שות ישועות מלכו· רבי ישראל יהושע טרונק
חלק חושן משפט · סימן יב
שאלה ראובן קנה זה שנים רבות שלשלת בחזקת שהיא של זהב והי' עלי' חותם שקורין מינץ פריוו וליותר תוקף שלח השלשלת למוכרי זהב בווארשא, וכולם פה א' אמרו שהיא של זהב וכאשר נתקרעו השלשלת החליף אותה אצל סוחר א' בשלשלת חדשה ג"כ של זהב והעלו בדמים ושילם השאר לשמעון המוכר השלשלת החדשה רק שמעון המוכר מקודם החליפין לא רצה לסמוך על עצמו ולקח השלשלת הישנה לווארשא והראה אותה למוכרי זהב וכולם אמרו של זהב היא ואח"כ עשו החליפין ולקח מעות המותר עם השלשלת הישנה ומכר אותה לאחד מצורפי זהב בווארשא וגם מכר לו שאר תכשיטים של זהב וקיבל ממנו מעות רק לא הכל, ולצורף הזהב בווארשא יש לו פאבריק משלשלאות ותיכף כאשר קנה השלשלאות הנ"ל בא משרתו אליו כי נתאנה שהשלשלת אינה זהב רק נחושת קלל מצופה זהב ונתן בחזרה לשמעון המותר מהשלשלת, ובא שמעון עם הצורף לדין עם ראובן המוכר והנה דין זה מבואר בחו"מ סי' רל"ב סעיף י"ח והט"ז שם חולק עם הש"ך באם המוכר טוען א"י אם שלי הוא:
תשובה ב"ה יום ד' לסדר ראה תרנ"ב לפ"ק. כבוד בני הרב וכו' מו"ה משה פינחס אבד"ק וויסקיט יצ"ו. ע"ד השאלה, אם יודיע שהיתה של נחשת קלל אע"פ שהמוכר לא ידע בטל המקח וצריך להחזיר הדמים שקבל, ואין זה ענין למוכר בהמה ונמצאת טרפה מחמת סירכא דהתם הו"ל לאתני' כיון שהוא שכיח והמוכר לא ידע וידוע שהמוכר לא ידע אבל כאן מכרו בחזקת שהיא של זהב ושלח לבדקו אם היא זהב, והדין מפורש בסימן רל"ב סעי' י"ח שאם הלוקח טוען בפירוש שאינו יודע פטור אם נשבע שאינו יודע שהוא שלו או שהחליף, וזה פשוט ועיין שם בסמ"ע ובש"ך:
אביך ישראל יהושע.