אור ברסלב
שות ישועות יעקב חלק חושן משפט › סימן יג

שות ישועות יעקב· רבי יעקב משולם אורנשטיין

חלק חושן משפט · סימן יג

סימן יב

ב"ה לכבוד אהו' ידיד נפשי הרב החריף ובקי המפורסם כ"ש מ' יעקב הכהן נ"י.

מכתב כבודו ע"ד השאלה באחד ששכר השראנקין מקיר"ה ובעת השכירות מסר א' לידו מחצית דמי האודיאם שיהי' לו חלק בזכות השראנקין ואח"ז נכתב הקאנטראקט מקיר"ה על שם השוכר האחד אשר הוא שכר השראנקין והשני לא הי' נודע לקיר"ה כלל רק שכן נעשה ביניהם ביני לבין עצמן ואחרי שהחזיקו בשראנקין זמן מה בקש השני שיהי' השראנקין זכותו רק להשוכר הראשון והמעות שהניח השני לשותפות יהי' הלואה אצל הראשון והסכים הראשון לזה ונעשה ביניהם כן אח"ז זמן מה בא השני ובקש מהראשון שיהי' שותף עמו בשראנקין והבטיח לו הראשון כן וכעת כאשר עבר זמן החזקת השראנקין אין הראשון רוצה ליתן חלק להשני באמרו שמה שחזר והבטיחו אינו רק דיבור בעלמא עכ"ל מעלתו בשאלתו:

והנה כבודו פלפל בחכמה על קנין הראשון בעת שכירות השראנקין אם זכה השני כיון שנקנה מהקיר"ה רק בשטר והשטר נכתב על הראשון לבד ולכאורה הדבר דומה לחטין וחטין היכי דלא שינה המבואר בש"ס דב"ק (דף ק"ב) דשליחותי' קעביד ומע"כ כתב דכאן זכות השראנקין הוא דבר שלב"ל ונקנה רק מתורת דינא דמלכותא וידוע שהשטר בדיניהם הוא שטר קנין ולא מהני כשנכתב על שם אחר ולי נראה כיון שכבר יצא הזכות מבעלים הראשונים ע"י השטר מהני ג"כ קנין המעות שנותן בכל חודש על להבא דהא דדבר שלב"ל אינו נקנה היינו דלא סמכה דעתי' וע"י קנין כזה אינו יוצא מרשות בעלים הראשונים וכאן מצד דינא דמלכותא יצא מרשות הקיר"ה ונמסר ליד השוכר הזכות והוא קנה גם בעד השותף וזכה בו מתורת שליחות ואמנם מעכ"ת הביא דעת מקצת פוסקים שכתבו גבי הך דקונה שדה בשם ריש גלותא דאין הטעם משום שליחות רק מטעם דמוכר דמקנה לבעל המעות ודעת המוכר מסתמא על בעל המעות ובחטים וחטים ג"כ עיקר הטעם דמוכר מקנה לבעל המעות ובאמת דלשון הש"ס מורה דמטעם שליחות קאתינן עלה ואמנם ביאור הדבר דבאמת בעינן כוונת מקנה והיינו שהמוכר יקנה הדבר הנמכר לפלוני וכיון דלא ידע המוכר שהוא קונה אותו בשביל אחר וכמו שיבואר דע"כ הוא באופן זה א"כ דעת המוכר הי' להקנות לזה ולא לאחר ולזה לא מהני מה דשליחותי' קעביד וגם זה הטעם דדעת המוכר הי' להקנות לבעל המעות אם אין רצון המשלח שהוא בעל המעות לקנות ואף שבתחלה הי' רצונו לקנות אח"כ נשתנה דעתו ורצונו במה קנה וע"ז קאמר דשליחות של המשלח קעביד ולא נתבטל מעשה השליחות עד שיבטלנו בפירוש כמו שידוע בפוסקים דאין השליחות נתבטל אם לא שיבטלנו בפירוש אבל זכי' שהוא כשליחות בגילוי דעת על הביטול מועיל והדברים ברורים כשמש:

והנה בש"ס דב"ק (דף ק"ב) הקשה הש"ס שתי ברייתות אהדדי דתניא אמר לו לקנות חטים וקנה שעורין אם הפסיד הפסיד לעצמו ואם הרויח הרויח לאמצע ותניא עוד אם הפסיד הפסיד לעצמו ואם הרויח הרויח לעצמו ופליגי ר"א ור"י בדבר דר"י סובר דהך ברייתא דסובר מה שהותירו שייך לו אתי' כר"מ דשינוי קונה והך ברייתא דהותירו לאמצע אתי' כר' יהודה דשינוי אינו קונה ור"א סובר כאן לאכילה דקפיד ולכך חשיב שינוי דאינו קונה כאן לסחורה דלא קפיד ולא הוי שינוי ומ"מ פחתו פחתו לו משום דאמר לי' לתקוני שדרתיך עיין פירש"י ואקשינן לר"י ומי הודיע לבעל החטים שיקנה החטים לבעל המעות ועיין פירש"י שם דלר"א דלא חשיב שינוי א"כ שליחותי' קעביד וזכה עבורו והוי כמו חטים וחטים והתוס' הקשו דעדיין קשה אמאי לא אוקמי ר"א כר"י והטעם באכילה משום דמי הודיע לבעל החטין דבזה לא שייך לומר דשליחותי' קעביד:

ולי נראה דהדבר נכון דבאמת כבר הרגישו בזה אמאי לא אוקמי להך ברייתא כשהודיע להמוכר דבשביל חברו הוא קונה אמנם ידוע מחלוקת הרמב"ם והראב"ד בפרק מהלכות שלוחין באם הודיע השליח שהוא שלוחו של פלוני ואח"ז אומר המשלח ששינה אם חוזר המקח דדעת הרמב"ם דחוזר המקח והראב"ד חולק עליו ומבלי לבא באריכות אומר אני דבאמת המשלח טוען ברי שהשליח שינה בשליחותו והמוכר טוען שמא ומ"מ כיון שכבר קבל הדמים מהראוי לבלי להוציא המעות מתח"י כמשפט הראוי בדין ברי ושמא אמנם ידוע דהיכי דחזקה מסייעא להטוען ברי מוציאין מיד המוחזק וכאן אי נימא דהמקח בטל הרי החפץ הנמכר בחזקת מרא קמא ומהראוי דנימא דשינה למען יתבטל המקח ואמנם בקונה לסחורה אף דלא נימא דשליחות קעביד אבל פשיטא דאין כאן חזקת מ"ק דהרי אף אם אמת נכון הדבר שמשלחו אומר לקנות לו חטים והוא קנה שעורים מ"מ אם ירויח ויהי' מותר בהמו"מ הרי המקח קיים א"כ בלא"ה נתבטל חזקת מ"ק ואיך יוציא מידו בטענתו שהשליח שינה ושפיר נוכל לומר דאיירי בהודיע ולכך לר"א לק"מ ומי הודיע דנוכל לומר דבאמת איירי בהודיע ומ"מ המקח קיים ואם פחתו פחתו לו כיון דליכא כאן חזקת מ"ק אין בידו לבטל המקח משום טענת ברי ושמא דאוקי ממון בחזקת מרא קמא ואמנם התוס' הקשו, דאף לר"א קשה אמאי לא מוקי שני הברייתות כר"י ולסתורה אמרינן שליחות קעביד וזוכה בשביל בעל המעות בתורת שליחות כיון דליכא שינוי ובאכילה אמרינן אי הודיע לבעל החטים דאין כאן תורת שליחות כיון דיש שינוי בשליחות עיין היטב בתוס' ולפמ"ש אף בקנה לסחורה לא אמרינן דזכה לחברו בתורת שליחות דמהכ"ת יעשה זאת כיון דאם פחתו פחתו לו ואם יהי' ריוח להמשלח ולכך בעינן דוקא שיודיע להמוכר שקונה אצלו החטין שהמעות הוא של המשלח ומ"מ אין בידו לבטל המקח כיון דברי ושמא וליכא חזקת מ"ק לכ"ע אין מוציאין המעות מיד הזוכה ואמנם הא דלא מוקמינן הך ברייתא דקתני פחתו והרויחו הכל של השליח דאיירי בלא הודיע להמוכר ולכך לא קנה המשלח והך ברייתא דהריוח לאמצע איירי בהודיע דהרי הלשון שוה בשני הברייתות ומהכ"ת נימא דא' איירי בהודיע והשנית בלא הודיע ובאמת בהא דקאמר ר"א כאן לאכילה וכאן לסחורה ג"כ קשה לכאורה מה פסקא כיון דלשון הברייתות שוה אמנם כבר כתבו כיון דהך ברייתא דקתני שבח לאמצע ולא נקט השבח למשלח ש"מ דאיירי בשותפין וסתם שותף הוא לסחורה כיון דכאן איירי במקבל עיסקא וכמ"ש הרשב"א ושם דאיירי בשליח דסתמא שלחו לקנות ונוכל לאוקמי דשלחו לקנות לאכילה אבל לאוקמי הך ברייתא בהודיע למוכר והשנית בלא הודיע מאן מפיס כיון דשני הברייתות לשון א' הם. ומעתה אי אפשר לומר דשני הברייתות כר"י כיון דע"כ הך ברייתא דהשכר לאמצע איירי בהודיע א"כ השנית איירי בהודיע וא"כ למה נימא דהותירו הותירו לו כיון שהודיע למוכר והמוכר הקנה לבעל המעות וע"כ דשינוי קונה ואף בהודיע למוכר מ"מ כיון דשינה קונה:

ואמנם לפ"ז קשה כיון דבקונה לאכילה דאין כאן אופן כלל שיקנה המשלח ואף בהותירו א"כ יתבטל המקח לגמרי דברי ושמא בצירוף חזקת מ"ק פשיטא דמועיל להוציא מיד המוכר דמי המקח ולמה קתני פחתו לו דהיינו להשליח ואמנם כיון דשינוי קונה והותירו לו א"כ אזיל לה חזקת מ"ק כיון דאין ביד המוכר לחזור אם הותירו [ואם פחתו מחויב השליח לשלם ומטעם שינוי] ועכ"פ בהותירו המקח קיים א"כ ליכא כאן חזקת מ"ק וממילא אין כח ביד השליח לבטל המקח אבל לר' יוחנן דמוקי ברייתא אחת כר"י דשינוי אינו קונה להמשלח וסובר דיש כאן קפידא ומוקי לשני הברייתות בקונה לאכילה או דסובר אף בקונה לסחורה יש קפידא וחשיב שינוי א"כ קשה אי נימא דשינוי אינו קונה מ"ט לא יתבטל המקח ולמה קתני פחתו פחתו לו וע"כ דאיירי בלא הודיע וא"כ שפיר קשה מי הודיעו ודו"ק היטב:

ובחידושי אמרתי בתוס' ביאור דבש"ס דכתובות בהך דמשארסתני נאנסתי דמדמי הש"ס להך דברי ושמא וקאמר שני תירוצים א' משום דבמשארסתני נאנסתי איכא חזקה או דאיכא מגו ובאמת נחלקו הפוסקים איזה מן התירוצים הוא עיקר עיין באהע"ז סי' ס"ח ובב"ש שם ולפ"ז אף היכי דאיכא חזקת מ"ק לא מהני ברי ושמא לאפוקי ממונא ואמנם בהא דקאמר הש"ס עד כאן לא אמר ר"ג אלא היכי דאיכא מגו כתבו רבותינו בעלי התוס' שם הך שנוי' לא אתיא אלא לר"נ דלר' יוחנן דקאמר דמ"ע כתובתה מאתים א"כ בהך דמ"ע ליכא מגו וא"כ לר"י ע"כ צריך לטעמא דחזקה וסובר דהיכי דחזקה מסייע מהני ברי ושמא אף להוציא וא"כ כאן דאיכא חזקת מרא קמא כשמודיע למוכר שקונה בשביל חברו ואח"כ אומר ששינה בשליחות המקח בטל כמש"ל משא"כ לר' אלעזר דהוא בעצמו סובר דמ"ע כתובתה מנה וסובר כתירוצא דמגו לדידי' שפיר נוכל לומר דאף היכי דאיכא חזקה לא מהני ברי ושמא להוציא ושפיר נוכל לומר דאיירי בהודיע למוכר דנתכוין לזכות לבעל המעות והוא פרפרת נאה ודו"ק היטב:

והנה כבר הרגיש מע"כ בהא דמבואר בש"ע חו"מ סי' רצ"ב במפקיד מעות אצל חברו והתעסק בהן הנפקד דחייב ליתן לו בריוח מטעם דהוי כמו זה נהנה וזה חסר דהי' יכול להתעסק במעות ואף דמבטל כיסו של חברו פטור אבל כאן הוא הרויח בהמעות מחויב ליתן לו מתורת זה נהנה וזה חסר והקשה מעלתו מהך דכאן אף דנימא דלא הקנה בעל חטין לבעל המעות מ"מ מתחייב ליתן לו ריוח אם הותירו וכתב שכן הקשה שארי הגאון מהר"י אבד"ק ליסא הנה גם אני הקשיתי כעין קו' זו אמנם לא באופן הזה שהקשו הם כי זה באמת לא קשה כלל דשפיר הקשה הש"ס לר' יוחנן דקאמר בישוב שני הברייתות אלו כאן כר"מ דשינוי קונה וכאן כר"י דשינוי אינו קונה וקשה הא אף דשינוי קונה מ"מ מטעם שנהנה ועסק במו"מ במעות של חברו וגם ביטל כיסו של חברו חייב וע"כ דאינו חייב משום זה רק מכח שלא הי' לחברו קנין כיון דשינוי קונה לשליח א"כ אף לר"י אין למשלח קנין בזה משום דמי הודיע לבעל החטים ואי נימא הוא גופא קשה אמאי לא יהי' למשלח חלק בריוח מטעם ביטל כיסו והנאת חברו דהרי באמת לא קתני שהחטים הותירו רק שהשעורים הותירו ואילו קנה חטים כמו שאמר לו חברו לא הי' באמת שום ריוח באופן שאין כאן מבטל כיסו של חברו וכמבואר במרדכי דדוקא כשמבורר שביטל כיסו של חברו וזה ברור אמנם אני הקשיתי בהא דקאמר הש"ס אי הכי חטים וחטים נמי פי' כיון שלא הודיע למוכר שקונה לצורך המשלח לא יקנה אותן המשלח מה בכך שלא יקנה אותן מ"מ יש לו בריוח מתורת זה נהנה וזה חסר כמו בנפקד שמתעסק במעות המפקיד כיון שהותירו כעת סכום דמי החטים ואילו הי' מודיע להמוכר הי' המשלח זוכה בהן וגם אם הי' משלח קונה בעצמו החטים הי' מרויח בהן אין לך מבטל כיסו של חברו יותר מזה וכיון שנהנה ישלם לו חלקו בריוח דאיך יאכל הלה וחדי בריוח שהרויח במעות המשלח והמשלח יצא נקי מכל וקושיא זו ראוי לפנים:

והנה ראיתי לכת"ר במכתבו הביא הך סוגי' דב"מ בנמצאת שדה שאינו שלו וחזר ולקחה מבעלים הראשונים דזכה בה הלוקח הראשון משום דאמרינן דניחא לי' להמוכר הראשון שלקחה כעת דליקו בהימנותא או דלא ניקרי' גזלנא וכתב הטור דזה איירי דוקא בלא הכיר בה שאינו שלו אבל בהכיר בה שאינו שלו ולקחה לא שייך לומר דליקו בהימנותא והקשה מעלתו דהרי הך ברייתא דקתני בה והרי הוא יוצא מת"י כשהוא גובה גובה הקרן מנכסים משועבדים ואת השבח מנכסים בני חורין ומוקי לה הש"ס בלוקח ת"ח דידע דקרקע אינה נגזלת ולכך קנסוה ומיירי בהכיר בה שאינו שלו ובש"ס דב"מ (דף ע"ב) הקשה אמאי גובה הקרן מן המשועבדים והא השטר לא ניתן לכתוב וקאמר הש"ס כיון דאם חזר ולקחה מבעלים הראשונים קנה הלוקח מעיקרא ניתן לכתוב והא שם איירי בהכיר בימי ילדותי הקשיתי כן אח"ז ראיתי בספ"י שהרגיש בזה ומפורסם הקושיא בשם א"ז הגאון מו"ה העשיל ומזה רצה להוליד מעכ"ת כמבואר במכתבו ואני אומר אדרבה מסוגיא זו יהי' ראי' לדברי הטור ועמוד והתבונן בזה הנה בהא דהלוקח חוזר על המוכר דהיינו הגזלן שיתן לו השבח פירש"י דהא דאין הנגזל משלם השבח תירץ בגזלה משובחת והכסיפה ביד הגזלן ותמהתי ע"ז דא"כ שאינו משלם רק שבח שהי' בעת הגזילה ולא מה שהשביחה א"כ קשה לפי הס"ד דאיירי בלוקח מן הגזלן אמאי לא גבי השבח מן משועבדים למ"ד לפי שאין קצובים דהרי כיון דאין כאן לדון רק על השבח שהי' משובחת ביד הנגזל זהו קצוב וראיתי שהרגישו בזה האחרונים:

ואמנם כל הדברים נכונים דהנה באמת הא דקאמר הש"ס דגבי לוקח דבר שאינו שלו כיון דלא ניתן לכתוב אינו גובה ממשעבדי קשה דהא המוכר שדהו בעדים גובה ממשעבדי משום דיש לו קול וראיתי בס' שיטה מקובצת שהרגיש בזה וכתב דהכי פי' כיון דלא ניתן לכתוב אין עלי' תורת שטר ולא חשש להניח בידו ויכול לטעון פרעתי והיכי דיכול לטעון פרעתי אינו גובה ממשעבדי משום דאינו חושש להניח בידו השטר משום דאין עליו תורת שטר והנה מבואר בש"ע חו"מ והוא מדברי הקדמונים דהיכי דמחולקים בענין שזה אומר שהכיר בה שאינו שלו וזה אומר שלא הכיר מחזקינן שלא הכיר בה שאינו שלו דיש חזקה דלא שדי אינש זוזי בכדי לקנות שדה גזולה ומעתה אם חזר וקנה מבעלים הראשונים ובלא הכיר בה שאינו שלו אמרינן דטרח וקנה בכדי דליקו בהימנותא ויש ע"ז תורת שטר ומעתה חושש להניח בידו שטר פרוע כזה שמא יאמר חברו דקנה למענו הקרקע ובאמת לא הכיר בה שאינו שלו ויש ע"ז תורת שטר ומעתה אף בהכיר בה גובה ממשעבדי דלא יהא אלא עדים דאית לי' קלא וחשש פרעתי לא שייך כיון דבלא הכיר יש ע"ז תורת שטר ובזה אתי שפיר קושיתי דאמאי אינו גובה השבח מנכסים משועבדים דעל השבח שפיר נוכל לומר דנאמן לומר פרוע וטענינן עבור לקוחות שמא פרע ומשום דאין ע"ז תורת שטר ואין לומר כיון דאם חזר ולקחה מבעלים הראשונים זכה הלוקח חשיב ניתן לכתוב דהרי איירי בהכיר בה שהיא גזולה ואין לומר דמ"מ אינו פורע לו כיון דיכול לטעון ולומר שלא הכיר בה זה אינו דאם לא הכיר בה שהיא גזולה א"כ הנגזל צריך ליתן השבח כיון דלא שייך לקנסו כמבואר בש"ס דב"ק הנ"ל א"כ לענין השבח ממ"נ לא ניתן לכתוב דבלא הכיר הנגזל צריך ליתן השבח ולא משכחת שיחזור הלוקח על הגזלן לגבות ממנו מה שהשביח ובהכיר בה אף שצריך ליתן השבח לנגזל עכ"פ לא ניתן לכתוב כיון שהכיר אף אם חזר ולקחה מבעלים הראשונים אין הלוקח זוכה ודו"ק היטב כי הדבר נחמד:

והנה מ"ש מעלתו כיון דעיקר הקנין הוא בשטר הזה צריך להיות השטר נכתב על שמו ואם אינו נכתב על שמו לא קנה וכדברי הש"ס בהך שקונה על שם ר"ג איירי בשטר ראי' לא בשטר קנין הנה בש"ע סי' ס' סעיף ט' במלוה מעות לחברו ובשעת הלואה אמר לעדים שיכתוב השטר על שם שמעון אך שיתנו השטר לידו וכו' ואם תבע ראובן לשמעון שיעשה לו שטר מכר מהשטר שנכתב על שמו אין כופין אותו וסיים ע"ז הטור שם שאם שמעון מערער ואומר אעפ"י שלא הי' המעות מ"מ זכה בו מאחר. חסר השאר).

תוכן העניינים

שות ישועות יעקב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה