אור ברסלב
שות ישועות מלכו חלק יורה דעה › סימן מה

שות ישועות מלכו· רבי ישראל יהושע טרונק

חלק יורה דעה · סימן מה

סימן מד

שאלה בצום הרביעי סמוך לחשיכה המליטה בתו בן זכר למזל והי' אז האלב 9 ובאו תיכף להגיד לו בביהכנ"ס אחר מנחה ותיכף הלך לחוץ לראות אם החמה עומדת עדיין ולא ראה אותה יכול להיות מחמת הבתים שכיסוה, אך היום הי' מזהיר מאד כיום ממש אך האלב 9 הי' בבירור ולדברי כולם וגם הי' יותר מג' רבעי מיל עד צה"כ, ורוצה לדעת קטן אימתי נימול:

תשובה הנה כ"ת הביא דברי הגאון בעל ל"ח ריש ה' ציצית דאף בס"ס אמרינן ספק ברכות להקל והביא דברי הח"צ בתשו' סי' ק"ל בעירב בהערינג ע"ת שבשעת הדחק מערבין אבל לא מברכין, והקשה ע"ז מהא דפרק בתרא דר"ה בעובדא דבני בתירא ור"י בן זכאי דמסתמא הי' מברכין וכ"ד המה תמוהין כי גם לפ"ד הרמב"ם ז"ל דאין מברכין על ספק ואין מברכין על מילת אנדרוגינוס הגם שהוא סד"א מ"מ הא בספק קרא ק"ש חוזר וקורא עם ברכותי' והטעם כתב הפ"ח בסי' ס"ו דלא אמרינן ספק ברכות להקל גם כשהמצוה היא ד"ת אלא כשהספק אם הוא חייב כלל במצוה זו כמו מילת אנדרוגינוס וכיסוי דם בכוי אבל כשהחיוב ברור וס' אם נפטר וכן בס' נטל לולב כיון דהחיוב הי' ברור אלא שספק אם נפטר ממנו כמו ספק קרא ק"ש וספק אם נטל לולב חייב לברך כיון שמד"ת הי' מחויב לעשות המצוה ואוקמינן על חזקה ובהכי אזדא ראיות מע"כ מדברי הל"ח דהתם באנדרוגינוס שלבש ציצית לא הי' מחויב בודאי לעשות ציצית מדאורייתא גם לא הי' עליו חיוב גם מדרבנן לענין ברכה אלא שיש ספק אם נשים מברכות רשות ויש ס"ס אבל אין עליו חיוב ברור לא על גוף המצוה שהוא שקול וגם על חיוב הברכה גם מדרבנן אין כאן שני ספיקות רק אם רשאי לברך משא"כ בנד"ד שיש שני ספיקות על גוף החיוב ועל חיוב הברכה שמא הי' עוד קודם שקה"ח ושמא כהמג"א בסי' של"א), גם מש"כ מהא דבני בתירא ל"ק כלל כי שם מד"ת מחויב לתקוע גם בשבת אלא שחכמים הפקיעו המלוה ויש ספק אם תקנו כן גם במקום מושב ב"ד או לא, אמרינן אוקי אדינא ואפי' בדיני ממונות כתב הרא"ש בתשובה כל שיש ספק בתקנה אוקי אדינא ועיין במ"מ פ"ז מה' גזילה ואע"ג דמדברי הרמב"ם בשאר מקומות ל"נ כן היינו במוחזק ממש לא בספק דמוחזק ממש עדיף ממ"ק ובמ"א הארכתי בפשט זה וכאן לפי שאין כאן נ"מ לא ראיתי להאריך בזה:

ולפמש"כ יש להעיר במש"כ הפ"ח ביו"ד סי' כ"ח בכיסהו הרוח דבחזר ונתגלה חייב לכסות כתב הפ"ח כיון דלדעת כמה פוסקים לא איפשיט האיבעי' אם יש דיחוי או לא. ואינו מוכרח לדעת הסוברין דגם למ"ד יש דיחוי אינו אלא מדרבנן ומד"ת ודאי אין דיחוי וכיון דאיכא ספיקא בתקנתא אוקמינן אדינא, וזה דעת הראב"ד באיבעי' דשהי' במיעוט בתרא דאינו אלא דרבנן לפיכך הקילו בס' ומש"כ בס' פ"מ דספיקא דרבנן באיתחזק אזלינן להחמיר א"נ למש"כ מיהו דוקא כשיש ס' בתקנה אבל לדידן דנהגו להחמיר כיון שאין ס' בגוף התקנה אז יש ס' בשהי' י"ל דאזלינן להחמיר ואינו מוכרח. ונחזור לנד"ד בס"ס בענין הברכה בברכות הנהנין וכן בברכות המצוה בדרבנן י"ל דאזלינן להקל אבל כשיש ס"ס בגוף המצוה דאורייתא כיון דמה"ת חייב לעשות המצוה גם בדאורייתא צריך לברך ובענין שלנו כיון דנהגו העם להקל באיסור שבת ועושין מלאכה עד חצי שעה קודם צה"כ בע"ש יש להורות כן בפרט שאין חילול שבת בזה, הגם שחצי 9 ודאי הוא ביום א' העבר אחר שקיעת החמה מ"מ המנהג שהנשים אין מברכין ברכת מז"ט עד שתצא השלי' וזה זמן אחר הלידה ויש ס"ס כמש"כ כ"ת גם בלא"ה המנהג כמש"כ המחבר באו"ח סי' רס"ג סעיף ב' ואע"פ שהב"ח כ' להחמיר כדעת היראים מ"מ לא נהגו כן. לכן אין להחמיר ויכולין למולו ביום א' הבע"ל:

נאום ישראל יהושע חופ"ק קוטנא.

תוכן העניינים

שות ישועות מלכו

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה