שות ישועות יעקב· רבי יעקב משולם אורנשטיין
חלק אבן העזר · סימן י
לכבוד ידידי הרב המאוה"ג הגאון המופלג חריף ובקי כש"ת מו"ה שמואל האבד"ק סטריא והגליל:
מכתב כבודו הגיע לידי ע"ד איש א' שנטבע בנהר דינעסטר ואחר כמה ימים נמצא אחד ולא הכירו אותו בפרצוף פנים יען כי היתה צורתו נשחת אך בסימנים הכירו אותו א' הי' לו שומא על עפעפי העין וגם העצם שברגלו הי' בולט לחוץ אשר אין מצוי להיות בולט ומעל' פלפל בחכמה אי סימנים אמצעים מהני במים שאין להם סוף כיון שאינו רק איסור דרבנן מהני סימנים אף שהם רק מדרבנן ואי מהני שני סימנים אמצעים וזאת אשר נראה לי הנה אי מהני שני סימנים אמצעים שנחלקו בדבר הרבנים האחרונים לכאורה יש ראי' מהא דדייק הש"ס דסימנים דאורייתא מהך דמצאו קשור בכיס וארנקי וטבעת דאף לזמן מרובה כשר ש"מ דסי' מועיל בעדות אשה ולמה לא מוקי בשני סימנים ואין לומר דכיון דקתני סתמא משמע דדי בסימן אחד דשני סימנים הי' לו לפרש עדיין קשה דאף שאין רק סי' א' בכיס מ"מ מה דקשור הגט בכלים האלו הוא ג"כ סימן אמצעי כמ"ש התוס' במס' גיטין וכ"כ הפוסקים וא"כ כשיש סי' בכיס הרי יש כאן שני סימנים ואפשר דדעת הש"ס מדנקט במתני' אעפ"י שיש סימנים בגופו וכליו דהיינו שיש סימנים הן בגופו והן בכלים דאל"ה למה נקט סימני כלים כלל הרי סימנים דגוף עדיפי מסי' כלים א"ו דאשמעי' דאף דיש סימנים בגוף וכלים לא מהני ומזה מוכח דאף שני סימנים אמצעים לא מהני במילתא דאיסורא ואמנם לפי מה דמסקינן כלים דחיישי' לשאלה א"כ אין ראי' ממתניתין דשני סי' אמצעים לא מהני ובזה נתיישב קושי' התוס' והרשב"א בהא דקאמר הש"ס במס' יבמות דכ"ע סימנים דרבנן א"כ קשה ברייתא דכיס וארנקי ובזה א"ש דבזה שפיר נוכל לומר דשני סימנים אמצעים מהני וברייתא איירי בסי' בכיס וגם הקשירה הוא סימן והש"ס כאן כבר ידע מחשש שאלה כמ"ש המפורשים הקדמונים דהרי בלישנא קמא דקאמר סימנים דאורייתא ע"כ צ"ל דהא דקתני במתני' אעפ"י שיש סימנים בכלים ובגופו משום חשש שאלה קאתינן עלה וא"כ אף ללישנא דסימנים דרבנן נוכל לומר דשני סימנים אמצעים הוא דבר תורה וזה ברור:
והנה כאשר התבוננתי בזה נראה לי דבאמת לכאורה הא דדייק הש"ס ממתני' דקתני אעפ"י שיש סימנים בגופו וכליו ש"מ דהא דמחזירין אבידה בסימנים הוא רק מדרבנן דאי דאורייתא אף באיסורין הי' מהראוי שיועילו סימנים ומה ראי' דילמא סימנים חשיבי כמו רוב ולכך מהני באבידה אבל באיסור אשת איש אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה ולכך לא מהני סימנים ואמרתי דאי נימא סימנים דאורייתא והיינו סימן א' הוא מה"ת דחשיב כמו רוב א"כ ביש שני סימנים חשיב מיעוטא דמיעוטא או מיעוט דלא שכיח ולא אמרי' בזה סמוך מיעוט לחזקה אבל אי סימנים דרבנן א"כ בחד סימן ליכא רובא ואף אי נימא דשני סימנים חשיבי רובא אמרינן סמוך מיעוט לחזקה או אפשר לומר דהא דדייק הש"ס ממתני' דסימנים דרבנן משום דמבואר בש"ס דבכורות דחשיב הכרה בפרצוף פנים בלי חוטם אלא דבעגונה החמירו חז"ל ונראה דאינו רק מדרבנן וא"כ הא דמחמירין בדרבנן הוא משום חזקת איסור דאף בדרבנן אזלינן לחומרא אבל אי נימא דסימנים דאורייתא א"כ עכ"פ חשיב רובא ואף דנשאר מיעוטא כיון דמילתא דרבנן הוא מתירין כמו בספיקא דרבנן היכי דלא אתחזק איסורא כיון דהרוב דוחה החזקה וז"ב מאוד:
והנה בהא דתנינא מצאו קשור בכיס וארנקי וטבעת דאף לזמן מרובה יחזיר ג"כ קשה אמאי לא נימא סמוך מיעוטא לחזקה ואף אי סימנים דאורייתא היינו משום דחשיב רובא ומהני לענין אבידה דליכא חזקה הסותרת אבל לענין איסור אשת איש למסור הגט ליד האשה למה יהי' מועיל. וראיתי בריטב"א בחידושיו למס' ב"מ (דף כ"ו) כתב דהא דלא הוכיח הש"ס דסימנים דאורייתא מהך דמצאו קשור דשם כיון דמחזירין הכיס גם הגט מחזירין וכתב בעצמו דהדבר צריך עיון דאיך נקל במילתא דאיסורא משום דהקלנו בדבר שבממון אדרבה נחמיר לענין ממון משום דמחמירין לענין דבר איסור ואמנם לענין זה דנימא סמוך מיעוטא לחזקה יש מקום לסברת הריטב"א דבהא דקאמר הש"ס רוב תינוקות מטפחות ומיעוט אין מטפחות ועיסה זו בחזקת טהרה עומדת ופירש"י רוב תינוקות מטפחות באשפה ומיעוט שאינן מטפחות והמיעוט הוא שלא נטמא התינוק ור"ת פירש מיעוט אינן מטפחות בעיסה וכתב הריטב"א דע"כ העיקר כשיטת ר"ת דאם הרוב העיד במקום דליכא חזקה הסותרת וכבר החזקנו ע"י הרוב שהדבר כן הוא א"כ גם החזקה שאח"כ ל"מ לסתור הרוב שכבר הוחזק וא"כ כאן שהסי' מועילין לענין הכיס וארנקי ואנו מחזירין הכיס וארנקי ליד השליח וכיון שידוע להשליח שהגט הי' קשור בארנקי וטבעת הזה אף הגט מחזירין לידו אף שיש חזקה הסותרת דלענין רוב שכבר הוחזק אין בחזקה כדאי לסתור הדבר כנ"ל ברור ומעתה נ"ל דאי נימא דמה דמחזירין אבידה בסימנים הוא מדרבנן וקאמר הש"ס במס' ב"מ הטעם שתיקנו רבנן להחמיר בסי' משום דניחא לי' לבעל אבידה א"כ מה דמחזירין הכיס לבעליו אינו מורה על שמחזיקין את הרוב דסימנים אלא דאף סימן אחד שאינו מורה על היות הדבר הנמצא שלו מ"מ מחזירין מטעם דניחא לי' לבעל אבידה א"כ אף דנימא דשני סימנים הוא מה"ת לא מהני לענין זה דאף דהוא רוב מ"מ אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה וזה ברור מאוד אלא דלדידן דבאמת לא נפשט האיבעי' אי סי' דאורייתא או דרבנן אלא דמחמירין לענין איסור תורה אבל ביש שני סימנים אמצעים דיש רוב עכ"פ אלא דנימא סמוך מיעוטא לחזקה וזה אינו רק חשש דרבנן הדר אמרינן שמא סימנים דאורייתא והדר הוי רוב שכבר הוחזק כמ"ש ומעתה נכון פסק הפוסקים דשני סימנים אמצעים מהני לדינא ולפי ההו"א דפשיטא לי' דסימנים דרבנן שפיר הקשה מהך דמצאו קשור בכיס ודו"ק היטב כי דבר נחמד הוא ובענין אי מהני סימנים בנטבע במים שאין להם סוף ואח"ז הוציאו אותו מן המים ואינו ידוע אם זה הוא שנטבע ויש ב' סי' אמצעים אי נימא כיון דמה"ת כבר היא מותרת ואינו אסור רק מדרבנן מהני סימנים באיסור דרבנן כבר הארכתי בזה בספרי ישועות יעקב דבאמת מבואר בהא דהקשה הרא"ש בתשובה כלל ב'. על רבינו דפסק דשני מיני טמאים אינן אסורים משום כלאי בהמה רק מדרבנן ומה"ת אינו אסור רק טמאים עם טהורים והקשה עליו הרא"ש מהא דקאמר הש"ס במסכת חולין (דף ע"ח) בהא דקאמר הש"ס דאמר ר' אבא לשמעי' כי מעיילת לי כודנייתא בריספק עייל הני דדמיין להדדי בסימנים וקאמר הש"ס ש"מ סי' דאורייתא ולשיטת הרמב"ם אף אי נימא סימנים דרבנן מהני כיון דגוף האיסור אינו רק מדרבנן מבואר מזה דהרא"ש סובר דבאיסור דרבנן מהני סימנים אמנם מדברי הרמב"ם מבואר להיפוך דאף באיסור דרבנן לא מהני סימנים דהרי באבידה קאמר הש"ס דלכך מהני סימנים משום דניחא לי' לבעל האבידה שיחזרו לו בסימנים עייש"ה אבל במילתא דאיסורא לא מהני סימנים אף באיסור דרבנן ועוד כתבתי שם דמבואר בדברי הנמק"י שם בהך דמעשה באחד ששלשלוהו לים הגדול ועלתה בידם רגל אחד ואמרו חז"ל מן הארכובה ולמעלה תנשא אשתו וכתב בס' נמק"י הנ"ל דע"כ איירי שהי' לו סי' מובהק ביותר ברגל הזה דאל"ה מאין ידעו שהוא רגל של אותו פלוני (חסר הסיום):