שות ישועות יעקב· רבי יעקב משולם אורנשטיין
חלק אבן העזר · סימן יא
ב"ה יום א' ה' אדר ראשון תקפ"ט לפ"ק.
כבוד הרב המאוה"ג החריף ובקי המפורסם כ"ש מו"ה יוסף נ"י אב"ד דקרייז זאלישטשיק.
זה כמה שבועות הגיע עדי יקרת מכתבו ותוכו רצוף השאלה ע"ד שאירע בקהילתו בענין איש אחד שהי' מלובש בלבושי אשכנז מבלי זקן אשר נאבד ולא נודע מקומו ואחר שעברו כמה שבועות נמצא א' מונח בנהר דינעסטר על הקעמפי והכירו אותו העכו"ם כי הוא האיש מזאלישטשיק והגידו לישראל אחד ואח"ז הכיר הישראל מלבושיו בטב"ע וגם הי' לו רושם בידו וראה הישראל גם הרושם ההוא אא שאינו זוכר אם בידו הימנית הי' הרושם או בשמאלית גם הי' מונח במלבושיו קמיע א' שהי' אתו במלבושיו בהיותו בחיים. והנה כבודו הרחיב הדיבור בפלפול והי' מהראוי להרחיב אתו בכל דבריו להראות אהבתי אליו אמנם לסיבות שאנכי מוטרד כעת מאוד וביחוד שכעת נדפס ספרי הגדול על טור ש"ע או"ח ואני מוכרח לסדרו והפועלים אצים עלי לאמר כלה מעשיך לזאת אבא בתכלית הקצרה:
הנה הספק הראשון אם הי' במים מתחילה ועד שהכיר אותו העכו"ם או הי' ביבשה ואח"כ השליכו אותו למים או כיון שהמים היו הולכים וגדלים ממילא אף במקום היבשה באו המים וביבשה נשתנה צורתו ודבר זה תלוי במחלוקת הפוסקים אי נחמיר בספק שהה ג' ימים וכמו שהאריכו בזה הקדמונים דהדבר תלוי אי הך חששא דאחר ג"י נשתנה הוא דאורייתא או דרבנן לכאורה הי' נראה דאף לדעת המקילין שם בכאן מחמירין וטעמא דידי דלכאורה הי' לנו להחמיר בספק כיון דיש כאן חזקת א"א ובספק מוקמינן אחזקה ואמנם באמת הטו"ז ביו"ד סי' שצ"ז הקשה בהא דפסקינן שם באמרו לו ראינו קרובך מת וא"י אם הוא תוך שלשים מוקמי' אותו על חזקת חי ואמרינן דאח"כ מת והוא תוך שלשים והקשה הטו"ז דא"כ בספק ג' ימים הו"ל להקל אף אם הך דאיחפח הוא חשש של תורה דנימא מכח חזקת חי דאח"כ מת והרי הוא תוך ג' ימים וכתב בס' נקה"כ דיש לן חזקת א"א נגד חזקת חי ומחמירין בספק תורה כיון דיש לנו חזקה נגד חזקה אבל אי נימא דהך חשש שנשתנה צורתו הוא רק מדרבנן אין להחמיר מטעם חזקת א"א כיון דיש כנגדו חזקת חי של הנמצא לומר דעכשיו הוא דמת והוא תוך ג' ימים כן הי' נראה לכאורה:
אמנם האחרונים לא כתבו כן דבהא דמבואר בהגהת רמ"א סי' י"ז בספק נשתהה אחר שיצא מן המים דאזלינן לחומרא כתבו הב"ש והח"מ או דאזיל להך דיעה דמחמיר בספק ג' ימים או דיש חילוק דג' ימים הוא זמן ארוך ושיעור שהיי' אחר שיצא מן המים הוא זמן מועט עייש"ה הרי דלא מחלקי בזה מטעם שכתבתי וצריך לומר דאי נימא דהך חששא דאישתהי אינו רק מדרבנן היינו בצירוף חזקת א"א דהרי לענין היתר א"א הדברים אמורים ובלי חזקת א"א לא היו מחמירין בדבר אף בודאי ג' ימים ולכך בספק לא מצרפינן לחזקת א"א לכאן ולכאן או כדעת הרבה פוסקים דאף היכי דאיכא חזקת איסור מקילין בספיקא דרבנן עיין ביו"ד סי' ק"י בכללי ספיקות:
והנה הי' נראה לי דכיון שכתב מעכ"ת בלשון שאלתו שהי' שלם בפניו ולא נחבל כלל והנה באמת כי רוב הפוסקים חולקים על דעת רבינו תם שכתב דאם הוא שלם בפניו ולא נחבל כלל מעידין אחר שלשה ימים והמה חולקין עליו וכדבריהם נראה עיקר, אמנם היינו בודאי ג' ימים דכיון שידוע שאחר ג"י נשתנה צורתו וכשיש לו כעת צורה זו ע"כ שהי' לו מקודם צורה אחרת וא"כ לאו האי גברא הוא אף שהוא שלם בפניו וחבלה אין בו אבל כשאנו מסופקין אם כבר עברו ג' ימים ומאחר שאין רואין אותו נחבל בפניו ע"כ שתוך ג' ימים הוא וסברא זו מצאתי במהרי"ט חלק אהע"ז סי' ל' וא"כ ה"ה בספק אי הי' במים או ביבשה דמהני מה שאינו נחבל בפניו להחזיק הדבר שהי' במים ובמים לא נשתנה צורתו:
והנה לשון המשנה אין מעידין אלא על פרצוף פנים וכו' אעפ"י שיש סימנים בגופו וכליו ואין מעידין אלא עד ג' ימים ודקדק בס' עה"ג מדלא נקיט אין מעידין אלא על פרצוף פנים ואין מעידין אלא עד ג' ימים אעפ"י שיש סימנים בגופו וכליו ומזה הוציא הרב דין חדש דאף דלא מהני סימנים אמצעים בגוף או סימנים מובהקין בכלים אבל כשמכירין אותו בטב"ע אחר שלשה ימים מצרפין טב"ע שאחר ג' ימים לסימנים דגופו וכליו והנה לדעת המחמירין בספק ג' ימים ודייקי ממתני' דקתני אין מעידין אלא עד שלשה ימים ולא קתני ואין מעידין אחר ג' ימים דבעי לאשמעינן דאין מעידין אלא כשברור שהוא תוך ג' ימים ולכך לא קתני אעפ"י שיש סימנים דבספק ג' ימים הסימנים מעידין שהוא תוך ג"י אבל בודאי אחר ג"י כיון דבודאי נשתנה צורתו לא מהני סימנים עוד נראה לי לחלק בין סימני הגוף לסימנים מובהקין או טב"ע דכלים דבכלים כיון דבודאי כלים אלו היו אלא דחיישינן לשאלה וא"כ זה חשיב שאלה דיחיד שיזדמן שישאל בגדיו למי שנשתנה צורתו לאיש כזה אבל סימני הגוף שהוא צירוף לטב"ע דאחר ג' ימים א"כ אף אי נחשב טב"ע דאחר ג' ימים כמו סי' שאינו מובהק הרי אף שני סימנים בגוף לא מהני וזה ברור:
ואמנם כ"ז בספק ג' ימים אפשר לומר דסמכי' אטב"ע בבגדים או על סימני הגוף בצירוף טב"ע דפרצוף פנים אחר ג' ימים אבל בודאי ג' ימים לא מהני ובזה נכון מה שהקשה בשו"ת ג"ב ובשו"ת כנסת יחזקאל בהא דדייק הש"ס במס' יבמות (דף קכ"א) דריב"ב דאמר לא כל האדם ולא כל המקומות שוין וקאמר הש"ס ריב"ב לקולא פליג או לחומרא דהיינו אי הך מילתא דאמר ריב"ב לא כל האדם שוין היינו דיש בני אדם דלא נשתנה צורתן אף אחר ג' ימים ומעידין עליהם או דנימא דלחומרא דאף תוך ג' ימים אין מעידין כשהוא מבני אדם דנשתנה צורתן במהרה ופשטינן מהך דרבא בדגלת דנטבע א' ואסקוהו בתר חמשה ימים והתיר רבא את אשתו ש"מ דריב"ב לקולא פליג דעדיין קשה דעכ"פ א"א לומר דלעולם מכירין אותו רק דמשך ג' ימים זמן מיעוט הוא ויש בני אדם דלא נשתנה צורתן אלא בזמן מרובה אבל לדעת הסוברין דספק אישתהי אסור א"כ כיון דאנן אמרי' דלאו זה הוא שנטבע א"כ דילמא מונח כאן במים זה הנמצא זמן רב עד שאפילו לריב"ב נשתנה צורתו ובזה א"ש דהנה הח"י בתשובת הר' פנחס מאורלא הקשה בהא דדייק הש"ס מהך דסבא דריב"ב לקולא פליג דילמא התיר ע"י סימנים מובהקין ואמנם באמת לשון הש"ס אפומא דשושבנא משמע דעל ידי טביעת עין של השושבן התירו ואי נימא דהתירו ע"י סימן מובהק מה ענין שושבנא להכא ואמנם אי נימא כשיטת בעה"ג עדיין קשה דילמא התירו ע"י סימן אמצעי בצירוף טב"ע דאחר ג"י או נימא דהי' להם טב"ע בכלים אלא דבלי טב"ע דשושבנא אינו מועיל דחיישי' לשאלה אבל בצירוף טב"ע דאחר ג"י חשיב שאלה דיחיד א"ו דדבר ברור הוא שנשתנה צורתו וא"כ יש לנו הוכחה דאחר הוא וטב"ע דבגדים לא מהני אבל אי נימא דריב"ב לקולא פליג ומטעם ספק קאתינן לאסור ואמרי' דטב"ע דכלים או סימנים דגוף מעיד דאינו מונח כאן יותר מג' ימים והדבר ברור כשמש:
ועתה נבא לבאר הספק השני אי מהני סימנים אמצעים בגוף וטב"ע או סימן מובהק בכלים אם שניהם כאחד ידבקו וגם בכלים דלא מושלי אינשי אי יש להחמיר בעגונה לחוש לשאלה וכבר האריכו בזה האחרונים והאחרון שבכולם הרב בס' ב"ש ומעכ"ת הרחיב הדיבור בזה בדברי פלפול וסברא ידעתיו מאז כי לבו רחב לפלפל ולסלסל בדברי תורה אמנם אנכי אבוא בקצרה הנה דעת הרב"י בתשובה בשם הריטב"א דאף דקאמר הש"ס דבכלים דלא מושלי אינשי לא חיישינן לשאלה היינו אי סימנים דאורייתא וחזי' דלא חיישינן דילמא איתרמי עוד א' בסימנים כאלו ה"ה דלא חיישי' לשאלה בכלים דלא מושלי אבל אי נימא דסימן אמצעי לא מהני מה"ת באבידה וה"ה באיסור א"א אף לדידן וכיון דחזינן דמה"ת חיישינן דילמא איתרמי עוד א' בסימנים כאלו ה"ה דחיישינן לשאלה אף בכלים דלא מושלי והאחרונים תמהו ע"ז מהא דדייק הש"ס דסימנים דאורייתא מהא דכתבה התורה חמור להחזירו בסימני אוכף ומשני בעדי אוכף ואח"ז קאמר הש"ס דסימנים דאורייתא ומתני' דקתני אע"פ שיש סימנים בגופו וכליו ומשני כלים משום דחיישינן לשאלה אי חיישינן לשאלה חמור בסי' אוכף ניחוש לשאלה ומשני לא שאילי אינשי אוכפא דמסקב לחמרא וקשה אם כן מוכח דסימנים דאורייתא דאי לאו הכי איך אמרה תורה לאהדורי חמור באוכף אף בעדי אוכף עדיין קשה ניחוש לשאלה דאף בכלים דלא מושלי לא עדיפי מסימנים אמצעים מחמת חשש שאלה ונ"ל ליישב דבאמת בהא דקאמר הש"ס דבכלים דלא מושלי אינשי לא חיישינן לשאלה הקשה בש"מ בשם הריטב"א דניחוש למכירה או לאבידה וכתב דמכירה הוא סותר חזקת מ"ק ואבידה ל"ש וזהו טעמו של הב"י בשם הריטב"א דכיון דסי' דרבנן וחיישי' באיסור א"א למיעוטא דשמא איתרמי עוד אחד בסימנים כאלו ה"ה דחיישינן לאבידה אף דלא שכיח ואמנם הא דלא כתב הריטב"א גם באבידה הטעם דלא חיישינן משום דמוקמינן אחזקת מ"ק משום דאבידה בדבר שיש בו סימן דלא נתיאשו הבעלים הרי הוא של בעלים הראשונים ולא יצאת מחזקת מרא קמא והנה כיון דסימנים דרבנן וכתבו התוס' היכי דיש סימנים אף דמה"ת אין מחזירין בסימנים מ"מ אם יש עדים אח"כ מהני דלא מייאשי הבעלים ממנו משום דע"י סימני' יבואו עדים וא"כ הא דמחזירין חמור בעדי אוכף ולא אמרי' דמייאשי הבעלים ממנו אפשר לומר או דאיירי שיש סימנים בחמור או דאיירי שיש סימנים באוכף אלא דסי' לא מהני מן התורה ואמנם כשיש עדים שהאוכף שלו מחזירין ובעלים לא מייאשי כיון דיש סימנים ע"י הסימנים יבואו עדים ואמנם אפשר לאוקמי ביש סימנים בחמור ועדי אוכף לא מייאשי מן החמור אבל כשאנו רוצים לחוש לאבידת האוכף ובעל החמור מצאו כיון שאין סימנים באוכף א"כ בעל האוכף מייאש כיון שאין סימנים כלל באוכף וזכה בעל החמור באוכף אנו מוציאין האוכף מחזקת מרא קמא ולכך לא חיישינן לאבידה אף אי סימנים דרבנן אבל לפי האמת חיישינן אף בכלים דלא מושלי משום חשש אבידה ודו"ק היטב:
ובזה מיושב מה שהקשו אמאי לא מוקמי' בסימנין מובהקין ובזה א"ש. והנה לכאורה קשה בהא דדייק הש"ס דאין מחזירין גט אשה בסימנין מהא דאין מועיל סימנים בעדות אשה שמת בעלה ולכאורה קשה דהרי כתב הריב"ש בתשובה דאף דספינה רובן למיתה ומ"מ אשתו אסורה ואי משום חזקת א"א הא קיי"ל רובא וחזקה רובא עדיף וכתב הרב דכאן יש חזקת חי בצירוף חזקת א"א והיכי דיש שני חזקות מגרעין כח הרוב וגם כי חזקת חי הוא כמו חזקת הגוף דעדיף מן הרוב עייש"ה ולפ"ז אף אי נימא דמהדרינן גט אשה בסימנין משום דהוא כמו רוב אבל בעדות אשה יש כאן חזקת חי הסותר לרוב ואין לומר כיון דממ"נ אחד מת וא"י איזה מהן לא שייך חזקת חי דאחד יצא מחזקת חי דא"כ בנפל למים דיש רובן למיתה מ"מ אף בנמצא א' מת לא אמרינן דזה שנפל לים הוא שנמצא מת כיון דליכא חזקת חי דממ"נ אחד מת א"ו דזה אינו דלא שייך חזקת חי אלא על האיש שאנו דנין עליו ומוקמינן לי' בחזקת חי אבל פשיטא דיש בעולם אחד שמת וכיון שאינו יודע מי הוא לא שייך לומר אוקמי' בחזקת חי וכשנימא דבעל אשה זו מת ואנן ידעי' מי הוא אמרי' אוקמי' בחזקת חי וא"כ נוכל לומר דאין משיאין אשה עפ"י סימנים וצריך לומר דאי נימא סימנים דאורייתא א"כ אי לא היו מחזירין בסימנים היו הבעלים מייאשים ומאין לנו לומר הך סברא שע"י הסימנים יבואו עדים וא"כ ע"י הסימנים מוציאין מן המוצא האבידה וע"כ דסימנים כמו ודאי חשיבי וע"כ אף בעגונה יש לנו לסמוך על סימנים ואמנם אי סימנים דרבנן א"כ ע"כ צריך לומר שע"י סימנים יבואו עדים וא"כ אין מוציאין מן המוצא ושפיר נוכל לומר דאף דגבי עגונה חיישי' לשאלה משום דאיכא חזקת חי אבל באבידה לא חיישי' לשאלה וכ"ש בכלים דלא מושלי אינשי דע"כ משום חשש מכירה קאתינן עלה וזה סותר חזקת מרא קמא אלא דמסייע לזה חזקת חי דהוא חזקת הגוף אבל באבידה מחזירין ודו"ק]:
ובזה נבא אל הביאור ליישב דברי הריטב"א והב"י הנ"ל דס"ל להרב דהא דקאמר הש"ס ניחוש לשאלה היינו כי היכי דנימא דמייאשי הבעלים דכיון דאין בחמור סימנים רק באוכף וסימני אוכף לא מהני לחמור כלל משום דחיישינן לשאלה א"כ בעל החמור מייאש מיני' ואמנם הא דלא מוקמי' כשיש סימנים בחמור דלא מייאשי בעלים מן החמור אלא דא"א להחזיר בסי' החמור וע"כ צריך לעדי אוכף ועכ"פ כיון דלא מייאשי הבעלים ליכא חזקת ממון להמוצא ולא חיישינן לשאלה אלא דעכשיו קיימינן דסימנים דאורייתא ואם יש סימנים בחמור א"צ אוכף כלל אבל אי נימא סימנים דרבנן שפיר נוכל לאוקמי שיש סימנים בחמור ודו"ק:
והנה בגוף הדין פשיטא כיון דכל הפוסקים השמיטו דברי הריטב"א זולת הרב"י בתשובה ודברי תשובות הב"י המעיין במקומו יראה בעין שכל דבריו שם סובבים על הקוטב שסימנים בבגדים לא מהני אבל טב"ע בבגדים לא נזכר בדברי הרב"י ותורף כוונתו כיון דסימנים בעצמן אינן דבר ברור דלא איתרמי עוד א' עם סימנים כאלו וגם מיעוטא דמשאלי בגדים כאלו והוי תרי מיעוטי בענין א' דמצרפין להחמיר אבל טב"ע מהני בכלים דלא מושלי ובזה נתיישב קושית מהר"ל מפראג הובא בב"ש למאי דקיי"ל חיישינן לשאלה למה נקיט במתני' אעפ"י שיש סימנים בגופו ובכליו הוי לי' לאשמעינן דאף טב"ע בכלים לא מהני ומזה הוליד הגאון דלמאי דקיי"ל סימנים דרבנן באמת לא חיישי' לשאלה וזה דחיישי' לשאלה היינו משום דמספקא לן עייש"ה בב"ש סי' י"ז ובזה א"ש דבאמת עיקר דיוקו של הרב"י בתשובה מדלא מחלק במתני' בין כלים דלא מושלי והיינו בסימנים אבל בטב"ע באמת יש חילוק ודו"ק:
והנה בגוף הדבר עלה על לבי דבאמת הריטב"א נתקשה דהרי חזינן דלא סמכי' על רובא בעגונה דהרי ספינה שנאבדה בים אשתו אסורה אף דספינה רובן לאבד וכל שכן לענין איסור דרבנן דאף במים שאל"ס אשתו אסורה מדרבנן עכ"פ ואמאי מועיל סימנים ונראה לי דעיקר על מה שאנו דנין ועל מה שהרוב מעיד דבאמת כבר כתבתי דעיקר הטעם דלא מהני הרוב בעגונה משום חזקת חי ואף דאחד נמצא מת מ"מ אין דנין על בעל אשה זו והיינו כשהרוב מסייע לומר שבעל אשה זו שנטבע בנהר לעומת זה יש חזקת חי ואח"ז כשנמצא מת אין לנו רוב המסייע לומר שבעל אשה זו נמצא כי אף אי נימא רוב הנטבעין למיתה אין זה מסייע לומר כי בעל אשה הוא זה שנמצא דע"ז אין הרוב מסייע לומר כי זה הוא דאף אם הוא מת כסברת הרוב אולי לא זה הוא וכבר נסתלק הרוב מקודם בעת שנטבע זה מחמת כי הי' לנו חזקת חי כנגד הרוב גלל כן אף שעתה נמצא אחד מת לא מהני אבל בסימנים א"כ הסימן מעיד שהוא בעל אשה זו והספק הוא ג"כ אם הוא בעל האשה ובעת לידת הספק יש לנו רוב שמעיד לברר זה הספק וחזקת חי אינו סותר את הרוב כיון שאין חזקת חי מעיד כי לא זה הוא דהרי יש לחבירו ג"כ חזקת חי ולמ"ד סימנים דרבנן צריך לומר דבאמת לאו רובא הוא דאי נחשב לרוב מהראוי שיהי' מועיל וכמו כן חיישי' לשאלה משום דליכא רובא דלא נימא שמא שאל. והנה הא דחיישינן לשאלה וגם לא מהני סימנים אף במים שאל"ס ועכ"פ בספינה שנאבדה אף דרובן למיתה היינו כמ"ש דעל הספק אם זה הוא ליכא רובא ועל החשש שמא עדיין הוא בחיים יש חזקת חי לעומתו ואף דרוב הנטבעים למיתה מ"מ יוכל להיות שהשאיל לו הכלים קודם שנפל לים:
ובזה ישבתי על נכון מה שמבואר בהגה"ה סי' י"ז דאם ראהו נטבע בבגדים אלו ונמצא אח"כ אחד מת בבגדים כאלו לא חיישי' לשאלה דבתוך המים לא השאיל בגדיו לאיש אחר ותמהו האחרונים דילמא יצא מן המים חי והשאיל בגדיו לאיש אחר והשני נטבע בבגדים האלו ובזה א"ש כיון דאי נחזיק בהך רובא דרוב הנטבעין למיתה ע"כ דלא השאיל בגדיו א"כ על ספק זה אי זה הוא או לא מסייע רוב הנטבעין למיתה וע"ז אין חזקת חי סותר כיון דאחד מת ודו"ק היטב בזה:
והנה כבר נודע דברי מהר"ל מפראג הובא בב"ש דמצרפין סימנים אמצעים בגוף עם טב"ע או סימנים מובהקין בכלים וטעמו הלא הוא כתובה בספר הישר הנ"ל אמנם זקיני החכם צבי סי' קל"ד הוסיף בה דברים דל"ח שיזדמן שישאל הכלים לאיש אשר עלה לו סימנים אמצעים בגופו כמותו ודמי לשאלה דיחיד כן הוא תוכן דבריו. והנה אין להקשות ע"ז מהא דהקשה הש"ס מחמור בסי' אוכף דאמאי לא מוקי שיש סימנים אמצעים בחמור ג"כ דא"כ סימני אוכף למה לי דהרי סימני חמור לחוד די וזה ברור. ואמנם מהא דהקשה הש"ס בכיס וארנקי ניחוש לשאלה אף דשם בשני יוסף ב"ש חשיב שאלה דיחיד וכבר הרגיש הגאון בעצמו בזה עיין מה שכתב בזה ולי נראה ליישב בפשיטות דבש"ס דבכורות אקשינן עלה דיכיר זה פדחת מהך דאין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם ומשני דעדות אשה החמירו בו רבנן הרי דאין כאן רק חשש בעלמא מדרבנן ועכ"פ חשיב שאלה דיחיד שיזדמן שישאיל כליו לאיש אשר לו פרצוף פנים אף שאינו עם החוטם ואמנם לפי מה דמסיק סימנים דרבנן ולא מטעם חשש שאלה אף דלשאלה חיישינן אבל לשאלה דיחיד לא חיישינן ודי בזה דחיישינן לשאלה דרבים מטעם סימנים דרבנן אבל לא לשאלה דיחיד והדברים ברורים למבין: