שות ישועות מלכו· רבי ישראל יהושע טרונק
חלק יורה דעה · סימן ט
ב"ה יום ב' מנחם תרל"ז לפ"ק קוטנא. שלום לידידי הרב המאה"ג אברך אב בחכמה רך בשנים כש"ת מו"ה יעקב מייזלש נר"י אבד"ק לאסק. מכתבו קבלתי והנה קשה עלי להשיב על פילפולים לכן אכתוב בקיצור, בענין אבר המדולדל אם מותר להושיט לבני נח שנסתבכו בזה האחרונים הנה דין זה מבואר להדיא בש"ס חולין דף קכ"ט ע"ב דר"ש מטהר אבר המדולדל דאינו מקבל טומאת אוכלין משום דלא מקרי אוכל שיאכל לאחרים דאסור להושיט לב"נ אלמא דאסור להאכילו לב"נ, ולכאורה הי' נראה להוכיח מסוגיא זו דאסור מה"ת באבר המדולדל וכדעת הרמב"ם ז"ל לא כדעת התוס' דאין בו אלא מצות פרישה בעלמא דהא מבואר שם דף קכ"ח דלר"ש להכי לא יכשר האבר משום דר"ש לטעמ' דס"ל שחיטה מכשרת ולא דם וכאן אין השחיטה מכשרת משום דאותו אבר אינו מותר באכילה ולדעת התוס' דמדאורייתא שרי באכילה א"כ מקרי שחיטה ראוי' כמבואר בפרק מרובה למה אינו מקבל ט"א כיון דמדאורייתא שרי וכבר הקשיתי כן בימי חרפי וא' מגדולי הדור תירץ לפמש"כ תוס' בפרק בהמה המקשה דהא דשחיטה מכשרת לר"ש אינו אלא מדרבנן א"כ י"ל כיון דמדרבנן אסור באכילה ולא הוכשר אלא מדרבנן שפיר אמרינן דשחיטה כי האי אינה מכשרת, אמנם עכ"פ משמע מסוגיא ערוכה דאסור להושיט לב"נ ואין להקל כיון שהוא מדין הש"ס:
ומה שהקשה בס' נו"פ לדעת הרמב"ם דאבמ"ה מעוף אין ב"נ מוזהר מה משני בסוגיא דרבוצה בחטאת עוף הא בחטאת עוף לא תקון להוציא מאבמ"ה, ולק"מ דהא ודאי ב"נ אסור לאכול ולהנות מעוף קדשים דמה לי גזל גבוה מה לי גזל הדיוט וב"נ מוזהר על גזל, ועוד דהא בקדשים עובר על בל יחל וב"נ מוזהר על בל יחל כמש"כ המל"מ בה' מלכים, אמנם הדבר נכון לפ"מ דקיי"ל במעילה דף ג' דקדשים שמתו יצאו מידי מעילה כיון דלא חזי וכיון דנשחט לע"א והו"ל כעפרא פקע קדושה מיני' והוא כעפרא ואין כאן שום קדושה א"כ אין התחלה לקו' בעל הכו"פ דהא כשהי' קודש נהי דל"ש אבמה"ח בעוף מ"מ גזל ובל יחל הוי והי' נהרג כשאכלו אמנם עתה כששחטו לע"א ולא חזי להקדש הו"ל כקדשים שמתו ופקע המעילה ואין כאן גזל ובל יחל ואין לך תקון גדול מזה:
ידידו