שות ישועות מלכו· רבי ישראל יהושע טרונק
חלק יורה דעה · סימן נב
ב"ה א' דר"ח תמוז תרמ"ג לפ"ק פה קוטנא שלום וכט"ס לכבוד הרב הגאון המפורסם פרי עץ הדר בקודש נאזר כש"ת מו"ה אברהם נ"י הגאב"ד דק' סאכטשוב יצ"ו. אחדשה"ט, בדבר הקוים מהרכבת אילן באילן הנה דעת הרא"ש בה' כלאים דהלכה כר"ע דהמקיים לוקה אבל לפענ"ד אין כן דעת הרמב"ם ז"ל וכמו שאבאר הנה מקור הדברים במס' מכות דף כ"א דתנן יש חורש חרישה אחת וחייב שמנה לאוין וחשיב כלאים ושביעית וקאמר ר' ינאי דהמחפה בכלאים לוקה דחשיב זורע וא"ל ר' יוחנן שמשנתנו היא זו דחשיב כלאים וע"כ לא משום חורש אלא משום זורע דעל חרישה בכלאים לא לקי וקלסי' ר' ינאי ור"ל דחי דהא מני ר"ע דס"ל דמקיים בכלאים לוקה ולקי נמי על חרישה ומשמע דקיי"ל כר' ינאי ור"י דהלכה כר' יוחנן לגבי ר"ל ותו דר' ינאי רבי' דר' יוחנן הכי ס"ל ועוד שהרי בירושלמי סוף כלאים פריך ר' יוחנן ע"ז דחורש בשביעית לא לקי וע"כ דמשום זורע ואע"ג דר"ל לא חש לקו' משום דס"ל דחורש בשביעית לקי דפלוגתא היא בפ"ק דמ"ק בחורש בשביעית אי לקי אבל אנן דקיי"ל דחורש בשביעית לא לקי כמש"כ הר"מ ז"ל ה' שביעית ע"כ משום זורע ומתניתין יש להעמיד אליבא דרבנן וראיתי לבעל פ"מ בפי' לירושלמי ששינה את טעמו וכתב לר"מ ז"ל דמנכש ומחפה לא לקי משום זורע ודחי להאי מתניתין דפ"ג מהלכה לכן לא הביא הר"מ ז"ל בחיבורו האי משנה ודברים אלו הם דחוים הרבה שהאיך אפשר לדחות סתם משנה מהלכה גם הר"מ בפי' המשניות בכ"מ שנזכר במשנה דין שאינו הלכה לא נמנע מלפרש שאין הלכה כמשנה זו וכאן בפי' המשנה לא הוזכר שנדחה מהלכה שהמחפה בשביעית אינו לוקה לפיכך הדבר ברור דס"ל להרמב"ם ז"ל דמחפה הוא זורע ומה שלא הביא הרמב"ם ז"ל בחיבורו האי משנה לפי שכ"כ בפי' המשנה שעיקר הכונה במשנה זו שאע"פ שאין אחע"א מ"מ יתכן שיתחייב ח' והיינו דהאי תנא לית לי' כולל כמו שאמרו שם בש"ס ולדידן דקיי"ל כולל וכבר ביאר כן הרמב"ם ז"ל בכמה מקומות בחי' לכן לא הוצרך לבאר כאן:
אמנם הרב בכ"מ הקשה ע"ז שהרי הרמב"ם ז"ל בפ"ה מה' שבת פסק כרבה דמנכש חייב משום חורש לא משום זורע והרי בש"ס פ"ק דמ"ק דף ב' ע"ב הקשו על רבה מברייתא זו דמנכש חייב משום כלאים ומשני הא מני ר"ע עיי"ש, וכיון דהר"מ ז"ל פסק כרבה ע"כ ה"מ ר"ע, אמנם לא ידעתי מה קושי' שהרי הרמב"ם ז"ל בפ"ח מה' שבת הלכה א' כתב דהמקרסם והמזרד זרדין אם ליפות את הקרקע חייב משום חורש ובה"ב כתב דהזומר את האילן כדי שיצמיח חייב משום זורע **(וכתב הכ"מ והלח"מ דתרי מיני ניכוש הם אם ליפות הקרקע ואם שיצמיח מותר דאם ליפות חייב משום חורש ואם שיצמיח משום זורע א"כ ל"ק כלל:)** א"כ ל"ק כלל:
ולפרש יותר אמרתי להאריך הנה התוס' בשבת ע"ג ע"ב הקשו בהא דאמר רב כהנא הזומר וצריך לעצים חייב שתים דלמ"ד משאצ"ל חייב למה יהא צריך לעצים הא הו"ל פס"ר ותירצו דבקוצר הכל מודים שצריך לעצים דוקא דבא"צ לעצים לא נחשב כלל כקוצר והנה מלבד שהדבר קשה מאד לחלק בין מלאכת קוצר שהיא אב ובין שאר אבות גם מדברי ירושלמי פ' כלל גדול מבואר דגם בקוצר חייב למאן דס"ל משאצ"ל חייב עי' לעיל ה' שבת פ"א ה"ו, וכן משמע שם בהא דאר"י דג שסחטו לצירו חייב ולגופו פטור אתיא כר"ש ולרבנן חייב עיי"ש, ואע"ג דבהא דלר"י פטור ומותר לש"ס דילן משמע דפליג אירושלמי כאן היינו בסוחט דהא אנן קיי"ל דאין סחיטה אלא בזיתים וענבים בלבד אלא דלר"י כל דאחשבי' חייב וכדס"ל לרש"י ר"פ החבית ובזה שאינו מתכוין לגופו ל"ש אחשבי' ופטור לר"י גם מדברי רש"י בס"פ המוציא גבי הא דקאמר ר"ל דצרור שעלה בו עשבים מותר לקנח הקשה רש"י האיך מתירין איסור דאורייתא ולפי תירוץ התוס' הא אין כאן שום איסור דאורייתא לכן נ"ל ברור דאע"ג דקיי"ל דאבות המלאכות מחלקות מיהו ה"מ כשעשה שתי פעולות שחרש וקצר אע"פ שלא הי' ידיעה בינתיים מ"מ כיון שהן פעולות מוחלקות חייב על כל או"א אבל כשעשה רק פעולה אחת אע"פ שיש שני מלאכות כמו הקוצר ענף האילן שיש בזה שני מלאכות אחד שקוצר ב' שגורם שיצמח יותר האילן ויתעבה והיא ממלאכת זורע בזה א"ח רק אחת כיון שלא עשה רק פעולה אחת אלא מיהו בזמן שעשה בין לצורך הענף שצריך לו בין לצורך שיתעבה מחשבתו מחלקת ודמי הא מילתא להא דאמרינן במנחות דף י"ד ע"ב אליבא דר' יוסי עירבן עשאן גוף אחד לא עירבן עשאן שני גופים ה"נ כל שעשה לצורך שתיהן הן כשתי גופין מחולקין אבל כשלא עשה רק לצורך א' מהם נעשה השני טפל כיון שאינו רק פעולה אחת וכן מצינו בעושה כלי דיש בו משום בונה ומשום מכה בפטיש וא"ח אלא אחת וכן במשמר יש בו משום מרקד ומשום בונה ואעפ"כ אינו חייב אלא אחת, והנה לא מלאני לבי להרהר ולפקפק אחר רבותינו הראשונים ז"ל עד שזכיתי ומצאתי בחי' ר"ן לשבת הנדפס מחדש שהביא כן בשם הרא"ה ז"ל והנני יוסיף להפליא על רבותינו הבעליה"ת שהרי הם ז"ל במ"ק דף ג' דמותיב אביי לרבה ורב יוסף דלמה לא יתחייב המנכש ומשקה מים לזרעים תרתי משום חורש ומשום זורע ומסיק בקו' וכתבו התוס' הא דל"ק תיובתא דאפשר דרבה ורב יוסף לא סבירא להו להא דרב כהנא והנה מלבד שדבריהם קשים להולמם שהרי רב יוסף גופי' אמר בשבת ע"ג ע"ב האי מאן דקטל אספסתא חייב תרתי הרי דגם רב יוסף ס"ל הא דרב כהנא אמנם מלבד זה קשה וכי יחלקו רבה ורב יוסף על משנה ערוכה דר"פ כלל גדול דאבות מחלקות וחייב על כל אב מלאכה וע"כ צריך לחלק בין פעולה אחת ובין שתי פעולות א"כ שפיר יש לחלק כמש"כ וא"צ לחלק בין מלאכת קצירה לשאר מלאכות דבקצירה לד"ה צריך להיות צריכה לגופה:
וראיתי להריטב"א למ"ק שגם הוא תמה ע"ד התוס' דהא רב יוסף אית לי' דר"כ וכתב דס"ל לרבה דאזלינן בתר תחילת מעשה ור"י ס"ל דאזלינן בתר מחשבתו דעיקר כוונתו להצמיח אמנם שניהם מודים דיש בכלל מנכש חרישה וזריעה, ועדיין יש לעיין שהרי בזומר וצריך לעצים חייב משום קוצר וזורע והרי ה"נ רצונו שיצמיח ע"י שהקרקע יהי' רפוי נמצא שצריך לשניהם:
והנה כיוצא בזה שנחלקו רבה ורב יוסף במנכש ומשקה ומים לזרעים איפלגו בירושלמי פרק במה מדליקין בנפח באש ונתבשל ע"י כך משום מה מחייב דר' יודא ס"ל משום מבעיר ור' יוסי ס"ל משום מבשל והקשו על ר' יוסי שהרי הבערה לחלק יצאה ולמה לא יתחייב משום מבעיר ובס' קרבן עדה הקשה הא ר' יוסי ס"ל הבערה ללאו יצאה ואין כאן חיוב חטאת והא ודאי לק"מ שר' יוסי הנזכר בירושלמי הוא אמורא ורגיל בש"ס ירושלמי אמנם עוד הקשה למה לא יתחייב שניהם וא"ל דס"ל משצל"ג פטור דנחזי למאי קמכוון אי לבישול ואי להבערה וזה ודאי קשה לכאורה, אמנם נראה לפמש"כ דלא אמרינן דיש חילוק מלאכות בשבת אלא בעושה שתי פעולות לא בעושה פעולה אחת אלא כשצריך לשניהם מחשבתו מחלקתן י"ל נהי דבזומר וצריך לעצים מחייב שניהם דוקא כשיש מציאות לעבור על אחת בלעדי האחרת כמו בזומר וצריך לעצים שכבר אפשר למלאכת הקוצר ולא יהי' כנוטע שהאילן הוא יבש קצת שאינו ראוי להעלות עוד ענפים ומשום קוצר מחייב כדאמרינן בפ' העור ורוטב דענבים שצמקו באיביהן חייב משום קוצר ואין כאן משום נוטע וכן משכחת למלאכת נטיעה שלא יהי' כלל קצירה שמשליך הענף לנהר שהיא דרך קילקול אבל כאן במלאכת ניכוש הא עיקר מלאכה דחרישה היא כשחורש על מקום מיוחד לזריעה כשחרש ומתקן מקום לזרוע הוא מתחייב אבל כשחורש במקום שאינו ראוי לזריעה א"ח לד"ה ורבה ורב יוסף איפלגו במקום שכבר נזרע דרבה ס"ל דבזה שעושה כדי שיצמיח יותר חייב משום חרישה שהיא תחילת העבירה די"ל שחורש כדי שיצמיח מה שיזרע או שחרש כדי שיצמח יפה מה שהוא רעה וא"ח על הזריעה כיון שלא עשה רק פעולה אחת החרישה ליזרע ול"ש בזה חילוק מחשבות שהרי עיקר הי' ע"י שיצמיח מה שזרע שאינו עומד לזרוע מחדש שהיא פעולה אחת ועירוב מחשבות שנתכוון בחרישה אע"פ שהחורש במקום שאינו ראוי לזרוע מחדש פטור ואנו מחייבין משום שחרש במקום שיצמח ויצמח ממילא נמצא שייכא עירב מחשבות לא חלקן גם במחשבה ור"י ס"ל דבתר סופו אזלינן שהרי עשה. חסר עיין בכ"ז בחי' על הרמב"ם ה' שבת]: