שות ישועות מלכו· רבי ישראל יהושע טרונק
חלק אורח חיים · סימן לא
בעזהי"ת ווארקא כ"ח למב"י תרי"א לפ"ק. בכ"ח למספר יזכה לשמוע לחירותינו קול שופר כבוד ידידי הרב הגדול וכו' מו"ה נחום נ"י אבד"ק קארטשוב. הגיעני מכתבו היום ושמחתי בראותי כי ת"ל עוד לא אלמן ישראל משוקדי על דלתות התורה והוגי בה כה יזכהו ה' לשבת בהשקט ומנוחה ולהגות בתורת ד' כל ימיו וע"ד תורה אשר בקש ממני לחוות דעתי ע"ד העירובין אשר המנהג לשכור מפקיד העיר ומעכ"ת גמגם בזה בשם תשו' ח"צ שהרב"י לא התיר רק במקום שהרשות ביד השר לעורר מדנים ולהושיב שם כליו ואנשיו מה שאין רשות בידי הפקידים הללו בפרט במקום שאין שם א"ח שאין רשות פקיד העיר על בתי העיר ועוד במקום שיש דירות מיוחדות לא"ח אשר אין רשות הפקיד עליהם כלל וע"ז הביא בשם הנוב"י מהד"ת שאין שכירות רשות מועיל מפקיד העיר כלל על דירות הללו כי אין פקודתו עליהם עכת"ד:
והנה אמינא לי' איזי אשר אין דעתי נוחה כלל לפקפק על מנהג שנתפשט והנח לישראל וכו' אמנם לכבודו דמר שמתי לבי לדבר זה ועיינתי בתשו' ח"צ סי' ו' ורואה אני שדבריו המה תמוהים כי הנה נראה שהבין הרב ז"ל דשכירות ששוכרים מהפקיד לפי שיש לו תפיסת יד. לכן נשען על דברי הרב"י לפקפק, וז"א דהא דתפיסת יד הבעלים ושכירו ולקיטו תרי מילי נינהו כמבואר בב"י סי' שצ"א בשם הר"י קארו דתפיסת יד הו"ל כבעלים ממש ושכירו ולקיטו הוא מטעם שליח, וזה שאנו שוכרין מפקיד הוא משום שיש להמלך תפיסת יד ובידו להושיב בבתי העיר כל חפצו כרצונו לצורכו, הו"ל משרתיו כשכירו ולקיטו ולזה אף שאין למשרתיו רשות לעשות דבר בלתי פקודת אדונו מ"מ כיון שהוא משרתו הו"ל כשליחו כמש"כ הרב"י בסי' שפ"ב בשם הרשב"א דגזבר המלך כמלך, וע"כ לא הצריך הב"י אלא לאלים כח השר והמלך שיהא לו תפיסת יד דהשר ודאי לא נחשב כשכירו ולקיטו של בני העיר אבל כל שיש להשר כח אף שאין למשרתיו כח לעשות דבר בלי פקודת אדונו מהני, תדע שהרב ב"י בסי' שפ"ב הקשה על שכירות ששוכרין מהשר שהרי אינו מגיע לאוצר המלך עיי"ש מה שתירץ דאין המלך מקפיד ובדבר שיש בו תפיסת יד א"צ לשכור ממנו מטעם שליחות רק דהוא כבעלים ממש ורשאי ליקח השכירות לעצמו אלא ודאי דפקידי העיר אין אנו דנין אותם כבעלים כיון דאין להם רשות כלל אלא מטעם שליחות קאתינן כיון שהם משרתי המלך וכן ראיתי להדיא בתשו' מהרי"ט סי' צ"ד שכתב שאע"פ שאין להם רשות לעשות שום דבר בלתי ציווי אדונם מ"מ מהני מטעם שכירו ולקיטו וע"ש שהקשה דא"כ יהי' די לשכור מאדם אחר ותירץ דבעינן שיהי' מטפל בעבודת המלך, ותימא גדולה על האחרונים שהרי מבואר בב"י סי' שפ"ב דגזבר שהוסר מפקודתו יכולין לשכור הימנו כל שאוכל מפרס המלך הו"ל כמשרתו ומהני וע"כ מטעם שליחות, ומזה נדחה נמי מה שחידש בעל נוב"י דבמקומות שיש דירות מיוחדות לאנ"ח דלא מהני שכירות הפקיד כיון דאין רשות בידי הפקיד להושיב שם כליו וז"א כלום דשכירות הפקיד אינו מכחו רק בשליחותו של המלך [ובשליחות מהני אפי' הבעלים מוחים דלא בעינן דעת כמבואר בפ' הדר ופסקינן בסי' שפ"ב] והרי יש להמלך כח לעשות בזה כחפצו ולא גרע מפקיד שהוסר ואוכל פרס המלך וזה כלל גדול בדינים אלו שכל שהוא ממשרתי המלך ומזומן לעבודתו הרי הוא כשליחו של המלך לזה אע"פ שאין לו כח ואינו פקיד על הבתים כלל ואינו ממונה להושיב שם כלום שהרי שכירו ולקיטו פרש"י שהוא שכירו ללקוט קצירו אע"פ שאינו משרתו לבית מ"מ מהני שכירתו, ואין בידי ס' נוב"י לידע יסודו אך כפי מה שהעתיק כ"ת דבריו נפלאו בעיני, גם דברי הח"צ אפשר דמיירי בשר שאין עליו קצין ומושל שיש לו כח הא כשיש עליו מהני מדין שליחות, ואפי' את"ל שדברי הח"צ המה כפשוטם ודאי המה דחוים מהלכה:
ואל תשיבני מהא דמבואר בש"ע סי' שפ"ב ס"ט דבהשאיל לישראל מקום ויחד לו מקום דלא מקרי שכירו ולקיטו אלמא דבעינן שכירו ולקיטו באותו הבית, דליתא דודאי לא בעינן כלל שכירו ולקיטו באותו הבית אלא דהתם ודאי לא הוי הישראל שכירו שאינו משרתו כלל אלא דאנן הכי קאמרינן דכשם דמשרתו כיון דהוא ממונה על עיסקא נעשה שליחו בע"כ א"כ ה"נ אם הישראל הוא שותף בבית מקרי ג"כ שליח אבל יחד לו קרן זוית תו לא הוי שליחו כלל:
ויש לעיין שם בדברי המג"א מה שהביא בשם הב"ח ואין כאן מקום להאריך בזה גם הי' מקום לצדד שאם א"א לשכור באותו העיר שיכול לשכור מפקיד שבעיר אחרת כיון דחשבינן לי' כשוכר מהמלך וכל שהוא מזומן ומוכן לעבודתו של המלך הו"ל כשליחו וא"צ שיהי' שכיר ולקיט על אותו הבית כמו שנראה מדברי רש"י שהבאתי, אלא דמסתפינא לחדש דבר שלא נזכר בש"ע ואפשר דעכ"פ צריך שיהי' מאותו העיר אלא עכ"פ בדינים הללו ברור כמש"כ וכן משמע להדיא בחי' הריטב"א עירובין דף ס"ו דאפי' יחד לו מקום מהני כל שבא מכחו של נכרי ומכאן סייעתא לדברינו שלא כדברי הנו"ב:
ומש"כ כ"ת בשם ספר יהושע הנדפס מחדש ספר זה אינו נמצא ת"י והי' מקום לעיין בהא דמס' ביצה דף ה' גבי דבר שבמנין וכפי הנראה אין לדמותו למש"כ הראשונים גבי גילוי אמנם א"צ להאריך בזה אחרי שהיסוד רעוע וההיתר ברור כמש"כ:
ומה שהקשה הט"ז בסי' שפ"ד ס"ק א' על ההוא דינא דא"ח לק"מ לפמש"כ המג"א בס"ק ב' אך טפי הו"ל להקשות על ההוא דינא דאכסנאי דמבואר בס"א, ולפענ"ד הי' נראה אע"ג דאין השוכר נכרי אוסר על המשכיר דוקא על המשכיר לחוד אבל לאחרים אוסר ואע"ג דלענין ביטול רשות אינו יכול לבטל לאחד שאני דירת עכו"ם שאינו אוסר כלל אלא דחכמים תקנו דמחויב לשכור ואם אחד שוכר מהני עכ"פ לדידי', ובזה הי' מקום ליישב פסקי הש"ע ואע"ג דמבואר בפוסקים דכל שלא שכר העירוב בטל ש"ה דהו"ל כאילו שכרו מעו"י וצ"ע לדינא:
עתה אבוא להתבונן בדברי כ"ת מש"כ על קושי' הגר"א מהא דסוברין תחומין דאורייתא מעירובין דף ס"ה קו' זו אין לה שחר כלל דבנהרות ודאי לאו דאורייתא כמו שהרגיש מעכ"ת וגדולה מזה נסתפקתי במ"א דאפשר דבמדבר ג"כ אינו אלא מדרבנן כיון דאינו אלא כרמלית דכיון דבעינן דומיא דדגלי מדבר שהי' רה"ר ובזה הי' מקום ליישב מה שהקשו האחרונים מהא דיומא עתי אפי' בשבת למה הלכתא לימא לתחומין וכן מה שהקשה המג"א בסי' תצ"ח סק"ז ע"ש, וא"ל דהא לדעת הרמז"ל בפ"ד מה' שבת מדבר בזמן שישראל שרוין הו"ל ככרמלית ואפ"ה הי' נוהג תחומין דיש לדחות, אך מדברי הפוסקים נראה דמדבר אע"ג דהיא כרמלית מ"מ תחומין נוהג בה ובטלה דעתי (ועי' שבת ס"ט: בתוד"ה עושה ובחי' הרמב"ן שם]:
ע"ד הרלב"ח בבהמה וכלים אם תחומין דאורייתא נראה דבבהמה אם שייך שביתת בהמתו בתחומין תלי' בפלוגתא דקמאי בריש יבמות אם מ"ע דשבתון הוא גם שייך בתחומין ומחמר ולדעת הרשב"א בשם רבו דשבתון אינו אלא על מלאכות ה"נ עשה דלמען ינוח ובמ"א הארכתי ולקצר אני צריך כי דברי הרשב"א סותרין לכאורה מש"כ בעבה"ק דשביתת בהמה נוהג ביו"ט ובחי' לה' יו"ט הארכתי:
מה שהקשה בפסחים בפ"ב בעצי הקדש דלא הוי דשיל"מ מקלי קלי, ליתא כיון דיש שבח עצים בפת הוי כבעינא] ודוקא במוקצה דל"ש שבח עצים ואע"ג דרבנן ל"ל שבח עצים מ"מ בדבר שיש לו מתירין י"ל דמודו:
מה שהקשה דהא הו"ל א"מ לא הבנתי כיון דבא לתקן כדקיי"ל ביו"ד סי' ק"ב:
מה שהקשה בשם ס' שעה"מ על התוס' עירובין דף מ"ה מהא דביצה גבי מים ומלח בפשוט י"ל דאע"ג דרב אשי מדמי תערובות לספק היינו בנתערב ממילא אבל לערב בידים ודאי חמור ואפי' למאן דס"ל דאיסור דרבנן כגון חלת חו"ל מבטלין מ"מ בדשיל"מ לא מבטלין כמש"כ בחי' ליו"ד סי' צ"ט דאסור לערב בא"מ (והתם הו"ל כמאן דעירב בידים] ובזה י"ל קו' הראשונים דהא הו"ל א"מ דתחלת עירוב ל"ש זה כמובן והרבה יש להאריך בזה:
הנה קצרתי וכתבתי בחפזון כאשר בקש כ"ת לחוות דעתי בזה ושלא להתמהמה:
ידידו דוש"ת בלונ"ת ישראל יהושע חופ"ק ווארקא.