שות ישועות יעקב· רבי יעקב משולם אורנשטיין
חלק אבן העזר · סימן לה
שלום לכבוד ידיד ה' הרב המאוה"ג מו"ה משה פרעטש האב"ד דקומדאט שעריש
יום אתמול בלילה מסר לי מוכ"ז שאלה אחת השלוחה מאת כת"ר ומאד ביקש מעלתו להשיב לו תיכף ולהיות כי הדבר צריך עיון עכ"ז נמצאתי לבקשתו והנני משיב לו מה שעלתה מצודתי בהשקפה ראשונה. והנה זה"ל השאלה ראובן שהי' נכפה בעת נשואי אשתו ולא נודעו הדברים עד אחר נשואין והשתדלו שיתן גט לאשתו ע"י ריצוי כסף ושלח השליח למסור הגט לאשתו ואח"ז שלח איגרת כי טרם בא הגט ליד האשה ביטל את השליחות ועדים חתומים על הכתב וכאשר שלחו אחרי העדים החתומים ושאלו את פיהם אמרו כי באמת שמעו ביטול הגט אבל אינם יודעים אם הי' הביטול אחר שכבר נמסר הגט ליד האשה או מקודם והבעל בעת שמסר הגט ליד השליח נשבע בפועל ממש שלא יבטל את הגט ואת השליחות ואח"ז נקראו העדים להקומדאט ונשבעו בבה"כ שיגידו האמת ואחר השבועה הגידו שמעולם לא שמעו ענין ביטול רק הבעל שכר אותם שיעידו עדות שקר וגם באו עדים אחרים והעידו לפני הב"ד שהבעל רצה לשכור אותם להעיד על ביטול הגט ולא אבו שמוע וכת"ר הרחיב הדיבור בזה אי אמרינן בשבועה אי עביד לא מהני וגם פלפל אם יוכלו העדים לחזור ולהגיד אחרי אשר בכתב נכתב זמן הביטול והי' קודם המסירה ליד האשה ואני אבאר כל דינים אלו על מכונם:
הנה אי אמרי' באיסור שבועה אי עביד לא מהני התוס' במסכת תמורה כתבו דלא נאמר הך דינא רק באיסור שאסרה תורה ולא באיסור שבועה שבדה הוא וקבל על עצמו ואמנם המרדכי כתב בנשבע שלא למכור ועבר ומכר אין במכר כלום דכל מילתא דלא תעביד אי עביד ל"מ וכבר הרגישו בזה הרבנים האחרונים והנה מעל' הביא ראי' כדעת התוס' מדהוצרך ר"ג הזקן לעשות תקנה שלא יבטל שלא בפני השליח וסובר רשב"ג דאף אם בטלו אינו מבוטל משום דאל"כ מה כח ב"ד יפה ואנן קיי"ל כרבי דבטלו מבוטל משום דאין כח ביד חכמים לקיים הגט ולהתיר א"א לעלמא ולמה לא תיקן ר"ג שישבע הבעל שלא יבטל השליחות דאז אף אם יעבור ויבטל לא מהני משום דאי עביד ל"מ וכן הביא בשם ידידי הגאבד"ק סאנטוב וכן הקשה בס' נוב"י להגאבד"ק פראג ולדעתי אין בזה קושי' כלל ודימה מע"כ בזה ענינים נפרדים דבודאי דבר שצריך קיום המעשה שעשה אמרי' כן אבל בזה כיון דבעינן דעת הבעל עד שיבוא גט לידה ואם מת בנתים פסק השליחות ודעת הפוסקים דאם נעשה חסר דעה קודם שיגיע הגט לידה בטל השליחות וכשביטל הגט או השליחות אף דנימא כיון שנשבע שלא יבטל הגט בטל מעשה הביטול מ"מ כיון שאין דעת הבעל מסכמת שימסור הגט לידה לא נעשה שליח בלי דעתו ובעת מסירת הגט ליד האשה לא היתה דעתו מסכמת ולא הי' שלוחו והדבר ברור מאוד דהך דכל מילתא דא"ר לא תעביד אינו רק בביטול המעשה לא לקיים המעשה וכ"ש בזה דא"צ מעשה לבטל הענין רק דיבור בעלמא ואף אי נימא דגם בזה שייך סברת כל מילתא דא"ר לא תעביד לא ידעתי מה קושיא דהרי אביי סבר באמת כל מילתא דארל"ת אי עביד מהני ורבא סובר דגילוי דעתא בגיטא מילתא היא ואף באמר ברוך הטוב והמטיב בטל גיטא עיין ש"ס דגיטין וא"כ מה שמבטל הגט לא גרע מגילוי דעתא דבטל גיטא ובזה נכון פסק הפוסקים דפסקו כאביי בהך דכל מילתא דארל"ת ותמה מהריט"ץ דהא הילכתא כרבא לגבי דאביי ובזה א"ש כיון דבגילוי דעתא הילכתא כאביי דהוא מהלכות יע"ל קג"ם ה"ה בזה אמנם באמת אף למאן דסובר דגילוי דעתא לאו מילתא היא והילכתא כוותי' מ"מ לא שייך בענין ביטול השליחות לומר אי עביד לא מהני דאינו שייך רק כשצריך לקיום המעשה ולא כשצריך לביטול המעשה ויש בידי אריכות דברים ולפ"ז בנידון מעל' לא מהני השבועה והדבר ברור:
ועל השנית אם יכולים העדים להיות חוזרים ומגידים אחרי אשר במכתבם נזכר שביטל בזמן פלוני וזה הי' קודם מסירת הגט נראה לי ברור דיכולים לחזור ולהגיד כיון דאין ע"ז תורת שטר רק פנקס זכרון דברים בעלמא והנה דעת הרמב"ם דהא דחותכין דיני ממונות בעדות שבשטר הוא רק משום נעילת דלת ואינו מועיל מן התורה ובדיני קנסות וש"ד דלא שייך בהם נעילת דלת באמת אינו מועיל עדות שבשטר ואמנם דעת ר"ת דכל שיכול להעיד עדותו בפה יוכל לשלוח עדותו לב"ד בכתב ובש"ע סי' כ"ח סעיף י"א סתם הדברים שעדים ששלחו עדותן לב"ד בכתב אינו עדות דכתיב עפ"י שנים עדים ולא מפי כתבם ודלא כיש מכשירין והסמ"ע שם קיים דברי המכשירין וכתב דנהגו בקצת מקומות שלא להטריח את הת"ח שיבא לב"ד להעיד רק יכתוב בכת"י ולכאורה קשה ע"ז מהא דאמרו חז"ל דכ"ג מעיד והא כתיב והתעלמת פעמים שאתה מתעלם ומה קושיא הא משכחת לה שיעיד בכתב ידו לב"ד ואין לומר דא"כ מלך נמי כבר כתבתי בחיבורי דהמלך אין הטעם משום כבוד לבד אלא משום דאין דנין אותו ואין מעידין אותו לא יוכלו לקבל עליו עדי הזמה ואמנם אין רצוני לפלפל בזה כי מי משלנו יכריע בין ההרים הגדולים כאלו ואמנם כבר האריך בזה מהרש"ל בתשובה סי' ל"ג ומהרמא"י בתשובה סי' י"ב דאף שמתירין לשלוח עדותו בכתב היינו בדבר שבממון אבל בעדות אשה לאוסרה לא מהני ודוקא בלא חזרו העדים קודם שנראה כתבן ונחקר עדותן בב"ד אבל אם חזרו בהן קודם לכן לא חשיב עדותן ממש:
והנה בדין מרומה פסקינן דבעי' דרישה וחקירה ודעת הריב"ש דהיינו שהב"ד מחויבים לדרוש ולחקור היטב עד שיתברר הדבר ומ"מ אינו כדיני נפשות ממש שאם אין העד יודע באיזה יום יפסל עדותו וגם לא בעינן עדות שאתה יכול להזימה בדיני ממונות בדין מרומה ואמנם הרבה חולקים עליו ועיין בספר כנה"ג והנה בש"ס דשבועות בהא דפליגי ר"ה ור"ח בשתי כתי עדים המכחישין זה את זה דסובר ר"ה זו באה בפני עצמה ומעידה ור"ח סובר דשני הכתי עדים פסולים לכל עדות שבתורה וקאמר הש"ס מלוה ולוה ושני שטרות ותמהו כולם אמאי נקט בשני שטרות ולמה לא נקט מלוה ע"פ בכה"ג ואמנם באמת לכאורה קשה כיון דכת אחת מאלו משקרים וע"כ קיי"ל דאחד מכת זו וא' מכת זו אין מצטרפין וא"כ זה המלוה שקבל שתי כתות אלו להיות לו לעדות ואנן קיי"ל דהיכי דחזינן דמלוה זה חזר אחר עדים שקרני' הרי הוא בכלל דין מרומה ובדין מרומה צריך דו"ח וכל עדות שבשטר חשיב כאלו אינם אומרים באיזה יום ולמה יהי' מועיל לשיטת הפוסקים הנ"ל ואמנם באמת זה אינו דכיון דשני הכתות כשרים לכל עדות שבתורה לא הוחזקו לעדים המשקרים ואף שבהצטרפות שני הכתות יש כאן חשש כיון שאחד מהם ודאי פסול אין זה המלוה בכלל מהדר אחר עדים שקרנים שיהי' דין מרומה ולכך נקט רבותא דאף כשהמלוה הוציא שני שטרות מ"מ אינו בכלל דין מרומה וכ"ש בעדים מעידים ע"ז דאז אף כשמהדר אחר עדים המשקרים אף דחשיב דין מרומה מהני ודו"ק:
ומעתה בנידון דידן פשיטא דחשיב דין מרומה כיון דבאו עדים אחרים והגידו שהבעל רצה לשכור אותם להוציא לעז על הגט ולומר שביטל הגט א"כ פשיטא דלדעת הני פוסקים החולקים על הריב"ש וסוברים דבדין מרומה מוקמי' על דינא דאורייתא א"כ הני עדים שהעידו מקודם מפי כתב אף אי נימא דיכול לשלוח עדותו בכתב הרי אף שטר גמור לא מהני כיון דליכא דרישה וחקירה דיכולים לומר אחרנוהו וכתבנוהו ובדין מרומה בעינן דרישה וחקירה. והנה לשיטת הרמב"ם דשטר לא מהני בדיני קנסות כיון דהוי מפי כתבם רק משום נעילת דלת תיקנו שיועיל מפי כתבם אבל בדיני קנסות לא תיקנו נראה לי דע"י עדי שטר שמעידין על חמשים אינו חייב לישבע על חמשים הנותרים כגון שתבעו מאה והוא כופר הכל ויש למלוה שטר על חמשים אף שמחויב לשלם החמשים אבל אינו חייב לישבע על חמשים האחרים כדינא דר"ח קמייתא דהרי עיקר הטעם דעדים מחייבים אותו שבועה משום ק"ו דמה פיו שאינו מחייבו קנס מחייבו שבועה על הנשאר עדים שמחייבים אותו קנס אינו דין שמחייבים שבועה א"כ דוקא עדים שמועילין לענין קנס מועילין לענין שבועה וכיון דעדות שבשטר לא מהני לענין קנס אינו מועיל לענין שבועה ובזה אתי שפיר הך דמלוה ולוה ושני שטרות דאינו משלם רק מאה ולמה לא יתחייב לישבע שבועת התורה על השאר מדינא דר"ח קמייתא ובאמת דהרמב"ם כתב דחייב שבועת התורה והראב"ד כתב הטעם דא"צ לישבע משום דהוי כפירת שיעבוד קרקעות ולפמ"ש הדבר פשוט דאיירי בשטר שאין העדים לפנינו להעיד על הענין וא"כ אף דמועיל בדיני ממונות מ"מ אינו מועיל בדיני קנסות ואינו מחייבו שבועה. שוב האיר ה' עיני וראיתי בהך דינא דמבואר בש"ע חו"מ סי' ל' סעי' ג' ראובן תובע משמעון אלף ת"ק זהובים ומביא חמשה עדים וכו' עייש"ה ונשבע שבועת התורה על מאה ויגלגל עליו הת"ש והקשו כולם בלא"ה מחויב לישבע על הת"ש מדינא דר"ח קמייתא ועייש"ה מה שהאריכו בזה האחרונים ואמנם הגאון בעל ט"ז כתב כיון דנלמוד מק"ו דפיו אינו מחייבו קנס עדים שמחייבים אותו קנס א"כ דוקא עדים שמחייבים אותו קנס מחייבים אותו שבועה על הנשאר אבל עדות מיוחדת שאינו מועיל רק בדיני ממונות ולא בקנסות אינן זוקקים לשבועה הרי ממש כמ"ש ודו"ק:
נחזור לעניננו דלפי דעתי יכולים העדים לחזור ולהגיד כיון שהוא דין מרומה דחזר על עדים אחרים לשקר ולהוציא לעז על הגט צריך דו"ח וכ"ז שלא נחקר עדותו בב"ד יכול לחזור מדבריו. ועתה נבאר הדין בעדים המעידין שפלוני ביטל הגט ואינו ידוע אם ביטל קודם שהגיע ליד האשה או ביטל אחר שכבר הגיע לידה והנה היכי דיש שני עדים שאומרים שביטל ושנים אומרים שלא ביטל הן בביטול הגט או בביטול השליחות כתבו הפוסקים דמוקמי' האשה בחזקת אשת איש ואמרי' שהגט נתבטל והאשה בחזקת אשת איש ואין חילוק בין אם נתקבל עדות הפוסלין או עדות המכשירין תחילה ועיין בכנסת הגדולה בסי' קמ"א בהגהת הטור אות ע"ד ואם כן לכאורה נראה דה"ה בנידון דידן כיון שעדים מסופקים מוקמי' האשה בחזקת אשת איש. ואפשר לומר דאין הנידון דומה לראי' דיש לנו לתלות הביטול באיחור הזמן כיון דזמן הגירושין ידוע לנו ועל זמן הביטול אנו מסופקין יש לנו לתלות ענין הביטול באיחור הזמן כמו בכל דברים המתחדשים שאנו תולין תמיד באיחור זמן וזהו תורף חזקת הגוף אף שהדבר נעשה אנו תולין שנעשה אח"כ וכ"ש בזה כיון שיש איסור דרבנן לבטל שלא בפני השליח וכ"ש בזה שנשבע שלא לבטל וכשעבר וביטל הרי נעשה רשע ויצא מחזקת כשרות ומהראוי להעמידו בחזקת כשרות ולומר שעבר על שבועתו לאחר זמן והרי זה דומה להא דמבואר בש"ע חו"מ סי' ל"ד סעיף כ"ג שאם העידו על א' שעבר עבירה ואין יודעין באיזה זמן וכו' עיי"ש: