שות ישועות מלכו· רבי ישראל יהושע טרונק
חלק יורה דעה · סימן לז
בדבר השכ"מ שהניח ביתו לאחד מבניו וצוה שלא לכנוס לבית חבירו, גם אסר עליהם בקונם פעם אמר קונם בית זה ופעם אמר שאוסר עליהם ביתו בקונם, אם יש לחוש לצוואתו מחמת כיבוד אב וגם מחמת איסור קונם, הנה מצד כיבוד ומצד מצוה לקיים דברי המת אין לחוש כמבואר ביו"ד סי' ר"מ דאב שצוה לבנו שלא ידבר עם אחד אין לחוש לפי שהוא לעבור על ד"ת וה"נ עיקר הציווי הי' מחמת שנאה ומבואר בחו"מ סי' רנ"ו ס"ג דגם מצוה לקיים לא אמרינן, אמנם מצד איסור קונם הנה באומר בית זה ואח"כ ביתו סתם אין ספק שאסור, וכן במסופק אם אמר תחילה בית זה או ביתו ע' יו"ד סי' רט"ז, אמנם באומר ביתי ואח"כ בית זה יש לעיין אם נאסר אם נאמר דחל האיסור השני דהא מילתא דפשיטא דא"א אוסר על חבירו לכשיצא מרשותו ואלו אמר בהדיא שלא יכנסו אח"מ ל"מ דאז אינו שלו אלא דכיון שחל מחיים תו לא פקע לאחר מיתה א"כ י"ל דכיון דמחיים לא חל דהאומר קונם ככר ואח"כ אמר שנית לא חל הקונם השני כמש"כ הר"ן בפ"ב דנדרים דף ט"ז והכי קיי"ל ביו"ד סי' רט"ו וכיון דמחיים לא חל י"ל דלא חל גם אח"מ דא"א אוסר דשא"ש אלא דלכאורה תלי' בפלוגתא דרמב"ם וראב"ד בה' שבועות בנשבע על ככר זה שלא יאכל היום ואח"כ נשבע על היום ומחר דלרמב"ם לא מקרי כולל כיון שאין הכולל בו ביום ולראב"ד מקרי כולל א"כ ה"נ י"ל דלראב"ד כיון שכולל לאח"מ חל נמי מהיום וממילא אסור גם לאח"מ, ובר"ן בתשו' סי' פ"ב הובא בהגהת רמ"א סי' רל"ח ס"ו משמע דס"ל כראב"ד עיי"ש, אמנם כבר כתבתי בחי' לחו"מ סי' ע"ג די"ל דגם הראב"ד לא כתב אלא במחוסר זמן לא במחוסר מעשה עי"ש. ועוד נ"ל דלא שייך כולל הכי דכולל ל"ש אלא במקום שאפשר לחול על החדש כמו בנשבע שלא יאכל זו ואח"כ נשבע גם על ההיתר אבל כאן דא"א אוסר על אח"מ וע"כ צריך שיהא חל מחיים א"כ א"א לומר מתוך שחל על אחר מיתה שהרי א"א לחול על אח"מ אם לא שכבר חל מחיים וזה א"א לחול דאין חל על קונם שכבר נאסר, והי' אפשר לדמותו להא דפ' שבועות שתים בנשבע שלא יאכל תשעה ועשר דלא מקרי כולל כיון דתשע לא אכיל עשר לא אכיל כלומר דאיהו על עשר נשבע וכיון דלא חל על התשע שכבר נאסר לא חל גם על העשר וכ"כ הר"ן בפ"ב דנדרים דמה"ט ס"ל לר"ה בנשבע שלא יאכל תאנים וחזר ונשבע שלא יאכל תאנים וענבים דלא מקרי כולל, לפי שהוא אוסר עליו בשבועה שני' שלא יאכל שניהם ועל חדא לא נשבע וכיון דא"א לחול על הנוסף בלבד ל"ש כולל, ונראה עוד דאפי' לרבה דקיי"ל כוותי' לדעת התוס' דאפי' בנשבע על תאנים וחזר ונשבע על תאנים וענבים דמקרי כולל אע"ג דנשבע על תאנים וענבים ועל ענבים לחוד לא נשבע מ"מ מקרי כולל מטעם שכתבו התוס' בפ' שבועות שתים, יש לחלק דהתם יש עכ"פ מציאות לחול על ענבים בלחוד לכן כיון שהענבים לא היו בכלל השבועה ראשונה מקרי כולל משא"כ כאן דא"א לחול כלל על אח"ז אם לא שחל כבר מחיים, ויש לה"ר לזה, ע"כ מצאתי: