אור ברסלב
שות ישועות יעקב חלק אורח חיים › סימן ג

שות ישועות יעקב· רבי יעקב משולם אורנשטיין

חלק אורח חיים · סימן ג

סימן ב

ב"ה יום ג' ר"ח סיון תקצ"ו:

לכבוד ידידי הרב המאוה"ג החריף ובקי כ"ש מו"ה "יואל אשכנזי" האבד"ק "גאלגור".

אתמול סמוך לעת ערב מסר לידי מוכ"ז מכתבו היקר ובתוכו שאלה אחת באיש א' ירא וחרד לדבר ה' שמכר כל חמצו כדינא את הכל עשה יפה בעתו אך הי' לו כלי א' בערך ד' מאות טעפ יי"ש אצל אדון שר העיר ונשכח ממנו ולא נמכר וכעת שלח האדון שיקח היי"ש מהסקלאד ובא לפני מעלתו להורות לו הדרך והנה הרבה עדים יודעים שביטל חמצו ובזה פלפל מע"כ אי ביטל בעדים ושוגג מהני והגם שכבר הארכתי בזה הרבה בס' ישועות יעקב חלק או"ח כאשר הביא מעכ"ת במכתבו זה אין בהמ"ד בלי חידוש. ידוע דעת בעה"ע שכתב דדוקא באכילה אסרינן חמץ שעבר עליו הפסח בביטלו ולא בהנאה והטור כתב שאין הטעם נכון לחלק בין הנאה לאכילה ואמרתי דראיות בעה"ע דקשיא לי' הא דתניא חמצן של עוברי עבירה מותר מיד מפני שהן מחליפין וקשה מה בכך שמחליפין הא איסורי הנאה אסורים להחליפם ומזה יצא לבעה"ע דאחר שביטלו בפסח מותר בהנאה לאחה"פ ואין כאן רק איסור אכילה ולכך מותר אף באכילה דלא שביק התירא ואכיל איסורא ובודאי כיון דביטול מועיל שלא יעבור על בל יראה בודאי בטלו ומותר בהנאה והחליפן כדי להתירו אף באכילה. ואמנם עדיין קשה דהרי סברוה דאתיא כר' יהודה ואסור מה"ת בהנאה ואיך יחליפו בחמץ של היתר אף אי נימא כמ"ש דמחליפין אותו בחמץ שנאפה לאחר הפסח מ"מ איסורי הנאה אסור למכרן ואסור להחליפן ומה מרויחין ואמנם התוס' כתבו דמרויחין דחליפין אינם אסורים רק מדרבנן ולמאי דס"ד דאתי' כר"י גוף החמץ שעבר עליו הפסח אסור מה"ת. ואמנם עדיין קשה איך נפרש לפי המסקנא דאתי' כר"ש דחמץ שעבר עליו הפסח אינו רק קנס מדרבנן א"כ אין חילוק בין החליפין לגוף האיסור שניהם המה רק איסור דרבנן ולפמ"ש א"ש דלר"ש מהני ביטול לחמץ לענין שאסור באכילה ומותר בהנאה לאחה"פ כשיטת בעה"ע והרי נראה מסוגית הש"ס וביחוד משיטת התוס' כדעת בעה"ע. והנה הטור כתב על דברי בעה"ע שאין הטעם נכון לחלק בין אכילה להנאה ולכאורה אי נימא כמו שהבינו הפוסקים טעם הערמה הנאמר בירושלמי היינו שיאמר שביטלו אעפ"י שלא ביטלו א"כ כיון דאמרי' דכל בודק צריך שיבטל מהכ"ת נחשוד שלא ביטל כתקנת חכמים דבשלמא בזמן המשנה דלא היו כולם מבטלים א"כ חיישינן אף שיאמר שבטלו שמא לא ביטלו אבל לאחר דאמר רב דכל הבודק צריך שיבטל מהכ"ת נחשוד לומר שלא ביטלו וצריך לומר דכיון דחזינן שנמצא החמץ בבית ולא ביערו אפשר שלא ביטלו ג"כ ואמנם כשאנו יודעים בבירור טעם שלא ביערו לפי שהי' בדעתו שמכרו ומכירה זו מעלי' הוא או שלא הי' בידו לבערו בזמנו אפשר לומר דבזה לא שייך לומר שמא יערים לומר שבטלו דהא בלא"ה הוא בכלל ביטול דהרי כל הבודק צריך שיבטל והא דלא ביערו משום שלא הי' ברשותו לבער או שהי' בדעתו שכבר נמכר כראוי. והנה בהא דפסקי' דחמץ שעבר עליו הפסח אסור אפילו הניחו שוגג או אנוס כתב הה"מ דמקורו (חסר הסיום וחבל כו'):

תוכן העניינים

שות ישועות יעקב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה