שות ישועות יעקב· רבי יעקב משולם אורנשטיין
חלק יורה דעה · סימן לב
מכתב כבודו הגיע עדי בעסק שברי ע"ז שנמצאו הנה ראיתי עוצם פלפולך ונהניתי מאוד ואמנם את אשר נראה לי בדבר אבוא בדרך קצרה והנה בהא דאסר ר' מאיר שם בש"ס בצלמים משום דחייש למיעוטא וסובר דגזרינן מקומות שאין עובדים לצלמים אטו מיעוט מקומות שעובדין וזה ימים עלה על לבי דאף דקיי"ל דישראל אינו מבטל ע"א של עכו"ם כיון דהך מילתא אינו רק משום גזירה היינו דוקא בע"ז גמורה דבזה גזרו שמא יגבי' תחילה ואח"ז יבטלנה אבל בצלמים כיון דהא דאסורה אף בלי ביטול הוא רק משום גזירה אטו מקום שעובדין אותן א"כ כשביטלה ישראל אח"כ מהראוי להתיר ול"ש בזה גזירה שמא יגבי' קודם הביטול דהוי גזירה לגזירה ולפ"ז הי' נראה לי דבר חדש דבצלמים שמצא אותן שבורים יש לאסור עד שיבטלן יותר מע"ז שנמצאת שבורה דבאמת נוכל לומר דנשתברה מאלי' אף דאסורה אינו רק מדרבנן וכמו שיבואר לקמן וא"כ ביש ספק אי נשתברה מאלי' או שמא עכו"ם שבר אותה יש להקל מספיקא. ואמנם כיון דאפשר לבטלה הוי לה דבר שיש לו מתירין ע"י ביטול ואף בספק אזלינן להחמיר אף במילתא דרבנן ואמנם לא חשיב דשיל"מ כיון דהוא עצמו אינו יכול לבטלה דישראל אינו מבטל ע"ז של עכו"ם ולהביא עכו"ם אחר שיבטל אינו דבר ברור שירצה העכו"ם לבטל האליל לכך אזלינן להקל ביש ספק בדרבנן אבל בצלמים דכתבתי דפשיטא דמהני ביטול של ישראל וכיון דיש ביד ישראל המוצא לבטל הוי דבר שיל"מ ואזלינן בספיקו להחמיר אף במילתא דרבנן:
ואמנם לפ"ז קשה הא דהקשה הש"ס לר"ל דסובר נשתברה מאלי' מותר ממתני' דתנן המוצא שברי צלמים מותר הא דע"ז עצמה אסור ולמה לא קאמר דלרבותא נקיט שברי צלמים דהו"א כיון דאפשר בביטול חשיב דבר שיל"מ ע"י ביטול שיבטלו הישראל יהי' אסור בלי ביטול מחדש קמ"ל אבל בשברי ע"ז כיון דאם נימא שלא נתבטל עדיין לא מהני בי' ביטול ע"י ישראל והוי כמו דבר שאין לו מתירין וכיון דיש כאן ספק אם נתבטל ע"י עכו"ם ואף אם נשתברה מאלי' אין כאן רק איסור דרבנן פשיטא דמותר וקמ"ל דאף בצלמים מותר השברים משום דנשתברה מאלי' מותר ואף איסורא דרבנן ליכא ואמנם הדבר נכון מאוד לפמ"ש התוס' דהמקשה הי' סובר דמתני' כרבנן דצלמים עצמן מותרין והא דנקיט שברי צלמים לאשמעינן דשברי ע"ז אסורים שפיר דייק הא שברי ע"ז אסורים ולמאי דמסיק סתמא כר"מ באמת נוכל לומר דאשמעינן דשברי צלמים מותרים אף דמותר לבטלן ע"י ישראל לא אשיב כדבר שיל"מ לומר דאף דקרוב להתיר יותר מלאיסור נחמיר עליהן לבטלן ואמנם הא דהקשה הש"ס לשמואל ולא קאמר הך תירוצא דמתניתין אתי' כר"מ דאוסר צלמים עצמן ואשמעינן דשברים מותר ואשמעינן מטעם דקרוב להתיר יותר מלאיסור ולא אמרינן דחשיב דבר שיל"מ דהיינו ע"י שישראל יבטלו ואף דקרוב יותר להתיר ניזול לחומרא משום דשמואל סובר לעיל דהכא באנדרטי של מלכים עסקינן וכתב הר"ן דלשמואל אין הטעם דאוסר ר"מ צלמים משום גזירה מקומות אחרים אטו מקומות של ר"מ אלא דבאנדרטי של מלכים קצת בני אדם עוברים בכל המקומות שיש שם אנדרטי כזאת וא"כ פשיטא דאף ביטול של ישראל לא מהני כיון דאי נימא דנעבד אין ביד ישראל לבטלו כיון דאין הטעם משום גזירה לא חשיב גזירה לגזירה ושפיר הקשה הש"ס לשמואל. ובזה נראה לפענ"ד ליישב קושי' התוס' שם ד"ה וסתמא כר"מ דאמאי לא משני לשמואל הך תירוצא ובזה א"ש דבאמת לא שייך לומר דבשביל רבותא דצלמים עצמן אסורין נקיט שברי צלמים להיתרא ולא נקיט שברי ע"ז דכחא דהיתרא עדיף אך באמת לפי מה דמסיק סתמא כר"מ יש כחא דהיתרא בשברי צלמים אף דהוא דבר שיל"מ דר"ל סובר דטעמא דר"מ בצלמים משום גזירה וממילא מותר בביטלו ישראל דהוי גזירה לגזירה אבל לשמואל דמוקי באנדרטי של מלכים לא מצי למימר הך תירוצא ודו"ק היטב:
והנה בהא דקאמר הש"ס לקמן בפלוגתא דרב ושמואל ומסיק שם דכ"ע עובדין לשברים והכא בשברי שברין קמיפלגי והקשו שם דהא כאן קאמר שמואל דשברי ע"ז מותרים ומשמע דנשתברה מאלי' מותר וכתב הריטב"א בשם רבו דהיכא דעיקר ע"ז קיימת רק שנפלו ממנה שברים השייכים לה סובר שמואל דאסור והיכי דכל הע"ז נשתברה מאלי' סובר דמותר והנה במוצא שברים לכאורה יש לומר דגוף הע"ז קיימת אלא דהא דקאמר שמואל ואפילו שברי ע"ז איירי דחזינן דגוף הע"ז נשתברה וא"כ מה הקשה הש"ס ממתני' דמוצא שברי צלמים הרי אלו מותרין הא שברי כו"ם אסורין ולמה לא נימא דשברי צלמים מותרים אף היכי דיש לומר דגוף הצלם עדיין קיים מ"מ השברים מותרין משום דיש שני צדדין להתיר שמא לא נעבד ושמא בטלו עכו"ם דבזה פשיטא דאף שנשאר עדיין גוף הע"ז מ"מ נתבטל כמו שיפוה לצורכו דנתבטל אבל בע"ז אף דמותר לשמואל היינו משום שיש שני צדדין להתיר שמא נתבטלה ע"י נכרי ושמא נשתברה מאלי' וכיון דיש לומר דגוף הע"ז קיימת דבזה לא מהני נשתברה מאלי' אסורין השברים וצריך לומר כיון דמשמע לי' דלא ידעינן השברים מאין באים כמו דקאמר בלשון המוצא שברי צלמים וכן הא דקאמר מצא תבנית יד או תבנית רגל משמע לי' דא"י מאיזה ע"ז נפל וכיון שכן יש כאן שני צדדין להתיר שמא נשתברה מאלי' ולא נשאר עיקר ע"ז קיימת ושמא ביטלה העכו"ם ואז אף דעיקר ע"ז קיימת בטלה גם גוף הע"ז ושפיר דייק הש"ס ממתני':
ואמנם לכאורה קשה הא אין כאן גדר ס"ס כלל דשם אונס חד הוא ועיקר הספק הוא על השברים כיון דאינו ידוע מאיזה ע"ז נפלו ונשתברו השברים האלו ואין לנו לדון על העכו"ם עצמה רק על השברים א"כ מה לי שנשברו מאליהן ואין הע"ז קיימת מה לי שבטלה העכו"ם בין כך ובין כך שם ביטול אליל עלה ולא חשיב ס"ס ואמנם כבר כתבתי במקום אחר דהיכי דיש שני צדדי היתר המורים על ענין אחד אף דלא חשיב ס"ס גמור דהוי כמו שם אונס חד וכדומה מ"מ עכ"פ קרוב הדבר להתיר יותר ויש להתירו מטעם רוב רק היכי דהמה ענינים נפרדים ואין השני ספיקות מורים על ענין אחד בזה בעינן ס"ס גמור וה"ה בזה כיון דנעשה ענין השבירה ויש לנו שני צדדים בענין העשי' או שנשברו ע"י עכו"ם או שנשברו לגמרי מאליהן בזה כיון דיש כאן רובא שנתבטל באופן המועיל אף שאין ע"ז תורת ס"ס מותר מטעם רובא להיתרא ואמנם לר"מ דחייש למיעוטא וניהו דמ"מ היכי דיש ס"ס אף לר"מ מותר היינו היכי דיש ס"ס גמור אבל היכי דליכא ס"ס גמור רק שני צדדין להיתר דלא מהני רק מטעם רוב לר"מ לא מהני ולפי"ז קשה לי מה הקשה הש"ס לשמואל דקאמר שברי ע"ז מותרין ממתני' דתנן שברי צלמים מותרין אבל שברי כו"ם אסורין ומה קושי' דילמא טעמא דשמואל דמותרים ולא חייש שמא נתבטלו ע"י ישראל משום דיש כאן ס"ס שמא ע"י עכו"ם ושמא נשתברה מאלי' ואין עיקר אליל קיים ואף דאין זה חשיב ס"ס דהוי כמו שם אונס חד הוא מ"מ מטעם רובא מתירין בשברי ע"ז דעכ"פ כיון דיש שני צדדי היתר מתירין לשמואל אבל ממתני' דסתמא כר"מ והוא חייש למיעוטא ולא מהני רק כשיש כאן ס"ס גמור והיא קו' נפלאה. ונראה לי דבאמת קצת פוסקים כתבו דאף לר"י דסובר עכו"ם שנשתברה מאלי' אסור אינו רק איסור דרבנן ומה"ת פשיטא דבטלה ואמנם מלשון הרמב"ם לא משמע כן ומשמע דאסור מה"ת ואמנם כתבתי בזה במקום אחר דאי נימא דשברי שברים מותרים ואף שברים עצמן מותרים רק היכי דגוף האליל קיים ולא נתבטל אמרינן דאף השברים אסורים בזה פשיטא דאינו אסור רק מדרבנן ובזה נראה לי דחשיב ס"ס גמור שמא ביטלה הנכרי ואין כאן איסור ושמא נשתברה מאלי' ואין כאן רק איסור דרבנן והוי ס"ס לענין דאורייתא וספק אחד לענין דרבנן דמהני כמבואר ביו"ד סי' פ"ג לענין ציר דגים עיי"ש בב"י בשם סמ"ק ואני הראיתי מקומו בש"ס גבי הך דחבר שמת דקאמר הש"ס מעיקרא אימור לא טבילי אף דמדרבנן אסור אף שלא ראה פני הבית מ"מ לענין דרבנן מהני ספק זה דשמא כבר נתקנו לחוד והוי ס"ס בדאורייתא וספק א' בדרבנן כ"כ התוס' עיי"ש] ובזה חשיב ס"ס גמור ולא חשיב שם אונס חד כיון דספק א' מתיר יותר דאי נכרי ביטלו אף איסור דרבנן ליכא ואי נשתברה מאלי' יש כאן איסור דרבנן עכ"פ והיכי דספק א' מתיר יותר לא חשיב שם אונס חד ועמש"ל בתשובה לענין הך דסתם כלים של עכו"ם אינן בני יומן דחשיב ס"ס מה"ט עייש"ה והבן. ובזה נ' לי דיותר יש להחמיר למ"ד שברי ע"ז שנשתברו מאלי' מותרין לגמרי מאילו נימא דשברי ע"ז שנשתברו מאלי' אסורין מדרבנן דאי נימא דמותרין לגמרי א"כ במוצא שברים חיישינן שמא ישראל ביטל ואין להתיר משום ס"ס שמא נכרי ביטל ושמא נשתברה מאלי' דהוי שם אונס חד דאין ספק א' מתיר יותר אבל אי נימא דשברי' אסורין מדרבנן יש כאן לענין דבר תורה שני ספיקות וספק א' מתיר יותר לענין דרבנן:
ובזה ישבתי על נכון מה שהקשיתי זה ימים רבים לפי דעת המקשה דהחילוק בין מצא שברי צלמים למצא תבנית יד ורגל דהרי אלו אסורין דתבנית יד וכו' חשיב שברי ע"ז א"כ הך רישא משנה שא"צ דהו"ל למיתני מצא תבנית יד דאסורים וממילא נשמע דשברי צלמים מותרים אח"ז ראיתי למהר"ש אלגזי שהקשה כן ונדחק מאד ובזה א"ש דתבנית יד ורגל חשיב שברי ע"ז שצורת אבר עליהם ולשמואל אסורין מדרבנן וא"כ בא"י אי נכרי ביטל או ישראל או נשברה מאלי' יש כאן ס"ס גמור דספק א' מתיר יותר ואשמעי' דמ"מ אסורין דשברים אסורין מה"ת אבל בשברי צלמים דחשיבי שברי שברים כיון דאין אבר א' שלם ואם נשתברו מאליהן מותרין לגמרי וכיון דלא ידוע אין כאן תורת ס"ס שמא נכרי שיבר או שמא נשתברה מאלי' דהוי כמו שם אונס חד הוא. וא"כ אי תנא הך בבא דמצא תבנית יד ורגל הרי אלו אסורין לא הוי שמעי' מדיוקא להתיר שברי צלמים דתבנית יד ורגל דאסרי' יש בזה רבותא יותר והדבר נכון מאוד ודו"ק היטב:
והנה בש"ס אהא דקאמר שמואל דשברי ע"ז מותרין אקשינן עלה ממתני' דתנן מצא תבנית יד או תבנית רגל הרי אלו אסורין וקשה לי על מה שכתב הר"ן דגרסי' כאן שברי שברים ושברי' עצמן דהיינו אבר שלם אף לשמואל אסור א"כ מה הקשה הש"ס לשמואל דהא תבנית יד ורגל אף שמואל מודה דאסור דהרי תבנית יד ורגל הוי אבר שלם וכבר הרגיש כ"מ בזה ואמנם הדבר נכון דהרי הש"ס הק' מתחלה ממתני' דתנן שברי צלמים הא שברי ע"ז אסורין ומשני ה"ה דשברי ע"ז מותרים רק משום דבעי למיתני סיפא דהמוצא תבנית יד ורגל אסור אף בצלמים ולכאורה קשה טעמא מאי כיון דצלמים הוי ספק נעבד ובשברים ג"כ יש ספק שמא נכרי ביטלה חשיב ס"ס ואף בתבנית יד ורגל יהי' מותר מטעם ס"ס ובשלמא למאי דמסיק בעומדין על בסיסן אין כאן שבר כלל ומהראוי לאוקמי אחזקה שלא נעשה מעשה המבטל כלל אבל כאן דס"ד דלא מיירי בעומדי' על בסיסן ואיירי בשברי צלמים ותבנית יד ורגל נשאר וא"כ הוי ס"ס גמור וע"כ דאיירי בע"ז גמורה וא"כ כיון דלא הוי דומיא דרישא בשברי צלמים א"כ הדק"ל אמאי נקיט ברישא שברי צלמים הו"ל למינקט שברי ע"ז וזה דדייק הש"ס והא שברים נינהו דאף דאינן שברי שברים מ"מ שברים הוא ובספק נעבד הו"ל ס"ס גמור ואין לומר דהו"ל ס"ס להחמיר שמא ישראל ביטלה ושמא נשתברה מאלי' זה אינו כיון דנשתברה מאלי' ונשתברה ע"י ישראל שניהם שוים לאיסור הו"ל לענין זה כשם אונס חד הוא ודו"ק:
והנה בגוף הדבר הא דמתירין לשמואל בשברי ע"ז מטעם ס"ס שמא נשתברה מאלי' ושמא נשתברה ע"י עכו"ם שביטלה קשה כיון שידוע שנעבדה ואסורה בהנאה יש כאן חזקת איסור ולא מהני ס"ס לדעת הרבה פוסקים ואף דחזקת הגוף דהיינו לומר שלא נתבטלה אין כאן כיון דשבורה לפנינו והספק מי שברה ואמנם חזקת איסור במקומו עומד ולדעת המחמירין בס"ס במקום חזקת איסור למה יקילו בזה ואמנם הדבר נכון מאוד דכיון דנשתברה מאלי' מותר א"כ מהראוי שגם בשיברה ישראל מותר כמו דקאמר הש"ס לקמן אלא דגזרי' דילמא מגבה והדר מבטל לה והו"ל ע"ז של ישראל דאינה בטלה עולמית ואינו רק מדרבנן וא"כ כיון שיש לנו שני ספיקות וגוף הדבר אינו רק מדרבנן פשיטא דמהני עיין היטב בפוסקים:
והנה לפ"ז יש לי קושיא אחת בהא דהקשה הש"ס לשמואל דסובר אף שברי ע"ז מותרים ממתני' דבאמת נוכל לומר דטעם דמתני' דשברי ע"ז אסור משום דכיון דנעבד בודאי חשיב אתחזק איסורא ואף בדרבנן אזלינן לחומרא ואמנם ידוע מ"ש הר"ש דאף דאזלינן בדרבנן להחמיר היינו אם גוף האיסור אינו רק מדרבנן ואם ניזל מספיקו להחמיר נשאר באיסורו הראשון אבל אם מתחלה הי' אסור מן התורה ואח"כ נולד ספק באופן שיצא מכלל איסור תורה ויש ספק אם נשאר איסור מדרבנן בזה לא שייך לומר אוקמי אחזקת איסור כיון שאינו בחזקתו הראשון דמתחלה הי' אסור מן התורה ועכשיו אינו רק מדרבנן עיין בס' ישועות יעקב שהארכתי בזה. והנה בצלמים אף לר"מ אינו אסור רק משום גזרה דרבנן ולפ"ז בשברים דיש ספק אי ביטלו מהראוי לומר דמוקמינן אחזקתו הראשון אבל בשברי ע"ז דקודם הביטול הי' אסור מה"ת ועכשיו אף אי נימא דישראל ביטלה אינו אסור רק מדרבנן שמא יגביה והדר יבטלה ומתחלה קודם שנשברה הי' אסור מה"ת וא"כ יש כאן רבותא בשברי צלמים יותר משברי ע"ז ואמנם הדבר נכון מאוד לפמ"ש הר"ן דשמואל דמוקי להך מתני' דכל הצלמים באנדרטי של מלכים הוא סובר דאין טעם האיסור לר"מ בצלמים משום גזרה אלא דבכל המקומות מיעוטן עובדין לצורת המלך וע"כ לר"מ יש כאן חשש איסור תורה כיון דחיישינן למיעוט העובדין א"כ הוי לי' כמו שברי ע"ז דאם בטלו נסתלק החשש איסור תורה ודו"ק היטב: