שות יהודה יעלה (מהרי אסאד)· רבי יהודה אסאד
חלק ב · תשובה יז
חיי' אריכא ומזונ' רוויח' לאהובי בני מחמדי הרב המאוה"ג, החריף ובקי נפלא, ערוגת הבושם, איש צדיק כש"ת מו"ה ה אהרן שמואל ני' האבד"ק קאטה המקום יהי' בעוזרך:
מכתבך הנעים קבלתי לנכון, ומצוה עשית כי הודעתני מיד משלומך וטובך ב"ה, וכן יהי' ד' בעזריך תמיד אמן סו"ע, וע"ד שהזכרתני שעולה בזכרונך מימי בחרותיך כשלמדת אצלי שיעורין דרבנן מה שעוררתי ע"ד רש"י ריש מס' קידושין, במתני' האשה נקנית וכו' ופי' רש"י לבעלה, ודקדקתי דטפי הול"ל לאיש כלשנא דקרא כי יקח איש אשה, וכן תנן האיש מקדש, והכי פריך הש"ס ונתני האיש קונה ולא נקט הבעל, וכתבת אהו' בני לתרץ דתוס' הקשו מ"ש דתני האשה בה"א, והתם תני בתולה נשאת, ותרצת דאית' בב"ק דף מ"ג אר"פ התורה זכתה דמי וולדות לבעל אפי' בא עליה בזנות מ"ט אמר קרא כאשר ישית עליו בעל האשה אבועל קפיד וכתבו התוס' וז"ל ובירושלמי בעי' ר"ע בא על אמו בא על אחותו יכול אף הוא בעל ההריון ת"ל בעל אותו שראוי לקרות בעל יצאו אלו שאינם ראוים לקרות בעל עכ"ל, א"כ מה"ט נקט הכא האשה הידועה כשירה היא שנקנית דקדושין תופסין בה ולכן פי' רש"י נקנית לבעלה דייקא דע"י שנקנית לו נקרא הוא בעל אבל איש נקרא אף בלא נקנית לו, עכ"ד, ודברים נכונים הם: ולי נרא' לתרץ עפ"י מתניתין דיבמות דף פ"א ע"א אנדרוגינוס נושא אבל לא נישא ובסוגי' שם דף פ"ב ע"ב ופ"ג ע"ב פליגי תנאי בזה ובפירוש נושא אי לכתחילה נמי או לא, פליגי הרשב"א בחי' שם והרמב"ם ועי' חקר הלכה חקירה מ"ד ובתשוב' נוב"י תניינא חאה"ע סימן א', ובפירוש אבל לא נישא פליגי הרמב"ם וראב"ד פרק ב' מהל"א אם נתקדש אי צריך גט או לא, א"כ כיון דאורחא דתנא לאשמועי' מלתא אגב אורחי' בקוצר מה דאשמעי' כבר כמ"ש תוס' ריש ברכות, ה"נ מה"ט נקט מתניתין האשה נקנית האשה ודאי ולא אשה ספק דאנדרוגינוס אינו נישא ולא נקנה ולכן פי' רש"י שפיר האשה נקנית לבעלה דייקא ואפי' אינו איש ודאי אלא לאנדרוגינוס בעלה מקרי וניסת לו דהא נושא בזה שוה לאנשים, ואילו היה נקיט רש"י לאיש ה"א לאיש ודאי דווקא דומיא דהאשה לכן נקט רש"י לבעלה ועי' ש"ע ורמ"א באה"ע סימן מ"ד ס"ה:
ומ"ש לתרץ תמיהת תוס' דף ח' ד"ה הלכתא נינהו תימא כיון דהלכתא נינהו למה לי קרא ויצאה והיתה שהאשה נקנית בשטר וכו', ותירצת עפ"י סוגי' הש"ס שם בסמוך בעי' רשב"ל שטר ארוסין שכתבו שלא לשמה מהו וכו' הדר פשט' הווי' ליציאה מקשינן דאמר קרא ויצאה והיתה, א"כ באמת גוף הקנין הלכתא הוא, אבל קרא אתי דבעי' לכתבו לשמה וכו' את"ד ונכון לכאור', אמנם נ"ל דברייתא לעיל ריש דף ה' ומניין שאף בשטר וכו' אמר קרא ויצאה והיתה וכו' מה יציאה יציאה בשטר וכו' כולה ברייתא התם בגוף הקנין מהדר למילף, וזהו כוונת התוס' שדייקו בלשונם ל"ל קרא דויצאה והיתה שהאשה נקנית בשטר נקנית דייקא:
ולי נרא' לתרץ עפמ"ש הר"ן בשבת פרק כלל גדול אין עונשין מה לומ"ס עש"ה, א"כ מה"ט צריך היקשא הכא לענוש על על קדושי שטר, דאי מהלכתא לבד אין עונשין, אלא דגם זה אינו דא"כ מאי מקשי ברייתא לעיל דף ד' ע"ב ודף ה' ע"א אכולהי קנינים והלא דין הוא וקרא למה לי וכו' ומאי קושי' והא קיי"ל אין עונשין מק"ו, אע"כ העונש מפורש בתורה על אשת איש והלכה אמרה רק במה נעשית אשת איש וכה"ג שפיר עונשין מק"ו וגם מהלכה והדק"ל, לכן נ"ל לתרץ לפי הסוגיא דלקמן דף ט"ז ע"א לר"ה ה דשטר אמה העבריה אדון כותבו ילפינן לי' קנין שטר בעבריה מהיקשא לאחרת ואי שטר באשה רק מהלכתא שמעינן לה הא קיי"ל אין דנין מהלכה לכן איצטריך הקישא ויצאה והיתה באשה ועי' תוס' ריש דף ה' ולר"ח לקמן ט"ז דיליף אמה מלא תצא וכו' י"ל איהו סבר כאב"א הכא דלאו הלכתא נינהו ולק"מ כנ"ל, ויותר אין לי להאריך כעת, ואי"ה אקח מועד על שאר דבריך הנעימים נאם אביך הנאמן, המצפ' בקרוב להרמת קרנך:
הק' יהודא אסאד: