שות ישועות יעקב· רבי יעקב משולם אורנשטיין
חלק אבן העזר · סימן מ
ב"ה יום ו' טו"ב חשון תק"ץ לפ"ק
לכבוד הרב המאוה"ג החריף ובקי מוהר"ר שלמה נ"י מ"ץ וראב"ד בק' בראד
מכתבו היקר הגיעני ע"ד אשה שבעלה הלך לעולמו בלי זרע כלל גם בן ואח אין לו וכאשר רצתה להנשא לאיש אחר העידה חמותה כי בעלה הי' לו בן קודם שנשאה זה לערך ארבעים שנה ומחמת כי אביו הכהו מכה רבה ברח והלך לו וזה עשרים שנה לא נשמע ממנו כלל ועוד אחד העיד כן אלא שהעיד ג"כ כי היבם כבר מת ומעל' האריך בזה להתיר האשה מכבלי העיגון ולא הי' הפנאי מסכים לעיין בדבריו כי האשה העני' נסעה מזה גם כי אין דרכי מעולם לעיין בדברי השואל ועתה אשיב למעל' דעתי בגוף הדין:
והנה בש"ע אהע"ז סי' קנ"ז מבואר דהיכי דלא הוחזק באחין אין ע"א נאמן לומר שיש לו אחין ועיי"ש סעיף ו' ואמנם בחיבורי ישועות יעקב סי' הנ"ל הבאתי תשובת מהרי"ט סי' פ"ג דדוקא בידוע בבירור שלא הי' לו אחין ובא אחד ואמר שנולד לו אח לאח"כ בזה אין ע"א נאמן להוציאה מחזקת היתר אבל אם אינו ידוע אם יש לו אחין אלא דממילא מותרת כיון שאינו מוחזק באחין כשבא א' ואומר שאף בעת שהי' אצלינו בחזקת שאין לו אח בעת ההוא הי' לו אח נאמן העד לומר שהי' לו אח ולא שייך כאן לומר שאין העד נאמן לסתור החזקה דאינו אלא מברר הדבר שבטעות החזקנו אותו עד כעת בחזקת שאין לו אחים והאריך הרב ז"ל עוד דלא שייך כאן לומר שאין העד נאמן להוציאה מחזקתה דאדרבה כיון שהיתה בחזקת איסור אשת איש אף שכעת מת בעלה מ"מ אמרינן דעדיין אסורה לעלמא משום זיקת יבמין דמחזקינן מאיסור לאיסור כמו דאמרי' בנזיר הלך לטבול מטומאתו ומצא מת מושכב בקרקעית הבור דאף דטומאת התהום הותרה לעושה פסחו מ"מ כאן מחמת חזקת טומאה שהי' עליו לא יצא מחזקתו מספיקא וכן בספק נגעים יש חילוק בין נזקק לטומאה וכמו כן אמרינן בהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת לענין ספק בשחיטה ואף דכעת בלא"ה יצאת מחזקת איסור הראשון דהיינו איסור אבמה"ח מ"מ מחזקינן מאיסור לאיסור דהיינו דעכ"פ הי' הדבר בחזקת איסור א"כ אמרינן עדיין באיסורו עומד דהיינו איסור אחר וה"ה בזה מהני חזקת איסור א"א להחזיק שעדיין אסורה לכל העולם. ואמנם התוס' במס' ביצה (דף כ"ו) ובמס' שבועות (דף כ"ד) כתבו דיש על הבהמה איסור עשה דשאינה זבוחה דרחמנא אמר וזבחת ואכלת לאו הבא מכלל עשה וכשלא נשחטה כהוגן עדיין יש עלי' איסור עשה דשאינה זבוחה כהוגן וא"כ מוקמינן לה בחזקת איסור דשאינה זבוחה ולא משום דמחזקינן מאיסור לאיסור עכת"ד:
והנה לכאורה לשיטת רש"י ז"ל הי' לנו לחוש לשמא נטרפה הבהמה היכי דלא שייך לומר רוב בהמות כשרות כגון דאתיליד בה ריעותא ומטעם דיש כאן חזקה לאיסור א' דנולד ריעותא מחיים והא דאמרי' נשחטה בחזקת היתר עומדת היינו כמ"ש הרמב"ן דחזקה אתי' מכח רובא דרוב בהמות כשרות ובזה אתי שפיר הא דיליף הש"ס דאזלינן בתר רובא מעולה ומפסח דילמא טריפה היא אלא לאו משום דאזלינן בתר רובא והקשה הרשב"א ז"ל לשיטת הרמב"ם דכל הספיקות מן התורה לקולא דילמא משום ספיקא מקילין ומנ"ל דאזלי' בתר רובא ובזה א"ש דאי לא אזלי' בתר רובא ויש כאן ספיקא אי הבהמה טריפה אין כאן ספק השקול דניזל לקולא דיש כאן חזקת איסור אבמה"ח דנימא דהבהמה טריפה דמחזקינן מאיסור לאיסור ואמרינן דהבהמה אסורה באכילה אף אחר שחיטה משום חזקת איסור ואמנם אי נימא דמשום חזקת איסור שאינו זבוח קאתינן עלה א"כ כשנשחטה כהוגן ואנו מסופקין אי נעשית טריפה מהראוי להקל מן התורה כמו בשאר ספיקות לשיטת רבינו ז"ל. [ובחידושי להרמב"ם כתבתי ליישב הא דכתב רבינו פ"ה מה' עיוה"כ הי' השעיר המשתלח טריפה פסול שנאמר יעמד חי פרט לטריפה והקשה המשנה למלך דהרי הש"ס כאן יליף דאזלינן בתר רובא משעיר המשתלח דשמא טריפה וקאמר מה. נ"מ ומשני משום דאין הגורל קובע לעזאזל אלא בדבר הראוי לשם ולמה לא קאמר כטעם רבינו משום שנאמר יעמד חי ובזה א"ש דבאמת לענין חשש פסול שעיר המשתלח אין לנו לחוש לספיקא כמו בכל מצות התורה דספיקות מותרין ולא שייך לומר דניזל בתר חזקה דהרי אין אנו דנין אי השעיר מותר או אסור דבלא"ה אסור משום נבילה וגם לענין זה לא בעינן שיהי' מותר להדיוט ולכך קאמר שאין הגורל קובע לעזאזל אלא בדבר הראוי לשם ולענין הקרבה לשם יש לנו לדון אם הוא מותר או אסור דמשום משקה ישראל המותר לישראל קאתינן עלה ולזה שייך שפיר לומר מחזקינן מאיסור לאיסור ואסור להדיוט מטעם טריפה וכ"ש לגבוה ומטעם דבעינן מותר לישראל ודו"ק היטב]:
עכ"פ שיטת רש"י דמחזקינן מאיסור לאיסור וכן נוטה שיטת הרמב"ם וא"כ יש מקום לדברי מהרי"ט. ועוד נראה לי דלענין נאמנות העד פשיטא דבעינן חזקת איסור גמור ולא מחזקי' מאיסור לאיסור דאל"כ איך מהני בחרש שוטה וקטן ששחטו ואחד עומד על גביהם כיון דבלי אמירתו שחיטתן נבילה ואין חייבין על שחיטתן משום אותו ואת בנו ואפי' איסורא ליכא וכיון דאיתחזק איסור אבמה"ח אמאי נאמין לעד אחד אלא ודאי כיון דחזקת אבמה"ח כבר נסתלק אלא דמחזקינן מאיסור אבמה"ח לאיסור נבילה כשמעיד עד אחד שלא נעשה נבילה נאמן ודוקא לענין ספק השקול מחזיקין מאיסור לאיסור אבל היכי שמעיד עד אחד לומר שלא נתחדש כאן איסור נבילה מהימן ואף דאמרי' רוב מעשיהן מקולקלין כבר כתב הריטב"א הובא בב"י סי' קנ"ט דאף דרובא וחזקה רובא עדיף ולענין סתירת חזקה אין ע"א נאמן מ"מ לענין סתירת הרוב נאמן עד אחד כיון דאין כאן סתירת הרוב כיון דהמיעוט ישנו בעולם אין דברי העד לסתור הרוב אלא שדבר זה הוא מן המיעוט ומעשים בכל יום כשיש במקולין בשר טריפה הרבה מאד מבשר כשר מאמינין להטבח לומר בשר זה כשר הוא אף שהוא סותר הרוב כיון דאינו רק מברר דבריו שבשר זה הוא מן המיעוט וזה ברור עכת"ד הריטב"א. אבל עכ"פ מוכח מזה דע"א נאמן בשחיטה להתיר ובהגהת אשר"י ריש מס' חולין בשם רבינו ברוך כתב הטעם דשוחט נאמן לומר ששחט כהוגן אף שהוא רק אחד ואין ע"א נאמן באיסורין וכתב משום דרוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם ואני תמה מה יענה בחש"ו או בהא דקאמר הש"ס ראה א' ששחט אם ראוהו מתחלה ועד סוף מותר לאכול משחיטתו ומוקמינן בידעינן בי' דלא גמיר ובזה לא שייך רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם דהרי ידעינן דלא גמיר ומ"מ נאמן עד אחד לומר ששחט כהוגן והרי בהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת ואיך נאמן העד לסתור החזקה. שוב ראיתי בספ"י שכתב דאף דאין ע"א נאמן להתיר היכי דאיתחזק איסורא מ"מ אף היכי דאיתחזק איסורא אלא שאף קודם שהעיד העד הי' הדבר ספק אצלינו אם יצאת מחזקת איסור אלא דמחמת החזקה שמקודם החזקנו אותו בחזקת איסור בזה נאמן העד להעיד להתיר ולכך בשחיטה כיון שאנו רואין שור שחוט לפניך ויש לנו ספק אם נשחט כהוגן אלא דמטעם חזקת איסור ראוי לאסור מספיקא לכך נאמן העד להתיר וצ"ל דאף דידעי' דלא גמיר מ"מ ספיקא הוא שמא שחט כהוגן כמ"ש הפוסקים בהך דשוחט שנמצא שא"י דחשיב ס"ס דשמא אף שא"י הלכות שחיטה שחט כהוגן ואף בחש"ו העד מעיד שהם מן המיעוט. ומעתה נכונים דברי מהרי"ט דעד אחד נאמן לומר שהי' לו אחים אף שלא הוחזק באחין ובאמת דעת הרשב"ם במס' ב"ב דאם יש ספק אם יש אחין להמת אסורה להנשא לשוק ואמנם הרשב"א חולק עליו וכתבתי בספרי ישועות יעקב סי' קנ"ח בתשובתי שאין מורין כדברי הרשב"ם דהרי מעשים בכל יום שמשיאין לאסופי ואין מתנין בתנאי בעת הקידושין כמו שנוהגין באח מומר או בחרש לבטל הקידושין וכשמת בלי בנים מתירין אותה לשוק ולא חיישינן שמא יש לו אח ואמנם טעם הדבר דלא חיישינן שמא יש לו אחין דהרי ספק תורה היא וגם אין לנו שום סברא לומר דאין לו אחין דיותר שכיח שיהי' לו אחין דרוב נשים יולדות הרבה ואמנם נראה לי דמטעם חזקת היתר של אשה הנשאת קאתינן עלה דהרי קודם שנתקדשה היתה מותרת לכל העולם ובעת שנתקדשה נולד לנו ספק אם תהי' מותרת אחרי מות בעלה בלי זרע של קיימא או תהי' אסורה בזה אמרינן דמוקמינן אותה אחזקתה שלא נאסרה ע"י הקידושין האלו אחרי מיתת בעלה משום דאין לו אחין והדבר ברור כשמש. ומעתה כשמעיד ע"א שיש לו אחין והי' לו אחין בעת הנשואין נאמן כיון דבלי עדותו עכ"פ מידי ספק לא יצאה שמא יש לו אחין אלא שלא הי' בידנו כח לאסרה משום שיש לה חזקת היתר א"כ הרי העד הזה בא לברר דבר שאנו מסופקין בו וע"ז נאמן העד ומעתה נ"ל העיקר כדברי מהרי"ט דאם לא הוחזק באחין ואנו מסופקין אי יש לו אחין אף לדברי הרשב"א דמותרת מספיקא מ"מ עד אחד נאמן לומר שהי' לו אחין. ועדיין יש לי מקום עיון אם נאמן העד לסתור חזקת דייקא ומינסבא דנימא מסתמא דייקא וכשלא נמצא לה אח ע"כ דאין ממש בדברי העד ואמנם ביבם קאמר הש"ס זימנין דסני' לי ליבם ולא דייקא ואף שאיננה מכרת אותו כלל ומעולם לא הכירה אותו עד דנימא דסני' לי' מ"מ כבר כתבתי בחיבורי דבזמן הזה דאין מיבמין פשיטא דלא דייקא:
והנה בחידושי לטור יו"ד כתבתי דיש ראי' לדברי הפוסקים דאזלינן בתר חזקת היתר אף למחצית הענין כגון בזה דנסתפק לנו אי הקידושין אוסרין אותה אף אחר מות בעלה דבאמת התוס' בפרק ד' אחין בהא דקאמר הש"ס שם בהך דצרת ערוה דאם נתגרשה הערוה ספק גירושין מותרת לשוק מדינא משום דאשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת אל תאסרנה מספק והקשו רבותינו בעלי תוס' תינח בקידש הצרה ואח"ז גירש הערוה ספק גירושין היתה עומדת בחזקת היתר לשוק אבל בגירש ספק גירושין ואח"ז כנס לא היתה מעולם בחזקת היתר לשוק ותירצו דמוקמינן האשה בחזקת שלא נתגרשה והקשיתי בחידושי דהרי הש"ס הקשה שם אהך דאשה זו בחזקת היתר לשוק מהך דנפל הבית עליו ועל בת אחיו דחולצת ולא מתיבמת ואמאי נוקמה אחזקת היתר לשוק ומאי ראי' דבספק גירושין מוקמינן האשה בחזקת שלא נתגרשה ועוד לשון הש"ס אינו מדוקדק דקאמר אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת וגם דברי התוס' תמוהין כיון דכתבו דמטעם דמוקמינן האשה בחזקת שלא נתגרשה קאתינן עלה מה חזרו והקשו דהכא מוקמי' האשה בחזקת היתר לשוק אף דבעת שנולד הספק היתה אסורה לשוק משום איסור אשת איש והקשו מהך דחוששין לספק דרוסה ומאי קושי' הא כבר הקדימו בדבריהם דמשום חזקת האשה שלא נתגרשה קאתינן עלה וא"כ אין זה מחמת חזקת היתר ואין לו ערך ודמיון לספק דרוסה:
ונראה לי בכוונת התוס' על דרך זה דבאמת אף בגירש ואח"כ כנס שייך חזקת היתר דהיינו כמו שמקודם שקיבלה קידושין היתה מותרת לשוק כמו כן אף שנתקדשה לא אסרו אותה רק כל זמן שבעלה חי ולא אחרי מותו וכסברת הפוסקים וא"כ אין מקום לקושית התוס' וגם מה שתירצו התוס' דמוקמינן האשה בחזקת שלא נתגרשה גם זה אינו נכון דהרי חזקת האשה אינו בגדר חזקת הגוף דהיינו שלא נעשה מעשה חדש בזה דהרי המעשה נעשה שזרק לה הגט אלא שהספק הוא אם הי' הזריקה קרוב לה או קרוב לו וזהו דבר שבא דרך מקרה והזדמנות ולא יפול בו ענין חזקה ועיין בהגה"א הובא בב"ש סי' ל"א ואמנם מוקמינן האשה המגורשת בחזקתה שלא עשה בה מעשה זריקת הגט שום ענין היתר ועדיין היא אשת איש ואין מוציאין אותה מחזקתה שהיתה עד כעת אבל אין זה מועיל להתיר הצרה לשוק דהרי אצלה ליכא חזקה וכמ"ש הרמב"ן בהך דשלח שליח לקדש לו אשה דלא מהני חזקת פנוי' של האשה להתיר הקרובים. ואמנם כל הדברים נכונים דבאמת יש לנו להעמיד את הצרה בחזקת היתר לשוק ולומר שהאשה הערוה לא נתגרשה ותהי' מותרת אחר מיתת בעלה אמנם לעומת זה יש לנו להעמידה על חזקתה ולומר כמו שקודם הקידושין לא היתה צרת ערוה הזאת כמו כן עתה לא נעשית צרה עם זאת האשה וע"ז שפיר כתבו דלענין שתהי' נקראת צרה עם האשה הזאת מוקמינן האשה הזאת בחזקת שלא נתגרשה והיא עדיין אשת זה וגם הצרה שנתקדשה בודאי נעשית צרתה של זו וממילא מוקמינן לה אחזקת היתר. ובזה נתיישב לשון התוס' ולשון הש"ס וגם קושית הש"ס מהך דנפל הבית עליו ועל בת אחיו דבר דבור על אופניו והמעיין היטב בזה יראה שזה ברור ואמת בכוונת התוס' ודוק היטב. ומעתה יש לנו יסוד גדול לסמוך ע"ז:
והנה ראיתי בגב"ע נזכר שם שזולת חמותה של האשה מעיד עד אחד שהי' לבעל האשה אח ומת ומעלתו כתב שמאחר שהוא בעצמו אומר שמת אמרינן פה שאסר הוא הפה שהתיר וזה דבר פשוט מאד ואמנם אם הדבר כן לא ידעתי למה לא שם מעלתו עינו ולבו דהרי אם הדבר כן יש לנו עמוד גדול לסמוך עליו עד אחד ביבמה לשוק שאומר שמת היבם שדעת הרי"ף והרמב"ם להקל והגם שהרא"ש מחמיר כתבו האחרונים דהיכי דיש צד להקל סמכינן על דברי הרי"ף והרמב"ם עיין ב"ש שם ועוד נראה לי ברור דאף הרא"ש מודה בזה דהיכי דלא נתחזק רק עפ"י ע"א דמהני ע"א לומר שמת יבמה כיון דהעדות השני שאמר שמת הוא מעיד במילתא דעבידא לגלויי והעדות הראשון שהוחזק על פיו לא הוי מילתא דעל"ג ופשיטא דהעד השני נאמן אף נגד החזקה שהוחזק עפ"י עד א' ואמינא בטעמא דמילתא דכבר כתבתי דאף היכא דלא הוחזק באחין אין זה בירור גמור דאין לו אחין רק מידי ספיקא לא נפקא ואין אתה יכול לאוסרה מספק כיון דאית לה חזקת היתר ולכך כשבא ע"א ואמר שיש לו אחין אותו העד אינו בא רק לברר הספק ולכך נאמן ומעתה לא הוצרכנו להחזיק עדותו ולומר שכבר הוחזק ע"י והחזקנו עדותו ושוב אין עד א' נאמן לומר שמת כיון דעדותו לא הוי רק לברר הספק דילמא יש לו אחין וע"י העד נעשה הספק כוודאי דאית לי' אחין ושוב ע"א נאמן לומר שמת וראי' ברורה לדברינו מהא דקאמר הש"ס ביבמות (דף קי"ט) במתני' שתי יבמות זו אומרת מת בעלי וזו אומרת מת בעלי זו אסורה מפני בעלה של זו וזו אסורה מפני בעלה של זו וקאמר הטעם משום דאין צרה מעידה על חברתה ובאמת קשה טובא דהא אף אי נימא דצרה מעידה לחברתה מ"מ אסורה דהא אין ע"א נאמן לומר שמת יבמה והיא קושי' גדולה. אמנם לדברינו אלה א"ש דמתניתין מיירי שלא הוחזקו באחין כלל רק שבאו ממדינת הים והוחזקו באחין על פיהם ומגו דאי בעי שתקי לא שייך הכא כלל כיון דגם החברתה יודעת מיבמה וא"כ כיון דלא הוחזק באחין רק על פי' דהוי ע"א שוב ע"א נאמן לומר שמת יבמה ולכך אי לאו האי טעמא דאין צרתה מעידה לחברתה היתה נאמנת לומר שמת יבמה אע"ג דהוי רק עד א' ומ"מ כיון דלא הוחזק רק עפ"י עד א' שוב ע"א נאמן ביבמה לומר שמת וזו ראי' שאין עלי' תשובה:
עוד נ"ל בהיתרא דהאי איתתא דהנה כבר כתבתי בחיבורי ישועות יעקב דלכך אין ע"א נאמן ביבמה לומר שמת יבמה משום דמוקמינן היבם אחזקת חי והנה כבר נתקשה הט"ז בהך דספק ג' ימים דאמאי לא מוקמינן אותו בחזקת חי וכתב הנקה"כ והב"ש בישוב הדבר ואנכי ביארתי דבריהם בחיבורי ישועות יעקב סי' י"ז דהא דמוקמינן אחזקת חי היינו היכא דאנו דנין על אדם הידוע ואותו אדם מוקמינן אחזקת חי אבל אם אינו אותו האיש ידוע לנו אז לא מוקמינן אותו אחזקת חי דאטו ליכא איש א' בעולם שמת עיי"ש בחיבורי ישועות יעקב ומעתה בנ"ד כיון דהיבם הלז אינו ידוע לנו רק שאמרה שהי' לו בן וזה שנים רבות אשר ברח וכיון דאין אנו דנין על אדם הידוע שוב לא מוקמינן אותו אחזקת חי וכיון דליכא חזקה שוב עד א' נאמן. מכל הלין טעמי נ"ל בשריותא דהאי איתתא להנשא לשוק ובאופן שיצרף עוד חכם א' מחכמי זמנינו להיות נמנה בהיתרא דהאי איתתא. שוב ראיתי בס' ב"ש הרגיש מהך דשני יבמות: