"ג די"ל דגם הראב"ד לא כתב אלא במחוסר זמן לא במחוסר מעשה עי"ש. ועוד נ"ל דלא שייך כולל הכי דכולל ל"ש אלא במקום שאפשר לחול על החדש כמו בנשבע שלא יאכל זו ואח"כ נשבע גם על ההיתר אבל כאן דא"א אוסר על אח"מ וע"כ צריך שיהא חל מחיים א"כ א"א לומר מתוך שחל על אחר מיתה שהרי א"א לחול על אח"מ אם לא שכבר חל מחיים וזה א"א לחול דאין חל על קונם שכבר נאסר, והי' אפשר לדמותו להא דפ' שבועות שתים בנשבע שלא יאכל תשעה ועשר דלא מקרי כולל כיון דתשע לא אכיל עשר לא אכיל כלומר דאיהו על עשר נשבע וכיון דלא חל על התשע שכבר נאסר לא חל גם על העשר וכ"כ הר"ן בפ"ב דנדרים דמה"ט ס"ל לר"ה בנשבע שלא יאכל תאנים וחזר ונשבע שלא יאכל תאנים וענבים דלא מקרי כולל, לפי שהוא אוסר עליו בשבועה שני' שלא יאכל שניהם ועל חדא לא נשבע וכיון דא"א לחול על הנוסף בלבד ל"ש כולל, ונראה עוד דאפי' לרבה דקיי"ל כוותי' לדעת התוס' דאפי' בנשבע על תאנים וחזר ונשבע על תאנים וענבים דמקרי כולל אע"ג דנשבע על תאנים וענבים ועל ענבים לחוד לא נשבע מ"מ מקרי כולל מטעם שכתבו התוס' בפ' שבועות שתים, יש לחלק דהתם יש עכ"פ מציאות לחול על ענבים בלחוד לכן כיון שהענבים לא היו בכלל השבועה ראשונה מקרי כולל משא"כ כאן דא"א לחול כלל על אח"ז אם לא שחל כבר מחיים, ויש לה"ר לזה, ע"כ מצאתי:

סימן לח

לכבוד הרב הגדול ר' יוסף הכהן אבד"ק קיקעי. ע"ד תורה בדבר ס"ת שנתן הסופר, ולא שלמו לו, ואסר הסופר הנאה מס"ת עד שישלמו לו, ומעכ"ת פלפל בענין אומן קונה בשבח כלי, וזה אינו כי אחר אשר נתן הסופר לקהל אין כאן מקום פילפול, וראי' משכר שעשיתי עמך בקידושין ד' מ"ח ודו"ק עכ"פ אין כאן ראי' ומקום לאוסרו:

ידידו ישראל יהושע:

סימן לט

ב"ה יום ג' ד' שבט תרמ"ה לפ"ק פה קוטנא. שוכט"ס לכבוד ידידי הרב הגדול החריף מו"ה אברהם חיים ראובן נ"י אבד"ק וויידעסלאוו שיחי'. מכתבו הנעים הגיעני, ויען כי חשבתי שאינו, נצרך כ"כ למעשה ע"כ הנחתיו. אמנם כאשר בא שנית מכתבו שמתי לבי לעיין בדבריו הנעימים, והנה ע"ד שבועה בכתב כבר האריכו האחרונים ואנו אין לנו אלא דברי הר"י מיגא"ש כמש"כ בתשו' שנדפס מחדש והובא ברדב"ז דאין עונשין בידי אדם כ"א בי"ש, נראה דס"ל כל שנשבעו זה לזה כנזכר שם בתשו' שנשבעו שניהם לטובת שניהם וכתבו זאת על ספר למען שתהי' למזכרת הו"ל כעין כריתות ברית וכמו שהחמיר ר"ת בת"כ שהיא ככריתות ברית ובודאי דכריתות ברית ושבועה שני ענינים הם כמו שתקנו אנשי כה"ג בתפילות ר"ה וזכור לנו את הברית ואת החסד ואת השבועה אלמא דתרי ענינים הם וקרא כתיב ביחזקאל, ובזה אלה והפר ברית. ואלה היינו שבועה **(וע' פסחים ל"ח: ברש"י ד"ה ברית משמע דהיינו חדא מכ"ק מו"ר חו"ז מסאכאטשאב זלל"ה)** אמנם אע"ג דהיא כעין כריתת ברית מ"מ לא אשכחן בי' לאו מפורש, לכן אין לוקין עליו, אע"פ שחמור איסורו, ולפ"ז דוקא בנשבעו שניהם לטובתן. אבל הנשבע לעצמו שיעשה או שלא יעשה נראה דלפ"ד הר"י מיגא"ש דלא חל, וראיתי לדודו הגאון זצ"ל בתשו' הרי"ם שכתב דבנדרים חל אע"פ שלא הוציא בשפתיו רק בלבו והוכיח כן מדברי התוס' והרא"ש בפ"ק דתענית בשם ר"ת, ועיין טו"ז או"ח ה' תענית סי' תקס"ב ותמה על הנוב"י שאשתמיט לי' דברי ר"ת, ואני תמה מאוד ע"ד, דמה ענין נדרי מצוה לנדרי איסור, ופשיט שר"ת ל"ק אלא בנדרי צדקה ותענית דס"ל שהן כקרבן דמהני בלב, וראי' ברורה מהא דתנן בפ"ב דנדרים ובפ' שבועות שתים, דחומר בנדרים מבשבועות, ושבועות מנדרים, ולא קחשיב דנדרים בלב, ושבועות צריך להוציא בשפתיו לכן פשוט שנדרים ג"כ אינו בלב. ועיין בר"ן ריש נדרים וברמב"ם פ"א מה' נדרים ובדברי הרא"ש ור"ן בפ"ק דנדרים בהא דאשכים ואשנה פרק זה. וגדולה מזו אני אומר דגם בנדרי הקדש דהוא בלב מ"מ י"ל דאינו עובר על בל יחל דקרא כתיב לא יחל דברו, ונהי דבבל תאחר עובר, דבקרא דנדרי הקדש כתיב כי תדור נדר ונדרי הקדש הוא בלב כדגלי קרא דכל נדיב לב וכיון דהוא בלב עובר על בל תאחר אבל על בל יחל דכתיב לא יחל דברו מאן לימא לן דעבר, ולפע"ד הא דחשיב בפ"ק דר"ה בכור לקט שכחה ופאה בבל תאחר היינו באומר שיהא זה לקט וכן בבכור כשהקדישו דקיי"ל דמצוה להקדישו אבל בלא הקדישו אע"ג דמאליו הוא קדוש וכן בלקט ושכחה אע"ג דמאליו הוא של עניים מ"מ אינו בכלל בל תאחר כיון דהוא לא נדר מידי, ובס' טורי אבן הגדיש המדה לפענ"ד ואע"פ שיש לגמגם ע"ז קצת מהא דקאמר שם בפ"ק דר"ה בהא דמוצא שפתיך תשמור, כבר ביארתי בתשו' דמינה לא תיובתא, עכ' ברור דלכל הפוסקים גם נדר בלב ל"מ א"כ כשת"ל דשבועה בכתב ל"מ גם בנדר י"ל דל"מ וגם לדעת הר"י מיגא"ש דבי"ש נענש למש"כ דמטעם כריתות ברית אין דין זה נוהג אלא בשבועה שממנו לבין חבירו לא כשנדר ונשבע לעצמו, ומ"מ בנד"ד שקבלו שני הצדדין לדעת הר"י מיגא"ש אסור מה"ת גם כשהוא בכתב, אמנם בתשו' נוב"י צידד כשכתוב כ"ז קבלו הצדדים כיון שהוא לשון עבר אינו קבלה ואינו אלא כמודה שכך הי' המעשה וכיון שהוא בעצמו יודע שלא נשבע לא נאסר, וכבוד דודו הגאון זצ"ל חלק עליו דמטעם שווי' אנפשי' חד"א אסור והביא שהרמ"א בתשו' סי' א' כתב דבמקום דשווי' אנפשי' חד"א והוא בעצמו יודע שאינו כן מ"מ אסור משום מ"ע כדאמרינן בעלמא כ"ד שאסור מפני מ"ע אפי' בחדרי חדרים אסור, והוא ז"ל כתב די"ל דמדאורייתא אסור כמו בממון דמהימן מדאורייתא, ודבריו תמוהין מאוד דודאי בממון נהי דמדאורייתא נאמן גם נגד עדים מ"מ אם יודע שאינו כן רשאי מד"ת להחזיק בשלו כגון שמתו העדים שהודה בפניהם מד"ת רשאי לומר שאין בידו כלל, [עיין בב"י סס"י רמ"ב בד"ה כתב בשו"ת הרשב"א] הנה מאמו"ר ז"ל וגם לדעת רוב פוסקים דס"ל דאודיתא קנין היינו מדרבנן כנראה מדברי התוס' פרק הזהב גבי הי' עומד בגורן וזה בממון דהוא בר קנין לא באיסורין דאינו בגדר קנין כש"כ בנד"ד דאמתלא גלוי' שדרך לכתוב כן אע"פ שלא קבלו מקודם, אמנם בעיקר דברי הנוב"י יש לי לעיין דלכאורה קשה על הא דקיי"ל בח"מ סי' קצ"א דשטרי דידן שטרי קנין הם אע"ג שכתוב מכרתי נתתי שדה פלוני בלשון עבר מ"מ מצינו בקרא נתתי כסף השדה שנכתב העבר במקום עתיד, אמנם בא"ע סי' ז"ך הובא שם דברי הרשב"ץ בתשו' (והוא בח"ר סי' כ"ג] דבקידושין צריך לשון עתיד לא לשון עבר, וה"ר מהא דבטל הוא וחרס הוא דל"מ כמבואר בר"פ השולח, ולכאורה הני תרי סתרי אהדדי שהרי בחו"מ מבואר דמהני לשון עבר לפי שלפעמים משמש גם על הראוי להיות עתיד, אמנם יש ללמוד יישוב על זה מדברי הרשב"ץ בסי' הנז' דעיקר הטעם שאין לחוש לקידושין כשלא אמר לשון המורה לעתיד הוא כשאינו מזכיר שהוא הפועל כמו באומר גט זה חרס הוא או בטל שאינו מזכיר שהוא המבטל, וכן כשאומר הרי לך בתורת קידושין אינו מזכיר שהוא המקדש אותה כלומר שקנאה, וכן כשאומר על גט חרס הוא לא נזכר בדבריו שהוא מבטל הגט ואינו אלא כמספר שהגט הזה בטל כיון שלא נזכר שהוא עושה הפעולה שמבטל לכן בעינן שיאמר לשון עתיד שהוא כגוזר שיהא בטל, וכן בקידושין כשאומר הרי את שלשון הרי הוא כעתיד. ועיין בתשו' תשב"ץ שבאמר את מקודשת לי ולא אמר הרי אינה מקודשת, וק"ל מהא דפ"ק דקידושין דף ט' בתך מקודשת שלא אמר לשון הרי שמורה על העתיד ומ"ל את מקודשת לי בגדולה או בתך דקטנה שא"צ לומר הרי], ולפ"ז כשאמר נשבעתי כיון שנזכר הפועל במעשה או בדיבור מהני דמ"ל שאמר מכרתי ונתתי או נשבעתי, וכן משמע בש"ס ב' דף קנ"ו בגט שכתוב גרשתיך דמהני אע"פ שהוא לשון עבר וכן בירושלמי פ"ק דקידושין סדר קידושין אני פלוני קדשתי בתו של פלוני עיי"ש בפי' קרבן עדה, והרי קדשתי הוא לשון עבר ואפ"ה מהני וע"כ כמש"כ דכל שזכר בלשונו שהוא העושה המעשה מהני גם כשהזכיר לשון העבר, אמנם בתשו' ר"י בי רב סי' י"ז כתב באומר לאשה ארסתיך דלא מהני כיון דהוא לשון עבר, וזה דלא כמש"כ דהא התם נזכר שהוא עשה המעשה ואפ"ה לא מהני כיון שהוא לשון עבר, ונ"ל משום דהתם עיקר הטעם משום שלא אמר לי, ותדע שהרי הביא ראי' מקרא דכתיב וארשתיך לי בצדק, אלמא דלשון ארסתיך נמי מהני אלא ודאי משום שלא אמר לי, ומעתה בנד"ד גבי שבועה אע"פ שכתב קבלנו לשון עבר מהני כמו בנתתי שדה פלוני לפלוני, וא"ל דנהי דמהני בקנין ובקידושין היינו דשתי לשונות משמע כדאמרינן כעין זה בפ' השולח וכ"כ הריטב"א בכתובות פ' מי שהי' נשוי דחייב אני לך שתי לשונות משמע שמתחייב מעתה ומשמע נמי לשון הודאה, לכן בשטרי דידן שכתוב מכרתי ונתתי כיון שמתפרש נמי על העתיד אמרינן דנתכוין בלשון המועיל בלשון עתיד אבל בשבועה אדם נאמן על עצמו יותר מק' עדים ויכול לומר שבלשון עבר נתכוין דל"מ ודמי לנודר בחרם ואמר שנתכוין בחרמו של ים, דז"א דלא אמרו כן אלא בנודר לעצמו לא בנודר או נשבע לחבירו דמסתמא ע"ד חבירו נשבע ולישנא דמהני בי' נתכוין, הנה נתבאר ממש"כ דכשכתוב קבלנו עלינו לפ"ד ר"י מיגא"ש דאסור מיהו מד"ת גם בלשון קבלנו אסור כיון דנשבע ע"ד חבירו ומתפרש נמי להבא אמנם מש"כ עוד הנוב"י דבשכתוב קבלו עליהם ל"מ דאין אדם נודר ונשבע ע"י שליח בזה ודאי מסתברין דבריו לדעת רוב הפוסקים דאינו יכול לעשות שליח על השבועה אלא שאני חוכך למש"כ בריש דברינו דברית לחוד ושבועה לחוד לכן גם להסוברין דשבועה בכתב לא מהני בשנים שנשבעו זה לזה לטובתן מהני דהו"ל כעין כריתות ברית, י"ל בזה גם ע"י שליח מהני, וצ"ע ואפ"ל גם כשת"ל דגם בזה לא מהני ע"י שליח מ"מ כשבא אח"כ על החתום ודאי מהני, וזה מתבאר ממש"כ בחי' לא"ע סי' כ"ח ס"ק א' וזה נ"ל ברור, ונבוא עתה לנד"ד והנה כבר האריכו קמאי בהא דמתירין חרמי ציבור מפי עצמן גם שהוא נדר עד"ר, ועיקר הטעם כתוב בתשו' לרמב"ן דכיון שנהגו כן הו"ל כאלו התנו שעד"ז נדרו, ובאמת נראין דבריו מאוד שהרי קיי"ל בפ' המקבל דדרשינן לשון הדיוט ואפי' קידושי דאורייתא הפקיעו גם בלא תנאי כל שהוא על תנאי וכמבואר בב"מ דף ק"ד ובחו"מ סי' ע"א סעיף י"ד ובס"ס מ"ב ובש"ך שם ובסי' ס"א סעיף ה' בהגה ומה שהביא כ"ת דברי הגר"א בהא דסי' רנ"ח בהמירה אחות המשודכת דפטור משבועה הא אין פותחין בנולד יש ליישב למש"כ הריטב"א בפי' נדרים דיש חילוק בין נדר שהוא בשוא"ת לנדר שהוא בקום ועשה והכא בנד"ד הנדר הוא בקום ועשה שנשבע שישא אותה ועיקר הקבלת חרם הי' עד"ז, ויעוין מש"כ בחי' לחו"מ סי' נ"ה כי שם הארכתי קצת בזה ורמזתי שם בקצרה דברי הרא"ש הללו בתשו' בענין המירה אחות המשודכת דלא תקשה עליו קושית הח"צ והוא ג"כ קו' הגר"א שהזכיר כ"ת, ומעתה בנד"ד פשוט שיש להתיר את הבתולה שתינשא וטוב לתת עוד זמן שלשים יום כי עד מתי תתעגן, ונכון לתת לא פטורים בב"ד של שלשה:

ידידו ישראל יהושע

סימן מ

ב"ה י"ב סיון תרמ"ט לפ"ק פה קוטנא. לכבוד הרבנים המופלגים מסולאים מו"ה משה שמואל שיחי' ומה"ו אלטר בן ציון מורי הוראה בק"ק זוועהל שאלה ע"ד האיש. נכד הרב מו"ה. שהי' מו"צ בעיר שנתפשר עם דודו וסילק עצמו נכד המנוח ז"ל שישאר בן המנוח ז"ל על חזקת אביו בעד סך מאה וחמישים רו"כ וקבל עליו באיסור שלא יערער על חזקת דודו וגם קבל עליו באיסור פיו שלא להשיב בשום דבר בהוראת או"ה והן לסדר קידושין וכל דבר השייך למו"צ דק"ק... וקבל דמי המכירה בשלימות, והנה אחר שקבל עליו באיסור וגם קבל דמי המחילה קם בשאט נפש וסדר גט לאיש אחד בק"ק הנ"ל והמסדר הוא רך בשנים כבן כ"ג שנים גם לא נסמך מרבנים מפורסמים גם ערער ע"ד החזקה מזקינו ז"ל:

תשובה צר לי מאד איך עלתה כזאת בימינו להסר מסוה הבושה לגמרי ולעבור בפרהסיא בשאט נפש על עבירות חמורות ולבקש גדולה ושררה לעצמו, ואני אומר אוי לדור שכך עלתה בימיו להיות כל איש פורץ גדר ואין מוחה בידו. ודבר ברור שהאשה הזו אסורה להנשא עד שיציע המסדר טעמו ונימוקו לפני הבד"צ דק"ק ברדיטשעוו מה ראה על ככה להיות עובר בפרהסיא על האיסור אשר חרץ על נפשו וגם ליטול מהם רשות וסמיכה שיוכל להורות ולדון ולסדר גיטין ולהיות כי הדברים פשוטים קצרתי באמרים:

תוכן העניינים

שות ישועות מלכו

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה