שות ישועות יעקב· רבי יעקב משולם אורנשטיין
חלק יורה דעה · סימן כט
לק' סלוצק.
הנה מה שנסתפקתי זה ימים אם מותר לנזיר להעביר תער על בשרו ע"י נכרי ע"ז הבאת דברי הש"ס מס' נזיר (דף מ"ד) דקאמר להדיא לא יעבור כתיב אחד המגלח ואחד המתגלח חייב וכיון דהמתגלח חייב מה לי שגילחו ישראל או גילחו עכו"ם. הנה לא נעלם ממני דבר זה אמנם גם לאו דלא תקיפו פאת ראשכם דריש לחייב המקיף והניקף עכ"ז נסתפקו הקדמונים אי יוכל להקיף עצמו ע"י קטן ועכו"ם דאף שהניקף עובר היינו כשמקיף ישראל ובר חיובא אבל בעכו"ם המקיף אינו חייב הניקף אם לא כשמסייע א"כ בנזיר דכתוב רחמנא תער לא יעבור על ראשו ודרשו חז"ל במס' נזיר דכתיב לא יעביר לחייב המגלח והמתגלח א"כ המתגלח אינו חייב רק כשמגלח עצמו ע"י ישראל אבל ע"י עכו"ם ליכא חיובא כן אפשר לומר אמנם אני דחיתי דבר זה מלבד דדעת רוב הפוסקים דאף בהקפה חייב הניקף אף כשעכו"ם מקיפו א"כ ה"ה בזה ואף לדעת המתירין להקיף ע"י עכו"ם אבל בנזיר דמלבד הלאו של תער לא יעבור על ראשו יש בדבר העברה איסור עשה דקדוש יהי' גדל פרע שער ראשו דבעינן שיהי' לו שערות וכשמגלחן ע"י עכו"ם או קטן עובר על איסור עשה וכמ"ש במכתבי הקודם:
והנה באמת לכאורה קשה לי בהא דיליף הש"ס דעשה דוחה ל"ת ועשה מהא דעשה דתגלחת מצורע דחי ל"ת ועשה דנזיר דהרי הש"ס קאמר במס' נזיר דנוכל לומר דתגלחת מצורע דלא כתיב בי' תער יוכל להיות ע"י מספרים כעין תער או במלקט ורהיטני ובנזיר כתיב תער לא יעבור על ראשו וזהו הלאו דנזירות ובעשה כתיב קדוש יהי' גדל פרע שער ראשו ובגילח עצמו ע"י מספרים כעין תער עבר על העשה דקדוש יהי' גדל פרע שער ראשו אבל על הלאו אינו עובר אלא דהש"ס קאמר דגם במצורע כשהוא מגלח צריך לגלח עצמו בתער ומסקנת הש"ס שם במס' נזיר (דף דהיינו דאי נימא דמצורע לא בעי תער איך דוחה עשה דמצורע לל"ת דזקנו או ל"ת דהקפה הא אפשר לקיים שניהם שיגלח בלא תער עיין שם בתוס' וקשה דילמא לעולם מצורע מגלח במספרים והתורה גילתה דאף דנזיר אית בי' עשה דקדוש יהי' גדל פרע שער ראשו דפשיטא דאף במספרים יש כאן ביטול מצוה זו והוי אמינא דלא דחי דמאי אולמא האי עשה מהאי עשה ואשמעינן קרא דדחי לפי דעשה דנזיר קיל שישנו בשאלה אבל לעולם דגילוח מצורע א"צ תער וביחוד לפי מה דמבואר ברמב"ם פ"ד מה' נזירות דאם סך בסם המשיר את השער אינו לוקה ועובר בעשה והרב הלח"מ לא ידע מקור מקומו של דברי רבינו ובאמת שהדבר מבואר בספרי ומעתה מה שהקשיתי הוא באמת דבר הצ"ע דילמא באמת גילוח מצורע אינו בתער ומ"מ בעינן קרא דראשו לנזיר מצורע דהו"א כיון דגילוח במספרים אף דליכא בי' לאו דתער לא יעבור מ"מ אית בי' עשה דקדוש יהי' גדל פרע שער ראשו אף במספרים אסור לגלח דמאי אולמא עשה דמצורע מעשה דנזירות לכך גלי קרא דדחי דעשה דמצורע חמור מעשה דנזירות כיון דזה אפשר בשאלה וזה אי אפשר בשאלה:
ונראה לי ליישב דהנה הרמב"ם כ' טעם אחר דעשה דמצורע דחי עשה ול"ת דנזיר אף דבעלמא אין עשה דוחה ל"ת ועשה משום דנזיר מצורע אין בו עשה דנזירות כלל כיון שנטמא בטומאת צרעת אזיל לי' עשה דקדוש יהי' כיון דימי חלוטו אינו עולה לימי נזרו א"כ אין בו עשה דקדוש יהי' ולא נשאר רק ל"ת דתער לא יעבור על ראשו ועשה דוחה ל"ת והוא באמת טעם מתוק לחיך אלא שהראב"ד השיג עליו מש"ס דיבמות דהש"ס קאמר דעשה דמצורע דוחה עשה ול"ת דנזיר משום דאיתא בשאלה. והנה דברי הראב"ד נראין מוכרחין ודברי הרמב"ם נכונים מצד הסברא ואמנם בש"ס דנזיר (דף י"ז) ילפינן דאין ימי חלוטו עולה להשלמת נזרו מנזיר בקבר שראוי לתגלחת נזירות כיון דאינו מגלח קודם ומגדל שערו וראוי לתגלחת נזירות אינו עולה מצורע שאינו ראוי לתגלחת נזירות שהרי מגלח את כל שערו לשם מצורע קודם מלאת ימי נזרו לא כש"כ שלא יעלה והיינו לפי האמת דמצורע כשהוא נזיר מגלח ראשו לשם מצורע ואז אינו ראוי לתגלחת נזירות עוד אבל הא גופא קשה כיון דאין עשה דוחה ל"ת ועשה א"כ מצורע נזיר אינו מגלח ראשו כלל וראוי לתגלחת נזירות וא"כ יעלה ג"כ להשלמת נזרו ומקיים עשה דקדוש יהי' וע"כ הוצרך הש"ס לומר דעשה דמצורע דחי לעשה ול"ת דנזיר משום דאפשר בשאלה ודו"ק. אבל אי נימא דמצורע מגלח עצמו בכל דבר א"כ קשה אמאי התיר הכתוב שיגלח עצמו נזיר מצורע בתער ויעבור על ל"ת דתער לא יעבור על ראשו דכתיב בנזיר ואי דבאמת מגלח עצמו בשאר דברים כגון מספרים כעין תער קרא למה לי (חסר הסיום):