אור ברסלב

שות יהודה יעלה (מהרי אסאד)· רבי יהודה אסאד

חלק ב · תשובה ז

תשובה ו

שלמא אשדר, בחדש אדר, לבקדש נאדר, פרי עץ הדר, עומד בפרץ וגודר גדר, ה"ה ידי"נ הרב הגאון סיני ועוקר הרים, צדיק ונשגב כקש"ת מוה' דוד כץ ביסטריטץ ני' אבד"ק מ"ד והגליל יע"א:

גי"ה ויקרת קדשו קבלתי בזמנו זה ימים שמנה, ולא יאומן כי יסופר רוב טרדותי בכל אותן הימים במילי דשמיא ובמילי דעלמא, וד"א יעזור לי להשיב כהלכה לכל שואל, וגם לא היית במזג השוה מצערא דציבורא רבים הצריכים רחמים, ד' יעזור ויגן ויושיע לכל החוסים בו, ונידון דהדר"ג ני' בהיתר העגונה, דצריכא עיונא, ובעי צילותא, ולא להיות נבהל להשיב, ומזקינים אתבונן, ומה גם שאיני כבן עזאי בשוקי טבריא במסכ' ערובין, ואמרתי ליקח מועד ולשום עיני על כל פרטי הדברים אשר הציע בתשובתו בכחו הגדול, מהן להלכה ומהן למעשה, אבל היום בבקר קבלתי מכתב קדשו שנית, ואץ ודוחק עלי את השעה, שלא לשהות כלל את המצוה לדבק בחליצה לטובת האלמנה, להוציאה ממבוכה גדולה שהיא בה כעת, ומבקש הדר"ג ני' לחוות לו דעתי בקיצור בראשי פרקים עבי"ד המוקדם והנני לרצונו:

ע"ד כ"ה יוסף ליב שהלך מביתו באישון לילה ונעלם, ואחר יום או יומיים באה השמועה שערל על מעברת המים ראה איש אחד טבוע מושלך בשפת הנהר מקום אשר לא יכול לעבור משם כי המים לא היו עמוקים באותו מקום והמים שטפוהו שמה, וכשראהו הערל מיד אמר שהוא מכירו שהוא הי' יוסף ליב נאד"י לא"ב הנעלם הנ"ל (וכשבאה השמועה) אח"כ דחפוהו במים עמוקים, אז הלכו שלשה בעלי בתים ישראלים לחפוש אחריו ומצאוהו, וכאשר הוציאוהו מיד הכירוהו היטב בטביעת עין ומלבושיו ושני סימני הגוף, א' שהו"ל ע"ג עורף כפתור גדול שהלך על כל העורף, ושני אשר העיד הרופא שהו"ל ארכובה השניה שקורין קניען עבה מאחרת מחמת רפיון כאשר נעתק ממנו פ"א וכ"פ עשה לו תחבושת עליו:

והעיר ידידינו הצדיק הגאב"דק מג"ד מוהר"מ לעווינגער ני' לחוש אחרי שהיה מונח בשפת הנהר שלא הי' פניו מגולה והוי כשהה דלא מהני טביע' עין וגם כי חשדוהו להערל שהוציאו חוצה לחפוש אחרי מעות א"כ שמא שהה ביבשה ולא נשאר כ"א הכרת מלבושיו דחיישינן לשאלה, וסימני הגוף לא הוי מובהקים ביותר לסמוך עליהם, ושמא סימנים גרועים הם וכו' עכד"ק: הנה בתשוב' מוה' בצלאל אשכנז"י סימן כ"א הובא בקצרה בקו"ע אות רמ"ט העלה לחלק עפ"י משמעות לשון הש"ס והרמב"ם דווקא אפקוה ואשתהי ביבשה ממש שהושלך מן הים מכל וכל במקום שאין גלי הים מגיעים שמה אבל נמצא על שפת הים אע"ג דיתיב על היבשה כיון דמציף עליו מים בכל שעה מהגלים הני מיא צמתו לי' ואין מניחין אותו לנפוח ולהשתנות וכו' וביאר ג"כ דאף שה"מסל"ת לא הגיד בפירוש שהיה מונח במקום שגלי ים שוטפים רק אמר שנמצא על שפת הים מ"מ אמרינן כיון שהיה מונח על שפתו מסתמא זרם מים שטפוהו וגלי ים עוברים ומגיעים עליו ומשו"ה הכיר אותם היטיב וכו' והר"ן בתשוב' סי' ע"ח דהחמיר שאין לתלות דתוך אותו שעה שנפל ראוהו, מיירי כשראוהו על היבשה במקום שאין גלי הים מגיעים שם כלל וכו' יעו"ש, ולפי"ז בנ"ד יפה כתב וכוון מעכ"ת ני' האמת בזה להגאון מוהר"ב אשכנז"י וממילא בכה"ג ודאי עולה יפה הס"ס שכתב הב"ש סעי' קטן פ"ד אליבי' דכ"ע דספק קרוב לודאי הוא דלא שהה גם לפי עדות הגוי מסלפ"ת, ומכ"ש עדות השלשה יהודים שהוציאוהו מן המים ממש, והכירוהו בטב"ע ממש שלא נתפח ולא היה שום שינוי בפרצוף ודאי עדותן זה כדאי להתירה בלי פקפוק כלל ויעיי' תשוב' מהרי"ט סי' ל"א ותשוב' בית אפרים סימן ח"י: ושאר צדדי היתר שהציע יפה הדר"ג ני' כל בגדיו וגם ד' כנפות בכלל הו"ל שאלה דיחיד ולא חיישינן לי' ועדיף מכלים דלא מושלי אינשי דחייש הב"י לשאלה, ומכ"ש בצירוף טב"ע דגופו להשאיל כל כליו לאיש דומה לו בצורתו ותמונתו ודאי לא חיישינן כלל, וק"ו בן בנו של ק"ו צד היתר הרביעי שני סימני גופו הנ"ל, את"ל נמי דלא מצרפינן שני סימנים אמצעיים לחשבם סימן מובהק מיהת סימנים הנ"ל אינם מן הגרועים אלא אמצעיים הוי, והרי רוב הפוסקים והרמב"ם מכללם בה"ל נחלות פ"ז סימנים דאו' קיי"ל ומשום חומר ערוה מחמרינן שמא לא מהני סי' דאו' וכדמספק' ליה לר"א בב"מ ד' י"ח אבל אם ניסת בסימ' אמצעיים לא תצא כמ"ש ב"ש ס"ק עי"ן בשם הרי"ו והרמ"ה משום דלהלכה קיי"ל כאת"ל דאמר רבא דף כ"ח, וא"כ יצתה מחזקת א"א דאו' גם מצד העדות על טביעות עין דגוף, וגם מצד העדות על סימני הגוף וכה"ג על איסור דרבנן כבר הכריחו ספרי התשו' דמהני סימנים דרבנן, אף החולקים בזה, הכרת כל בגדיו מיהת שאלה דיחיד לכ"ע לא מחמרינן תרי חומרא, ועוד העלה בתשו' חסד לאברהם דגם הב"י דחייש לשאלה גם בכלים דלא מושלי' היינו רק בניכרו הכלים בסימנים ולא כשניכרו בטביע' עין וכו', ובנ"ד עפ"י עדות דטב"ע לבד בגופו שוב ליכא גם איסר דרבנן כלל, באופן שהנני מסכים עמכם להתירה עפ"י ב"ד של שלשה דווקא ודרינא בהדייכו, יהי חן ד' עמכם ועמנו כל הימים כנפשו ונפש נאמן אהבתו הטרוד מאד ודש"ת:

הק' יהודה אסאד: תשובה ח:

לאהובי ידי"נ הרב הגאון המפורסם, ערוגת הבושם, ציס"ע כקש"ת מו' דוד דייטש ני' אבד"ק יארמוט:

מכ"ק קבלתי וכו' וע"ד אשר העיר הדר"ג ני' ע"ד הב"ש סוף סימן קס"א ואם לגדול אשה חליצת קטן עדיף ושפץ כתב ב"י סי' קס"ה בשם הריטב"א, הנה הגאון בתשוב' אמרי אש בהגהותיו על אה"ע בח"ש ציין לעיין בתשו' פמ"א ח"ב סימן מ"ח, ועיינתי עליו וגם בתשוב' הראנ"ח ח"ב סי' ל"ב מבואר בדבריהם דלא כב"ש אלא חליצת גדול עדיף אף שהוא נשוי והקטן פנוי גם דברי הריטב"א שבב"י הנ"ל במ"ש שאין כופין לחלוץ וכו' אלא דכל שיש יבם אחר שאין לו אשה בו המצוה יותר ובו משיאין עצה ומבקשין אעפ"י שאינו גדול לדעת מורי הרא"ה, כוונתו נ"ל אם הגדול הנשוי אשה אינו רוצה לחלוץ אלא לייבם, אז משיאין עצה להקטן הפנוי ומבקשין אותו שיחלוץ אבל לכופין בכך לא מצינו וכו' ר"ל לא את הגדול ולא את הקטן אבל אם הגדול רוצה לחלוץ ודאי עליו המצוה אף שהוא נשוי והקטן פנוי הגדול גדול קודם, והכי מוכח לענ"ד בהגהות מרדכי בכתובות סימן רצ"א המתחיל אלכה לי אל הגדולים וכו' בחור א' ששידך בת ישראל וקודם שכנסה נפלה לו יבמה וכו' ועוד דיש אח גדול ממנו ואם באנו לכוף יכוף הגדול ולא הקטן וגם הגדול אין דעתו לעגנה וכו' רק שאביו וכו' וע"כ עובדא הוי שהגדול היה נשוי ואלו היה רוצה הגדול לחלוץ הוא קודם כנ"ל ויעיי' ברמ"א סדר חליצה סעיף כ"ט ובפירוש ס"ח סקמ"ו ובטו"ז סי' קס"ה ס"ק וי"ו העלה לדידן כופים נמי לחלוץ ובתשו' פמ"א סי' מ"ח מב"ח וסי' מם כתב וז"ל ומהריב"ל בח"ג סי' נ"ד כתב על תשוב' זו דריטב"א דלא עבדי' כהאי תשוב' וכו' ורבים חלקו עליו וכו' יעו"ש כוונתו לענין הפלוגתא שבירר שם בכפייה אלא כופין לחלוץ בזה"ז אבל מ"ש הריטב"א אלא דכל שיש יבם אחר שאין לא אשה וכו' אעפ"י שאינו גדול וכו' השמיט הפמ"א מת' הריטב"א בסי' מ' ומ"ח שלא דן התם אלא אדין הכפי', אבל ברור כוונת הריטב"א כמ"ש באין הגדול רוצה לחלוץ כ"א ליבם או בשביל ממון וכטו"ז הנ"ל ועיין תשוב' מוה' אליה בן חיים סי' ל"ג במים עמוקים נמי העלה כן כמ"ש, ולקצר אני צריך, נאם ידי"נ ואוה"נ בלונ"ח הדש"ת:

הק' יהודה אסאד:

תוכן העניינים

שות יהודה יעלה (מהרי אסאד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה