שות ישועות מלכו· רבי ישראל יהושע טרונק
חלק חושן משפט · סימן יא
ב"ה יום א' לסדר חצוה תרמ"ז לפ"ק קוטנא. לכבוד י"נ הרב הגאון המפורסם פרי צדיק יסוד עולם כש"ת מו"ה יעקב לאנדא שיחי' אבד"ק נאשעלסק. אחדשח"ט. בדבר אחד אשר הטעה את חבירו כי א"ל אשר הוא נו"נ עמו באמונה והוא מקבל הסחורה בעיר לאדזי בכו"כ והוא נוטל ממנו ריוח כפי המדובר ביניהם ונתברר כי אינה אותו והוא קנה הסחורה בלאד' בזול יותר מכפי מה שאמר לו:. הנה באמת נסתפקתי בזה יותר מארבעים שנה כי י"ל לפ"מ דמבואר בחו"מ סי' רכ"ז סעיף כ"ז דאין בו אונאה כיון דלאו ע"ד שיווי מקח נחית, א"כ י"ל דה"ה בהיפך לפמש"כ הרא"ש בפרק הזהב דהטעם דפחות משתות דהוא מחילה לפי שאין המוכר והלוקח יכולין לכוין בצמצום שיווי המקח וכ"ז היכי דנחתי ע"ד דשיווי המקח, ובאמת גם הרמ"ה ז"ל בחי' לבתרא פרק המוכר את הספינה כתב להדיא דאפי' אם התנה בהדיא ע"מ ששוה כו"כ ונמצא שלא הי' שוה לא מקרי ביטול התנאי דכל פחות משתות מקרי שיווי, וה"ר מהא דאמרינן בב"ק בפ"ק דבר השוה כל כסף קרקעות דאלמא מידי דלית בה אונאה מקרי שיווי המקח וה"ה פחות משתות (ויעויין באחרונים בא"ע בהא דמבואר בקידושין דהמקדש בשיראין ואמר ששוה חמישים ולא שוה חמישים דאינה מקודשת, מה"ד באם הוא פחות משתות, ולדעתי יש לפשוט זאת מהא דרמ"ה שכתבתי), וזה שייך דוקא בנחית ע"ד שיווי המקח שא"א לאדם לצמצם בשיווי מקח אבל לא שנו"נ באמונה שלא נחית ע"ד שיווי מקח רק כפי מה שקנה י"ל דאין הפרש בין שתות לפחות, וראיתי בתשו' מהרשד"ם סי' תל"ג בא' שמכר גיזת צמרו לחבירו וא"ל כל ליטרא קנה הוא בעד ג' לבנים וחצי ואח"כ נתברר שקנה בעד ג' לבנים שצריך להחזיר לו אונאתו דלא אמרו הנו"נ באמונה אין לו אונאה אלא כשנו"נ באמונה, אמנם התם הי' שתות שהרי מכר לו שוה ששה חצאי לבנים בעד שבעה וקיי"ל במכר שתא בשבעה דיש לו אונאה, אמנם אין מזה הוכחה דבפחות משתות דקיים המקח והו"ל מחילה דאיכא למימר דמעשה שהי' כך הי', אמנם מש"כ כ"ת אם יש לדמותו לדבר שבמשקל ובמנין דאפי' בפחות מכדי אונאה חוזר, האמת כי כן חשבתי לפום ריהטא, זה רבות בשנים, אמנם כ"כ הר"ן בפ' הא"מ דגם בטעות במדה אם אפשר להשלים משלם ואפי' לזמן מרובה, וזה דעת הרמב"ם ז"ל, ובחי' לחו"מ סי' קצ"א הארכתי בזה, ועיין בחי' הרמ"ה בפ' הספינה דבשעת משיכה נקנה לו המקח וכאן אפשר להשלים המעות, ולחלק בין טעות במדה לכאן דהכא ל"ש לומר בשעת משיכת המקח כיון שא"ל בעד סך פלוני לקחתי ואני מרויח כו"כ לכן תן לי כו"כ כיון שהוא ידע שהוא קנהו בזול יותר לכן מה שא' כו"כ תן לי הו"ל כחזרה ממה שאמר תחילה שנו"נ לפ"מ שקנה ולפי ערך קשה לחלק בין השוין, וקצת הי' נראה לדמותו להא דמבואר בח"מ דהמוכר לחבירו ביוקר לפי שממתין לו המעות דהמקח קיים וצריך למוכרו כפי השער שבשוק. אמנם הרמב"ם ז"ל חולק ע"ז וס"ל דהמוכר יכול לומר אין רצוני למוכרו בזול כ"כ ואם הוא איסור עד"ז לא רציתי למכור, אמנם רוב הפוסקים חולקים ע"ז, עמל"מ בפ"ח מה' מלוה ולוה ולפ"ד הרמב"ם צריך לחלק בין בנעשה באיסור אונאה שצריך לחזור לפי שהטעה את הלוקח וא"ל שכו"כ מדתו בין למוכר ויש חשש רבית א"כ ג"כ הטעה את הלוקח אמנם הואיל ולא מצאנו מפורש, ומדברי הרשד"ם אין ראי' לא לכאן ולא לכאן טוב לפשר:
ידידו הדוש"ת ישראל יהושע חופ"ק קוטנא