שות ישועות יעקב· רבי יעקב משולם אורנשטיין
חלק יורה דעה · סימן כו
ב"ה יום ד' כ"ו שבט הב"א לנקו"ת לפ"ק לבוב.
לכבוד אהו' ידידי מנוער ואהבת עולם אהבתיו כבוד הרב החסיד המפורסם מו"ה שמעון נ"י יום אתמול בלילה הגיע עדי מכתבו דורש דבר ה' לתורה ותעודה שש אנכי בשלומו וע"ד השאלה בהמקוה אשר שאבו אותה עד היסוד ואח"ז דלו מים ע"י כלים שאינם מנוקבים ונתנו ג"כ הרבה מים חמין לתוכה וגם אחר המעשה שלח כת"ר להמורה לתקן הדבר על להבא ונתרשל המורה בזה ואח"ז הגיד טעמו שלא להוציא לעז על הטובלים מקודם ומעכת"ה כי בערה בו אש יראת ה' אשר בקרבו כתב כמתמיה מאוד על המורה ההוא. ידע כת"ר כי טעמו של המורה בלי ספק לאשר בקהילתכם יש מעיין נובע אשר ממנו נתמלא המקוה וסמך המורה הנ"ל על דעת רוב הפוסקים דשאובין אין פוסלין במעיין וע"כ נתרשל בדבר ואמנם לגוף הדין והצדק הדין עם מעכ"ת והדברים באים באריכות בב"י סי' ר"א באות מ"ה וגדול האחרונים בעל הב"ח החמיר בדבר וגם מהרמא"י בהגה"ה החמיר בדבר במקום שאפשר לתקן ועוד טעם א' נוסף ממה שבא בדברי האחרונים אשר בעיני ראיתי כי בעת שממעטים מי המקוה למען יוכלו להטיל לתוך המקוה מים חמין הם פוקקין נקבי הנביעה כי מה בצע כשיתמעטו מי המקוה ע"י הדלי' אשר דולי' מי המקוה אם יתרבו ע"י מי הנביעה אשר הם קרים מאוד ובעת הפקק מי הנביעה בטל תורת מעיין מן המקוה מאחר שדברים הפוקקי' בהם את המקוה מפסיקין בין המעיין להמקוה ובאותו עת השאובים פוסלין את המקוה ואינה חוזרת להכשרה ובחידושי לטור יו"ד כתבתי דאף במעיין דאין שאובה פוסלת לדעת הרבה פוסקים [כי יש מחמירין במעיין ג"כ לפסול שאובה] מ"מ צריך שיהי' נשאר במי המקוה עכ"פ שיעור רביעית שיהי' ראוי לטבול בה מחטים וצינורות ואז התירו שאובה. גלל כן אף שאין רצוני להורות בקהילות שאינן שייכים לקהילתנו אם לא כשאני נשאל מרב הקהילה או מן המורה צדק לעדתו אמנם מי אשר יחוש לדברי לא יטבול לכתחילה במקוה הזאת עד אשר יסתום נקבי הנביעה וינקה המקוה עד אשר לא ישאר בה מאותה ויקנחנה היטב ואח"ז יפתחו הנקבים וימלאו מי המקוה כמבואר בהגהות: