אור ברסלב

שות יהודה יעלה (מהרי אסאד)· רבי יהודה אסאד

חלק ב · תשובה כו

תשובה כה

החיים וברכה ושלום, יחדיו יהי' מצומדים, לכבוד ידי"נ וחביבי, הרב הגאון הגדול המפורסם ערוגת הבושם אור ישראל וקדושו, ע"ה, פ"ה, צדיק יס"ע, כקש"ת מו' ישעי' בנעט נ"י האבד"ק קאלאף יע"א, המקום יהי' בעזרו:

מכתב קדשו קבלתי לנכון ביום אתמול יום ש"ק וקראתי לשבת עונג, כי רבת עונג ונחת הי' לי ממכתבו, וע"ד בקשת הדר"ג קדשו, הנני מוכן בכל עת ועונה לעשות רצונו רצון צדיק כמי"ב וד' יהיה אתנו סלה, וע"ד שהעיר הדר"ג נ"י בדברי הב"ש סי' ב' סק"ב ז"ל מיה' מ"ש סי"ג בהג"ה ב' הש"ג אשה אל תשב בלא בעל משום חשד משמע דאינה מצווה על שבת כ' עכ"ל, ותמ' הא שפיר הוצרך לומר מ' חשד' לכלול גם נשים שא"ר לילד כו' והאריך מעל' הדר"ג בדברים נעימים, הנה בגוף הערתו, כוונו שנינו יחד, וכבר כתבתי במק"א וזה לשוני, זה רבות בשנים תמהתי על ראי' זו שכ' הב"ש בסק"ב מיה' מ"ש סי"ג בהג"ה כו' לפמ"ש הח"מ סק"י בשם רמב"ן ובנוב"י קמא חא"ע סי' וי"ו דמי שאין ראוי' לילד לית בי' ג"כ לשבת יצרה, א"כ שפיר הוצרך רמ"א א והש"ג לטעם חשדא כדי לכלול גם נשים שאין ראוי' לילד כגון עקרת ואיילונית וזקינה כו' והנה עתה שבתי וראיתי כי נכונה דיבר הב"ש דהא נ"מ נמי בהיפוך דאי מצווה אשבת, א"כ אסור' לינשא לסריס מה"ט שאין ראוי להוליד כנ"ל משא"כ לטעם חשדא מותר' לינשא לסריס דתו ליכא חשדא, וא"כ אם אית' דמצווה על שבת, ה"ל לפרש בהדי' טעמא דחשדא גם טעמא דשבת כדי לכלול ג"כ שלא תינשא לסריס, ועוד אדרבה בהדיא כתב רמ"א שלא תעמוד בלא איש, הרי בהדי' דה"ט בלבד משום חשדא איתא, ולא מ' שבת דלא אסר רק לישב בלא בעל, אבל כל שיש לה בעל, אפי' סריס לא עבד' איסור', ועוד מדכתב המחבר, בסעי' ל' אעפ"י שקיים פו"ר אסור לו לעמוד בלא אשה ועי' ב"ש סי"ג וח"מ סק"י והרמ"א בסי"ג כ' בלשונו י"א דלא תעמוד בלא איש ולא כ' נמי לשון אסור, ע"כ דאינה מצווה אשבת, וליכא איסור' רק עצה טובה בלבד, וא"ש ראי' הב"ש, ובהדיא מבואר כדברינו בדברי הרמב"ם פכ"א מאיסור' ביאה הכ"ו ואין האיש רשאי לישב בלא אשה ולא ישא עקרה וזקינה שא"ר לילד, ורשות לאשה שלא תינשא לעולם או תנשא לסריס כו' עכ"ל הרי דמשום חשדא ליכא איסור' וגם י"ל תקנה בנשואי סריס, ובפרק ט"ו מאישות הי"ו וז"ל הרמב"ם אעפ' שקיים אדם מצות פו"ר כו' וכן מצות חכמים הי' שלא ישב אדם בלא אשה של"י לידי הרהור, ולא תשב אשה בלא איש שלא תחשד עכ"ל ומ"מ נ"ל דאין כאן ראי' דפשיט' אפי' אי אשה מצווה אשבת אם כבר קיימה שבת בילדותה לית בה מצוה דלערב כו', וא"כ דברי הר"מ פט"ט מאישות הכי מתפרשים אעפ"י שקיים מצות פו"ר הרי הוא מצווה מד"ס שלא יבטל מלפרות ולרבות כ"ז שי"ב כח כו' וכן מצות חכמים הוא שלא ישב אדם בלא אשה כי' ר"ל אפי' שא"ב כח ואין ראוי להוליד דלית בי' תו מצוה דלערב כו' או אפי' סריס חמה, מ"מ לא ישב בלא אשה משום הרהורי, ולא תשב אשה כו' שלא תחשד דומי' דלא ישב איש כו' שכללם כאחד קאמר באשה זקינה שא"ר להוליד עוד וכבר קיימה מצות שבת בילדותה או איילונית לא תשב בלא איש מסבר' שלא תחשד כמו בדידי' וגם דברי רמ"א י"ל כן דמה שלא הביא ב"ש ראי' מדברי המחבר שסתם בסי"ג אשה א"מ על פו"ר, והל"ל דמ"מ אסורה בלא איש משום שבת, וצ"ל דממילא נשמע דאשבת מצווה כמו איש דמצווה על לערב כו' אעפ"י שקיים כבר פו"ר א"כ ע"ז קאי רמ"א וקמ"ל רבות' דאפי' אם כבר קיימא שבת וא"ר להוליד מ"מ איכא חשדא דומי' דאיש וכנ"ל ועי' בא"ר בא"ח סי' קנ"ג סקי"ב דוחה ראי' הב"ש קצת כעין שכתבתי בדרך אפשר ע"ש, ולפמ"ש הדברים ברורים טפי:

והנה יש לתמוה על הש"ג שכ' כן בשם א"ז ועל הרמ"א שהביא בד"מ ובהג"ה ש"ע ע"ש הגה' אלפסי, יותר ה"ל להביאו ע"ש הרמב"ם, ולענ"ד הא"ז עצמו לקחו מדברי הר"מ, שהוא מרא דהאי שמעת', וביותר תמוה דמשמע בהדי' דלא מסברת עצמו כ"כ הרמב"ם, מדלא כתב יראה לי כו' אלא אדרבה הרי כלל שתיהן במצות חכמים שלא ישב אדם בלא אשה מ' הרהור, ולא תשב אשה בלא איש מ' חשדא, נראה מדבריו שכן הו' מפורש יוצא מפי חכז"ל, וא"כ לא ה"ל לרמ"א לכותבו בשם י"א והש"ג בשם א"ז, הן אמת שלא ראיתי לנושאי כלי הרמב"ם מקום מוצא דבריו אלא מדחז"ל, ולא הרגישו עליו בזה וצ"ע, ואפשר לי להוכיח כן מסתמא דש"ס כתובות ד' כ"ב ע"ב לא תינשא לכתחיל' מ' דר' אסי הסר ממך עקשות פה והרגישו תוס' למה תלה בדר"א קרא כתיב בהדי', אמנם לדברי הרמב"ם ניחא כיון דאם לא תנשא ותשאר עגונה איכא נמי חשדא, א"כ מקרא דעקשות פה ל"ל לא תנשא כו' דמאי חזית, אידי ואידי איכא עקשות פה וחשדא, אבל ר"א הוא דחדית בכה"ג דממנ"פ איכא חשדא לא תינשא מ' חשדא דשוא"ת עדיף, ואפשר שלמד ר"א כן מקרא גופא שכפל דבריו להכי אתי, וה"פ הסר ממך עקשות פה ואם מ"מ יהיה לזות שפתים חשדא ממנ"פ הרחק ממך דייקא בשב וא"ת, ולכן הוצרכו לומר משום דר"א, ומה"ט סיימו להביא כולי' קרא כדכתי' ומוכרחים דברי הרמב"ם ועדיין צל"ע:

ולי נראה ראיה ברורה דאשה אינה מצווה אשבת מהאי דכתובו' ד' כ"ב לא תנשא משום דר"א, והא מצוה דלשבת יצרה מצוה רבה היא ודוחה לעשה דשחרור חצי עבד כו', מכ"ש שדוח' ל"ת דרבנן עי' מג"א סי' תמ"ה, א"כ מכ"ש זה דהסר ממך עקשות פח שאינו אפי' איסור דרבנן אלא קרא עצה טובה קמ"ל שהע"ה, ואמאי לא תינשא מ' חשדא, הא מבטלה ממ"ע דשבת שהיא מצוה רבה כיון דמה"ד שרי', אע"כ שאינה מצווה אשבת, והשתא מיושב בפשיטות הרגש תוס' הנ"ל, דמקרא גופי' ל"ל לא תנשא דה"א אשה מצווה אשבת, ומשום חשדא לא מבטלינן לה מעשה מצוה רבה דלשבת יצרה, לכן תלי' לי בדר"א הו' אמר לה דאשה א"מ אשבת ולא תינשא מה"ט דהסר ממך כו': ועוד נ"ל ראי' מש"ס דשבת ד' קי"א ע"א ולריב"ב כו' ולשיטת רש"י שם בתי' הגמ' באשה דאיסור סירוס תלוי בדין פו"ר וגם תוס' הכי ס"ל התם כמ"ש מהרש"א שם ואם איתא קשה אדפריך גמ' מריב"ב דלא קיי"ל הכי טפי ה"ל להקשו' לכ"ע והא אשה נמי מצווה אלשבת יצרה ואית בה מ' סירוס, וגם הרמב"ם בפי' המשנה שם ובחיבורו פסק בסתם דאשה מותרת לשתות כוס של עיקרין, ולא הזכיר הני שינוי' דגמ' שם בזקינה ועקרה דווק' וע"כ דבכל גווני שרי ומ"ש מאיש משום מצות לערב אפי' בזקן אסור כהוכחת הגמ' מרי"ו וכמ"ש תוס' ק"י ע"ב ד"ה והתני' כו' והא ודאי מצות לשבת יצרה עדיפי טפי וחמירי ממצות לערב, ובמק"א הוכחתי דגם הרמב"ם ס"ל כפירש"י הנ"ל, וע"כ דאשה אינה מצווה אשבת, איברא יש לדחות לפמש"ל דבאשה ליכא מצות לערב כו' ובאמת בתוס' בשבת ק"י הנ"ל ע"ב ד"ה והתני' הוכיחו דגם באשה איכא לערב כו', אמנם פשוט דהתם לריב"ב קאי סוגי' הש"ס, ס, והוכחת תוס' דאשה מצווה על פו"ר ודאי לדידי' שייך מצות לערב באשה כמו באיש דשניהם שוים בזה, אבל לדידן דקיי"ל אשה אינה מצוו' אפו"ר אפי' נימא דמצווה אשבת, אבל מצוה דלערב גופ' דרבנן לא נאמרה באשה דבזכר מיירי קרא בבקר זרע זרעך וכו' וכמש"ל, וא"כ לפמ"ש תוס' שבת הנ"ל דמשום מצוה דלערב כו' לא מהני י"ל בנים להתיר הסירוס א"ש דלא פריך הש"ס לכ"ע אשה מצווה אשבת יצרה, די"ל באשה שי"ל בנים מיירי דליכא מצות לערב, אבל לריב"ב דווק' פריך וליכא ראי' אלא מהרמב"ם שלא התנה לדידן בהתירא דאשה בי"ל בנים דווקא, מוכח דאשה אינה מצווה אשבת וכנ"ל:

והנה רפ"ב דקידושין דאמרי' דר"י אסיפא אתמר מצוה בה יותר מבשלוחה כתב הר"ן וז"ל ואע"ג דאשה אינה מצוו' בפו"ר מ"מ יש לה מצוה מפני שהי' מסייע' לבעל לקיים מצותו, ומדלא תי' בפשוט שהיא מצווה על לשבת יצרה לכאור' מוכח דס"ל נמי שאינה מצווה וכנ"ל וכן מצאתי בס' תאומי צביה שכ"כ בפשיטות, אמנם לפמ"ש מבואר דז"א ראיה דהא פשיטא דעל מצות לערב אין אשה מצווה אם כבר קיימה מצות לשבת דה"ל תרי דרבנן, דמצות לשבת יצרה נמי רק דרבנן הוא קרא דד"ק וכן מוכח מתוס' גיטין מ"א ע"ב דס"ל אין כופין לקיים מצות שבת מדכתבו שמא לא תקיים גבי חצי' שפחה וכו' ואילו מצוה דאורי' פשיטא דכופין לקיימה כמו פו"ר, וא"כ אפי' באלמנה וגרושה שכבר קיימה מצות לשבת יצרה, רצה הר"ן לפרש מתני' האשה מתקדש' בה וכו' דמצוה בה יותר, לכן פי' שי"ל מ"מ מצוה שמסייע לבעל כנ"ל, שוב ראיתי בס' הפלאה שכ' מסברתו שם רפ"ב דקידו' שא"צ לדוחק של הר"ן אלא המצוה הו' בדידה לשבת יצרה ע"ש, ולעכ"ד שפיר חזי הר"ן דלא פי' ה"ט משום דלא פסיקא אם כבר קיימה מצוה דלשבת כנ"ל, והא דמשמע מדברי בדידי' הוי מצוה דפו"ר, אע"ג דהא נמי לא פסיקא אם כבר קיים פו"ר וכ"ה באמת הפלאה שם ולק"מ דהא מ"מ איכ' בדידי' מצוה דלערב וכו', ותדע דגם לטעם הר"ן השתא בדידה מצוה שמסייעתו להבעל לקיים מצותו, והא לא פסיק' אם כבר קיים הוא פו"ר, אע"כ משום בדידי' מ"מ איכ' מצוה דלערב וכו', ועפי"ז מיושב קו' חידו' אנשי שם על הר"ן הנ"ל שהק' אמאי קיי"ל דבעי' שבאה מחמת טענה, בלא"ה נמי הא י"ל מצוה שמסייעה לבעל, ולק"מ דאם אין כופין לבעל לגרש מ' קיום מצותו, אפי' כבר קיים פו"ר נמי איכ' מצות לערב בדידי', ואם הוא לא חש למצוה דידי' גם היא לא עדיפי מיני', דהיא רק מסייעתו לקיים מצותו, ולא יהי' טפל חמור מן העיקור, ומה שהק' עוד בחי' אנשי שם וז"ל לא אשכחן עיקר לסיוע זה בשום מקום עכ"ל, לק"מ הרי בפה מלא הכתוב קראה עזר ומבואר פירושו בהקדמת הטור ע"ש הראב"ד ואם תרצה לשמש במוך הרי אינו יכול לקיים מצותו, וכן אם מתהפכת וכיוצ' כנ"ל, אמנם מיהת לדעת הפלאה ותאומי צביה הנ"ל גם מהרש"ל והר"ן, ע"כ ס"ל אשה אינה מצווה אשבת יצרה:

ועוד ראי' מר"ת בתוס' יבמות י"ב ע"ב סו' ד"ה שלש וכו' וז"ל והאשה שנותנה אח"כ מוך לא הוזהר' אהשחת' זרע כיון דלא מיפקד' אפו"ר וכו' עכ"ל, וכ"כ תוס' נדה י"ג בשמו, ואי מצווה אשבת אמאי מותרת לשמש במוך, אע"כ שאינו מצווה כנ"ל:

והנה ז"ל התוספת' פ"ח דיבמות האיש אין רשאי לישב שלא באשה ואשה רשאי לישב שלא באיש, האיש א"ר לשתות כוס עיקרין שלא יוליד והאשה רשאי לשתות וכו' שלא תלד, האיש א"ר לישא עקרה וזקינה ואיילונית וקטנה ושא"ר לילד, האשה רשאי להנשא אפי' לסריס וכו' עכ"ל, הרי בהדיא מבואר שאין אשה מצווה אשבת, ועפ"י ראי' זו מתוספתא, הדרא בריא נמי הראי' שהבאתי לעיל מגמ' שבת ד' קי"א וגם הראי' שהבאתי מדברי הרמב"ם פכ"א מאס"ב, ודחיתי מ' דמיירי בי"ל בנים שכבר קיימה שבת, אבל בתוספת' זו מבואר דמ"מ דינא הכי הוא ודו"ק:

ואם רשאה למנוע ממנה מצות שבת בידים ר"ל לשתות כוס עיקרין, ק"ו בשבוא"ת דרשאה, ר"ל שלא לנשא עד ארבעין שנין שאינה ראוי לילד עוד לדעת ר"ח בתוס' סוטה ריש ד' כ"ד וכמו לרש"י דפי' שם שא"ר לילד ע"י שתיי' כוס עיקרין דמותרת, הה"נ וכ"ש לפי' ר"ח דמותרת להמתין, וא"כ הא דפהג"מ בב"ת קי"ט על בנות צלפחד שלא נישאו א' מהן פחות מארבעים איני והאר"ח וכו' ניסת למ"ם שוב אינה יולדת, אין הקושי' דאיך היו רשאים בכך, דודאי מותרים הן בכך, וגם א"כ עדיפא הל"ל ולהקשות איך קאמר בריית' צדקניות הן, הרי עבדו איסור', אלא הקו' כמ"ש רשב"ם שאם המתינו כ"כ, ל"ה אדם נושא אותם, ר"ל שום אדם אפי' מי שכבר קיים פו"ר דהא הלכה כר"י לכתחילה ישא אשה בת בנים משום מצות לערב וכו', ומ"ש רשב"ם לפרש עוד וגם הן ל"ה להן להתעכב כ"כ וכו', אין ר"ל לפי שמצוות אשבת דא"כ הל"ל לא היו רשאין להתעכב וכו', אבל כתב רק לא הי' להן וכו' ר"ל מסברא בכדי שיקפצו עליהן ב"א מהוגנים וכוונתו דלא סגי לי' לרשב"ם בפי' ראשון משום דלמאן דל"ל דר' יהושע אתי שפיר הי' נושא אותן מי שכבר קיים פו"ר, א"נ מי שי"ל אשה אחרת לפו"ר, לכן פי' עוד לא הי' להן וכו' כדי שלא להינשא למי שי"ל צרה בצדה, וגם הרי י"ל מצוה שמסייעו לבעל לקיים מצותו דפו"ר כמ"ש ר"ן רפ"ב דקידושי' הנ"ל, ומה"ט אמרי' מצוה בה יותר מבשלוחה, וכיון שהיו צדקניות לא ה' להן להתעכב כ"כ מה"ט, ותדע דאי כוונת הש"ס להקשו' משום שמצוות אשבת, אין זה מתו' בתירץ הגמ' מתוך שצדקניו' הן נעשה להם נס וכו' ופי' רשב"ם בטוחות בצדקתם שיעשה להם נס וכו', והרי הכל ביד"ש חוץ מי"ש וכו' ואיך יבטחו בצדקתם שיעשה להם נס לקיים המצוה, נהי דהבא לטהר מסייעין לו מן השמים, אבל לדחות המצוה עד שנמנע בדרך הטבע לקיימה אלא עפ"י נס, לא אשכחן, אע"כ דכוונת המקש' הי' כנ"ל וא"ש:

וא"כ אדרבה נ"ל ראי' ברורה מסוגי' זו דנשים אין מצוות אשבת, דאם אית' א"כ גם לתי' הש"ס הנ"ל עדיין עוד היום קשי' כיון שהיו צדקניות איך בטלו מצוה דלשבת, ובזה ל"ל שסמכו אנס וכנ"ל, שוב ראיתי להגאון בתורת חיים בחי' בב"ת שם פליג אפי' רשב"ם הנ"ל וז"ל ונראה דלא פריך של"ה להן להתעכב עד ארבעי' שנה דכיון דכוונתן היתה שלא ינשאו אלא להגון להו שפיר עשו דאשה לא מיפקדה אפו"ר, אלא הכי פריך והאר"ח וכו' וכיון דלאו בנות בנים הוו לא הי' להן להנשא לאנשים ובני דודיהן נמי אמאי נשאו אותן כיון דלאו בנות בנים הוו ומשני דקודם שנשאו נעשה להן נס שנולדו בהן סימני נערות וכו' כיוכבד והיו הכל יודעין שהן ראויות לילד וכו' עכ"ל הרי שלך לפניך שמיאן בפי' רשב"ם משום קו' דאשה לא מיפקד' אפו"ר, ולא ניחא לי' לפרש דמשום מצות לשבת יצרה פהג"מ וע"כ דפשיטא לי' נמי שאין אשה מצווה אשבת כנ"ל:

ולענ"ד הרשב"ם מיאן בפי' הת"ח הנ"ל דמ"ש כיון דלא בנות בנים הוו ל"ה להן להנשא לאנשים, הא ודאי לק"מ דהלכה פסוקה כתבו הרמב"ם והש"ג בשם א"ז והרמ"א א לא תשב אשה בלא איש משום חשד כנ"ל, והיינו באותן שא"ר לילד כמ"ש בפתח דברינו וצ"ע על הת"ח, וגם מ"ש ובני דודיהן נמי אמאי נשאו אותן כיון דלאו בנות בנים הוו, נמי לק"מ דמה"ט גופא נשאו אותן, כדי שלא יחשדו והיו להם נשים אחרות לפו"ר ולמצות לערב, א"נ אותן שנשאום זקנים היו שכבר פסקו מלהוליד עי' שבת ד' קי"א, א"נ סריסים או עקרים היו, א"נ נשאום כדי להציל א"ע מחטא בעת שאסורים בנשותיהן האחרות ר"ל בעת נדתן ולידתן, והמחוור הו' כדי לאסוף חרפתן שלא יחשדו ע"ד הכתוב והחזיקו שבע נשים וכו' אסוף חרפתינו דניחא לה שתקרא עלי' שמא דאישות, ומה"ט נישאו לאנשים, דטב למיתב טן דו וכו', ואין מקום לפרש כלל קו' הגמ' כפי' ת"ח ב"ב קושיותיו אלא כפי' רשב"ם, וקו' ת"ח הנ"ל עלי' לק"מ לפמ"ש דאף דלא מיפקדא, מ"מ הרי מצוה עושה שמסייעת לבעל כמתני' וגמר' דקידו' וכמ"ש הר"ן, וא"כ נהי דיפה עשו במה שלא רצו להנשא אלא להגון להם, מ"מ כיון שעי"ז בטלו מצוה אחרת שעכשיו אין יכולין לסייע לבעל לקיים מצותו, וא"כ יצא שכרן בהפסידן ואמאי קרי להו צדקניות על מניעת הנשואין, ומשני הש"ס שפיר מתוך שצדקניות היו נעשה להן נס וכו', ואין צ"ל שסמכו על הנס אלא כיון שנעש' להן נס, הרי לא הפסידו מצותן והיו מתעצלים ונשכרים ושפיר קרי להו צדקניות על מעשיהם למפרע, וראיתי להגאון בס' המקנה רפ"ב דקידושין כתב דאשה מצווה על עשה דשבת יצרה וכ"מ פשטא דסוגי' בב"ת ד' קי"ט ע"ב גבי בנות צלפחד כמ"ש רשב"ם שם עכ"ל, ודברי' תמו' דנהפוך הו' מהתם מוכח שאינן מצוות אשבת יצרה מסוגי' הגמ' ומדברי הרשב"ם ומדברי הת"ח כנ"ל ויותר א"א לי להאריך כעת עתה, והנה כבודו חביב עלי מאד, חוץ לזה שהדר"ג ני' הו' בנש"ק בנו של רבינו הקדוש רשכבה"ג מוהרמ"ב זצוק"ל זי"ע, גם יחוס עצמו שהוא גדול הדור וכו' יהי ד' עמו, והנני מאוה לו כ"ט סלה, כנפשו הטהור', ונפש ידידו הנאמן אוה"נ בלונ"ח הד"ש:

הק' יהודה אסאד:

הג"ה מבן המחבר. לי נ"ל ראי' מתוס' גיטין מ"א ד"ה לישא וכו' וא"ת וליתי עשה דפו"ר ולדחי לאו דל"י קדש וי"ל וכו' דבדידה ליכ' עשה דאפי' מפקדה אפשר לה כיו"ב וכו' ע"ש, והג' בס' אבני מלואים סי' א' תמ' אקושייתם והא אם גם ישא שפחה ולדה כמותה ואינו בנו לכל דבר ואינו מקיים בזה מצות פו"ר, ואפי' ישא ישראלית הרי חצי עבד וכו' אין לו יורשי' וכ' תוס' בגיטין ד' מ"ג דגרע הו' מנכרי ואין הבן מתייחס אחריו כמו בעבד גמור, וא"כ אינו מקיים מצות פו"ר, ותי' דכוונת תוס' הו' על עשה דלשבת יצרה וכמ"ש בהדי' תוס' רפ"ק דחגיגה, ומשום דכל דמקיים שבת כל דהו תו לא כייפי' לרבו מ' מצות פו"ר כמו שהקדים תוס' שם בגיטין עש"ה, וא"כ מאי אפי' מפקדה שכתב תוס' כמסתפק בדבר, ובשלומא בפו"ר אשכחן פלוגת' דתנאי אי אשה מצווה, אבל כיון דע"כ אשבת קאי קו' תוס' כנ"ל, וכן מוכח נמי מלשון התי' שלא כתבו ואפי' למ"ד מפקדה, וע"כ דעל עשה דשבת תי' דליכ' עשה בדידה, לכן כתבו לרווחא דמלתא דאפי' את"ל מיפקד' על לשבת גם איהי לכ"ע מ"מ לק"מ, אבל קושטא הו' דליכ' עשה דלשבת בדידה, לכן אין דוח' עשה דידי' לל"ת, ועוד הרי הק' תוס' שם אח"ז בא"ד עצמו וא"ת וישא חצי' שפחה וחצי' ב"ח ותי' דאתי צד עבדות ומשמש בצד חירות, וק' א"כ הדק"ל קו' ראשונה דישא חצי שפחה וכו' משום עשה דוח' ל"ת בשניהם, ול"ל דאפשר לה בכיו"ב דהא ודאי א"א לה בענין אחר, וכן תמהו המפורשים שם, אמנם לפמ"ש אבני מלואים הנ"ל דע"כ קו' תוס' לא קאי משום עשה דפו"ר דלא משכחת לה לקיימה בחצי עבד וכו' אלא כוונתם על עשה דלשבת יצרה, א"כ א"ש תירוצם דליכ' עשה בדידה ומשמש צד עבדות בצד חירות אפי' בחצי שפחה וכו' ומעיקר' כתבו רק בלשון אפי' את"ל דגם איהי מיפקדה אשבת יצרה מה שבאמת אינו מ"מ לק"מ הכא וכנ"ל, ועי' בפ"י בתוס' גיטין שם ובצל"ח בפסחים פ"ח דחקו לתרץ דאפשר לה בעבד עברי אי נוהג בזה"ז וצל"ח העמיס כן בלשון התוס' ונדחק מאד, ולפמ"ש קו' תוס' ותירוצם עשה דשבת קאמרי ולק"מ כנ"ל: ועונ"ל ראי' ברורה מדברי ה"ה פי"ב מא"ב הוב' בב"י ססי' ט"ז ובב"ש שם שתיהן ס' שפחות ואין כופין האדון לשחררם כיון שאין אשה מצווה אפו"ר, ומ"מ אינו יכול להשתעבד בהן מספק שהמ"ע"ה וכו', והרי בתוס' גיטין מ"א ע"ב מבואר בחצי שפחה וכו' ה"ט דלא כפינן לאדון לשחררה אפי' מצווה אשבת, דשמא לא תקיים שבת אח"כ ור"ל ואין ספק מוצי' מידי ודאי איסור משחרר עבדו עובר בעשה, אבל בנדון הרמב"ם והמחבר בסי' ט"ז הנ"ל כיון שאין האדון יכול להשתעבד, הרי לא עבר אעשה לעולם ב"ת, א"כ נכופו לשחררם שמא יקיימו שבת, אע"כ שאינה מצווה אשבת כנ"ל: ולכאור' יש לדחות הראי' מגמ' דשבת קי"א הנ"ל מדלא פריך לכ"ע הא אשה מצווה על לשבת יצרה, ז"א די"ל התם לצורך רפואה קאי הגמ' לירקונא להכי מותר באשה לדחות מצוה דלשבת, ואין לומר א"כ ממנ"פ תק' קו' או סתיר' דגם השתא מ"פ לריב"ב הא י"ל באשה שי"ל בנים כקו' תוס' שם ק"י ע"ב ואי משום מצות לערב וכו' דרבנן שפיר י"ל דנדחה לצורך רפואה לירקונא דהרי בס"פ הבע"י ד' ס"ה ע"ב דביתהו דר"ח ה' צער לידה ומשום דא"ל לא מיפקדא אפו"ר שתיית כוס עיקרין דמייתי לה תו' בשבת ק"י ע"ב הנ"ל ומוכח מהתם דגם אשבת אין אשה מצווה, דא"כ איך שתיי', וקשי' מהתם למאן דס"ל אשה מצווה אשבת, אלא דז"א דהתם מ' צער לידה שרי ועי' בב"ש סי' ה' סקי"ד ובב"ח שם דהב"ח באמת ס"ל בלא טעמא דצערא גם אשה אסור' לשתות כוס עיקרין, והב"ש השיג עליו, ונ"ל ברור טעם פלוגתתן בהא אי מצווה אשבת או לא, וא"כ להב"ח דמשום צערא שרי לדחות מצוה דשבת יצרה, תקש' נמי התם ממ"נ הא א"נ הוי מיפקדא אפו"ר כיון שה"ל בנים אלא מצות לערב וכו' וכמ"ש תוס' שבת ק"י הנ"ל אמאי ל"ה שתיי' נמי משום צער להצילה מקושי לידה ה"ל לדחות מצוה דלערב וכו' ובתשוב' א' האריך מרן אבי הג' זצ"ל בזה, ונ"ל דתרתי מצות לערב וכו' ומצות לשבת יצרה, לא שרינן לדחותם משום צערא לחוד ולא משום רפואה לירקונא לחוד, אבל מצות לשבת לחוד שפיר נדחה מ' צערא ולצורך רפואה, א"כ אין ראי' מש"ס דשבת קי"א ולא מש"ס דיבמות ס"ה הנ"ל דאשה לא מצווה אשבת, ואדרבה דעת הב"ח הנ"ל ססי' ה' הוא דמצווה, לכן בלא צערא אסור' לשתות, וש"ס גופא ב"ב המקומות הנ"ל מוכח כן דאמאי לא שרינן לה באמת משום צערא או לרפואה לדחות מצוה דלערב וכו' ביש לה בנים לאשה אע"כ דאשה נמי מצווה אשבת ואי מיפקדה אפו"ר איכ' תרתי מצות, לכן לא שרי משום צערא ורפואה כנ"ל:

תוכן העניינים

שות יהודה יעלה (מהרי אסאד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה