אור ברסלב
שות ישועות יעקב חלק אבן העזר › סימן לז

שות ישועות יעקב· רבי יעקב משולם אורנשטיין

חלק אבן העזר · סימן לז

סימן לו

לכבוד ידידי הרב המאוה"ג החריף ובקי מו"ה שלמה נ"י ראב"ד ומ"ץ דק' בראד.

מכתבו היקר הגיעני בעשי"ת יומי דחושבנא וכעת ראיתי להשיב בלי איחור ובדרך קצרה והנה זה"ל שאלתו אשה אחת מאנשי קהלתו אשר בעלה נלקח לאנשי הצבא והיא אומרת שנתגרשה מבעלה בק' זלאטשוב וע"א העיד שראה הגירושין ועד א' אומר שראה מכתב מהבעל שבקש ממנה שאף שגירשה מ"מ תמתין חצי שנה ואם לא יבא לביתו במשך זמן הנ"ל אז תנשא לאיש זר וגם יצא קול בק' בראד שהאשה זאת גרושה מאישה וכעת הבע"מ הוא בריחוק מקום ולא נודע מקומו איו ואם לא תמצא האשה היתר ע"י העדים הללו תהי' עגונה צרורה כל ימי' והיא ילדה לזאת יגע מעכ"ת להמציא דרכי היתר ושלח שאלתו אלי כי אין רצונו לסמוך להתירה עד ישמע דבר מה בפי:

והנה עפ"י העד שראה שנתגרשה פשיטא דאין לסמוך דאין דבר שבערוה פחות משנים וגם היא בחזקת אשת איש ועפ"י העד השני שראה מכתב מהבעל שנתגרשה ג"כ אין לסמוך מלבד שמי יודע אם הי' כתב הבעל ואם הי' קיום על מכתב הבעל ואף בעגונה שהאמינו חז"ל ע"א ואף עבד ושפחה ונכרי מסל"ת ומצאו בשטר מת איש פלוני אף דבכל העדות קיי"ל מפיהם ולא מפי כתבם מ"מ בעגונה סמכינן על הכתב כמבואר בירושלמי סוף מס' יבמות ובש"ס דגיטין (דף ע"א) בעדות אשה הקילו רבנן עייש"ה ומ"מ דעת הרבה פוסקים דבעינן שיתקיים הכתב בב"ד ואף המקילין טעמייהו משום דקיום שטרות דרבנן ובעדות אשה מקילין אבל בזה מהכ"ת להקל בלי קיום ב"ד ושמא אינו כת"י הבעל כלל ועוד אף אם הבעל עומד לפנינו ואומר גרשתי את אשתי קיי"ל דהוי ספק וחולצת ולא מתיבמת כמבואר בש"ס דב"ב (דף קל"ה) וכן פסקינן להלכה בטוש"ע סי' קנ"ב ומטעם שאומרת גרשתני דקיי"ל דנאמנת לפי שאין אשה מעיזה פני' בפני בעלה אנן קיי"ל דדוקא באומרת בפניו אבל שלא בפניו מעיזה כמבואר בש"ס דמס' גיטין וכן פסקינן להלכה בסי' י"ז ועוד דאף אם אומרת בפניו דעת הרבה פוסקים דאם יש עד א' דמסייע לה מעיזה וגרע מאלו ליכא עד אחד דאומר שנתגרשה דבזה שייך העזה ומטעם קול אין מקום צירוף להתיר דהלכה רווחת בישראל דאין קול מועיל להתיר ואף להחמיר קלא דבתר נשואין לא מהני כמבואר בש"ס דגיטין (דף פ"ט) ובטוש"ע סי' מ"ו וכיון דידוע דהיא אשת איש אינה נאמנת לומר גרושה אני וראיתי לעיין בכל צדדי היתרים הנ"ל אולי נוכל למצא סמך להתיר מחמת א' מהטעמים הנ"ל או בהצטרף יחד שני טעמים ודבר שלא יצדק מפורד יצדק מחובר:

והנה בש"ס דמס' ב"ב קאמר הש"ס דר"י סובר בעל שאומר גרשתי את אשתי נאמן והא דקאמר אינו נאמן מחלק כאן למפרע כאן מכאן ולהבא והקשה מעלתו אמאי לא מוקי הש"ס דהא דקאמר נאמן איירי ביש קול שנתגרשה אלא דקול לא מהני אבל באומר גרשתי את אשתי נאמן משום דבידו לגרשה ובליכא קול אינו נאמן לומר גרשתי משום דאם איתא דגירשה קלא אית לי' למילתא כמ"ש התוס' שם ומזה רצה כת"ר להוכיח דקול מהני בגירושין ידע מעכ"ת דאף אם הי' קושיתו חזקה כברזל אין ללמוד ממנו להתיר ע"י קול לחוד שזהו דבר בלתי אפשרי כמו שיבואר ונגד דעת הפוסקים ובגוף קושיתם גם אני הרגשתי בחידושי וכתבתי ליישב דהנה דעת המקשה הי' דר"י אומר בעל שאומר גרשתי את אשתי נאמן אף למפרע כמבואר בדברי התוס' בד"ה. שהקשו למאי דס"ד שבעל שאומר גרשתי נאמן לר"י אף למפרע אכתי יחפה על בת אחותו עיי"ש הרי דהתוס' סוברים דלפי הס"ד איירי ר"י אף למפרע ולמפרע אין בידו לעשותה גרושה וצריך לומר דהך טעמא דבידו לגרשה אלים כ"כ והוי כאלו עדים מעידים שהיא גרושה ואינם יודעים זמן הגירושין דיש כח בחזקת הרי גרושה לפניך לסתור חזקת אשת איש ולכך נאמן אף למפרע אבל אי נימא דהך מגו דבידו אינו רק כשאר מגו דאינו דבר ברור אף דמהני לענין לעשותה גרושה מכאן ולהבא מ"מ למפרע אינו נאמן כיון דגם להבא אינו דבר ברור לא שייך לומר הרי גרושה לפניך ועיין בש"ס דקידושין (דף ס"ג) דפליגי בזה אי הך דאי בעי פטר לה בגט הוי כמו עדים או כמו חזקה והנה הך טעמא דאם איתא דגירשה קלא אית לי' אף דאינו דבר ברור דעבידי אינשי דמגרשי בצינעא מ"מ סוברים הרשב"ם והתוס' דרובא מגרשי בפרהסיא ומגו לסתור הרוב לא מהני אבל אי נימא דהך דבידו מחשבו כדבר ברור עד דאמרי' הרי גרושה לפניך אף לסתור חזקת אשת איש לענין למפרע א"כ פשיטא דלא מהני הך סברא דאם איתא דגירשה קלא אית לי' לסתור הך דבידו כיון דהוי כמו עדים ובזה א"ש דברי התוס' הנ"ל שהקשו כיון דס"ד דלר"י אף למפרע נאמן ומנ"ל כן דילמא הכל במכאן ולהבא איירי לפי הס"ד ואקשינן דר"י אדר"י לענין מכאן ולהבא לחוד ובזה אתי שפיר דהתוס' הוכיחו דלפי ס"ד סובר המקשה דלר"י אף למפרע נאמן דאל"כ הו"ל לתרץ דכאן איירי ביש קול גירושין ולכך נאמן משום דבידו לגרשה אבל בליכא קלא אינו נאמן משום דיש כנגדו חזקה אם איתא דגירשה קלא אית לה ודו"ק כי זה ברור:

והנה בהא דקאמר בש"ס שם בההוא דשכיב ואמר דאשתו חזי' לכהנא רבא דנאמן הביא הרמב"ן דברי ר"ת דכתב דאם הי' כוונתו שגירשה איך חזי' לכהן אלא דכוונתו שהי' תנאי בקידושין ונתבטל התנאי והקשה עליו הרמב"ן דא"כ הו"ל למפרע דאינו נאמן וכוונתו דכיון דלפי דבריו איננה אשת איש אף מכאן ולהבא אינו נאמן דלא פלגינן דיבורי' וכ"ש בזה דאינו דומה לאומר גרשתי את אשתי זה שלשים יום דאפשר להאמינו במקצת במה שאומר גרשתי את אשתי נאמן ומה שאומר זה שלשים יום אינו נאמן אבל בזה שאומר שנתקדשה על תנאי אי אפשר למיפלג הדיבור ולחלק הדיבור לשנים והרי זה דומה להך דתשובת הרשב"א דבאומר אני זניתי עם אשתך לא פלגינן דיבורי' דתיכף כשאומר אני זניתי מעיד על עצמו עייש"ה ונראה לי דבאמת לא מצינו הך דפלגינן דיבורי' או לא פלגינן רק בעד דאי לא פלגינן הוי עדות שבטלה מקצתה משא"כ היכי דנאמינו מתורת מגו כמו בעל דבר מהכ"ת לא נימא דבזה שיש לו מגו נאמן כפי כח המגו כגון באומר שנתגרשה זמן רב דנאמן מכאן ולהבא ואינו נאמן למפרע ואמנם הטעם בזה דבאמת יש כאן חזקת אשת איש וע"כ לא אמרינן לסתור החזקה רק היכי דאמירתו ברי ומה שיש בידו לעשות מורים על ענין אחד אבל בזה דאמירתו מחזקינן שאין בו ממש מצד חזקת אשת איש דלענין למפרע דליכא מגו דבידו א"כ אמירתו אין בה ממש ולכך אף לענין מכאן ולהבא לא מהני אמירתו אבל באומר שנתקדשה על תנאי דאז כשלא נתקיים התנאי נתברר הדבר שלא היתה מעולם בחזקת אשת איש ואדרבה היתה בחזקת פנוי' בזה פשיטא דנאמנת מכאן ולהבא עכ"פ וזה ברור ונכון. ובאמת בתשובת מיימוני דשייכי להלכות כ' דהיכי דלפי דברי העד לא היתה מעולם בחזקת איסור מאמינים עד אחד לחוד ואף דדעת קצת פוסקים דאף באופן כזה אין עד נאמן משום דבר שבערוה אבל באופן כזה דמגו דבידו הוא לענין מכאן ולהבא אלא דאנן אמרי' מתוך שאינו נאמן למפרע אינו נאמן מכאן ולהבא היינו אם לענין למפרע יש חזקה מבלי להאמין לע"א אבל בזה דליכא חזקה אמרינן פלגינן דיבורי' וזה ברור:

עוד הקשה הרמב"ן על שיטת ר"ת דאי נימא דלומר שנתקדשה על תנאי נאמן א"כ נהמני' באומר גרשתי' במגו דאי בעי אמר שנתקדשה ע"ת נלע"ד ליישב דבאמת כתב הכנה"ג בסי' פ"ב בשם הפוסקים דמגו להוציא מחזקת א"א לכ"ע לא אמרינן וצריך לומר דהא דבעל שאומר גרשתי את אשתי כיון דבידו לעשות מה דקאמר נאמן אבל למפרע דאינו בידו שתהי' גרושה בזמן ההוא אף דיש לו מגו דאי בעי אמר שנתקדשה על תנאי הרי מגו להוציא מחזקת אשת איש לא אמרינן ודו"ק:

עוד הקשה הרמב"ן דאי נימא דאם אומר תנאי הי' בקידושין נאמן א"כ יכול לחפות על בת אחותו ולמה תיקנו זמן בגיטין נ"ל דבאמת התוס' הקשו למאי דס"ד דבעל שאומר גרשתי את אשתי נאמן אף למפרע למה תיקנו זמן בגיטין הא אף בלי גט נאמן לומר גרשתי ואמנם באמת לק"מ דבאמת קשה איך יחפה אם יהי' ת"י גט בלי זמן כיון דאין האשה נהרגת אלא א"כ התרו בה וקיבלה על עצמה התראה איך תוכל לומר שנתגרשה מקודם למה קיבלה על עצמה התראה וכתב בספ"י כיון שיש תח"י גט כריתות תוכל לומר דהא דקיבלה התראה דרך שחוק הי' דהרי גיטה בידה והיינו אם יש גט תח"י אבל אם תאמר שנאבד הגט והבעל יאמר שנתגרשה אף אי נימא דנאמן לפטרה מיבום וכ"ש דאינה נהרגת מ"מ לא הי' לה לקבל התראה כיון דאין הדבר מבורר וגם הי' לה לחוש שמא לא יאמר הבעל שגירשה ומדקיבלה על עצמה התראה ש"מ שהיתה אשת איש גמורה וזה ברור מאוד בישוב קושי' התוס' והרמב"ן דהיכי דאין הגט תח"י מהני מה שהתירה עצמה למיתה והנה התוס' הקשו בזה"ז למה תיקנו זמן ותי' משום שלא יחפה על בני' ממזרים או שירצה להחזירה וע"ז שפיר קשה קושית הרמב"ן כיון דבזה"ז ליכא התראה א"כ יכול לחפות עלי' ולומר שתנאי הי' בקידושין ואמנם כזה קשה בלא"ה דהרי הש"ס קאמר דר"ל לא קאמר משום בת אחותו משום דזנות לא שכיח וכתבו, התוס' דהיינו בעדים והתראה ועיקר כוונתו התראה דהרי לשיטת רש"י תיקנו דבתולה נשאת ליום רביעי שמא יתברר הדבר בעדים שזינתה הרי אף זנות בעדים שכיח רק דבהתראה לא שכיח וקשה עדיין ליתקנו משום שמא תזנה בת אחותו ויחפה על בני' או שיחזירנה וצריך לומר כמ"ש הרא"ש דמשום הני טעמי לא תיקנו, זמן ועיקר משום חיפוי שלא תיהרג ורק דמטעם כל דהוא האריכו התקנה אף בזמן הזה עייש"ה בדברי הרא"ש ויבואר לקמן. והנה הך מילתא דכתב ר"ת דבאומר תנאי הי' בקידושין נאמן היינו בארוסה אבל בנשואין דקיי"ל אין תנאי בנשואין דחזקה אין אדם עושה בעילתו בעולת זנות ומחל על התנאי והיינו לפי דעת הרבה פוסקים דהך דאין אדם עושה בעילתו ב"ז הוא ודאי גמור ואמנם אף לפי דעת הפוסקים דאינו חשיב כודאי רק דצריכה גט מ"מ כיון דקאמר הש"ס במס' יבמות בנשואין מי איכא למימר תנאי הוי בנשואין וכתבו התוס' דאין רגילות שיעשה תנאי בנשואין א"כ נהי דאם התנה בעת הקידושין חשיב ספיקא אם מחל אבל היכי דלא ידעינן אם התנה וחזינן דבעל אח"כ פשיטא דאינו נאמן לסתור החזקה דאין אדם עושה בעילתו ב"ז והדבר ברור כשמש:

ובזה נרא' לפע"ד ליישב מה שהקשיתי בחידושי על דברי רבינו פנחס הלוי אחיו של הרא"ה שכתב ליישב הא דקאמר הש"ס לר"ל דסובר דמשום ב"א לא תיקנו זמן משום דזנות לא שכיח דהרי בהך דבתולה נשאת ליום הרביעי תיקנו משום זנות אף דלא שכיח ותירץ דדוקא באשה נשואה אמרינן זנות לא שכיח לפי שבעלה משמרה אבל שם תיקנו משום זנות דאירוסין דהוא שכיח יותר משום דאין הבעל משמר אשתו הארוסה ותמי' גדולה עליו איך נעלם ממנו ש"ס ערוכה בהך דכותב טופסי גיטין דקאמר דצריך שישייר מקום הזמן קא פסיק ותני ל"ש ארוסה ול"ש נשואה בשלמא למ"ד משום בת אחותו ניחא אבל למ"ד משום פירות ארוסה מי אית לה פירי וקשה הא בארוסה זנות שכיחא ושפיר נוכל לומר משום בת אחותו ובזה אתי שפיר דבודאי גם הר"פ הלוי סובר דזנות בהתראה לא שכיחא אלא דקשיא לי' אמאי לא קאמר ר"ל הטעם דיחפה על בניו או אם ירצה להחזירה וזה שייך אף בלי התראה ואמנם לכאורה נוכל לומר דבלי התראה אף אם יכתוב זמן לא מהני מידי דאם ירצה לחפות עלי' תוכל לומר שתנאי הי' בקידושין כמו שהקשה הרמב"ן ואין לומר דבאין הגט תח"י לא תוכל לומר כן דא"כ למה קיבלה התראה דהרי באמת לא קיבלה התראה אלא דעדיין נוכל לומר תקנת הזמן משום בת אחותו בנשואה דבזה אחר התקנה שיש זמן לא תוכל לומר שתנאי הי' בקידושין דאינן נאמנים בזה כיון דבעילתו ב"ז ואין לומר משום דיוקשה בארוסה למה תיקנו זמן דבזה הזמן אינו מועיל דעדיין יכול לומר תנאי הי' בקידושין דהרי גם טעם דפירות לא שייך בארוסה דהרי אין לה פירות וע"כ משום תקנת ולד כמו דמסיק הש"ס בפרק כל הגט דף הנ"ל ועיקר הטעם דפירות הוא בנשואה ובנשואה שייך טעם דבת אחותו כיון דאף בלי התראה לא נוכל לומר דנתקדשה על תנאי כיון דאין אדם עושה בעילתו ב"ז וע"כ תירץ דבנשואה לא שכיח אבל בארוסה דבלא"ה לא שייך בת אחותו רק בהתראה וזה בודאי לא שכיח דמהכ"ת תקבל על עצמה התראה וע"ז אף ר"י מודה אלא דסובר אף משום מילתא דל"ש עשו. תקנה אבל ר"ל דסובר דלא עשו תקנה משום לא שכיח א"כ בארוסה דלא מהני התקנה רק ע"י התראה דבלי התראה תוכל לומר דנתקדשה על תנאי לא צריך זמן ודוק היטב כי הוא דבר נחמד מאד:

והנה מעכ"ת כתב דבעל כנסה"ג הביא בשם תשובת הרדב"ז דאף אי נימא דבעל שאמר גרשתי את אשתי אינו נאמן אבל אם יש עוד עד אחד שמעיד על הגירושין נאמן הבעל דעכ"פ מהני מגו של הבעל להוציא אותה מחזקת אשת איש וע"א נאמן במקום דלא אתחזק איסורא או דע"א מוציא מחזקת אשת איש ואז מהני מגו של הבעל זה זמן רב חשבתי כן מדעתי דנפשי ואמרתי להביא ראי' לזה מש"ס דגיטין (דף ס"ג) בעל אומר לגירושין ושליש אומר לגירושין והיא אומרת נתן לי ואבד הוי דבר שבערוה ואין דבר שבערוה פחות משנים וליהמני' לבעל דאמר ר"י בעל שאמר גרשתי את אשתי נאמן והדבר תמוה מאד דהרי אנן קיי"ל דבעל שאמר גרשתי את אשתי אינו נאמן להקל וכמו דקאמר הש"ס וא"כ כמו דקאמר הש"ס שם אהך קושיא דנימא חזקה שליח עושה שליחותו ה"מ לחומרא אבל לא לקולא ה"נ הו"מ הש"ס לומר אהך קושי' דנאמין לבעל שאמר גרשתי דהרי אינו נאמן להקל ובזה א"ש כיון דהא דאינו נאמן היינו בליכא עד אחד שאומר כדבריו א"כ כאן דהשליש אומר כן שניתן לו לגירושין נאמן כיון דאיתרע חזקת א"א או כיון דבעל שאומר גרשתי מהראוי שיהי' נאמן אלא משום ריעותא דאין לו קול או משאר טעמים עכ"פ איתרע חזקת א"א ושוב נאמן עד אחד. אח"ז ראיתי ברשב"א שהקשה כן בהא דהקשה הש"ס ונהמני' לבעל שאומר גרשתי דהרי קיי"ל דאינו נאמן מבואר מדבריו דלא מהני ע"א להעיד על הגירושין בצירוף הבעל שאומר גרשתי ועלה על לבי לומר דבאמת אנן לענין למפרע פשיטא דאינו נאמן אף בצירוף העד כיון דאינו בידו רק מכאן ולהבא נאמן בצירוף העד והנה בש"ס שם פליגי אמוראי באומר למפרע שאינו נאמן אי נאמן מכאן ולהבא חד סובר דפלגינן דיבורי' וח"א כי אמרי' פלגינן דיבורי' בתרי גופי וכו' והנה הראב"ד בחי' מכות בהך דאילעי וטובי' קריבי דערב הוי כתב דהא דאמרינן פלגינן דיבורי' היינו בבע"ד או באשתו דאשתו כגופו והו"ל כבע"ד עצמו אבל בעד שאינו נאמן לא אמרי' פלגינן דיבורי' דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ועתה א"ש דבאמת נוכל לומר דהך דבעל אומר לגירושין ושליש אומר לגירושין איירי בנתגרשה זה כמה ימים לפי דברי הבעל והשליש וא"כ מה הקשה הש"ס ונאמין לבעל וע"כ משום דהש"ס סובר פלגינן דיבורי' והיינו אם אין אנו צריכין לעדותו של העד אבל אם אנו צריכין לעדות העד והעד ג"כ אינו נאמן רק מכאן ולהבא דיש לו צירוף בידו לגרשה של הבעל אבל לענין למפרע דאין לו צירוף הך סברא דבידו לגרשה באמת אין העד נאמן וכיון שהעד מעיד על למפרע גם על להבא אינו נאמן דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ודוקא היכי דבידו של הבעל מהני להאמין לבעל עצמו ואינו צריך לעדות העד אז שייך פלגי' דיבורי' אבל לענין עדות העד חשיב עדות שבטלה מקצתה ודו"ק היטב:

אמנם כל זה לפלפל ולסלסל בדברי תורה אבל בהגיע תור פרק הלכה הדברים מורים בדברי הרשב"א דאף בצירוף עד א' אין מאמינים לבעל לומר גרשתי את אשתי ומי הוא גבר אשר ידבר דבר נגד רבינו הגדול הרשב"א ז"ל. שוב בינותי בספרים וראיתי בספר כנסת הגדולה סי' קנ"ב הביא תשובת הרדב"ז סי' רמ"ה שכתב דאם עד אחד מעיד על הגירושין וגם יש שני עדים ששמעו מפי שנים שנתגרשה לא תצא משמע מדבריו דלאו מטעם בעל שאמר גרשתי את אשתי קאתי עלה אלא דשנים שהעידו ששמעו מפי שנים יכולי' לסתור חזקת א"א ואז עד אחד נאמן אף בדבר שבערוה:

תוכן העניינים

שות ישועות יעקב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה