שות יהודה יעלה (מהרי אסאד)· רבי יהודה אסאד
חלק ב · תשובה יח
בעה"י יום ו' עש"ק ה' אדר תרכ"ה לפ"ק ס"ה. אל הארז אשר בלבנון, לפני שמש שמו ינון, ה"ה כבוד הוד ידיד נפשי ורב חביבי, הרב הגאון המפורסם, סיני ועוקר הרים, פ"ה, ע"ה, צדיק נשגב מו"ה משה סגל האבד"ק מיליכדארף:
מכתב קדשו קבלתי זה שבועיים, ול"ה באפשר להשיב על אתר, ועל עתה באתי, ע"ד דשאילנא קדמוי בנידון בחור א' רך בשנים שקידש בתולה אחת בטבעת מתכת שקורין (מעש) בפני ע"א, ועוד בתולה א' שמעה הדיבור הרי את מקודש' לי, ולא ראתה נתינת הטבעת לידה, וכאשר הדר"ג מעלתו ני' שלח אחריהם גם העד גם הבחור המקדש גם הבתולה המתקדשת שלשתן מענה בפיהם שלא כיונו לשם קידושין כ"א לצחוק בעלמא, וכן הבין העד הרואה בכוונתם, לכן לא בא מעצמו להעיד, אם לחוש בזה לחומרת הג"ה רמ"א באה"ע רסי' מ"ב כהסמ"ג והמרדכי בשם הרא"ם חוששין לקידושין בעד א' או לא, והן הדר"ג ני' כביר מצאה ידו בגמר' ובסבר', ואינו צריך לדידי, אבל ענותנותו תרביני לחוות דעי גם אני להודיעו דעתי דע' תורה, ולרצונו אומר הנני:
הנה הדר"ג ני' פתח בכחא דהיתירא עפמ"ש הרמ"א עצמו במקום דחק ועיגון א"צ להחמיר וה"נ בנ"ד גם צד החתן גם צד הכלה שניהם דלים ורקים מכל משען לחם ואפי' על הוצאות הגט שכר סופר ועדים אין להם מקרי דוחק ועיגון, יש לסמוך על הרוב המקילין כיון דלכ"ע רק חששא דרבנן הוא כמ"ש הנוב"י תניינ' חאה"ע סי' ע"ה מעצמו וגם משמי' דמהרי"ט ע"כ טעם הסמ"ג שהחמיר ול"א סדר"ב להקל משום דאפשר לתקן וליתן לה גט משא"כ בנ"ד:
ולענ"ד לטעם זה לא הועיל רק להתיר' לעלמא בלא גט, אבל עדיין צריך לחוש ולאסרו על קרובותיה, וכן לאסרה על קרובותיו דבזה ליכא דחק ועיגון אם יאסרו בקרובות בלבד, ובאמת גם על היתר הנוב"י שם בד"ה ואומר אני וכו' לפי שהמקדש הלך מזה רחוק מ"ם פרסאות וא"א להשיג ממנו בנקל שיתן גט נחשב זה לדחק ועיגון וכו' יש לפקפק בזה, ועוד הא מלת' דגם ר"פ דאמר חוששין היינו מדרבנן שכתב הנוב"י ומהרי"ט הנ"ל לאו מלתא דפשיט' הוא, והנוב"י עצמו בד"ה ואומר אני וכו' הנ"ל כתב וז"ל ואפי' אם נפרש היינו שמסופק בדבר ומסופק גם בדין תורה עכ"פ ר"פ מספק' לי' וכו' יעו"ש, וכן בתשוב' בית יוסף דיני קידושין שאלה יו"ד מסופק בזה בפי' חוששין למ"ד וז"ל ועוד נ"ל לתרץ דאפי' מדאוריי' ובהא פליגי דמר סבר לא שייך הכ' למילף דבר דבר מממון דס"ד לא קרוי דבר שבערוה אלא דבר שהי' עכשיו ערוה והיא ג"כ ערוה קודם לכן ל"ש לאיסור ל"ש להיתר, אבל דבר שאינו עכשיו ערוה ונתרצה לעשותו ערוה כגון הכא שהיא פנוי' ובעד א' נחוש לקידושין לא מקרי דבר שבערוה ולכך לא שייך הכ' למילף דבר דבר מממון ומר סבר דבקידושין אתעביד' ערוה דבר שבערוה מקרי, והשתא א"ש הא דטרח רב אחדבוי ורב' לאותבי' לר' נחמן דאמר אין חוששין ולאותיבי' דחוששין משום דלא חשיב לי' דבר שבערוה וכו' עכ"ל, וכן נרא' לי מלשון רש"י ד' ס"ה ע"א בד"ה מהו הא דתני' אין חוששין משום דלא מהימן הוא והא הימני' או דלמא משום דאין קדושין חלין בלא עדים ויליף דבר וכו' משמע אי חיישי' מדאו' אבעי להו דהא הימניה שניהם מודים כמו בממון לשבועה, וכ"מ מלשונו בד"ה ואי ליכא וכו', וכן נ"ל מוכח דעת התוס' ד' ס"ו ע"א ד"ה אמר אביי וכו' תימ' והא אמרת המקדש בע"א אין חוששין לקידושין וכו' משמע דאי הוי ס"ל חוששין לא קשי' להו, ואי חיישינן רק מדרבנן קאמר לפמ"ש תוס' כתובות ד' נ"א ע"ב אי חיישי' מדרבנן קאמר אין מוציאין אשה מבעלה על כך ואיך קאמר אביי היא היא לאפוקה מבעלה, וע"כ דתוס' ס"ל למ"ד חוששין מדאו' נמי קאמר, וכ"מ מלשון הקושי' א"ל ר' אשי לר' כהנא מאי דעתך דילפת דבר דבר מממון, ואי חוששין לר"פ רק מדרבנן ע"כ גם לר"פ ה"ט דיליף דבר וכו' ומ"ש לר"כ דפריך מאי דעתך דילפת וכו' אע"כ דלר"פ חוששין מדאו' דלא יליף דבר דבר וכו' וכמ"ש הב"י בתשו' הנ"ל, וכן מוכח דעת התוס' רי"ד שתירץ באמת קושי' התוס' ד' ס"ו הנ"ל על אביי די"ל אביי ס"ל כר"פ חוששין לקידושין ע"כ חוששין מדאו' כנ"ל וכמו חיישי' דכתובות נ"א, וכן בקידושין ה' ע"ב נתן הוא ואמרה היא וכו'
וחיישינן מדרבנן, משמע דחיישי' סתם מדאו' משמע ועי' בר"ן שם, וכן בקידושין י"ב חיישינן שמא שו"פ במדי להרמב"ם הוי ספק קידושי דאוריי':
ואין להקשות לפי"ז דחוששין ספק דאו', א"כ מאי פריך רבא מבריית' דב"ה אומרים צריכה גט שני ור' אחדבוי מיתיב מבריית' דצריכ' שני גיטין, הא לישנא דצריכה מדרבנן משמע כדאית' ביבמות ד' ע"ב ע"א, והנך אמוראי אין חוששין לקידושין מדאו' מספק לאפוקי ממ"ד חוששין, ז"א דברייתא דמותיב מינה ר' אחדבוי פירש"י וש"מ אפי' אינה מוד' צריכה גט, והא וודאי במכחשת לכ"ע רק מדרבנן חוששין להס"ד צריכה דייקא ב' גיטין קתני, אבל בשניהם מודים פירש"י ותוס' הנ"ל למ"ד חוששין מדאו' ועוד דלשון אין חוששין וודאי משמע אפי' מדרבנן אף את"ל חוששין למ"ד מדאו' קאמר ומותבי שפיר משני הברייתות דצריכה גט קתני מדרבנן ולא הל"ל אין חוששין אלא הל"ל אינה מקודשת כנ"ל:
אלא דהנוב"י הרי כתב דאפי' את"ל כן דחוששין מספק דאו' עכ"פ ר"פ מספק' לי' ור' כהנ' פשיט' לי' ולא נשבוק פשיטות' דר' כהנ' משום ספיקו דר"פ, וא"כ לכל הדעות חששא בעלמא הוא שחשש הסמ"ג ולכן במקום דחק ועיגון יש להקל וכו' ולענ"ד לתי' תוס' רי"ד הנ"ל דאביי נמי כר"פ ס"ל, וכרבי' רבא דהי' מותיב על ר"נ ד' ס"ה ע"א ממתני' הוא אסו' בקרובותי' וגם מבריית' דב"ה אומרים צריכה גט שני, ולא ניח' לי' לאוקמ' מתני' שקידשה בפני פלוני ופ' והלכו למדה"י שפיר י"ל וודאי שבקי' פשיטות' ד' כהנ' משום ספיק' דר"פ ואביי ורבא רביה דר"פ וגם ר' יהוד' דאמר אין ולאו ורפי' בידי' ואף דתוס' ד' ס"ו תירצו קושייתם על אביי גם אי ס"ל אין חוששין וכו' ובתשו' הב"י דיני קידושין סימן יו"ד הנ"ל הקשה כן על התוס' מנ"ל דאביי ס"ל אין חוששין דלמא ס"ל כר"פ דאמר חוששין, ותוס' הוכיחו כן מדטרח אביי לאשמעי' עד אחד אמר לו אכלת חלב נאמן לשמעינן עד אחד אומר נתקדשה נאמן דהוי חידוש טפי אע"ג דהוי דבר שבערוה וכו' יעי"ש, מ"מ הסמ"ג והרא"ם ומרדכי י"ל דס"ל כתי' התוס' רי"ד הנ"ל, ופסקו כר"פ ואביי וכו' חוששין מספק דאו', ואפי' במקום עיגון:
ומבואר א"כ דנסתר הכרח וראי' נוב"י ריש סי' ע"ה הנ"ל להגאונים שפסקו דלא כסמ"ג לחוש לקדושין בעד אחד משום את"ל חוששין מספק דאו' אמר ר"פ ע"כ נדחין דברי ר"פ מכמה סוגי' הש"ס דקאמר סתם גמרא אין דבר שבערוה פחות משנים וכו', הנה בתשובת ב"י הנ"ל שפיר חילק ביניהם דכה"ג שאינו דבר ערוה מקודם אלא עכשיו לעשות את הפנוי' ערוה ע"י קידושי עד אחד לחוש להם לא מקרי דבר שבערוה ואין סוגי' הש"ס סותר זה החילוק:
וגם אידך ראי' דמייתי נוב"י שם להפוסקים כר' כהנ' ודלא כסמ"ג עפ"י סוגי' דקדושין מ"ג ע"א רב אמר שליח נעשה עד וכו' מיתיבי אמר לשלשה וכו' ע"כ ל"פ אלא בשלשה וכו' ואי ס"ד דקידושין מועילין בעד אחד א"כ גם בשנים פליגי דלב"ש א' נעשה שליח וא' עד וב"ה סברי וכו' אלא וודאי דקידושין בעד אחד לא מהני ס"ל לסתם גמרא יעו"ש:
כבר תמהתי עליו בתשו' א' לידידינו הרב המאה"ג מו"ה עזר' צורף ני' זה יותר מעשרים שנים, חד' שהוא נסתר מחמתו לפמ"ש הנוב"י עצמו שם בסי' הנ"ל דאף למ"ד חוששין דוקא ביחדוהו שניהם המקדש והמתקדשת בפי' להיות עד, אבל בנידון דידי' התם יחדו רק המקדש לחודי' לכ"ע אין חוששין, לפי"ז נדחה ראיתו הנ"ל מסוגי' דף מ"ג ע"א דכיון דאמר לשלשה צאו וקדשו וכו' הרי לא יחדו לעד רק המקדש לבד ולכ"ע אין חוששין כה"ג לקידושין בעד אחד, ודייק הש"ס שפיר, אבל בשנים לא פליגי בכה"ג גם אליבי' דר"פ ולזה י"ל דהגאון מבי' ראיותיו הנ"ל תחילה מקודם שחידש כנ"ל, אבל עוד יותר תמוה דהא על רב מהדר התם הש"ס להקשות דאמר שליח נעשה עד ורב לטעמי' בהדי' קאמר דף ס"ה ע"ב אין חוששין לקדושין בעד אחד א"כ לאו סתם גמר' הוא עד שנבי' מזה ראי' להלכת' אלא על רב לטעמי' דייק הש"ס שפיר אליבי' אבל בשנים לא פליגי וכו':
ועוד בה שלישי' הרי רבא דמותיב למ"ד אין חוששין וכו' מבריית' דהמגרש וכו' ולנה עמו בפונדקי וכו' בה"א צריכ' הימנו גט שני, א"כ גם לדידי' שהוכיח מב"ה דחוששין מודה הוא דב"ש פליגי דאומרי' אינה צריכה גט שני, דלא חיישי' לקדושין בעד אחד, א"כ אליבי' דכ"ע גם לר"פ שפיר דייק הש"ס דף מ"ג הנ"ל על ב"ש לטעמייהו עכ"ל ע"כ לא פליגי אלא בשלשה אבל בשנים לא, וצע"ג על הנוב"י:
ועל צירוף היתר השני שלא הזמינו המקדש והמתקדשת את העד אחד ובכה"ג גם לר"פ אין חוששין אפי' שניהם מודים שהקדושין נעשה לפניו כמו שהעלה הנוב"י סי' ע"ה גם להסמ"ג: ג:
לכאור' יש ראי' לזה מהא דמותיב רב' לר"נ ממתני' ומבריית' הוא אסור בקרובותי' וכו' ובה"א צריכה גט שני (ור' אחדבוי מותיב מבריית' דהיא צריכ' ב' גיטין) דמוכח עכ"פ בשניהם מודים חוששין לקידושין בעד אחד ומאי קשי' ודלמא כל הני מיירי דווק' בכה"ג שגם שניהם יחדוהו בפירוש לעד, וע"כ קים לי' לרב' דאפי' כה"ג אמר ר"נ א"ש אין חוששין ואפשר שהוכיח כן מלשון ואפי' שניהם מודים דא"ר נחמן א"ש בוי"ו יתיר' של ואפי' וכו', קמ"ל עוד חידוש כמ"ש תוס' בשם ר"ת במנחות דף מ"ם סוף ע"ז וכן הרא"ש בהלכות קטנות הל' ציצית סי' א' בשמו דתרתי מילי אתי לאשמועי' יעו"ש, ה"נ הכ' אפי' שניהם מודים על הקדושין ואפי' גם שניהם הזמינו ויחדוהו לעד נמי אין חוששין ופריך רב שפיר, וממילא כיון דאפושי פלוגת' לא מפשי' מסתבר' דגם ר"פ הזמינו ויחדו לעד הוא דפליג וס"ל חוששין ולא זולת זה וכנוב"י הנ"ל:
אבל אני בעניי מאז תמהתי על הנוב"י בזה דא"כ איפכ' קשי' מאי פריך רב' לר"נ דווק' ממתני' דהאומר לאשה קדשתיך והיא מכחשת וכו' מאי לאו בעד אחד וכו' ולדידי' מי ניח' הא תקשי נמי לנפשי' את"ל בשניהם מודים חוששין, מ"מ קשי' מתני' מ"ש דנקט שהיא מכחישתו במעשה הקדושין ואומרת לא קדשתני, הא אפי' אמרה קדשתני אלא שלא יחדה גם היא לאותו העד א' נמי מותרת היא בקרוביו, ואת"ל דנקט מתני' השת' רבות' דאיסור' דאפי' היא מכחישתו לגמרי שלא נתקדשה כלל וחזקת פנוי' מסייע לה טפי מ"מ איהו שיוי' אנפשי' חד"א ואסור בקרובותי' בכתובות דף ט' ע"א, מ"מ קשי' דהו"ל לנקוט במתני' תרתי גווני טענות' גם רבות' דאיסור' דבשלמא לתי' הש"ס דבעד אחד גם הוא שאמר קדשתיך בעד אחד שזמנתיהו לכך אין נאסר בקרובות', ומתני' מיירי שאומר קדשתיך בפני פ' ופ' והלכו להם למדה"י, לא קשי' הא דהו"ל למתני' לנקוט רבות' זו אפי' אומרת קדשתני בפני ע"א פ' בלבד נמי היא מותרת בקרוביו, די"ל באמת גם זה נכלל בלשון לא קדשתני פי' תרתי משמע לא קדשתני כלל, וגם משמעו לא קדשתני בפני ב' עדים כדבריך אלא בפני עד אחד ואינו כלום, אבל בס"ד רב' דמות' להוכיח מקדש בע"א חוששין, אם אית' כהנוב"י הנ"ל וודאי ק' הול"ל במתני' רבות' זו ג"כ דאם אומרת קדשתני בפני עד אחד אבל אני לא זמנתיו להעד אחד דזה וודאי א"א לפרשו שהוא נכלל בלשון לא קדשתני דמתני', וכה"ג דייק השעה"מ פ"ט מאישות הלכה ט"ז גם בשם ת' הרשב"ץ משינוי' דש"ס באומר קדשתיך בפני פ' ופ' והלכו להם וכו' ולא נקט עדיפ' ועדים מכחישים אותו וכו' מוכח דלא כהרשב"א בדין שווי' אנפשי' חד"א נגד עדים ובש"ע יו"ד סי' א', יעי"ש מה שדחה ה"נ אנן בדידן דייקי' הכי מהס"ד דרב' דמותיב לר"נ מוכח דלא כנוב"י כנ"ל:
אמנם הטעם השלישי שתפס הדר"נ ני' שכולם לא נתכוונו לשם קידושין כי אם להשטות הי' כוונתם ונאמנים בזה, דא וודאי קיימת כמ"ש הרשב"ץ מ"א סי' ע' והב"ח וח"מ סי' מ"ב לחלק בין ב' עדים שאין יכולים לטעון נגדם טענת השטאה ברמ"א סעי' א' שם ובין בפני עד אחד ותשו' מהר"ם פדוא סי' ל"ז ותשו' אבני שוהם סי' נ"ד נ"ה נ"ו נ"ז נ"ח הוא חותנו של המ"ץ על עובד' בסי' קט"ו יעו"ש, ויפה הסביר הדר"ג מעלתו ני' עפמ"ש הטעם לחלק בין עדי הודאה דיכול לטעון משטה בח"מ סימן פ"א ובין עדי קידושין דבתבעו והודה איכא אמתלא לטענת השטאה אם לא אמר אתם עדי אבל בעדי קדושין ליכ' טעם אמתלא על טענת השטאה וכמו דהודאת ממון בלא תבעו כלל אבל בעד אחד איכא אמתלא לטענת השטאה כיון דלאו אורח' לקדש בעד אחד, איבר' דלכאו' תקשי לפי"ז מאי מקשה הש"ס בקידושין מ"ג ע"א מ"ט דבי רב שילא אילימ' משום דלא א"ל הוי לי עד אלא מעתה קידש אשה בפני שנים ולא א"ל אתם עדי ה"נ דלא הוי קידושין, והא רב שילא אין שליח נעשה עד אמר לשון יחיד, וי"ל כר"ה ס"ל המקדש בעד אחד חוששין לקידושין בב' מודים, ושפיר ה"ט משום דלא אמר הוי לי עד דקידש אשה בפני שניים א"צ לומר אתם עדי לפי שאין יכול לטעון משטה, אבל מקדש בעד אחד דיכול לומר משטה אני בך צ"ל הוי לי עד, ולכן אין שליח נעשה עד וכמו שבאמת העלה כן הנוב"י סי' ע"ה דמודה ר"פ שאם לא יחדוהו לעד שאין חוששין וצ"ע (וצ"ל כיון דרב הוא דאמר דף ס"ה ע"ב המקדש בעד אחד אין חוששין לקדושיו ואפי' שניהם מודים ע"כ רב דאמר שליח נעשה עד להצטרף עם עוד עד להיות שנים קמיירי וכפרש"י, ובהא פליג דבי רב שילא ואמרי אין שליח נעשה עד להצטרף עם עד שני (וכמו שדחיתי בזה בפתח דברינו לראי' הנוב"י מסוגי' דף מ"ג להלכה דלא כר"פ) ופריך שפי' עליו. הן אמת לדידי חזי לי הטעם לחלק בין עדי הודאה דצ"ל אתם עדיי לעדי קדושין דאצ"ל אתם עדיי, עפ"י לשון רש"י דף מ"ג הנ"ל בד"ה ה"נ דלא הוי קדושין וז"ל והרי ראו וכי אמרי' בסנהדרין צריך שיאמר אתם עדיי הנ"מ בעדי הודא' שפעמים וכו' לפיכך אין השומע יכול להעיד וכו' אבל בעלמ' לא עכ"ל:
דייק לחלק בלשונו ביניהם דאינו דומה שמיעת דיבור לראי' מעשה, דוודאי דיבור' אמרי אינשי דרך צחוק והשטאה, אבל מעשה לא עבדי להשטות דרך צחוק והיינו שכ' רש"י בעידי הודאה שפעמים שאדם מודה וכו', לפיכך אין השומע יכול להעיד וכו', אבל עדי קדושין הרי ראו מעשה הקידושין, ולכך סיים רש"י אבל בעלמ' לא, והמל"ל אבל בעדי קדושין לא, אמנם ניח' דהה"ד בעדי הלוואה שראו המעשה א"צ לומר אתם עדי כנ"ל, שוב מצאתי בתשו' הב"י דיני קידושין סי' יו"ד דף י"א ריש ע"ד הגאון מ' אברהם בן נחמש כתב ז"ל ובעדי הלוואה נראה שאפי' הטמין לו עדים אחורי גדר ולא הרגיש בהם הלוה כיון שראו המעשה יש לקבל עדותן דלא שייך הכ' טענת משטה הייתי בך עכ"ל, וכ"כ גם הגאון מ' יהודא הקטן מן לבית שאלתיאל וכו' בתשו' הקודם שם דף יו"ד סוף ע"ב וריש ע"ג טעם זה לחלק בין עדי הודאה דמצי לומר משטה הייתי וצ"ל אתם עדי' ובין עדי קידושין דמעשה מוכיח לא מצי אמרה משטה, ולפי טעם זה לכאו' גם מקדש בעד אחד לא מצי לומר משטה דמעשה לא עביד, אמנם העלה שם הגאון הנ"ל בד"ה, ועוד ראי' שלישית להתיר וכו' דאף שעד אחד אבשלום בעובד' התם הי' נחבא שלא תראהו האשה וקבלתה הטבעת לפי דעתה הי' בפני עד אחד שלא לבד ובעי' עכ"פ שהוא והיא מרגשי ורואים את העדים אף שא"צ לומר אתם עדי אבל אם לא ראו אותם כלל כגון הזמין לה עדים אחורי הגדר ולא הרגישה בהם כתב הרשב"א דאפי' שראו ב' עדים מעשה שפשטה ידה וקבלה הקדושין אינה מקודשת וכן אפי' ראוה שנבעלה לפי שהכל יודעים שהמקדש בלא עדים אין חוששין לקדושיו ע"כ שרצתה להשטות ולשחק בו וכן לא לשם קידושין בעל אלא לזנות בעלמ' כמ"ש בח"ר ס"פ הזורק והעלו שם הגאונים הנ"ל גם לפי הטעם הנ"ל לחלק בטענת משטה בין שמיעת דיבור הודאה לראי' מעשה הקידושין מ"מ מקדש בעד אחד נמי הכל יודעים שלאו כלום הוא, וע"כ רצתה לשחק בו גם במעשה, ועכ"פ אם טוענת כן אין שניהם מודים קרינן בהו ולכ"ע אין חוששין לקדושיו גם להסמ"ג וסייעתי' וכמ"ש הב"ח וסייעתי' הנ"ל:
איברא תמיהא לי על כל גדולי הפוסקים בספרי שו"ת שהעלו כן כהב"ח להקל בטענת אחד מהם משטה הייתי וכו' ונעלם מהם תשו' הב"י סי' יו"ד הנ"ל בג' תשובות רצופות שדחו שלשתן הגאונים הנ"ל עם הב"י היתר השלישי הנ"ל דדוק' קאמר הרשב"א כשהטמין כל שני העדים והיא לא ראתה עד כלל וודאי רצתה לשחק בו משום דהכל יודעים דהמקדש בלא עדים אינו כלום, אבל עובד' דהתם אפי' דאבשלום נחבא והיתה רואה רק את יצחק לבדו אפי"ה מקודשת דלא שייך לומר בעד אחד רצתה לשחק בו, וכיון דאמוראי פליגי אי חוששין לקדושין או אין חוששין ליכא למימר מידע ידעה דהמקדש בעד אחד אין חוששין דאטו נשי דינ' גמירי ולא מהימנת בטענתה משטה ולשחוק קבלתים משום דמעשה לא עבדי להשטות יעו"ש והיינו כהשגת הח"מ על הב"ח וצ"ע:
ומ"מ גם להח"מ נ"ל בנ"ד דגם שניהם המקדש והמתקדשת הם טוענים משטה הייתי לשחוק והיתול בלבד ולא כיוונו לקידושין וגם העד אחד הבין כן לכן לא בא להעיד מעצמו, וא"כ כה"ג וודאי שניהם מודים לדברי העד בהיפוך ושפה אחת לכולם שקדשה רק לשחוק בעלמ' ולא לשם קדושין גם ר"פ גם הסמ"ג ורא"ם ולכ"ע אין חוששין כלל וכלל:
ועוד נ"ל צד להתיר עפ"י סוגי' כריתות דף י"ב ע"ב אמר אביי וכו' דאי בעי אמר לא נתכוונתי לעדות וכו' ובתו"י שם ד"ה לא נתכוונתי מכאן אמר רבי וכן דן הלכה למעשה וכו' דאם אמר לא נתכוונתי להעיד אין בעדותן ממש ובתשו' פ"מ ח"ג העלה כן להלכה ובספר בית מאיר בסי' מ"ז מייתי לי' בס"ד והשיג עליו ובסוף סיים וז"ל מכל הלין לענ"ד אין דברי התו"י מתקיימים אם לא איירי באופן דשייך השטאה וכו' עכ"ל, ובנ"ד האי עובד' הכי הוי שאמר העד לא נתכוונתי להעיד וגם הוא באופן דשייך השטאה כמו שבעצמן הם טוענים כן ואפי' את"ל שלא להאמינם גם לשניהם משום דמעשה לא עבדי להשטות כנ"ל, מ"מ כיון שהעד אומר דמה"ט לא בא מעצמו לבד וכי לא עלתה על דעתו שיהי' ממש באותן קידושין כ"א מעשה צחוק בעלמא וא"כ אין כאן אפי' עדות עד אחד ומותרת לכ"ע:
ועוד צד להתיר נ"ל עפ"י תשו' התשב"ץ ח"א סי' ק"ל הובא ברמ"א סי' ל"א ס"ב ראובן שהטעה אשה אחת וכו' וקדשה בטבעת שנמצאת של נחושת וכו' והקדושין היו בפני עד אחד וכו' והציע התירים, טענה השנית שלא אמר לה שהוא של כסף או של זהב ונמצאת נחושת אלא קדשה סתם ולא הטעה אותה ונתן בידה ש"פ ה"ז מקודשת, ואם היא היתה סבורה שהיתה של זהב והיא של נחושת הו"ל דברים שבלב ואינם דברים וכו' וכו' אבל ראיתי מי שכתב מעשה הי' על טבעת הקדושין שנמצאת של נחושת והורה הרב שאינה מקודשת וכו':
טענה השלישית וכו' דהעיקר כהסכמת הראשונים והאחרונים אין חוששין לקידושין בפני עד אחד ואין משגיחין לחומרת הסמ"ג וכו' ואפי' מי שלבו נוקפו לחוש לה בכאן אין לחוש לה כלל לפי שהי' טעות בטענת קידושין מאחר שמצינו מי שהורה שאינה מקודשת וכמו שכתבתי וכו' וכו' יעו"ש, הרי כיון דאיכ' ריעות' אחרת בהדי' גם הסמ"ג מודה דאין חוששין ובנ"ד נמי עובד' הוי שטבעת של מתכות שקורין מ"עש הי' חפץ דלאו אורחי' לקדש בו אשה וגם עוד זאת אפשר שאינו שוה פרוטה של כסף כבש"ע ח"מ רסי' פ"ח ואף דקיי"ל כשמואל קידושין י"ב חיישי' שמא ש"פ נ"ל דר"פ דאמר חוששין לקדושין בפני עד אחד דווקא בקדושי דאו', אבל כה"ג דגם בשני עדים אינם רק קידושי דרבנן מודה ר"פ בפני עד אחד אין חוששין כלל ודתרי חומרי לא מחמרי' וכמ"ש הכי המהרי"ק הובא בהג"ה רמ"א סי' מ"ה ובב"ש סי' ל"ה סק"ג שלח סבלונות ע"י עד אחד אין חוששין להם מה"ט לכ"ע, וכן נ"ל נמי בנתן הוא ואמרה היא דחיישי' לדרבנן בקידושין ה', ובפני עד אחד באופן זה גם לר"פ לא חיישי' כלל ואם גם ודאי ש"פ הוא עכ"פ אותו עד אחד לא ראה אם טבעת מעש ההוא ש"פ ואין עדותו כלום גם לר"פ וכמ"ש הר"ן בסוגי' דשיראי ל"צ שומ' כה"ג באין העדים יודעים שדרכו להתייקר בו ה"ל כקידושין בלא עדים ולא מהני אפי' שניהם מודים ובב"ש סי' ל"א סק"י וס' למ"ד סק"ט וכן העלה בתשו' הרדב"ז ח"ג סוף סי' תק"ב וז"ל תו איכ' טעמ' אחרינ' שהרי לא ראו העדים מה נתן לה ואיכ' כמה ספיקי וכו' שמא נתן לה פרוטה פסולה שאינה שו"פ ואת"ל נתן לה כסף שמא מטבע מזויף הי' ולא סמכה דעתה וכו' כיון שהספק הוא בעיקר הדבר אם נתן לה כסף או לא וכו' אין כאן עדות כלל אוקמי' לה אחזקתה וא"ץ גט וכו' תו איכ' טעמ' אחרינא לבטל הקדושין שהרי העד האחד לא הי' מכירה וכו' וכו' ואפי' שהעד השני מכירה עד אחד בקידושין לאו כלום הוא ואפי' לדעת המחמיר עד אחד ועדות כמו שאינו מבורר מודה הוא שאינו כלום וכו' עכ"ל הרדב"ז, והיינו ממש בנ"ד וכדכתבנו הנ"ל:
ועוד נ"ל כיון דרב מנגיד למאן דמקדש בלא שידוכין וזה הכל יודעים משום פריצות' אומדנ' דמוכח הוא על טענתם שלא כוונו לקידושין כ"א לשחוק והיתול, ולק"מ בזה קו' הח"מ דברים שבלב הם, דמוכיחים הם, שוב ראיתי בתשו' אבני שוהם ססי' נ"ח הגאבד"ק העסין כתב כן:
וסיים וז"ל וגדולה מזו כתב מהר"ם לובלין בתשו' סי' ס"ד להתיר בלי גט באומדנא דמוכח שהי' רק שחוק והיתול יען שלא זו הדרך בימינו לקדש שום אשה כ"א עד כניסתה לחופה וכו' והגאון מ"ב בתשו' ט"ז שאין לחוש למעשה קידושין הללו בעד א' ובמעשה לשון נגד המנהג בלי חופה ובלי כנופי' אין זה אלא מעשה הבל וריק גם במהרי"ל תשו' צ"ו הסכים מהר"ש להתיר בשביל כך וכו' עכ"ל תשו' אבני שוהם הנ"ל, והאי דידן עדיפ' עפ"י כל הני טעמי דאמרן איכ' ס"ס טובא ואוקמ' בחזקת פנוי':
ועוד אחת יש להעיר בנ"ד כי קבלת העדות הי' שלא בפני הבתולה וגם הודאתה חוץ לב"ד הי' שלא באתה לב"ד מחמת בושה וכפי מכתב פרו"מ ני' נראה שלא הושיב ב"ד של ג' לקבלת העד ולא להודאת המקדש ובזה יפה עשה שלא להחזיק עי"ז קלא דקדושין ובאמת אם הי' מושיב ב"ד גם כן ה' קול ושוברו עמו כמו עכשיו יעיי' בתשו' משאת בנימין סי' ק"ו מזה ומתבאר שם נמי ע"ש המרדכי וסייעתו אפי' לרווח' דמילת' אין להחמיר כה"ג להצריכה גט לפסלה מן הכהונה על מגן וגם משום תיקון העולם שלא יפרצו וכו' ולעגן בנות ישראל יעו"ש. ובתשו' אבן השוהם סי' נ"ד בשם ת' מיימי', ועדיפ' הו"ל להביא מתשו' הרשב"ץ ח"א סוף סי' קנ"ד בשם תשו' הרשב"א שאין להחמיר להצריכ' גט שלא מן הדין דחומר' דאתי לידי קולא היא שאם יבוא אחר ויקדשנה וודאי לא תצריכנה גט משני אעפ"י שהיא לשני מקודשת גמור' ועוד שאם יקדש זה אחותה תתירנה בלא גט ויאמרו שאין קידושין תופסין באחותה וכו' עי' תשו' הרשב"א סי' תתנ"ו ועוד בתשו' התשב"ץ חלק רביעי הטור השני מחוט המשולש שאלה ד':
ומה שהעיר הדר"ג ני' עוד אחת, שהיתה באותו מעמד גם בתולה אחת שלא ראתה נתינות הטבעת מידו לידה רק שמעה דיבורו שאמר הא"מ לי ונמצא א' מהם פסול כל העדות בטל, יפה כיון בכוונת הב"ש סי' מ"ב סק"ח והש"ך ח"מ סי' ל"ו סק"ב ב וכ"כ אבני מלואים שם ואין הפנאי מסכים להאריך בפרט זה, עכ"פ העולה מכל דברינו הנ"ל שמסכים אני להוראת הדר"ג ני' בזה, ולמטיי' שיבא מכשורא להתיר הבתולה לעלמא בלא גט, יתענג על רב טוב וחדות ד' יהי' מעוזו בשמחת יו"ט הבע"ל כנפשו היפה ונפש אוה"נ הדש"ת:
הק' יהודה אסאד: