שות ישועות מלכו· רבי ישראל יהושע טרונק
חלק יורה דעה · סימן מו
תשובה תנינא על ענין הנ"ל. דברי המג"א בסי' תקפ"ה ס"ק ג' שהביא מעלתו מרפסין איגרא כי לא נזכר כלל בדברי ריב"ש סי' רכ"א שאם ספק תקע אלא ס' אם נטל לולב ביו"ט שני והכונה ביו"ט שני הוא כמו דאמרינן בר"פ לולב הגזול קפסיק ותני וכו' והכונה על חוה"מ אבל ביו"ט שני של גליות ודאי צריך ליטול מספק ועיין או"ח סי' ת"צ ולדעתי מהנמנע לקיים פסק המג"א בזה, אמנם גם מה שדן הריב"ש דביו"ט ראשון נוטל בלא ברכה חולק עליו הפ"ח, והנכון עמו דלדעת הרמב"ם ז"ל דסד"א מה"ת להקל אתי דברי רבא בשבת בפשוטו דבריהם כל שמחויב מדבריהם מספק לא היכי דאתחזק איסור דמחויב מה"ת, ומש"כ כ"ת דא"נ דבמ"ע יש ג"כ חזקת חיוב לא יהא ע"א נאמן למ"ד דבמקום אתחזיק אין ע"א נאמן וע"ז כתב דמוכח בדבר מצוה ל"ש אתחזק ודבריו קשים לשמוע דודאי במקום שאנו דנין אם זה כשר למצוה או שהוא מורכב ודאי ל"ש איתחזיק כיון שאנו דנין על הדבר אם הוא כשר וזה אינו נגד החזקה ומהימן ליטול וכיון שנאמן הנוטלו יוצא וא"צ חזקת ל' יום ואם מסופק אם תקע או נטל לולב הגם שהוא נגד חזקה דמ"ל ספק אם נטל או טבל במקוה כשרה מ"מ ע"א נאמן דכ"כ הגאון פנ"י דגם לדעת הסוברין דאין ע"א נאמן נגד חזקה זה דוקא בלא אתרע כלל אבל במקום דאתרע קצת ע"א נאמן וכן בספק אם בדקו הבית הזה או לא דחזקתו בדוק הי' אסור דמוקמינן על חזקה וכן ספק עירבו אבל כשהספק על גופו אם הוא עירובו הספק הזה מגרע כח החזקה וכבר הארכתי הרבה בימי חורפי בזה ולכן לד"ה ע"א נאמן הגם שהוא נגד חזקה ונחזור לנד"ד דמקום שמחויב מד"ת המצוה מברכין ג"כ לדעת הרמב"ם ז"ל, ואפי' לריב"ש והרשב"א הא להרשב"א ס"ס דינו כרוב ומברכין ג"כ כיון שהמצוה היא מד"ת כעין ודאי ומה שה"ר מסי' תפ"ט וכתב שמדברי התה"ד נראה שאין מברכין גם על ס"ס הנה מדברי התה"ד אינו ראי' כלל אמנם בלא"ה שם יש ס"ס על גוף המצוה להקל שהרי יש סוברין דבזה"ז ספירה מדרבנן ושמא סיפר נמצא שמד"ת אינו חייב לספור לכן א"ח לברך אדרבה מדברי המחבר נראה דהיכי דאיכא ס"ס חייב לברך, ומש"כ, חסר: