שות ישועות מלכו· רבי ישראל יהושע טרונק
חלק יורה דעה · סימן לו
ב"ה כ"ו סיון תרח"ם לפ"ק. לכבוד הרב המובהק יושב בשבת תחכמוני באהל של תורה שפתותיו נוטפות מור כש"ת מו"ה ראובן נר"י בק' האמבורג. ע"ד המקוה שיש סמוך למקוה בנין גדול שמכניסים שם מי גשמים ויש שם ברזא תחובה בכותל וכשמנקין המקוה פותחין את הברזא ויורד המים לתוך המקוה ואח"כ סוגרין אותה ע"י הברזא הקבוע וחשש כ"ת שנקרא הווייתו ע"י אדם כמבואר ביו"ד סי' ר', אמנם אח"כ חקר מעכ"ת שמתחילה בעת שפותח הברזא מניח תיכף צינור בפי הנקב שירדו המים התחתונים שבמקום הכניסה שמתערבין שם עפרירות לחוץ ואח"כ כאשר רואה שיורדין מים צלולים מסיר הצינור ויורדין המים דרך נקב הברזא למקוה וזה הוי ככח שני ובכח שני לא מקרי בידי אדם גם לענין מקוה כמש"כ מהרי"ט בתשו', אמנם חקר מעכ"ת אם ג"כ מה שהסיר הצינור מנקב הברזא לא מקרי בידי אדם והנה היטב לראות:
אמנם כ"כ הגאון תבו"ש בסי' ג' שאם אחז הסכין בידו ואח"כ הרפה ונפל ואפי' אם הי' בכוונה מ"מ לא נקרא כח גברא ואע"ג דבסי' ז' בהסיר הדף מקרי כח גברא עיי"ש מה שחילק:
ובחי' ליו"ד סי' ג' חלקתי בטיב. א"כ בנד"ד באם משים צינור תחת נקב הברזא בידו להשליך המים חוץ למקוה והצינור לא יהי' מחובר רק שיאחז אותו בידו ואח"כ ירפה את ידו עד שיפול מעצמו לא מקרי כח אדם, לפ"ד הרב תבו"ש, ולפי שאין זה אלא דרבנן ואע"ג דלר"ת ג' לוגין בתחילתו כשהוא שאוב הוא מד"ת הוא דעה יחידית ולא קיי"ל כן גם לפי שהוא מחובר עם הבנין המקוה, אע"ג שגם המקוה הוא זוחל מ"מ לא גרע ממי תמצית דפרק א' דמקוואות דנראה דלא פסול גם לר"ת:
יתענג על רוב שלום כנפשו ונפש ידידו ישראל יהושע חופ"ק קוטנא.