אור ברסלב
שות ישועות יעקב חלק אורח חיים › סימן ד

שות ישועות יעקב· רבי יעקב משולם אורנשטיין

חלק אורח חיים · סימן ד

סימן ג

ב"ה יום ו' עש"ק ז"ך למב"י שנת "אמת קנה" כבוד ידיד נפשי הרב המאוה"ג מו"ה "ארי' ליבוש" נ"י:

מכתבו היקר קבלתי וע"ד אשר ביקש ממני להשיב לו בדבר אשר הקשה לשאול בחיבורי ישועות יעקב חלק או"ח הנה אבוא ליישב לו. א' אשר עלה בדעתו לומר דגם דברי התוס' מסכימים דמקיים מצות תשביתו ע"י ביטול הנה מהרש"ל בהגהות לסמ"ג כתב בהדיא דאינו מקיים מצות עשה דתשביתו ע"י ביטול לשיטת התוס' וכן בדין כיון דתשביתו הבערה הוא ולא ביטול יהי' מאיזה טעם שיהי' למאי דקיי"ל דחמץ אסור בהנאה א"א לבטל אחר ז"א ואף לריה"ג דחמץ מותר בהנאה מ"מ כיון דאמרה תורה תשביתו דהיינו הבערה לא מהני ביטול רק דקודם זמן איסורו כשבא זמן חיובא דעשה הרי אין בידו חמץ לבערו כיון שאינו שלו שהפקירו וזה ברור. והתוס' שם בד"ה מדאורייתא מתרי טעמי קאתי עלה לדחות דברי רש"י הא' דתשביתו דוקא הבערה משמע ולא ביטול ועוד דאחר ז"א לא מהני ביטול. עוד השגת על מ"ש בחיבורי הנ"ל דהיכא דהעשה בא לתקן הלאו אם אין לאו ליכא עשה וכ' מע"כ ע"ז דמצינו הרבה לאוי ניתק לעשה ע"ד זה וגם תשביתו בע"פ חשיב ניתק לעשה אף דליכא בל יראה עכת"ד. הנה להיות כי כל עניני פסח בחפזון גם בזה באו דבריו בחפזי הנה כך דברתי שם כיון דענין תשביתו אינו דומה לשאר לאוי הניתק לעשה דבנותר וכדומה העשה בא אחר שעבר על הלאו והותיר הבשר ישרפנו באש ואחר שלקח האם ישלחנה וכדומה בגזל וכאן תשביתו קודם העברת הלאו או בשעת מעשה בעוד שהלאו נמשך נוכל לומר דכוונת הכתוב תשביתו למען לא יעבור על הלאו ואם לא הי' שום לאו בראיית החמץ ברשותו לא הי' כלל מצוה להשביתו כיון דהראיי' מותרת למה ישביתו וכיון שהי' מותר להשהותו הרי הוא חשיב ממון גמור והוי כשלו וממילא יש עשה דתשביתו וגם הלאו דב"י והרי עכשיו קיימי' דתשביתו הוא ביו"ט:

עוד כתבת ידידי על מ"ש ליישב כוונת התוס' דלא אמרי' רק הואיל ואי בעי מיתשל ולא הואיל ואי בעי פריק משום דלשאול על ההקדש אין ביד שום אדם לשאול עליו רק הבעלים א"כ יש להבעלים עוד זכות בדבר זה אבל לפדות מן ההקדש יש לכל אדם זכות לפדותו מן ההקדש וע"ז כתבתי דדעת כל הפוסקים דלפדות שוה מנה על הפרוטה יש זכות להבעלים ולא לאחרים דבר זה במחלוקת שנוי' דדעת התוס' רי"ד בקידושין דאף אחר יוכל לפדות מן ההקדש שוה מנה בפרוטה ובתוס' בכורות לא נזכר מזה רק בס' א"ז לב"מ נזכר דעה זו לחלק בין בעלים לאיש אחר לפדות מן ההקדש בפחות משויו ואני בחיבורי לרמב"ם כתבתי להכריע דמה"ת אין חילוק ומדרבנן יש חילוק והארכתי בזה ואכ"מ. אמנם לדבריו מה בכך שפודה בפחות ואיש אחר צריך ליתן יותר אבל מ"מ יש זכות לאחר לפדות מן ההקדש כמו הבעלים וממילא אינו חשיב כשלו מטעם הואיל ואי בעי פריק כיון דגם האחר יש לו זכות זה לפדותו מן ההקדש עכ"פ בדמי שויו וגם כיון דחמץ אסור בהנאה ואין כאן שווי כלל כמ"ש התוס' בתירוצם השני כיון שנתחמץ שום אדם לא יפדנו וניהו דבתירוצם הראשון סברי דשייך הואיל כיון דמ"מ בידו הוא לפדות מן ההקדש ולקיים בו מצות תשביתו דאף שאינו מחויב מכל מקום אם קנה חמץ לקיים בו מצות תשביתו פשיטא דמצוה קעביד שייך הואיל אבל פשיטא דאין כאן שווי דנימא דנ"מ בין בעלים לאחרים לענין שוה מנה שחללו על הפרוטה דהרי אין כאן שווי כלל ובזה אפשר ליישב קו' התוס' דבחלה דיש שווי דמים שפיר יש נ"מ בין בעלים לאחרים לכך צריך תרי עריסותיכם חד למעט נכרים וחד למעט הקדש אבל בחמץ די בחד לך ודו"ק כי קצרתי:

ואשר אמר עם הספר ששמע ממני בהיותו במחיצתי ישוב לקושי' התוס' דלמה בחלה צריך תרי קראי חדא למעט עכו"ם וחדא למעט הקדש ובחמץ די בחד לך למעט עכו"ם והקדשות דכיון דכתבו התוס' דלכך לא אמרי' בחמץ של הקדש הואיל ואי בעי פריק דכיון שנתחמץ שום אדם לא יפדנו והיינו משום שאסור בהנאה ובחלה לא שייך זה לכך בעינן קרא מיוחד למעט הקדש דלא נימא הואיל ואי בעי פריק לה כן הדברים שאמרתי כן בימי ילדותי והוספתי דברים בזה ליישב קושי' התוס' פסחים (דף כ"ג) דקאמר דריה"ג ממעט חמץ שאינו אסור בהנאה דכתיב קרא יתירא לך ללמד שלך יהא להיתר הנאה והקשו התוס' לכתוב לא יאכל לחזקי' ולא בעי לך וכתבתי דבאמת לריה"ג דסובר חמץ מותר בהנאה ושייך הואיל ואי בעי פריק לה צריך קרא דלך למעט הקדש אלא דמדצריך קרא דלך למעט הקדש ממילא מוכח דמותר בהנאה אבל באמת אף דהי' נכתב לא יאכל צריך קרא דלך למעט הקדש כיון דלא יאכל לא משמע איסור הנאה שייך הואיל ואי בעי פריק לה כן אמרתי לכ"מ בהיותו פה ודו"ק היטב. אמנם אח"ז נתישבתי דאפשר אין זה כוונת התוס' רק דכוונתם דכיון דנתחמץ שום אדם לא יפדנו כדי שלא יעבור עליו בב"י גלל כן הדרך שכתבתי בחיבורי הוא נחמד להשכיל:

עוד כתבתי בחיבורי דלפמ"ש הר"ן דהיכי דמחוסר מעשה לא אמרי' הואיל א"כ בחמץ שביטלו והוא ברשותו דחצרו קונה לו ואינו מחוסר מעשה רק שיהי' דעתו ורצונו לזכות אבל איש אחר שירצה לקנותו מן ההפקר צריך לעשות מעשה לכך מהראוי שיהי' נחשב כשלו אלא דכיון שכבר בדק חמצו ואין החמץ ידוע וגם אין רגיל להמצא בחצר אין חצרו קונה ולכך דעת הרבה פוסקים דחמץ ידוע לא מהני ביטול. ומעלתך כתב דלשיטת התוס' והרמב"ן דהיכי דלא מהני זכי' מתורת יד ל"מ מתורת שליחות. במח"כ אין הדבר כן כיון דקנין יד מהני ג"כ בזה אלא דכיון דבעינן מעשה וזה מחוסר מעשה לא אמרי' הואיל אבל בגוף הקנין אין כאן חסרון מתורת יד וממילא מהני חצרו של אדם אף בלי מעשה ומה ענין זה להיכי דלא מהני הקנין מתורת יד אז אף מחמת שליחות לא מהני ועיין היטב בזה והבין:

ולמען לא יהי' הדבר בלי חידוש אמרתי לכתוב לו מה שהוספתי בזה דברים בחידושי דבש"ס פסחים יליף רבא דתשביתו הוא בעיו"ט דכתיב לא תשחט על חמץ דם זבחי וזה ימים הקשיתי למ"ד עד שיהא החמץ בעזרה א"כ מאין מוכח דתשביתו בעיו"ט הרי זמן שחיטה אינו אסור כשאין החמץ בעזרה. אח"ז הגידו לי שכבר הרגיש בדבר חכם א' בספרו. ונראה דהנה בשו"ת פ"י דקדק איך משכחת מלקות בשוחט פסח על החמץ דילמא בטלו בלב ותירץ דאחר ז"א לא מהני ביטול ואיירי בנחמץ אחז"א. והנה גם מן התורה מוכח דיש מלקות בשוחט פסח על החמץ דהתוס' כתבו דהפסח כשר דלא שינה עליו קרא וכתב מהר"ש דאף דיש שני כתובים לא תשחט ולא תזבח בא לעבור עליו בשני לאוין וכבר ידוע שהתוס' כתבו בר"פ איזהו נשך דהיכי דליכא מלקות ל"ש לומר לעבור עליו בשני לאוין וכיון שכן מוכח מקרא דחמץ אחר שש שהוא זמן שחיטת הפסח אסור בהנאה דאל"כ הרי בידו לבטל והוי התראת ספק ואיך משכחת מלקות. אמנם לשיטת האומרים דחמץ ידוע ל"מ ביטול אף קודם זמן איסורו א"כ יש מלקות בשוחט על החמץ כיון שהוא ידוע ל"מ ביטול וכבר כתבתי הטעם משום דחצרו קונה לו ושייך הואיל אבל למ"ד עד שיהא החמץ עמו בעזרה דחצר הקדש אינו קונה לו ועיין במ'"א סי' קנ"ג ובחיבורי ישועות יעקב שם א"כ פשיטא דמהני הביטול והוי התראת ספק וע"כ דחמץ משש ולמעלה אסור ואחז"א ל"מ ביטול ודו"ק היטב כי הוא נחמד מאוד:

עוד כ"מ בסי' תל"ז דל"ש כאן שלא להאמין להעד משום חזקה ודחה עפ"ד הגה"מ דהיכי דעד אומר שמעולם לא הי' כאן חזקה נאמן. הנה מעלתך חשב לדמות חזקה דמעיקרא לחזקה דאתי' מכח סברא והמה באמת ענינים נפרדים. עיין בתה"ד סי' ר"ח ובאמת בע"א הסותר הרוב נחלקו בדבר הקדמונים אבל אין זה ענין להך דהוחזק בטעות המבואר בהגהה"מ דאף שלפי דברי העד לא הי' בדוק מ"מ הדברים סותרים הסברא דחזקתו בדוק דהכל חברים. גם מ"ש אי מהני מגו לסתור חזקה דאתי' מכח סברא ומזה דלשיטת הרמב"ן דלא מהני מגו בעדים וכבר באו דבריו האלו בס' ישועות יעקב חלק אהע"ז לענין שבוי' ועוד שם בתשובה שהשבתי להרבנים הגדולים מו"ה יוזפא מזאלקווא ולבנו האבד"ק טארטשין בסי' קנ"ה בתשובה לק' לויצק. ומה שפלפלת בהך דבצק שבסדקי עריבה בענין כלים של המוכר והחילוק שבין מכר להפקר בזה הארכתי הרבה בחידושי ואכתוב לו הדברים באריכות ימצא נחת ואתה בני חזק ואמץ בתורת ה' וסוף הכבוד לבא. דברי אוהבו בלב ונפש יעקב אורינשטיין:

תוכן העניינים

שות ישועות יעקב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה