שות יהודה יעלה (מהרי אסאד)· רבי יהודה אסאד
חלק א · תשובה ריב
לאהובי אדמ"ו חמדת לבבי ועטרת ראשי ה"ה הרב הגאון העצום האמיתי אור ישראל וקדושו ועל פני תבל זרח אור שמשו רבן שכבה"ג מרגליתא דל"ל טימ' בוצינא קדישא. ציס"ע כו' כקש"ת מוה' מרדכי באנעט ני' ויזרח בצל צח האב"ד ור"מ בעוב"י ק"ק נ"ש והמדינה מעהרין:
מכתב קדשו של אדמ"ו הדר"ג השגתי לנכון וברכתי ברכת הנהנין בדברי תורתו מעולפת ספירים כזוהר רקיע מאירים ואשרי הדור שהגדולים שומעין לקטנים כו' ועל עתה באתי ע"ד הקו' שהציע כבוד אדמ"ו ני' בשולי מכתבו (וכעת כבר נדפס בספרו מגן אבות דף ד' בסופו) על הרמב"ם דס"ל חובל משום מפרק למה כתב הרמב"ם דחובל הוא תולדה הרי כתוב בתורה כיון דממילה מוכח דחובל חייב א"כ הו"ל אב כו' עכתד"ק:
ולי תלמידו נלענ"ד לפמ"ש בתשו' הרמ"א סי' ע"ו דעיקר תיקון גברא בפריעה אבל בחיתוך לבד מקלקל הוא לכ"ע דמל ולא פרע כאילו לא מל ופטור יעו"ש. ורמב"ם לטעמיה פסק כר"י דמקלקל בחבורה פטור כמ"ש בתה"ד סי' רס"ה. והרי ביבמות דף ע"ב איתא לא נתנה פריעת מילה לאברהם אבינו וכ' תוס' שם דפריעה הלממ"ס הוא וא"כ לא מקרי מפורש בתורה לכן הוי תולדה ולא אב כנ"ל:
איברא דק"ל על תשו' הרמ"א דלר"י נמי החיתוך מקלקל הוא בחבורה אלא כיון דצורך תיקון הוא צריך קרא ור"ש ס"ל מקלקל נמי ילפי' מיניה כיון דבלא פריעה ליכא תיקון וכיון דפריעה הלממ"ס הוא איך נאמר קרא אתי' להכי ועי' תוס' בנזיר דף ס"א ע"ב בד"ה אימא ובגמ' ורש"י שם וצ"ע: ויעיין רש"י עירובין דף כ"ג ע"ב במשנה דחובל אב מלאכה הוא ויעי' במג"א ססי' שכ"ח סקנ"ג דר"ל משום מפרק ונ"ל בזה מתורץ קושיתי הנ"ל שהקשיתי מאז לאדמ"ו ני' מ"ש דנקט ר"ש ילפותא דידיה מדאיצטריך קרא למשרי מילה הל"ל מדאצטריך הלכה למשרי מילה דלר"א מילה גופי' הלכה כו' ולהנ"ל א"ש דאי מהלכה הו"ל רק תולדה דלא מפורש בתורה אבל מדאצטריך קרא מפורש בתורה הוא והו"ל אב. שוב מצאתי בירושלמי בשבת פר"א דמילה וביבמות פ' הערל דנפ"ל מהמול ימול א' למילה וא' לפריעה ולמ"ד ד"ת כלשון ב"א נפ"ל מחתן דמים למולות א' למילה וא' לפריעה וביאר המפרש פני משה דפליג על ש"ס בבלי יבמות ע"א וס"ל נתנה פריעת מילה לאברהם אבינו יעו"ש ולענ"ד י"ל למ"ד ד"ת כלשון ב"א לא נתנה פריע' מילה לא"א רק למשה נתנה במדין ואצ"ל דפליג על דרב מיהת א"כ נכונים דברי תשובת הרמ"א עפ"י הירושלמי וגם בתוס' יבמות ע"ב הנ"ל כתבו פלוגת' בזה ובמקום שאמרו לקצר א"ר להאריך ואדמ"ו הגאון יחי' יודיעני דעתו הרמה אם כנים דברי:
ואגב ראיתי בחידושי אדמ"ו ני' בשיעורין דרבנן מה שהעתקתי מאז וזה לשונו הטהור (וכעת כבר נדפס בס' מגן אבות שלו) הרמב"ם פ' דחובל ומבעיר חייב בתיקון קצת ואם ס"ל כרש"י פוסק כר"י אליביה דר"י ואם ס"ל כפי' התוס' פוסק כר"י אליביה דר"ש והא דשביק דברי ר' יהודה י"ל משום דסתמא סוגי' משני בכריתות הנח לתינוקת כו' גם בב"ק דף ל"ד מבואר דעכ"פ נדון בנפשו בצריך לעפרו דאל"כ אין לו פי' להמשנה וז"ב עכ"ל הזהב:
אמנם לי תלמידו נלענ"ד לתרץ קושייתו עפמ"ש תוס' בסוגי' דף ק"ו בד"ה חוץ כו' בטעמא דר"י דס"ל אפי' צריך לדם לכלבו פטור דאין זה תיקון חשיב דאין דרך לחבול בחבירו כדי ליתן לכלבו כו' משמע דוקא בחבירו אבל לחבול בהמה מודה ר"י שדרכו בכך הו"ל תיקון חשיב א"כ שפיר פסק הרמב"ם כר"י נמי וחובל בבהמה מיירי אבל חובל באדם וצריך לדם מודה רמב"ם דפטור וכ"מ ברמב"ם פ"ח מחובל פירש טעמא רק משום נחת רוח ליצרו בשעת הקלקול בא זה התיקון משמע אבל בשביל הדם שבא אח"כ ולא בשעת הקלקול וגם אין דרך בכך פטור כשני תירוצי תוס' כנ"ל איברא בפ"ח משבת כפל לשונו הרמב"ם אפי' רק להזיק ואעפ"י שלא יצא דם כו' משמע דגם משום דם חייב באדם נמי והיינו ע"כ כר"ש ולא כר"י וכמ"ש מורי הגאון יחיה. ויש לדחות ויעיי' בתה"ד סי' רס"ה בהדיא כתב בפשיטות דעת הרמב"ם דפוסק כר"י ולא כר"ש ונ"ל הא דרי"ו אומר חובל בצריך לכלבו ולא נקט חובל לנקום נקם דמתקן הוא נח"ר ליצרו ואפי' אין צריך לדם ה"ט דלרבותא דר"ש נקט אפי' צריך לדם נמי הו"ל תיקון קצת כנ"ל עיין מרש"ל ומג"א סי' ואקצר כעת ואחתום באהבה רבה:
נאום תלמידו הנאמן אוה"נ הדש"ת ומצפה לראות פניו כראות פני אלהים: הק' יהודא אסאד: