שות ישועות מלכו· רבי ישראל יהושע טרונק
חלק יורה דעה · סימן י
שלום וכ"ט לכבוד ידידי הרב המאה"ג מגזע היחוס והמעלה מו"ה יעקב מייזלש נ"י האבד"ק לאסק. בדבר אבר מדולדל אי מותר להושיט לב"נ שכתבתי דמוכח פ' העור ורוטב דאסור להושיט דמקרי אוכל שא"א יכול להאכיל לאחרים לכאורה הי' מוכח מזה דאסור מד"ת דאל"כ כיון דמד"ת שרי להאכיל לב"נ למה לא יקבל ט"א, אלא שאחד מגדולי הדור השיב לי ע"ז ע"פ דברי התוס' פ' בהמה המקשה דף ע"ג ע"ב ד"ה הוכשרו דשחיטה אינה מכשרת אלא מדרבנן לכן אזלינן בתר דרבנן, אמנם עכ"פ מוכח מזה דאסור מדרבנן ומעלתו כתב שכן הוכיח בתשובת פני יהושע חלק שני סימן י"ח, ידע ידידי כי בשנת תרי"ו דברתי מזה עם הגאון המנוח מו' יצחק מאיר ז"ל והי' זה איזה שנים קודם שנדפס חלק שני של הגאון פנ"י ויש לתמוה עליו איך נעלם ממנו דברי התוס' כי הוא צידד שם דכיון דמדרבנן לא מקרי אוכל שא"י להאכיל לאחרים גם אם השחיטה מכשיר מדאורייתא מ"מ לא מקבל טומאה ומדברי התוס' מבואר שלא כדבריו ותו דלפ"ד לא הוי מתרצים שם ע"ד קו' דמנ"ל דפליגי בבהמה אי נעשה יד ת"ל דאפי' נעשה יד לא הוכשר דל"מ אוכל לר"ש ותירצו דמשמע דאפי' הי' הדם מכשיר הכא לא הוכשר ומה תירץ הוא אה"נ דגם אם הי' הדם מכשיר ואפי' נפל עליו מים לא הוכשר דלא הוי אוכל א"ו דאם הי' הדם מכשיר כיון דמקבל טומאה מד"ת הי' אוכל לר"ש ודוקא בשחיטה ל"מ אוכל לא בדם אי הוי מכשיר הוי מד"ת (ויש להוכיח מכאן דהא דמפרכסת מקבל טומאה אע"ג דהיא כחי' הוא מד"ת) ומדברי תוס' ריש חולין ד"ב ע"ב משמע קצת דאינו אלא דרבנן:
ומה שכתב מעכ"ת נ"י די"ל דפליגי ר"ש ור"מ אי מפרכסת מותר לב"נ הוא פלוגתא דתנאי ל"מ בזה פלוגתא ובש"ס מוכיח שלא כדבריו שהרי בדף ל"ג אמרינן תני' דלא כראב"י ואם היא פלוגתא דתנאי מה זה תיובתא לראב"י, אמת שהתוס' כתבו שם דסוגיא דהכי פליגי על סוגיא דסנהדרין והרב לח"מ כתב ליישב בזה דעת הרמב"ם בה' מלכים אמנם דבריהם תמוהים מאוד כאשר כתבתי במ"א, גם איך אפשר לישב בזה דעת הרשב"א שהרי הוא פוסק דלא כראב"י דמפרכסת מותר לב"נ והרי רב אשי דהוא בתרא ס"ל דאסורה כיון דלר"ש אסור לב"נ דר"מ ור"ש הלכה כר"ש ונהי דבהא דדם מכשיר לא קיי"ל כר"ש כיון דסתם מתניתין דפ' השוחט דלא כוותי' מ"מ בהא דאסור לב"נ ודאי יש לפסוק כוותי':
ועדיין יש לנו לקיים דברי הרשב"א ולומר דמותר להושיט לב"נ וטעמי' דר"א דר"ש מטהר לא משום דלא מקרי אוכל משום דא"י להאכיל לאחרים אלא דר"ש לטעמו דס"ל דשחיטה שאינה ראוי' ל"ש שחיטה וכיון דאסור לישראל ל"מ שחיטה לגבי האי אבר ואע"ג דמבואר בב"ק פ' מרובה דכל היכי דשחיטה ראוי' מה"ת מקרי שחיטה גם לר"ש היינו בדאורייתא כמו בכסוי דם ואו"ב וטביחה ומכירה אבל בשחיטה דאינו מכשיר רק מדרבנן כיון דאסור מדרבנן ל"מ שחיטה ראוי', וכ"נ מדברי רש"י דלר"ש אליבא דר"א לאו משום שא"י להאכיל לאחרים אלא לפי שאינו מתיר, ונראה דס"ל כשיטת הרשב"א דמותר לב"נ וכ"מ קצת מדברי התוס' דף ע"ג ע"ב: אמנם אכתי קשי' מהא דס"ד דר"י דקאמר משום שא"י להאכיל לאחרים וקשה הא מותר להאכיל:
ולישב דברי הרשב"א נראה לומר דהא מעיקרא הוי ס"ד דקאי על רישא דאבר ובשר המדולדלין אלא דדחי דהתם טעמא אחרינא איכא משום דמעורה, ואין טעם זה מספיק על נשחטה הבהמה לזה קאמר משום שא"י להאכיל לאחרים והיינו דמחשבה בעוד שלא נשחט ל"מ דאז הי' אסור לב"נ ולא הי' מקבל הכשר ולא מחשבה לכן ל"מ גם הכשר דאח"כ וכאוקימתא דר"פ אלא דגם שם משמע מדברי רש"י בדף קכ"ח דאסור לב"נ מיהו בחולין דל"ג מבואר דר"פ לא פליג אר"א ב"י עיי"ש ומ"מ י"ל גם לדידן באבר מדולדל צריך הכשר:
ידידו הדו"ש ת"ה ולכל אשר לו שלום ישראל יהושע חופ"ק קוטנא.