אור ברסלב
שות ישועות יעקב חלק יורה דעה › סימן יח

שות ישועות יעקב· רבי יעקב משולם אורנשטיין

חלק יורה דעה · סימן יח

סימן יז

לכבוד ש"ב ההמאוה"ג מו"ה פישל נ"י אבד"ק בוברקא

מכתבו היקר קבלתי ושמה נפשו בשאלתו ע"ד אשה אחת מבני קהילתו אשר אינה יכולה לטהר עצמה לבעלה שבעת הבדיקה בשבעה נקיים הוא מוצאת על עד הבדיקה קרטין קטנים והמה נבלעים בב"פ של הבדיקה אמנם כשהיא מכנסת עד למעלה בעומק הרבה אינה מוצאת אותן הקרטין רק כשבודקת למטה מוצאת אותן הקרטין והאשה יש לה ווסת שרואית כדרכה ובזמן העבר הי' לה כאב וזה ערך חצי שנה אינה מרגשת שום כאב עכ"ל השאלה. והנה צריך אני לדרוש מה למעלה ומה למטה והנה בלי ספק שאין כוונת מעלתו למטה ממש וכמ"ש בלשונו דרך קינוח לבד והיינו אחר שכלה חלק הנקרא בלשון חכמים פרוזדר דהרי כיון שכתב מעלתו שמוצאת בשעת בדיקה בשבעה נקיים וכבר ידוע לו שדעת רוב הפוסקים דבדיקת ז' נקיים הוא צריך להיות בחורין ובסדקין ועד מקום שהשמש דש ולא סגי בקינוח וע"כ שהאשה הכניסה העד עד מקום שהשמש דש בשעת ביאה ומצאה שם דם ומ"ש מעלתו שאחר שהכניסה בעומק למעלה לא מצאה כוונתו שכאשר הכניסה לחדר שהוא המקור עצמו לא מצאה כלל ודבר זה יבואר אי"ה כל מקום הנקרא פרוזדר והנקרא בית החיצון והמקור עצמו:

ועתה נבא לשאלתו והנה הביא דברי בעל עבודת הגרשוני שמיקל בזה ודעת א"ז הח"צ שחולק עליו והנה המעיין בס' עבוה"ג עיקר סמיכתו על הרופא שאומר שאי אפשר שיבואו טיפין כאלו מן המקור ולא מטעם חזקת טהרה כמו שחשב מעלתו ואמנם באמת דבר זה אינו דהרי חז"ל החמירו על בנות ישראל שאפי' על טיפת דם כחרדל יושבת ז' נקיים ולאו דוקא חרדל אלא אף בפחות כמ"ש הפוסקים הרי דהדבר שכיח שתראה טיפת דם קטן מאוד ואמנם כתבתי בזה במקום אחר דהא דכתב הרמב"ם דחזקת דם המקור בא בהרגשה זה לא שייך רק בדם גמור שדרך הנשים להרגיש בעת יציאת הדם לחוץ אבל לא בראיית קרטין קטנים דאפשר להיות שלא בהרגשה ואח"ז ראיתי בשו"ת שב יעקב שסברא זו כתב הגאון החסיד מו"ה גבריאל:

והנה מש"ס נדה ר"פ הרואה כתם בהא דקאמר שמואל דאין אשה מטמאה מן התורה עד שתרגיש בבשרה ואקשינן עלה מהך דנמצא על העד ומשני אימר הרגשת עד הוא ונחלקו הרבנים האחרונים בפירושו דקצת מפורשים כ' דאיירי שהרגישה והא דחשה ספיקא משום דאמרי' שמא הרגשת עד הוא וקצת מפורשים דאיירי שלא הרגישה ותלינן שהרגישה אלא שהי' בדעתה דהרגשת עד הוא ואמנם הרמב"ם ז"ל הוא מחמיר וחושבו לאיסור תורה היכי שמוצאת דם על עד הבדוק אף שלא הרגישה וכ"כ מהרא"י בתה"ד ואמנם הרמב"ם כ' הטעם דתלינן שהי' בדעתה שהיא הרגשת עד משום דחזקת דמים היוצאין מן האשה המה באים בהרגשה וכבר כתבתי דזה לא שייך בקרטין האלו וא"כ אם לא הרגישה יצאנו מחשש איסור תורה וזה הוא ענין הרגשה גם בזה יש מחלוקת בין הרבנים האחרונים אי בעינן שתרגיש בפתיחת המקור או שתרגיש שנזדעזע גופה או די בהרגשת דבר לח זב בבשרה והנה מה שהביאו ראי' מדברי הש"ס ר"פ הרואה כתם דמקשינן לשמואל מהך דאשה שעושה צרכי' אי דארגשה וכו' והרי שם הרגישה זיבת דבר לח בבשרה דהרי מ"ר יוצאין ממנה זה באמת אינו ראי' דהיכי דמ"ר יוצאין ממנה פשיטא דאין הרגשת דבר לח שזב ממנה חשובה הרגשה ובזה פשיטא דבעינן שהרגישה שנפתח מקורה או שנזדעזע גופה וכיוצא בדבר כתבו הרבנים האחרונים דהיכי שזב ממנה לובן ואודם לא חשוב הרגשה כלל ואמנם בלא"ה מהכ"ת נימא דהרגשת דבר לח שזב בבשרה יהי' נחשב הרגשה כיון שהרמב"ם כתב דבעינן שתרגיש שנזדעזע גופה וגם בש"ע מבואר הרגישה שנפתח מקורה והרגשת דבר לח זב ממנה לא נזכר ואף שהאחרונים כתבו כן וקצתם הביאו ראי' מהא דקאמר הש"ס דם הנמצא בפרוזדר ספיקו טמא ודייק מזה דרוב וקרוב הלך אחר הרוב וקשה ממ"נ אם הרגישה שנפתח מקורה פשיטא דדם מקור הוא ואם לא הרגישה בפתיחת המקור אין כאן טומאת דבר תורה ואמנם כתבתי בזה בחידושי דאפשר דשם לא איירי לענין טומאת האשה לבעלה רק לענין אם הדם מטמא את הנוגע בו טומאת ערב ואיירי באמת כשלא הרגישה ובחידושי כתבתי בזה בהא דדייק הש"ס שם דרוב וקרוב הלך אחר הרוב אף בקורבא דמוכח ודייק מהך דקאמר דם הנמצא בפרוזדר ספיקו טמא שחזקתו מן המקור והיינו משום דרוב דמים מן המקור ואף דעלי' היא קרובה יותר והקשו רבותינו בעלי התוס' מנ"ל דאף דאיכא קורבא דמוכח אזלינן בתר רובא דהא בהך דדם הנמצא בפרוזדר אף דעלי' קרובה מ"מ ליכא קורבא דמוכח ובזה א"ש דבאמת כתב רבינו וז"ל דחזקת דמים שבאים מן המקור חזקתן שבא בהרגשה וא"כ כאן כיון שלא הרגישה הי' לנו לומר דדם העלי' היא דאילו הי' דם המקור היתה מרגשת אלא דהך מילתא דאחרי' דדמי החדר הוא רוב דוחה הך סברא דהיתה מרגשת אבל כיון דעלי' קרובה ומוכח מדלא הרגישה ש"מ דרוב וקרוב הולכין אחר הרוב אף בקורבא דמוכח וזה נכון מאוד:

ובזה אמרתי לבאר הא דקאמר הש"ס במס' ב"ב (דף אחר אביי אף אנן נמי תנינא דם שנמצא בפרוזדר ספיקו טמא שחזקתו מן המקור ואע"ג דאיכא עלי' דמקרבא אמר לי' רבא רוב ומצוי קאמרת רוב ומצוי ליכא למ"ד דתני ר"ח דם הנמצא בפרוזדר חייבים עליו על ביאת מקדש ושורפין עליו את התרומה, וכל העובר משתומם הרי מזה עצמו דייק אביי דרוב וקרוב הלך אחה"ר מהא דמטמאין דם הנמצא בפרוזדר ומה ראי' מייתי רבא מהך דדם הנמצא בפרוזדר דיש חילוק בין רוב ומצוי וכו' הרי ע"ז אנו דנין וכבר הרגישו בזה רבותינו בעלי תוס' ד"ה דתני ר"ח ובזה א"ש דרבא סובר דלענין רוב לחוד ואיכא קורבא דמוכח פשיטא דאזלי' בתר קורבא אלא דבהך דדם הפרוזדר הוי קורבא לחוד כמ"ש התוס' אלא דזה הוי מוכח מדלא הרגישה והנה בהך דתני ר"ח דם הנמצא בפרוזדר חייבים עליו על ביאת מקדש ושורפים עליו את התרומה ולא נקיט אסורה לבעל' ובעלה חייב עלי' ואמנם הדבר נכון דלבעלה דבעינן הרגשה לא משכחת כלל להך ספיקא רק לביאת מקדש ולתרומה משכחת להך דינא וכיון דע"כ איירי שלא הרגישה א"כ יש כאן קורבא דמוכח מדלא הרגישה וע"כ משום רוב ומצוי קאתינן עלה וממילא גם ממתני' דנוכל לומר דאיירי בקורבא סתם ג"כ לא נשמע ודו"ק היטב כי קצרתי וזה ברור:

נחזור לעניננו דלדעת הרבה פוסקים לא חשיב הרגשה רק כשמרגשת שנפתח מקורה או שנזדעזע גופה ואף להמחמירין דהרגשת דבר לח זב בבשרה חשיב הרגשה היינו כשהרגישה שדבר לח זב במקור או עכ"פ קרוב מאוד לשם דאז א"א להבחין כ"כ אבל כשמרגשת דבר לח זב למטה אף שהרגשה היא בפרוזדר פשיטא דלא חשיב הרגשה לענין שתטמא מן התורה ואין לומר דהרגישה וסבורה דהרגשת עד הוא חדא דלפמ"ש דעיקר הטעם משום דחזקת דם המקור בא בהרגשה וע"כ דהרגישה וסברה הרגשת עד הוא וכבר כתבתי בשם החסיד מהר"ג דבקרטין לא שייך זה ועוד והוא העיקר כיון שלפי דברי החכם השואל העד אינו מגיע קרוב למקור איך נימא כסבורה הרגשת עד הוא כיון שהעד והדם המטמא אינן במקום אחד ואינו שייך כאן רק לומר ארגשה ולאו אדעתה וזה אינו רק חשש דרבנן ובכל אלו הסברות יש לי אריכות גדול בישוב הרבה מדברי הפוסקים ואכ"מ להאריך:

ואמנם לברר הדברים אם הקרטין האלו באים מן המקור או מן הצדדים תנהג האשה כמבואר בדברי הגהה סי' קצ"א רק קצת בתוספת ביאור והיינו שהאשה תרחץ היטב כמה פעמים זה אחר זה כל אותו מקום ותקנח היטב בדבר רק כל מקום משך הכנסת העד וקצת יותר ורחוק קצת מן מקום המקור וקצת מן הפרוזדר וכאשר תהי' בטוחה שלא נשאר שום דם כלל במקום הבדיקה וקצת יותר אז תכניס מוך נקי מאוד למקור ויהי' המוך על כל רוחב ואורך המקור עד הפרוזדר ומעט מן הפרוזדר רחוק מן מה שהיא רגילה לבדוק עצמה ואח"ז תבדוק עצמה בעד במקום שרגילה וכאשר תמצא הקרטין על עד הבדיקה אז תוציא המוך הנקי ואם לא תמצא שום רושם דם על המוך הנקי הרי עד נאמן שהדם הנמצא על העד אינו מן המקור שהרי בכל אורך ורוחב המקור אינו נמצא שום דם ולא קרטין והקרטין לחצאים על עד הבדיקה מקום אשר אין הדם טמא והדבר ברור שהבדיקה זו מועלת באופן כזה:

תוכן העניינים

שות ישועות יעקב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה