אור ברסלב
שות יהודה יעלה (מהרי אסאד) חלק א › תשובה ריג

שות יהודה יעלה (מהרי אסאד)· רבי יהודה אסאד

חלק א · תשובה ריג

תשובה ריב

לאהובי מחמד לבי אדוני. ה"ה הרב האי גאון העצום המפורסם בכל קצוי ארץ. רשכבה"ג. צדיק יס"ע. שר התורה כקש"ת מו"ה משה סופר ני'. האב"ד ור"מ בעוב"י ק"ק פ"ב:

מכתב גאון קדשו קבלתי בשמחה ואהבה רבה ואשרי הדור שהגדולי' שומעין לקטנים. ועל עתה באתי ע"ד הקושיא שהקשה הדר"ג ני' בח"מ ססי' חי בהג"ה רמ"א דשליח ב"ד יכול להגיד לב"ד חרפוני ובזוני כדי לנדות ואין בזה משום לשה"ר והוא מש"ס דמ"ק דף ט"ז העיני האנשים ההם תנקר ופירש"י אי לאו דשליח לא אמר למשה ל"ה ידע כו' ע"ש. ותמה כבוד הדר"ג ני' מהא דאיתא בירושלמי והובא במג"א סי' קנ"ו מותר לומר לשה"ר על בעלי מחלוקות מ"ט אני אבוא אחריך ומלאתי את דבריך והשתא מנ"ל דמותר לשליח ב"ד להגיד ושאני גב' דתן ואבירם דלשה"ר על בעלי מחלוקת הי' ומותר עכדת"ק:

שוב נדפס קושיא זו בספר מ"ב:

ולענ"ד נראה פשוט דצריך להבין דמייתי הש"ס במ"ק העיני האנשים וכו' סוף המקרא וסיום דבריהם ושבק תחלת דבריהם המעט כי העליתנו וכו' כ' תשתרר וכו' אף לא וכו' ותמוה טובא מלבד דטפי ה"ל להביא מקרא המוקדם ודבריהם הקודמים. עוד זאת דכל החששא משום לתא דלשה"ר הוא רק אמרם המעט כי העליתנו וכו' כי תשתרר וכו' אף לא אל וכו' שהיא תרעומת על משה ואפקרות' נגדו משא"כ סוף דבריהם בע"כ להשיב לו תשובתם לא נעלה אם גם ישלח לנקר עיניהם בכדי שידע שלא ישלח יותר לקרוא להם כי לא יעלו אצלו בשום אופן ואין בזה לתא דלשה"ר כלל. ועוד תמוה טובא דהא מהדרי' למילף דשליח ב"ד רשאי להגיד לב"ד אם בזוהו וצערוהו לו והא מהיכן שמעינן ליה התם התריזו בדבריהם נגד משה ולא נגד השליח כלל וצ"ע. לכן נ"ל לפמ"ש רש"י בחומש העיני האנשים התם וכו' כאדם התולה קללתו בחבירו וצריך להבין הרי לא פרטו מי אלה האנשים שתולים בהם קללתם ונ"ל משה שלח אליהם שני שלוחי ב"ד והשיבו באחרונה דבריהם אלו העיני האנשים ההם וכו' דייקא רמזו על השלוחים בהם שכנגדם היו מדברים אליהם וכדי בזיון וחרפה וצער היו דבריהם אלו לשלוחי ב"ד שאלו תלוי קללתם בהם וא"כ מובן דקראי המוקדם במה שספרו מתרעומתם וחרפתם נגד משה י"ל כי קושיא שלא חשו על לה"ר משום שהיו בעלי מחלוקות אבל מה הי' להם לספר אמרם העיני האנשים ההם וכו' שהרי כבר הקדימו בפתח דבריהם תשובתם לא נעלה וגם כבר סיפרו מהם כל דיבתם רעה ומה הוסיפו בדברים אלו העיני האנשים וכו' לענות בהם סרה יותר אע"כ שסיפרו ממה שהגיע אליהם בזיון וצער שתלו קללתם בהם בשלוחי ב"ד ותו לק"מ ודו"ק כי זה אינו נוגע לאחרים שיהיה בכלל מותר לומר לה"ר על בעלי מחלוקות היינו מה שנוגע למשה וספרו לו דוקא אבל מה שהודיעו צערם של עצמם ע"כ דמותר לשליח ב"ד כנ"ל:

והנה אחר כתבי זאת מצאתי און לי כי האיר ד' את עיני וראיתי בשאלתות פ' קרח הביא סוגיא הגמ' דמ"ק די"ו הנ"ל וז"ל ואי משתעי מלתא בישא כלפי בי דינא ואתי שליחא ואמר לית ביה משום לא תלך רכיל דכתיב וישלח משה לקרא לדו"א ויאמרו לא נעלה למימרא דאהדר שליחא וכו' עכ"ל.. ובגמרן מ"ק די"ו הכי איתא ומנ"ל דאי מתפקר בשליח' דבי דינא ואתי ואמר לא מתחזי כלשנא בישא דכתיב העיני האנשים ההם תנקר עכ"ל. דקדקו בגמרן מתפקר בשליח דב"ד מייתי הראיה מסיפא כנ"ל. ושאלתות דייקא משתעי כלפי בי דינא לכן מייתי מרישא דקראי שהתריזו כלפי משה אבל קשה על השאלתות קושית הגאון ודו"ק:

שוב ראיתי בפי' הר"ן במ"ק די"ו שכ' וז"ל דמתפקר שהעיז פניו וחירף הב"ד ואתי שליח ואמר לב"ד דכתיב העיני האנשים ההם ואמשה קאמר אלא שכינה הכתו' וכתיב ויחר למשה משמע דאמרו לי' עכ"ל. הנה פ' בהדיא דלא כרש"י שפירש שחירף השליח ב"ד ושליח אמר חרפוני אלא שחירף הב"ד לכן הכרח לפרש אח"כ ראי' הגמ' מסיפא העיני האנשים ההם אמשה קאמר אלא שכינה הכתוב כנ"ל לכן נראה עדיפא לתרץ קושית הגאון ני' דבגמרן איתא דלא מתחזי כלשנא בישא והשאלתות כתב לית ביה משום לא תלך רכיל ותמוה אמנם מבואר לפמ"ש הרמב"ם פ"ו מהל' דעות החילוק שבין רכילות ללה"ר דלה"ר מספר בגנות חבירו אף שאין נוגע לאותו שהוא מספרו לו והוא יותר חמור מרכילות שהיא נוגע לאותו איש שמספר לו אבל אינו גנות חבירו ע"ש בכ"מ א"כ י"ל הא דהגמ"יי פ"ו מדיעות שם שהביא מג"א מותר לומר לה"ר על בעלי מחלוקות מ"ט ואני אבוא אחריך ומלאתי דבריך התם לה"ר הוא בגנות חבירו ה' ולא נוגע בכבוד דוד כלל וכ"ש דרכילות מותר לומר עליהם דקיל אבל דוקא חדא לריעותא אבל תרתי לריעותא רכילות שהוא לה"ר ג"כ גנות חבירו מנ"ל וא"כ או"א דא"ח תמה גירסת השאלתות לית ביה משום לא תלך רכיל וגירסת גמרן משום לישנא בישא ולפי פי' הר"ן והשאלתות הרי אתפקרו דתן ואבירם בב"ד והשליח סיפר למשה רכילות ולה"ר וע"כ מוכח דשליח ב"ד שאני דמותר לו מה שאסור לומר על בעלי מחלוקת אבל פי' הר"ן הנ"ל תמוה במ"ש העיני האנשים ההם אמשה קאמר אלא שכינה הכתוב ומשמעו דר"ל האנשים ההם לנקר עיני משה אלא שכינה הכתוב ונקט לשון האנשים ההם על אחרים רבים וזה א"א דהא פירש הר"ן עצמו בנדרים דף זיי"ן ע"ב דליכא למימר שנסתמו ומדכתיב העיני האנשי' ההם תנקר וכו' הרי דעל עצמם אמרו ול"ל אפי' אי כלפי משה אמרו כן מ"מ מדכינה הכתוב. על עצמם מוכח שלא היו סומים דהא באמת לא כינה הכתוב על עצמם אדרבה כינה הכתוב על אחרים וכמ"ש רש"י כאדם התולה קללתו בחבירו כנ"ל וגם, אם לנקר עיני משה אמרו אין מובן לדברים כלל העיני וכ' תנקר לא נעלה. וצ"ל כוונת הר"ן על תיבת תנקר שהשמיטו בדבריו להביאו כלפי משה אמרו אם משה ינקר עיניהם מ"מ לא יעלו וצ"ל שגם זה מקרי העיז פניו וחירף הב"ד אבל א"כ מאי זה שכינה הכתוב הרי אין שום כינוי בכתוב וצ"ל שהם אמרו ינקר בלשון נסתר כלפי משה והכתוב כינה בלשון נוכח תנקר כלפי שלוחו של משה ומלבד שזה אינו כינוי כלל כיון דשלוחו של אדם כמותו ינקר ותנקר חדא הוא וכפי' רש"י בחומש אפילו אתה שולח לנקר את עינינו אם לא נעלה אליך לא נעלה עכ"ל. ועוד מדמסיים הר"ן וכתיב ויחר למשה מאד משמע כפירש ראשון הנ"ל שהיא חירוף גדול וראוי לחרון אף וגם הרי השמיט הר"ן תיבת תנקר כנ"ל וע"כ כוונתו כפי' ראשון א"כ צ"ע: ומ"ש הר"ן וכתי' ויחר למשה משמע דאמרו לי' ולא סגי לי' בפי' רש"י דאי לא דשליחא לא אמר למשה משה לא הוי ידע משום דקשיא לי' דלמא משה בנבואה ידע תשובתם לשליח לכן סיים וכת' ויחר למשה ור"ל וסתמא דבר שמביאו לידי כעס וחרון לא גילה לו הקב"ה בנבואה אע"כ דאמרו לי' תשובתם כנ"ל: ואקצר נאם ידי"נ ואוה"נ השש בשעשועיו המחוי קידה: הק' יהודא אסאד:

תוכן העניינים

שות יהודה יעלה (מהרי אסאד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה