אור ברסלב

שות יהודה יעלה (מהרי אסאד)· רבי יהודה אסאד

חלק ב · תשובה טז

תשובה טו

שלמא רבא מאלקא רבא לגברא רבא ה"ה כבוד ידי"נ הרב הגאון המאה"ג ג מופלג ומפורסם צדיק נשגב שמו מו"ה דוד דייטש ני' האב"ד ור"מ דק"ק יארמוטה:

ע"ד העגונה בקהלתו דמר ני' אשר כבודו העירני כי לא קיימתי מאמרי מאז ושוב דן אותי לזכות כן ידין ד' אותו לזכות, כי אני ערכתי מכתבי מאז להגאון דאונגוואר ני', אבל תשובתו אלי כתב ביום תענית אסתר והגיע לידי בשבת לפני הפסח, והתנצל מאד על איחור תשובתו, וביני וביני נתעלה פרו"מ ני' לראש רב אב"ד בקהל עדתו אמרתי אתרי' דרב הוא יורה וידין כדת, ומה גם שהגאון הנ"ל ני' גם הוא בתשובתו אלי עמד על חקיר' שהרגיש פרו"מ ני' שצ"ע אם לסמוך על עדות אנשי צבא שלא במסלפ"ת להיות רובם רשעים בחילול שבת ומאכלו' אסורות בזדון לבם למיעוט אמונתם, וסיים הגאון וז"ל הטהור ועיי' בסי' י"ז סעי' וי"ו בדברי הרמ"א ובמ"ש הח"מ בסק"ט והב"ש בסוף ס"ק יו"ד וכדומני שאלה בעלי מלחמות כסתם עבד נינהו ואולי במדינה שלוקחין עפ"י גורל אפשר שרובן כשירים ולהדר"ג משפט הבחירה בזה עכ"ל הזהב ושפתים יושק וכו', וגם בפתח דבריו האיר הגאון ני' וז"ל על אודות השאלה וכו' וכבר נטה הדר"ג ני' והב"ד דק"ק נ"ש גם המה להתיר, באמת אין עוד תועלת בדברי עכ"ל, הנה העמיס הדבר עלי, אם אמנם דבר אמת בפיו הקדוש לדעתי במה שיצא לחלק שאותן היוצאין בגורל הם רובן כשרים, ומה גם בעו"בי ק"ק נ"ש, כבר מלתי אמור' עם הספר שזולת דעת הגאון הנ"ל ני' איני מחליט להתירה, לכן הנחתי הדבר, ועתה אשר עוררני מעלתו ני' לגמור את אשר הוחלתי לעשות באמצעות הרב דמדינה ב"ק נ"ש, זה א"א, אף שחשוב אני בעיניו מאד, כעת הוא טרוד בנסיעתו משם כידוע, ועוד טעמים שונים, אבל צויתי לכתוב בשמי אל השו"נ דשם וגם אל אבותיו של הנעדר שמה אם כבר השיגו המא"דמענ"שיין בבירור ויודעים יום היא"צ יכתבו לי מיד, ועוד לא קבלתי תשובתם:

ואם לדין מלבד חילוק הגאון הנ"ל אפי' את"ל שכל אנשי הצבא בכלל זה שרובם הם רשעים עוברים בזדון, נ"ל הנה לדעת הרי"ו הובא בב"י ח"מ רסי' ל"ד גם הנהו קבוראי ס"ל גן בעבירה דאו' כל שלא אתרו בי' פסול רק מדרבנן לעדות, והסכים הטו"ז עמו וכן בעל בני שמואל ובכה"ג, וממילא כשר הוא לעדות אשה גם בלא מסלפ"ת:

וגם להב"י שם דפליג וכ"מ דעת הרמב"ם בש"ע שם סעי' כ"ד ובש"ך ס"ק ק"ז ועי' ב"י בא"ה בשם מ"כ בסוף סי' מ"ב ובכה"ג ח"מ סי' ל"ד בהג"ה ב"י אות פ"ט דס"ל אף בלא התרו פסול מדאו' הוא היינו בודאי עבר עבירה של תור' והעידו עליו בב"ד בפניו דוקא, אבל לא מספק שלא התרו בו ולא העידו עליו כלל לא בפניו ולא שלב"פ כמבואר במ"כ שבב"י בא"ה סי' מ"ב הנ"ל וברמ"א בח"מ סי' ל"ד סעי' כ"ג וסעי' כ"ה יעו"ש ועי' סמ"ע ס"ק נ"ו דבחילול שבת שי"ב מלקות ג"כ בעינן שידע שנפסל בכך לעדות ואפילו בחשוד על העריות דפסול לעדות אשה רק ע"י קול שפרוץ ביחוד עמהם גם בלא עדים כמ"ש הרמ"א בח"מ סי' ל"ד סעי' כ"ה ובטור שם, וכן ברמ"א בא"ב סי' מ"ב סעי' ה' הנה בהדי' דייק הח"מ שם בא"ה סי' ט"ו דדוקא לקדושין וגרושין פסול, אבל להעיד, שמת בעלה כשר דלא גרע מעבד ושפחה (ובזה מתורץ קושי' ט"ז בח"מ סי' ל"ד שהקשה על מ"ש הב"י סעי' ט' ובדין החשוד על ערוה רק ע"י קול יוצא וכו' וז"ל ולענין עדות אשה לכ"ע נמי מיפסל וכו' וכתב הטו"ז עלי' וז"ל יש מקום עיון למה השמיטו הפוסקי' כולם את זה באים סי' י"ז בטוש"ע ע יע"ש סי' מ"ב עכ"ל טו"ז ע"ש, ולק"מ דלעדות מיתה כשר הוא כמו עבד ושפחה כנ"ל) ואפי' לפי' רש"י דפי' לאפוקה לומר מת בעלה או גרשה ה"ט דפסול דניחא לי' לשווי' פנוי' דתהוי שכיחא לי', אבל בכה"ג בנ"ד ממדינה למדינה מרחוקה כזו, ולא הכיר את האשה מעולם ליתא לה"ט, גם לרש"י כשר הוא להתירה בעדות כמו עבד ושפחה כל שלא העידו עלי' שום עד בפניו לפוסלו:

וגם למ"ש הרמ"א באה"ע י"ז סעי' וי"ו הנ"ל ריקים ופוחזים הממירים שחזרו בתשובה אך לא בתשובה גמורה אין לסמוך על עדותן וכו', הנה כן הוא דעת השואל בסי' ר"כ ורכ"א בכתבי. מהרא"י, אבל מהרי"א דחה סברתו והוכיח מתשובת מהר"ם שהביא ממנו השואל דע"כ כוונתו דאותו תועב וכיו"ב אין פסולים מה"ת רק מדרבנן כיון דחזר לדתינו אמרינן הרהר בלבו לעשות תשובה גמורה וכשר לעדות אשה הוא להתירה יעו"ש, ואפי' לדעת השואל שחששו לו מהרא"י והרמ"א למעשה, נ"ל בדוקא נקט הרמ"א ריקים ופוחזים המומרים שחזרו וכו' מומרים דייקא וכמבואר במהרא"י דמייתי לשון השואל הואיל וכבר יצא מן הכלל וכפר בעיקר, וא"כ עבר על כל עבירות שבתורה ופסול לעדות מדאו' וכו', אע"ג דחזר לדתינו, מ"מ בתשובה שלימה לא חזר וכו' עכ"ל, ונ"ל טעמו דהשואל בזה הא דלא חשש לרא' מהרא"י מקדושין דנימא הרהר לעשות תשובה גמורה לזה כתב משום דכפר בעיקר ויצא מן הכלל, כל באיה לא ישובון, וגם בזה פליג מהרא"י, משא"כ באלה אנשי הצבא שלא יצאו מן הכלל לכפור בעיקר הרוב מהם, וגם עבירות פרטיות שעושים הרוב מהם בזדון, לא להכעיס עוברים אלא לתיאבון, כה"ג גם השואל מודה דכיון דחוזרים חפשי לבית אבותם, אף שלא חזרו בתשובה שלימה ועדיין פרוצים בעבירות הם, אמרינן הרהרו בלבם לעשות תשובה, אלא שיצרם תקפם ואינם פסולים סתם, אלא מדרבנן לעדות, וכשירים לעדות אשה אליבי' דכ"ע כנ"ל:

וגם מה שדימה הגאון ני' אלו אנשי הצבא לסתם עבד דפסול להב"ש סק"י כנ"ל, הנה הח"מ בסק"ט ס"ל גם סתם עבד כשר לעדות אשה ודלא כהב"ש, והגאון בס' בית מאיר הסכים על ידו ולא מטעמי' דהח"מ דישראל עובר עבירה גרע מעבד, דזה תמוה דמדאו' ודאי אין לחלק בזה, וז"ל הבית מאיר ה"ק הח"מ הא סתם עבד נמי מוחזק לגנב וכמ"ש הב"ש דדוקא עבד המוחזק בכשרות לא ניחא לו, והדין עמו כי סתם לא משמע הכי, ולענ"ד אפשר דאף שהם מוחזקים לענין שא"א להלוקח לבטל המקח עבור זה, מ"מ לענין פסול עדות דעבירה צריך עדות ברורה ועי' ביו"ד סי' קי"ח סעי' ח' וכו', ואפי' לדברי הש"ך ביו"ד היינו לחומרא מדרבנן למאכלות אסורות וכו' ובעדות נשים העמידו על ד"ת וכו' עכ"ל, וכן העלה הפלתי שם, ויפה כיוון האמת, דהש"ך רסי' א' ביו"ד הרי השווה המחלוקות דה"ט דהטור בעי' משוחררים משום דסתם עבדים ריקים ופוחזים, אין להם חזקת כשרות ואין נאמנים על השחיטה, אבל המחבר מיירי במכירים אותם שהם כשרים, והמחבר לא הזכיר דבעי מכירים אותם משום דס"ל גם בישראל בעי' שיהי' השוחט מוחזק נאמן כהר"ח והרמב"ם בב"י שם וכו' יעוש"ה, ובהדי' מבואר דעת הרמב"ם בפ"ג דין כ"א ופ' י"א דין כ"ה ממאס"ו והובא בב"י ובש"ך רסי' קי"ט הא דלא מוקמי' לכל אדם בחזק' כשירים ובעי' שיהי' מוחזק נאמן בזה"ז בכ"מ ובזמן הבית בחו"ל, היינו רק שלא ליקח ממנו לכתחילה כמ"ש הב"ח בתשו' הגאונים בתראי סי' י"ד יעו"ש, וע"כ גם עבד נמי לחומרא מדרבנן בעי' לכתחילה משוחררים או מכירים כשרותן, אבל בדיעבד נאמנים (וכמ"ש התוספת בפסחים דף ד' ע"ב ועי' בתב"ש אות ס"ט הקשה מזה ולדברינו לק"מ) ולפי"ז גם אנשי הצבא שרובם ריקים ופוחזים לא, וגרועים יותר מסתם עבד וכשרים הם לעדות אשה:

ומה גם שהב"ד דק"ק נ"ש קבלו עדותן של אנשי הצבא, ב"ד בתר ב"ד לא דייק, מסתמא ידעו בהם שכשרים, דאל"ה לא היו רשאין לגבות העדות, וגם לדון על פיהם להתיר, ויעוי' כה"ג בבית מאיר סי' י"ז בהג"ה סעי' וי"ו, באופן שלענ"ד אני עומד בכחא דהתירא, ובתנאי אם כבוד מעלתו מסכים אתנו:

ועפ"י האמור א"ש נמי התמיה על הטור ממשנה כל הפסולי' ששחטו וכו' בעבדים מדלא קאמר משום עבדים ע"כ לכתחילה נמי וכהוכחת התוס' הכי על נשים, ולק"מ דהתם בקדשים בא"י כל אדם בחזקת כשרות, ה"נ סתם עבדים עד"ה מושל מקשיב ע"ד אמת וכו' בחולין ה' ע"ב, אבל הטור קאי בזה"ז להרמב"ם בעי' מכירים אותו נאמן עבד פסול בסתם, וגם תוס' בפסחים ד' הנ"ל י"ל דמיירי בא"י דוקא איברא בס' כנפי יונה כתב דאין אחרים עע"ג פסול דיעבד נמי סתם עבדים וכו', צ"ל דגרע מסתם אדם ב"ח שזה מוחזק לפוחז וריק, לכן סתם אדם רק לכתחילה להר"ח והרמב"ם והרא"מ והא"ז, ועבד סתם אפי' דיעבד מדרבנן וכן כתב התב"ש דגם דיעבד אסור שחיטתו באין אחרים עע"ג דאין הימנותא בעבדים, דכולהו גנבי ומזלזלים באיסורים אבל סתם אדם בן חורין רק לכתחילה לא ע"ש, א"כ א"כ צ"ע על הש"ך, והנני אוה"ב חותם בברכה ודש"ת נאם:

הק' יהודה אסאד:

תוכן העניינים

שות יהודה יעלה (מהרי אסאד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה