שות ישועות מלכו· רבי ישראל יהושע טרונק
חלק אורח חיים · סימן ג
ב"ה כ"ב למב"י תר"נ לפ"ק. לכבוד ידידי הרב המופלג החריף מו"ה צדוק הכהן דיין ומו"צ בעיר זאמישטש. כ"כ במכתבי הקדום שאם היות שמבואר בכמה מקומות בתלמוד שהיו זהירין במצות תכלת גם אחר החורבן בימי האמוראים, זה הי' קודם שנקבע הלכה דתכלת אינה מעכב את הלבן והיו צריכין למצות ציצית כמו שכתוב על כנפי בגדיהם לדורותם. אבל אחר שהוקבע הלכה דתכלת אינה מעכב את הלבן נגנז התכלת דלדורותם לא נאמר אלא על הלבן לא על התכלת, לכן כתבו בשם האר"י ז"ל דעתה אין מצוה בתכלת, ועוד דבקרא כתיב וזכרתם את כל מצות, וזה בזמן שכל מצות נוהגות בדור ההוא לא בזה"ז לכן היו האמוראים האחרונים מסייעים לגנוז התכלת וגם בימי ר' יוסי התחילו בזה אלא שלא קבלו אנשי דורו לפי שעדיין לא הוקבע הלכה, ומה שכתבתם דהא תפילין של ראש אין מעכבין את של יד ואפ"ה נזהרין בכל היכולת בשל ראש זה תימא דהתם חיוב איכא בזה"ז גם בשל ראש משא"כ עתה לפ"ד האר"י ז"ל אין חיוב בתכלת ומסייעי להו הא דגנזוהו בימי האמוראים והרי גם בתקנתא דרבנן אמרינן גזירה עבידא דבטלה ותקנתא דרבנן מקמי' גזירה לא מבטלינן, א"ו כדעת האר"י ז"ל דהאידנא אינו נוהג מצות תכלת, איברא שאם הי' בנמצא תכלת בבירור והי' ידוע לנו כיצד צובעין ודאי הי' ראוי לאחוז במצוה זו אלא שאין לנו בירור גמור שזה הוא תכלת גם מלאכת הצביעה לא נתברר לנו בבירור גמור כי במנחות דף מ"ב ע"ב בתוס' ד"ה וסממנים מבואר כי לדעת רש"י היורה שנותנים לתוכה דם חלזון לצבוע לא היו רשאין לערב סממנים אחרים כ"א דם חלזון לבד, ומה שמבואר בש"ס דמייתינן דם חלזון וסממנים זה הוא שהצמר נותנים לכתחילה עם סממנים כדי שתהא נקי' ותקבל הצבע אבל היורה שנותנים לתוכה הדם חלזון לא הי' רשאין לתת לתוכה שום דבר רק דם חלזון וצמר, אבל דעת הרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' ציצית אינו כן אלא כפשט לשון הש"ס דביורה שנותנין החלזון נותנים הסממנים ג"כ ומי יכריע בזה"ז, גם פשט לשון הספרי וגם לשון רש"י במנחות דף מ"ב משמע שאין זה חלזון המוכשר לתכלת, ודברי הרב שיחי' אינו אלא השערה בעלמא ע"כ א"א לסמוך ולסייע את מלאכתו, ולא אוכל לכתוב את אשר עם לבבי בענין התכלת יען כי גם זאת אינו אלא השערה בלבד לכן לא בעה"ח בענין זה:
נאום ידידכם ישראל יהושע חופ"ק קוטנא יצ"ו