שות ישועות יעקב· רבי יעקב משולם אורנשטיין
חלק יורה דעה · סימן י
לק' קארלין במדינת ליטא. רב שלום וברכה כפולה לכבוד מחו' ידידי כנפשי ולבי הרב החריף ובקי המפורסים מ' יעקב מאיר נ"י:
זה ימים רבים הגיע עדי מכתבו הנחמד ובתוכו דברי תורה ולהיות כי בעת ההוא לא הייתי במזג השלימות לא הי' בידי להשיבו אותו יום לביאת מכתבו ובין כך יצא הדבר מלבי לסיבת טרדותי וביחוד טירדת השלמת חיבורי על או"ח חלק רביעי וכעת שמתי נגד עיני דבריו הטהורים בענין דם שבשלו ידע מע"כ כי כוון קצת לדעתי אמנם אנכי הוספתי בזה דברים וז"ל בחיבורי לטור יו"ד הנה שיטת רש"י והרמב"ם דדם שבשלו הוא מן התורה וחייב עליו וכתב הרשב"א לחלק בין דם קדשים דאף לדעתו הוא מדרבנן אבל דם חולין הוא מה"ת ולכאורה קשה ע"ז דבש"ס דפסחים בהך מולייתא דסבר רבא דאמרי' כבולעו כך פולטו קאמר הש"ס לימא מסייע לי' נותן כרעיו ובני מעיו לתוכו ש"מ דאמרי' כבולעו כך פולטו ומה ראי' מייתי דפסח דם קדשים הוא דהוא רק דרבנן וסמכינן אהך סברא כבכ"פ אבל דם חולין דהוא מה"ת מנ"ל דנסמוך אהך טעמא וכיוצא בדבר חזינן דדעת או"ה דהא דאמרי' גבי דם אגב דטריד למיפלט לא בלע וגבי ציר לא אמרי' כן הטעם דלא סמכי' אהך טעמא רק בדם דאחר הבישול הוא רק מדרבנן ולא בציר טריפה דהוא מה"ת ונראה לי ליישב ואדרבה משם יהי' ראי' לשיטת הרשב"א בכוונת דברי רש"י דהנה באמת דעת רש"י ז"ל דלא חשוב אינו נאכל מחמת מלחו רק כעין מליח דבעי לאורחא אבל מליחה שמולחים לקדירה להוציא הדם חשוב נאכל מחמת מלחו והקשו התוס' מהך דרב מרי בר רחל דאימלח לי' בשר שחיטה בבשר טריפה דאסר רבא משום איסור מליחה ושם הוי רק מליחה כעין שמולחין לקדירה וע"כ דחו שיטה זו ואמנם באו"ה הובא בהגהת מהרמא"י כתב דהבשר לא חשוב רותח ואמנם הציר היוצא חשוב רותח ואם נפל תוך שיעור מליחתו לציר אוסר והנה צריך לומר הא דלא נאסר הבשר כשר מחמת שבולע הציר שזה חשוב רותח היינו משום כיון דאין הבשר רותח אינו מפליט ציר כלל ולכך אין הציר אוסר והיינו במליח כעין מליח דבעי לקדירה והיינו בבשר שכבר פלט דמו והודח דנסתמין נקבי הפליטה והוא מולחו פעם שנית אחרי כן אינו אוסר כיון דאין הבשר רותח אבל בעת שפולט דם ופתוח לפלוט דם שזה עיקר פעולת המלח להפליט דם אז פולט ציר ג"כ וכיון שהציר הנפלט הוא רותח נבלע בבשר ואוסר וזה ברור וכן מבואר בפוסקים והנה כתבתי בחידושי ראי' לשיטת רש"י דמליח לקדרה אינו חשוב כמבושל דהתוס' הקשו בהך דפסח דנותן כרעיו ובני מעיו לתוכו ויש בהן כבד קשה למאן דאסר כבדא עלוי בשרא ותירצו שכבר מלחו קודם צלי' וקשה לכאורה כיון דמליח הרי הוא כרותח דצלי הוי צלי מחמת דבר אחר דאסור מן התורה גבי פסח וע"כ צ"ל דמליח אף כמליחתו לקדרה אינו חשוב כרותח דאם לא נמלח כעין מליחת קדרה אסור כבדא עלוי בישרא וע"כ במליחת קדרה איירי ומ"מ אינו חשוב כרותח. ואמנם עדיין קשה כיון דדם חשוב כרותח א"כ נאסר מחמת צלי מחמת דבר אחר וכיון דבשעת מליחתו לקדרה פולט הדם והוא חשוב כרותח ונאסר הבשר מחמת הדם בעת צלייתו וצ"ל כבולעו כך פולטו כמו דקאמר הש"ס במולייתא ומעתה שפיר דייק הש"ס דאמרי' כבולעו כ"פ אף לענין איסור תורה דאין לומר הטעם משום דבקדשים דם שבשלו דרבנן הרי יש כאן איסור תורה דצלי מחמת דבר אחר א"ו דאף באיסור תורה אמרי' כבכ"פ ולומר דדם חולין ענוש כרת וכאן ל"ה רק איסור עשה בהדי' קאמר הש"ס ביבמות מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת. ובזה נראה לי ליישב קושי' התוס' שם ד"ה מאן דאסר אפילו בפומא לתחת והקשו התוס' דא"כ איך יפרש הך דנותן כרעיו ובני מעיו לתוכו דדייק הש"ס לעיל דמולייתא מותר ודחו שאני התם כיון דאיכא בית השחיטה דמחלחל מידב דייב דמא מיני' והרי כאן אסור אפילו בפומא לתחת ובזה א"ש דלפי המסקנא שפיר נוכל לומר דכאן איירי בלא נמלח מקודם ואי דא"כ קשה הא הוי כבדא עלוי בישרא ע"ז שפיר נוכל לומר דכיון דאיכא ביה"ש דמחלחל מידב דייב דמא והוי כמו כבדא תותי בישרא ולענין מולייתא משום דם דהוא איסור תורה קאתינן עלה וכאן דם קדשים הוא דרבנן כמש"ל ודו"ק היטב כי זה ברור מאוד:
ובחי' למס' חולין כתבתי ליישב דברי הפוסקים דסוברים דהא דקאמר ר"י עד שישחוט את הורידין אף בדיעבד טריפה כשלא שחט את הורידין והתוס' הוכיחו דר"י רק לכתחלה קאמר דאי נימא דלר"י אף בדיעבד א"כ נוכל לומר דרבנן ג"כ בעי לכחחלה לשחוט את הורידין רק דפליגי לענין דיעבד א"כ קשה הא דדייק הש"ס דרישא איירי בחולין מדקתני ר"י אומר עד שישחוט את הורידין ופליגי רבנן עלי' ובקדשים איך פליגי הרי כל עצמו לדם הוא צריך ומאי קושי' נימא דאף רבנן מודו דלכתחלה צריך לשחוט אלא פליגי לענין דיעבד ובזה נראה לפענ"ד ליישב דבאמת הטעם דכתבו הפוסקים דר"י רק לכתחלה בעי שחיטת ורידין משום דאין זה דבר ברור דאין הדם יוצא בלי שחיטת ורידין וכיון דדם שבשלו או צלאו אינו רק דרבנן מהראוי להקל בספק כמשפט ספיקא דרבנן ואין מחמירין רק לכתחלה כיון דאפשר לשחוט את הורידין אבל לא בדיעבד זהו טעם התוס' והפוסקים העומדים בשיטתן ודעת המחמירין ואוסרין אף בדיעבד משום דסברי כשיטת רש"י והרמב"ם בדם שבשלו דעובר עליו לכך כיון דיש ספק אי יצא הדם לחוץ בלי שחיטת ורידין אסור אף בדיעבד ואמנם לפי הס"ד דרישא איירי בקדשים ובקדשים דם שבשלו אינו אסור מה"ת וא"כ פשיטא דאף לר"י אינו אסור רק לכתחלה דא"א לאסרו בדיעבד משום ספיקא דמידי דרבנן הוא בקדשים וכיון דר"י לכתחלה קאמר ע"כ דלרבנן אף לכתחלה מותר לשחוט בלי חתיכת ורידין וא"כ קשה הא כל עיקרו לדם הוא צריך וע"כ דרישא בחולין איירי ובחולין באמת אפשר דר"י אף בדיעבד אוסר אם לא נשחטו הורידין וזה דבר נחמד:
ובהך דלב קורעו ומוציא את דמו לא קורעו אינו עובר עליו הכחל קורעו וכו' אינו עובר עליו וקאמר הש"ס אמר רב אינו עובר עליו ומותר ואקשינן עלה והא תנן אינו עובר עליו מיעבר הוא דלא עבר וכו' ומשני שם. והנה בהך דכחל פירש"י אינו עובר עליו אם צלאו אבל בבישול אסור עכ"פ והקשו התוס' דא"כ מה פריך הש"ס והא תנן אינו עובר עליו מיעבר הוא דלא עבר הא איסורא איכא נימא דאיירי בבשלו ואמרתי בחידושי דקשה הא דקתני בלב דאינו עובר עליו וקאמר הש"ס דמיירי בלב עוף שאין בדמו כזית וקשה לדעת ר"ת והפוסקים העומדים בשיטתו דאם יש כזית בכא"פ אף שלא אכל כל הפרס באופן שיאכל כזית מן האיסור אלא שאכל כזית מן התערובות אסור ולוקין עליו א"כ כיון דבלב עצמו יש כזית אלא דדם הכנוס בתוך הלב אין בו כזית א"כ הרי יש בין הכל כזית דהיינו בשר הלב והדם שנבלע בתוך הבשר (שוב הראה לי א' שבס' פליתי הרגיש בדבר זה) וצ"ל דלב שוע ולא בלע וכבר כתבתי שדעת רש"י כהרמב"ן דהא דאמרי' לב שוע ולא בלע היינו בצלי ולא בבישול וא"כ שפיר דייק דע"כ הך דכחל איירי ג"כ בצלי ולא בבישול דומי' דלב אבל אי אמרי' דדם שבישלו אינו עובר עליו א"כ הא דהוצרכנו להך טעמא דאין בו כזית הוא רק באוכל לב חי דבבישול בלא"ה אינו עובר עליו א"כ אין ראי' מהך מתני' דלא איירי בבישול וא"כ מה הקשה מהך דכחל דילמא איירי בבישול ומכאן יצא לרש"י שיטתו דדם חולין אף שנתבשל עובר עליו והבן.
והנה לכאורה קשה מהא דקאמר הש"ס בפסחים (ד' כ"ב) והרי דם ותנן אלו ואלו מתערבין ויוצאין לנחל קדרון ומועלין בהם ועכ"פ נשמע מזה דדם מותר בהנאה וקשה הא הך ברייתא אשמעינן רק דיש בהן מעילה מדרבנן אף שנעשה מצותו ומהך ענינא דאיסור דם לא מיירי ואיירי באמת באופן שאין בו איסור משום דם כגון שבשלו או מולחו ואז מותר לגננין ליהנות בו לזבל וכדומה ושם בדם קדשים איירי וצ"ל דנראה להש"ס דדוחק הוא לפרש כן עוד יש להקשות אי נימא דדם שבישלו אינו עובר עליו א"כ חשוב יש היתר לאיסורו ושפיר נוכל למילף בק"ו מחלב מה חלב דאין היתר לאיסורו מותר בהנאה דם לא כ"ש ולא נוכל לומר שור הנסקל ואיסורי הנאה יוכיחו דשם אין היתר לאיסורן. ואמנם כיון דקרא בדם תולין כתיב וזה אין היתר לאיסורו וממילא ה"ה דם קדשי'. ובזה א"ש הא דקאמר הש"ס ואימא כמים המתנסכים על המזבח ותמהו התוס' למה לי הא דבלא"ה אסור דכתיב לא תאכל ובזה א"ש דהוי אמינא דקרא אתי לדם קדשים דיש היתר לאיסור ובפרט למה דמחלקינן בדם קדשים בין חטאות הפנימיות לחטאות החיצוניות ודו"ק כי קצרתי ובחידושי הארכתי בזה דבדם קדשים דמהני בישול בלא"ה ל"ש לומר כשהותרה נבילה היא ודמה הותרה דהרי באמת הותרה אחר בישול. ודע ידידי שמצאתי דבר חדש בדברי הגהות מרדכי במס' שבת מתוכו נראה דיש חילוק בענין דם שבישלו בין דם עוף לדם בהמה דדם בהמה כשבשלו עובר עליו ודם עוף שבשלו אינו עובר עליו ולפי שהוא חידוש בעיני אמרתי להעתיק לשון הגהמ"ר הנ"ל (דף פ"ה ע"ג) בהגהה אחרונה דפרק ב' וז"ל קשי' אמאי אסרינן למלוג תרנגולת בכלי ראשון נהי שמבשל הדם בתוכו הרי הוא דם האברים שלא פירש ואפי' פירש אמרי' בהקומץ דם שבשלו אינו עובר עליו ומותר לכל הפחות בעוף משמעות לשונו דבעוף אמרי' לכ"ע דם שבשלו אינו עובר עליו ובבהמה פליגי ולפי שהדבר רחוק בעיני לומר שיש חילוק בזה בין בהמה לעוף עלה על לבי לפרש דברי הגהמ"ר הנ"ל על דרך אחר לפרש חילוק בין בהמה לעוף בענין המליגה אך הגיע לידי ספר בגדי ישע שחיבר הגאון בעל של"ה והוא חיבור על המרדכי מסדר מועד כתב להדי' ביאור דברי המרדכי הנ"ל דכוונתו דאף דיש פלוגתא בהקומץ בענין דם שבשלו אי עובר עליו בעוף לכ"ע אינו עובר עליו והוא חידוש גדול וצ"ע בפוסקים: