שות יהודה יעלה (מהרי אסאד)· רבי יהודה אסאד
חלק א
תשובה א
שפעת שלום וברכה מאלוקי המערכה ה"ה כבוד ידי"נ קדוש ד' מכובד הרב הגאון המפורסים ומהולל מאוד החכם השלם וכבוד ד' מלא כקש"ת מוה' שלמה האס נרו יאיר אבד"ק דרעזניטץ יע"א בעה"מח ספר כרם שלמה:
נעימי נאומיו האירו לנגד עיני עם קונטרס סעודת שלמה אשר עשה פרו"מ נ"י לסיומא דש"ס וטוב אחרית דבר אשר העיר להקשות על המורגל בפי כל דלא יש רק שלשים וששה מסכתות עם גמר' והנה הנם ל"ז מסכתות לפנינו וכה"ג הקשה הגאון מהר"י פיק בהקדמת ספרו שאילת שלום על מספר ס' מסכתות משניות שכתב בס' התשבי שזה טעם לשם גאו"ן בגימט' סמ"ך למי שבקי בהן וכ"כ בפי' המחזיר בב' מקומות ע"ש סיפור ר' עמרם ותמה מהרי"פ ז"ל הרי ס"ג מסכתות הן וכמ"ש הסמ"ג וגם להרמב"ם בהקדמת זרעים דתלת בבי חדא מסכת' עכ"פ ס"א הן ומעלתו הוסיף לתמוה כן על מספר הגמרות ושוב מצא בס' הדורות דגמר' שעל מסכת' תמיד סדרוהו אחר ר' אשי א"כ ה"ט דמספר ל"ו:
הנה הגאון מהרי"פ ז"ל יפה העיר והעמיד תמיהתו על התשבי וסדר ר' עמרם גאון שהיו בקיאים בכל הש"ס וודאי דקדקו בדבריהם בספריהם לדורות וכוונו המספר אמת לאמתו בכוונה וצ"ע עליהם אם לא כדבריהם כן הוא אבל אין לתמוה על המורגל בפי כל הלומדים המון דעלמא אשר לא נכתבו דבריהם בספר לאיזה ענין מספר הגמרא כמה ל"ו או ל"ז לא דקו בחושבנא במלתא דלא רמיא עלייהו ואיה שוקל ואיה סופר וכו' אמנם תמיהת פרו"מ מצאה מקום לנוח על תשובת מהרי"ו שהביאו בבאר היטיב א"ח ססי' תרמ"ה שכתב לו"לב אותיות ל"ו ל"ב כלומר ל"ו צדיקים בכל דור וכנגד ל"ו מסכתות כו' יע"ש ושם צל"ע וגם במגלה עמוקות אופן רנ"ז כתב בפשיטות ל"ו מסכתות שיש עליהם גמר' עש"ה הליכות עולם ל"ו:
ולענ"ד נראה תחילה ע"ד הגאון מהרי"פ ז"ל שהעמיד תמיהתו על התשבי ופי' המחזור ואחרי המחילה מעצמותיו הקדושים נעלם ממנו לפי שעה שכן הוא במדרש חזית בפסוק ששים המה מלכות כו' אחת היא יונתי כן וז"ל ר' יצחק פתח קריא בפרשיותיה של תורה ששים המה מלכות אלו ששים מסכתות וכ"כ במדרש רבה פרשת קרח כו' וכן הוא בס' התיקונים לרשב"י תיקון כ"א וכ"ה בסוף תיקון י"ג בד"ה קם ר"ש פתח כו' והאיתנים מיסדי ארץ כו' ודברתם אל הסלע כו' אורייתא דבע"פ דאיהי על ס' דאינון שיתין מסכתות דהכי איהו סל"ע ע"ל ס' כו' וכן הו' בתיקונים חדשים דף וי"ו בד"ה פתח ואמר זרקא כו' והאיתנים אלין תנאים וז"ל דשית נקודין אלין אינון שית סדרי מתניתין וכל נקודה איהו עשר וסלקין לס' מסכתות דעלייהו אמר שלמה ששים המה מלכות כו' הרי דרשב"י ור' יצחק במד' קאמרי הכי כהתשבי ופי' המחזור והתמיה יותר גדולה הרי עינינו רואות שהן ס"א כמ"ש הרמב"ם עצמו בהקדמתו לסדר זרעים אחר שנתן טעם לסמיכות המסכתות כולן קודם ד"ה אחרי כן ראה כו' וז"ל והי' מספר כל המס' המשנה ששים ואחת כו' וכן כ' בהקדמת הסמ"ע ז"ל על הח"מ ועלו בידו שהכל ששים ואחד מסכתות כו':
אמנם באמת שאילת הראשונים הוא זה ובס' הקנה כתב דאיכא מ"ד דאבות וסנהדרין הם אחד ודחה דבריהם ונתן טעם על המסכת היתירה ע"ש והגאון האלקי בס' הון עשיר על המשניות הוא בעל ס' משנת חסידים בהקדמתו הביא דברי הקנה הנ"ל והוא העלה דלא כוותי' אלא אין לנו אלא ס' מסכתות דאמור רבנן ולא ס"א וז"ל ששים המה מלכות אלו ששים מסכתות כו' אע"ג דששים ושלשה הם תלתא בבי כחד חשיבי וכן מעשרות ומעשר שני אע"ג דנחלקו לטעם ידוע כו' מ"מ לפי החשבון המסכתות כחדא הן חשיבי ושם הכוללם הוא מעשרות הוא שם כולל לראשון ושני כמו מס' תרומות הם שנים ת"ג ותרומו' מעשר והם מסכת' א' יע"ש באורך שהכריח כן עפ"י נגלה ועפ"י נסתר אבל במח"כ לא ראה דברי הרמב"ם והסמ"ע שכתבו ס"א מסכתות הן והרמב"ם נחית למנין בדקדוק גמור ע"ז ואיהו תירץ יפה לדברי חז"ל במדרש ובת"ש אבל לא העיר כלל ליישב דברי הרמב"ם והסמ"ע שהם בהיפך ובעינן למשכוני נפשן אדרב הרמב"ם והסמ"ע אחריו וגם בס' החינוך בהקדמתו כתב ס' מסכתות הן וסימן ששים אלו מלכות:
ולענ"ד נ"ל לקיים כל דברי חכמים עפ"י מ"ש הרא"ש שלהי פסחים על תספרו חמשים יום אנן מ"ט יום מנינן וז"ל שכן דרך המקרא כשיגיע המנין לסכום עשירית פחות אחת מונה אותו בחשבון עשירית ואין משגיח על חסרון הא' כיו"ב כל הנפש כו' שבעים וכן ארבעים יכנו כי' ה"נ בהיפוך אינו משגיח על יתרון הא' ועי' בפי' ידי משה בשמות רבה סוף פרשה ב' אות ה' דייק ג"כ דהה"נ איפכא ביתרון א' ע"ש אלא ממ"ש בס' קרבן נתנאל שם ליישב הש"ס דבב"ת קכ"ג משמע דביתרון א' קפיד קרא גם להרא"ש ע"ש ומ"מ עכ"פ כה"ג דקר' ששים המה מלכות בדווק' הוא מספר ששים לשאר דרשות חז"ל שפיר אסמכי עליו גם ששים מסכתות אף שהן ס"א כיון שסמך למספר ס' הן כנ"ל [ובאמת ק"ל רא' הרא"ש מארבעים יכנו דהרי ר' יהודה במתניתין דמכות ד' כ"ב ס"ל באמת ארבעים שלימות הוא לוקה ורבנן דפליגי משום סידור' דקרא מונח דפי' במספר הקרוב לארבעים יכנו כדאית' שם בגמ' בהדי' וצ"ע] ולכל התירוצים אלו נ"ל דגם תמיהת שאילת שלום בהקדמתו שם על הרמב"ם בהקדמת זרעים דתלת בבי חדא מסכת חשיב להו והרי רב הונא בע"ז ד"ז ולתי' ואב"א שם גם ר' יוסף מודה לר"ה בהא דתלת מסכתות הן ע"ש נ"ל הגאון לטעמיה שלא הביא הוא דברי המדרש חזית הנ"ל לתמוה עליו לכן הוקשה לו על הרמב"ם בזה אבל לדידן כיון דר' יצחק במדרש [וגם רשב"י בתיקונים אלא שלא נתגלה ספרו בימי הרמב"ם] קאמר ס' מסכתות הן ע"כ ס"ל תלת בבי חדא מסכת' הו' דאל"כ ס"ג הן לכן פסק הרמב"ם הכי וכר' יוסף בגמרן לשיניי' קמא דש"ס כנ"ל אלא א"כ נקטינן כשני התירוצים ביחד תי' הקנה ותי' הון עשיר הנ"ל שפיר גם המדרש מצי ס"ל תלת בבי הן תלת מסכת' ומ"מ אינם ס"ג אלא ס"א אין ראי' לפסק הרמב"ם וגם הרי הרמב"ם עכ"פ לא ס"ל כהמדרש דהתם ס' מסכתות הן ס"ל ואיהו ס"א הן כתב אלא לדברינו הנ"ל לקיים כל ד"ח דלא קפיד על א' סמוך למספר עשירית לק"מ על הרמב"ם כנ"ל:
אבל עדיין הקושי' על מהרי"ו במספר הגמרות במק"ע ולא מיתרצא בכל הני שלשה תירוצא הנ"ל לקושי' הגאון מו' ישעי' פיק זצל"הה והנני מוסיף לתמוה עליו דהנה גם מזה המספר דיבר הרמב"ם בהקדמתו על זרעים שם וז"ל וכשהשלים ר' אשי לחבר חיבור התלמוד כו' ומה שנמצא מחיבור ר' אשי בתלמוד הם חמש ושלשים מסכתות ולא מצאנו לו דבר בסדר זרעים אלא בברכות בלבד ולא במס' שקלים מסדר מועד ולא מס' עדיות ולא מס' אבות מסדר נזיקין כו' ולא מס' מידות ומס' קנים מסדר קדשים ולא מצאנו לו דבר ג"כ בסדר טהרות אלא במס' נדה בלבד כו' עכ"ל הרמב"ם וכ"כ הסמ"ע בהקדמתו לח"מ יעו"ש הרי בהדי' כתב הרמב"ם מספר הגמרות הן ל"ה והיינו לפי שיטתו שהקדים שם דתלת בבי מסכת' א' הוא ולמ"ד תלתא מסכתות הן נמצא הן ל"ז ונעלמו דברי הרמב"ם והסמ"ע אלו מבעל סדר הדורות שהרי פרט וכתב דעל מסכת' מידות ומס' קנים בלבד מסדר קדשים לא מצאנו תלמוד שחיבר ר' אשי אבל על מסכת' תמיד ר' אשי חברו ובזה הן ל"ה או ל"ז מסכתות עם גמרא כנ"ל:
אבל התימא הוא יותר גדולה ועצומה על תשובת מהרי"ו שהוא מרבותינו הראשונים וכתב ל"ו גמרות הן היפך דברי הרמב"ם שהן ל"ה או ל"ז והאי תנא מהרי"ו מאי קחשיב וצע"ג לכן נ"ל עפ"י מ"ש הרמב"ם מקודם שם בהקדמתו בטעם סידור המסכתות כולן זה אחר זה וז"ל וסידר אחר ב"ב סנהדרין אבל מסכת מכות היא נקשרת בנסחאות עם מסכת' סנהדרין ובכללה היא מנויה ואמרו שבשביל שאמר ואלו הן הנחנקין הדביק אליו ואלו הן הלוקין ואין זה טעם אמת אבל היא מסכת' בפני עצמה ונסמכה כו' עכ"ל והעתיקו התוי"ט ריש מס' מכות א"כ הרי העיד הרמב"ם שיש נסחאות דמכות וסנהדרין חדא מסכת' הוא אלא דהוא לא ניחא לי' ופליג עליו א"כ דברי מהרי"ו ברמז על לולב שכתב א"ש מיהת להאי נסחא הוויין רק ל"ו גמרות ומזה נתפשט ההרגל בפי כל מספר זה וממילא סרה ג"כ תמיהת הגאון שאילת שלום הנ"ל על מספר המסכתות משניות דדעת התשבי וסדר ר' עמרם הכי ס"ל באמת כפי הנ"ל שדחהו הרמב"ם נוסחא אחת הנ"ל והרי ביארנו הוא דעת ר' יצחק במדרש חזית ודעת רשב"י בתיקונים דששים מסכתות משניות הן ולא ס"א וכן ל"ו גמרות הן ולא ל"ה או ל"ז ונסחא הנ"ל מוכרחת היא במדרש ודלא כרמב"ם בתלתא מספרים אלו וכן תפס מהרי"ו לעיקר וכן נ"ל עיקר כיון דעכ"פ גם דעת התשבי וסדר ר' עמרם גאון כן הוא ודבריהם נובעים ממדרשו של התנא רשב"י ור' יצחק במד' חזית ומספר המשניות וגמרות תלויים זב"ז כנ"ל:
וגם נ"ל סמיכות לזה המספר ל"ו מסכתות עם גמר' עפ"י ארז"ל אין טוב אלא תורה וקרא כתיב כי על פ"י הדברים האל"ה כרתי אתך ברי"ת כו' ודחז"ל על תורה שבע"פ ותיבת אלה בגימט' ל"ו ותיבת ברי"ת היא בגימט' ל"ו פעמים טו"ב וזהו אין טו"ב אלא תורה שבע"פ ל"ו מסכתות ל"ו פעמים טו"ב הוא ברי"ת כי על פ"י הדברים האל"ה כרתי אתך ברי"ת ואת ישראל על הלימוד תורה שבע"פ ובסיום למס' כריתות הארכתי בזה בס"ד כנ"ל אלא באמת עיקר תורה שבע"פ כל הש"ס הוא ששה סדרים ס' מס' משניות וכ"כ בפשיטו' בהקדמת ספר החינוך בד"ה התורה הזאת וז"ל והבבלי כו' הוא עשוי לששה סדרים ויש בו ס' מסכתות לפי חילוק העניינים סימנם ששים המה מלכות כו' עכ"ל ובספר קטן שומר אמונים פ' יתרו כתב וז"ל סי"ני בא"ת ב"ש עולה צ"ז הן סוד ס"א מסכתות של משנה ול"ו שעליהן גמרא שהן כמנין אמ"ון שכולן נתנו בסיני עכ"ל ועי' בהקדמת תיקוני הזוהר דפוס פאריצק ד' י"א ע"א ז"ל כ"ש מאן דזכה למסכתא חדא או לתרין או לשתין דאיתמר בהון ששים המה מלנות כו' וד' כ"א ע"ג ז"ל ג"ן הוא כליל תלת וחמשין סדרין דאוריית' דבכתב וז' יומין דסוכות הא שתין לקבל שתין מסכתות כו' ע"כ וע' במג"ע אופן רל"ז ל"ו מ"ס:
ודע דעפ"י תי' הון עשיר הנ"ל בחשבון ס"א מסכתות דמעשרות ומעשר שני אחת היא מובן לענ"ד יפה המשך הפסוק הנ"ל לפי מדרש חז"ל הנ"ל ששים המה מלכות אלו ס' מסכתות ועלמות אין מספר אלו הלכות וא"ת ששים ואחת הם המסכתות לז"א אחת היא לאמה ברה היא ליולדתה כו' ר"ל שמעשרות חד הוא רמז לכנסת ישראל ואם לבינה מעשרות היא האם כל חי אם הבנים כוללת כל העשיריות ומע"ש היא כנסת ישראל ראות בנות ויאשרוה לאשת חיל מלכו"ת ופלגשים ויהללוה ושפיר הו"ל רק ס' והמשכיל יבין בינה: ואגב אכתוב לו קצת מה שאמרתי בסיום הש"ס דסיים שלהי מס' נדה בתנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן עוה"ב שנאמר הליכות עולם לו א"ת הליכות אלא הלכות וכ' רש"י הלכות משנה ובריית' הלממ"ס ותו' הרגיש מאי שייאטי להאי סיומ' הכא לפי' רש"י ור"ת ותי' דאיידי דאיירי לעיל בהלכתא מייתי לה לסיים בדבר טוב וע"כ מפרשים תוס' הלכות הלממ"ס לבד דאיירי לעיל וק' א"כ מנ"ל לרש"י להוסיף ולפרש ג"כ משנה וברייתא ועוד קשה הא באמת קיי"ל אין פוסקים הלכות מתוך משנה וברייתא והט"ז בשם הפרישה ביו"ד רס"י רמ"ו כתב בשם רש"י דמפרש הלכות פסוקות ע"ש וכ"כ הסמ"ע בהקדמתו לח"מ בשם רש"י ותמו' דמלבד שלא פי' רש"י כן ועוד כמעט נהפך הוא דהא מפרש הלכות משנה וברייתא שאין מורים מתוכם הלכות פסוקות ועוד תמוה משנה וברייתא הלממ"ס הל"ל בוי"ו העיטוף והלמ"מס ונלע"ד דקשי' עוד לשנא דתדב"א כל השונה הלכות כו' טפי הל"ל כל הלומד הלכות ונ"ל דז"ל הירושלמי דפיאה א"ר יוחנן כמה הלכות נתנו למשה בסיני וכולם הם משוקעות בתוך המשנה כו' וכ' בס' הון עשיר וז"ל משוקעות דייקא דמשמע דאף כי אינם מפורשים בתוכה מדקדוק לשונה הטהור אנו מוציאים כמה דינים להלכה פשוטה כאשר יראה הרואה אותה כו' יע"שה וא"כ הן הן דברי התדב"א כל השונה הלכות דייקא ופירש"י משנה וברייתא הלמ"מ דייקא וה"פ שונה הלכות שמוציא הלמ"מס המשוקעו' בתוך המשנה וברייתא וא"כ כ"ד חכמים קיימים דברי רש"י ופי' התוס' ודברי הסמ"ע וט"ז ב' רש"י דברים אחדים המה ודו"ק:
עוד נ"ל לפי שסיים ר' אשי הגמר' חשש שלא ילמדו עוד יתר המסכתות משניות שלא חיבר עליהם תלמוד לכן חתם ספרו בהאי תנא דב"א כל השונה הלכות דייקא כפי' רש"י משנה וברייתא הלמ"מ בלא גמר' ר"ל אותן מסכתות שלא חיבר עליהם גמר' בן עוה"ב הו' שנאמ' הליכות עולם ל"ו כי על ל"ו מסכתות חיבר ר' אשי ור"ל אחר שלמד ל"ו מסכתות עם גמר' ילמוד הלכות משנה לעולם:
עוד יובן לענ"ד טעם הסיום וסמיכת מס' ברכות דאית' בס' שומר אמונים פ' משפטים שם זה לשונו ש"ש שני"ם יעב"ד בגימט' זרעי"ם ומוע"ד ונשי"ם נזי"קין שסודן תו"רת חכ"ם בגימט' וכן קדשי"ם טהרו"ת בגימט' זרעי"ם, מוע"ד נשי"ם נזיקי"ן כו', ובס"פ משפטים כתב וז"ל סיים ארבעי"ם יום וארבעי"ם ליל"ה בגימ' קי"נין ופ"תחי נדה הן גופי הלכות שלמד באותן מ"ם יום ודפח"ח:
והנה כתיב ראשית חכמה יראת ה' וכתיב ראשית דעת יראת ה' כו' ונ"ל לבאר עפימ"ש המ"דש ובעל עיון יעקב בפ"ג מאבות הנ"ל בפי' קינין ופתחי נדות הן הן גופי הלכות שהלימוד בהם הוא לשם שמים כנ"ל ונ"ל דה"ט דקינין קדשים אין נוהג בזה"ז ופתחי נדה פי' רש"י לידע מתי הן ימי נדה או ימי זיבה והמ"ש בשם ה' יונה פי' פתחי נדה פתחי דייק' שלשה חדרים באשה החדר והעלי' ופרוזדר וקיי"ל דם צדדים הוא מן העליי' ולדידן דקיי"ל חומרא דר"ז שאפי' רואות טיפת דם כחרדל בעי' ז' נקיים ואפי' מצדדים אתי נמי כהראב"ד בטור יו"ד סי' קפ"ז והב"ח ססי' קפ"ג ובס"ט שם א"כ פתחי נדה אין נ"מ בזה"ז כלום לשני הפירו' הנ"ל והנה בשבת ד' ל"א דרש רבא והי' אמונת עתך כו' חכמה זה סדר קדשים ודעת זה סדר טהרות וא"כ קיני"ן ופת"חי נד"ה הן קדשי"ם וטה"רות חכ"מה ודע"ת שני אלו הן הן גופי הלכות שוה בשוה עם שאר ד' סדרים עולים במספר א' ואז"ל דע"ת חסרת מה קנית לכן ראשית חכ"מה וראשית דע"ת הן קד"שים וטה"רות ושונה בהם בז"הז שאין נוהגין ע"כ לש"ש הוא היינו יראת ד' טהורה כו' וז"ש והי' אמונת עתך כו' חכ"מה ודע"ת ג"כ ודאי יראת ד' היא אוצרו ככ"ל ולכן סיים ר' אשי מס' נדה בתנא דב"א כל השונה הלכות בכ"י הלכו"ת דייקא אלו קיני"ן ופת"חי נד"ה שהן גו"פי הלכות ושונה בהם בכל יום דייקא גם בזה"ז שאין נוהגים ע"כ לשם שמים הוא כן מובטח לו שהו' בן עוה"ב כו' וכיון דהלכות אלו הוראת' יראת ד' לכן סמך ענין לו תחילת הש"ס בק"ש קבלת עמ"ש כנ"ל:
והנה בר"כות נ"דה בר"ת שם ב"ן הוא התורה שבע"פ קרינן לה ובי"ר בראשית ד' כ"ב ע"ג אית' מה"ט אין הלכה כשמאי לפי שהי' מצד קין כו' יע"ש ונ"ל להסביר לפי שעונשו היה נע ונד תהי' לכן נאיד גם שמאי מהלכה וכעין זה פי' בירושלמי אין הלכה כר"א משום דשמותי הוא ר"ל מתלמידי דב"ש עי' תוס' ביצה ס"פ אין צדין ותוס' ערובין ד' ל"ט ותמוה להבין אמנם לפמ"ש מובן היטיב שהוא בכלל עונשו של קין הנ"ל ונ"ל מה"ט גופא מתחיל מס' נד"ה שמ"אי אומר כו' שלא כהלכה כתוראת שם נד"ה נ"ד מהלכה וכיון שכן שפתח המס' נדה שלא כהלכה לכן סיים ר"א בשונה הלכות בן עוה"ב הוא ולפי דפליגי ריש מס' נדה שמאי והלל בסייג וכן פליגי ריש ברכות אי עבדי' סייג או לא ובתרוייהו קיי"ל כהלל וכרבנן דר"ג עשו סייג לכן סיים ר"א המסכת' סוף התלמוד בשונה הלכות דייקא תרתי משמע כהלכה דעבדי' סייג בנדה וגם בק"ש וגם הלכות עיקר דינא ולא מסייג בעי' לשנות כנ"ל ודו"ק ור"ל שונה הלכות עיקר דינא להלכה אע"ג דלמעשה אינו כהלכה אלא הלכה עבדי' סייג וזהו לשון שונ"ה תרי גווני הלכו"ת הלכה ולא למעשה והלכה למעשה מובטח לו כו' ועוד הארכתי הרבה בכמה אנפין בס"ד ואין עת האסף פה ואם כי אין מדרכי לכתוב בתשובותי מעניינים כאלו אבל לכבודו הרמה והנשאה יצאתי קצת ודי כעת:
שוב כמו אחר שנה שכתבתי כל הנ"ל ראיתי להפייטן במוסף יום שני של שבועות המתחיל אזהרת ראשית כו' שייסד וז"ל חקרי הלכות וסדרים ששה ועליהם תלמוד שלשים וששה כו' וז"ל המפרש ועליהם התלמוד שי"ב ל"ו מסכת' שיש להן גמרא חוץ ממס' תמיד שלאחר ר' אשי סדרו ועשו חכמים מספר המסכתות ל"ו כנגד ל"ו כריתות שבתורה ומי שלומדה יזכה לעדן שהוא ל"ו יותר גדול מן העולם הזה ועליו נאמ' בישעי' למ"ד פ' אשרי כל חוכי לו וכתב בחבקוק ג' פ' ה' הליכות עולם לו עכ"ל המפרש והנה גם הפיוטים ליום שני הם מהתנא ר"א הקליר כמ"ש בארוכה הגאון בתשובה מאהבה חא"ח סי' א' אות כ"א ואות מ"ו עפ"י תוס' מגילה כ"ה ופי' רש"י ביומא ס"ז ע"ש וכתב ויסד כן בפשוט ועליהם על הששה סדרים תלמוד שלשים וששה דל"ו מסכת' שעליהן גמר' וכמ"ש מהרי"ו ודלא כהרמב"ם הנ"ל והדין עם הקליר כאשר הוכחתי במישור כנ"ל וגם מ"ש המפרש בטעמו שהם נגד ל"ו כריתות כוונתי לדבריו בס"ד וגם לטוב כי עדן ל"ו פעם גדול יותר מן העוה"ז הנה כוונתי לדבריו ל"ו פעם טו"ב הוא ברי"ת עולם כנ"ל ונהנתי שכוונתי לדעת הגדולים תהל"י אבל מ"ש המפרש בפשיטות דגמר' ממס' תמיד לא חשיב לי' במנין דלאחר ר' אשי סדרוהו והיינו כמ"ש גם בעל סדר הדורות הנ"ל במח"כ נעלמו מהם דברי הרמב"ם והסמ"ע כנ"ל. הנ"ל לענ"ד כתבתי וחתמתי אוה"נ בלו נח הדש"ת הק' יהודאסאד:
תשובה ב
אל אבן הזוהר כעצם השמים לטוהר ה"ה אהובי ידיד נפשי הרב המאור הגדול מפורסים מוכתר בנימוסין החו"ב עמק החריץ עצום עוש' דבר ד' כש"ת מו' אהרן אלעזר פשקיז ני' האבד"ק גאלאנטא והגליל יע"א:
גי"ה קבלתי ועל שאלתו עצה בענין הדפסה את אשר הכין ופעל ס' כתוב על כל אגדות תמוהות שבש' הנה כבר אמר החכם מכל עשות ספרים הרבה אין קץ ומה יתרון כו' ואמר ריב"ל בירושלמי בפ' כל כתבי ובמס' סופרים פ' ט"ז מימיו לא הסתכל גו ספר דאגדת' אלא חד זמנ' אסתכל חדא אגדת' כתוב בה הכותב אין לו חלק לעוה"ב והדורשה מתברך והשומעה אינו מקבל שכר והוא ג"כ מאמר תמוה עכ"פ שמעינן מיני' שב וא"ת עדיף כנ"ל לפע"ד: ומה שהביא פרו"מ מעלתו ני' בכוונת ר"ע אבני שיש טהור דובר שקרים לא יכון כו' אם כי ריק אני בעו"ה מדעת תורה ודרך אמת מני נסתרה אבל שקר אין לו רגלים ע"כ אומר אני אל תאמרו מים מים שזה לשון מעלתו לפי דעת הזוהר אית אבן ואית אבן אית אבן דלית תמן נביעי דמיא והיא ס"א וידיע כי זהו לע"ז כו' לכן אמר כשתגיעו לאבני שיש אל תאמרו מים מים למען לא יטעו שיש גם שם מים כו' עכ"ל מעלתו ני':
חס מלהזכיר ולהעלות כן על מחשבה לומר על טהור טמא דה"נ תאנא אית מים ואית מים אית מים מי החסד וגבורות הם באים ממקור מים חיים מדת החסד מים העליונים כמ"ש הרבינו בחיי ר"פ חקת הם מים קדושים מים טהורים מים מתוקים מים צלולים מים זכים אינין דהיכלא דזכותא ואית מים כנגדם הוא דס"א חלק הרע מעץ הדעת הם מים טמאים בצד החיצון בקליפה מים רעים מים הזידוכים מים עכורים וסרוחים מים המאררים המרים אינין דהיכלא דחובה כמ"ש בזוהר גדול שמות ד' ב' ויקם מלך חדש כו' בד"ה בספרא דרב ייבא סבא כו' שאינם באים מן המקור מימי החכמה נביעי דמיא אשר לא יכזבו מימיו כ"א ממקור משחת בורות נשברים אשר לא יכילו המים ועי' ספר שערי גן עדן שער האותיות אות מ"ם פתח ב' דרך א' וז"ל הזוהר שהביא מעלתו ולא הראה מקומו איה והוא בפ' תצא ד' קל"ו פתח רעי' מהימנא כו' ואית אבן דאיהו אבן משכית דלית תמן נביעי דמיא דחכמ"תא כו' דייקא ולא כוון בזה על הס"א שהיא לע"ז כי היא נקראת אבן נגף וצור מכשול כמ"ש בזוהר פ' ויצא ע"פ והשיבו האבן עפ"י הבאר כו' אבל אבן משכית היא מסטרא דקדושה מצד מט"ט כמ"ש בספר הפרדס רמונים שער ערכי הכינויים יעו"ש ועי' בספר מאורות נתן מערכ' אות א' ובס' שערי אורה שער א' בכינויי אבן גדולה ד' ח' ע"ב המפרש הביא שם לשון הזוהר הנ"ל אית אבן ואית אבן כו' ולא הראה מקומו איה והעתיק ואית אבן משכית דלית תמן נביעו דמיא ולא דבור כו' והשמיט תיבת דמיא דחכ"מהא כו' ובודאי מעלתו ני' משם ראה ועיניו הטעתו וגם המפרש הנ"ל לא כוון יפה לפי"ז וצ"ע עליו ועל הגירס' אב"ן משכי"ת שם:
אבל כוונת התנא ר"ע באמרו לתלמידיו על אבני שיש טהור אל תאמרו מים מים פירש בו יפה הרשב"י בזוהר בראשית ד' כ"ו ע"ב ובהיפך ממש ממ"ש מעלתו לפרשו יעו"ש בפסוק ומשם יפרד כו' כי כן האמת הוא היפך השקר ואבני שיש מים עליונים ותחתונים טהור אין שם פירוד לומר שם מים מים שהם ב' מיני מים כמ"ש אבנים שחקו מים אלא הכל יחוד אחד אבני שיש שי"ש טהור מיד ומ"נ דייקא תמן לא יגורך רע אבל עץ הדעת טוב ורע תמן הפירוד כתיב ויבדל בין מים למים ב' מיני מים טו"ר וכנ"ל ובחי' סיום מסכ' יומא ביארתי יפה כוונת אבני שיש טהור יעו"ש ואין עלינו לנו ולבנינו כ"א הנגלות לנו ולבנינו לעינינו ולא לנעלם מאתנו עד יסיר ד' את לב האבן מקרבינו ורוח טהרה ממרום יערה עלינו ודי בהערה זו לחכם וצדיק כמי"ב וארשום לו קצת מה שאמרתי בסיום מס' יומא לנעוץ סופה בתחילתה תחילת המס' שבעת ימים קודם יוה"כ כו' מתקנין לו כו' שאם יארע פסול כו' תני תקנת' לטומאת קרי ביוה"ך שלא יבוא לידו וסוף המס' נמי מייתי הש"ס תקנה לקרי תנא דברי"ש הרואה קרי ביוה"כ ידאוג כו' ואם עלתה לו שנה כו' ונ"ל טעמ' רבה בזה עפ"י מ"ש ר"ע לתלמידיו בפ' אין דורשין כשתגיעו לאבני שיש טהור כו' ואם כי מאמר זה עמוק עמוק מיהת אנן השתא נקטינן מיני' מיהת דמקום יש בראש למעלה נקרא בשם זה אבני שיש ולענ"ד נראה לי כי אבני שייש טהור הוא חכמה ובינה ריעים אהובים זיווגא דלא מתפרדין לעולמים וכן אב"כי תמן א"ב תמן בי"נה ושניהם יחד בזיווגא תמיד שי"ש טהור נקרא כי הג' מוחין ג"כ הכתר נעלם נקרא בשם אי"ן מאי"ן יבוא עזרי והחכמה מאי"ן תמצא היא י"ש מאין כמ"ש להנחיל אוהבי י"ש ועתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק ש"י עולמו' נמצ' החכמ' י"ש ובינ' ש"י ושניהם יחד בזיווגא שי"ש והנה אבני שיש טהור בר"ת אשט עולה גימט' ש"י ויומא קא גרים יוה"כ הוא תשובה עלאה מידת בינה בו הקב"ה מטהר את ישראל ומה"ט פותח התנא מסכת' זו יומא שבעת ימים כו' לטהרתו של כה"ג בר"ת ש"י וחתם בסוף המסכת בתיבת ישרא"ל הקב"ה מטהר את ישראל תחילת התיבה אחרונה י"ש ונעוץ סופו בתחילתו רומז שי"ש כי יוה"כ הוא אבנ"י שי"ש טהור ובו שבו בנים לגבולם הניצוצי קדושה חוץ ע"י טיפות הזרע שנמשך מן המוח בראית ק"רי עולה בגימ' ש"י לכן פתח התנא מסכת' זו באותיות ש"י וגם בתיקון ק"רי וגם סיום המסכת' באותיות י"ש שבעת ימים כו' מטהר את ישראל וגם בתיקון קרי הקב"ה מטהר את ישראל באבני שי"יש טהו"ר ר"ל בג"ר שי"יש עולות בגימ' כתר חכמה בינה כו' ע"כ לשוני בחידושי והארכתי עוד בס"ד ודי בזה נאום ידי"נ ואה"נ הדש"ת הק' יהודא אסאד:
הנה מבן המחבר אבנ"י שי"יש טה"ור אותיות הם נקראים אבני"ם שיי"ש כ"ת שמע ישראל יראת שמים שי"יש טהור יראת ד' טהורה כו':
תשובה ג
ישא ברכה מאלקי המערכה ה"ה כבוד ידי"א וידי"נ הרב המאוה"ג הגאון המפורסים כגן הדסים צדיק ונשגב שמו מוה' אברהם בעק נ"י יאיר אבד"ק האלליטש יע"א:
יקרתו קבלתי על נכון ונהנתי מדבריו וע"ד שינוי מקום הבימה שכ' הד"רג ני' אשר אנשי קהילתו גמרו בדעתם לעשות שלא ברצון פרו"מ ני' ועתה לאו שפיר ושלא כדין עבדו כאשר כבר הורה זקן מרן הגאון בעל חתם סופר זצ"ל ודבריו דברי אלקים חיים המה ע"ש דגם להכ"מ פי"א מתפילה יש חילוק בין ביהכ"נ חדשה לישנה ומעלת כת"ר פקפק עלי' מה שהשמיט הרב המחבר בש"ע סי' ק"נ ולא חשש לתרן ראי' הגאון מהפסיקתא בקדושת הקרשים קנו מקומם שהוא ראי' ברורה עי' מג"א סי' ח' סק"ו ומג"א סי' קנ"ג סקמ"ט ובא"ר סי' כ"א ועי' מג"א סי' מ"ב ס"ג וגם האר"י דפליג התם נ"ל בטלית דווק' דתשמיש מצוה הוא ולא דמי לקרשי משכן תשמיש קדושה אבל מקום הבימה לקריאת ס"ת עליו אדמת קדש היא זו תשמיש דתשמיש קדושה הוא מידה דאין לשנות כנ"ל:
וטעם השמטת המחבר נ"ל לפי שטתו שלא הראה מקור נובע לדברי הרמב"ם והטור בזה ולדברי הכ"מ תלי' רק במנהג מקומות שכתב הכל לפי המקום בזמנים שהיו ביהכ"נ גדולים כו' אבל לע"ד אם אית' דהכל לפי המקום וזמן הו"ל לרמב"ם לכתוב ונהגו להעמיד הבימה באמצע כו' אבל כתב ומעמידין בימה באמצע כו' משמע דינא קאמר ולא מנהגא וכן כ' הרמב"ם סוה"ל חגיגה בקריאת משנה תורה ע"י המלך כ' ועושים בימה באמצע ונ"ל מקור מקומו טהור מתוספת פ"ד דשוכה והוב' בגמרן פ' החליל ד' נ"א ע"ב ובירושלמי שם בסילק' גדולה כו' ובימה של עץ באמצעיתה וחזן הכנסת כו' הלה מניף בסודרין וכל העם עונין עונין אמן כו' ובתוס' שם ד' נ"ב ע"א בד"ה וכיון כו' מבואר דלקריאת תורה היה והתם גם שהי' באמצע ביהכ"נ ל"ה כולם שומעים הקריאה אלא צריך הי' להנפת סודרין לענות אמן על ברכת התורה וגם אם הי' הבימה סמוך לכותל שבו ההיכל יכולים היו להניף בסודרין ע"י ב' או ג' ב"א כמו גבי משיאין משואות כה"ג וע"כ דבכל ענין ראוי כן לעשות הבימה באמצע דווקא במקדש מעט מטעם המלך הקב"ה שצווה כן בפ' בהעלותך בדגלים נושאי המקדש באמצע דוגמא של מעלה ת"ה מידת יעקב באמצע והוא לכבודן של ישראל כמשמעות התוספת' הנ"ל בסוכה נ"א הנ"ל:
ורמב"ם שכ' טעמא כדי שישמעו כולם טעם הפשוט יותר נקט דשייך ברוב ביהכ"נ וגם הוא טעם הכולל על העולה על הבימה לקרות בתורה, או מי אשר אומר לעם דברי כבושין כמ"ש הרמב"ם בלשונו אבל באמת חזינן בסוכה נ"א אפי' דלא שייך ה"ט מקומו לקרות בתורה הוא באמצע ביהכ"נ:
ונ"ל נמי דה"ט משום דקריאת התורה דומי' דקבלתה בסיני בעי' שהיו ישראל מקיפים ההר סביב והתורה באמצע על גביהם:
וצל"ע על הכ"מ דהתוספת' שרמז הוא בפ"ג דמגילה לא מצאתי שמה דבר מבימה באמצע ובחי' תורה שלי פ' יתרו הוכחתי כהנ"ל משינוי דקרא והגבלת את העם סביב כו' ואח"כ הגבל את ההר וקדשתו כו':
והנה אמרתי כבר במקום אחר אשר זה מקרוב חידשו ההמון בעו"ה בהרבה עיירות לשנות מקום הבימה ממקומו הרגיל באמצע ביהכ"נ ומעמידים אותו למעל' ראש סמוך לארון הקודש אם אמנם שלא כדין ושלא כתורה עשו וכל המשנה ידו על התחתונה עכ"ז עלתה על דעתי למצוא טעם על שינוי קדש מדוע קרה כזה בדורותינו אלו דהנה במשכן ובבי"המק ציוה הקב"ה לעשות שני מזבחות א' מזבח הנחשת הוא מזבח העולה להקריב עלי' הקרבנות ב' מזבח הזהב הוא מזבח הקטרת והנה זה של זהב משמשים בו רק בכל יום ויום ערב ובוקר לשעה קלה ומקומו של מזבח זה מקטר קטרת בפ' תצוה מבואר ונתת אותו לפני הפרוכת אשר על ארון העדות אבל מזבח העולה של נחשת משמשים בו תמיד יום ולילה ממש כל הלילה עד הבקר ומקומו מחוץ לשלחן ומנורה כמעט באמצע המשכן וכתיב בפ' תרומה ע"ש ובפ' צו כתוב זאת תורת העולה היא העולה ידוע מדרז"ל כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה ולכן הבימה המוכנת לקריאת התורה והגית בו יומם ולילה היא דוגמת מזבח העולה זאת תורת העולה היא העולה שהוא נוהג ג"כ ביום ובלילה תמיד לא יחשו מקומו הראוי באמצע כמזבח העולה שוה לכל נפש לזכות בה בעץ חיים תורה במקום עולה וכ"כ ג"כ רפאות תהי לשריך הוא הטבור באמצע הגוף וכ"כ ותורתך בתוך מעי דייקא וכן הוא באמת ספירת הת"ת באמצע הבריח התיכון:
אבל אלו החדשים הרוצים לפטור א"ע מד"ת והגית בו יומם ולילה בק"ש שחרית וערבית לבד ערב ובקר מדמים הקריאה בתורה וללומדה לקטרת ולא לעולה מדמים הם אותם לכן מקומו הו' כמזבח הזהב למעלה סמוך לארה"ק לפני הפרוכת משימים גם את הבימה לקריאת התור' עליה למעלה ראש במקום מזבח הקטרת כי לדעתם הבזוי' השמים שמים לד' והארץ נתן לבני אדם זהו כבודה של תורה שלא יזכה בה כולם בשוה כי דומה למזבח הזהב ובאמת לא כן הוא אלא לד' הארץ ומלואה מקומה של תורה באמצע להיות יד כולם שוה בו כל הרוצה לזכות בה תהלתו מלאה הארץ דומה למזבח הנחשת במרכז האמצעי נתונה נ"ח ש"ת משם הושתת העולם ונתפשט והבן:
ועכ"פ יראה נא הדר"ג וישתדל בכל כחו להסיעם מדעתם לבל יתנו מקום ח"ו לשינוי הנ"ל וגם נא נא יראה מעכ"תה ני' בחכמתו ובצדקתו שלא ישנו עוד בשאר דברים ודי בזה לחכם כמי"ב הכ"ד אוה"נ הדש"ת:
הק' יהודא אסאד:
(הגה מבן המחבר) ע"ד שנות הבימה בביהכ"נ נ"ל דאין כאן מקום ספק ושאלה כלל דמבואר כבר באבות העולם אשר כל בית ישראל נשען עליהם בכל הוראתם בקדושה כי כן כתב הרמב"ם פי"א מתפילה ה"ג מעמידין הבימה באמצע כדי שיעל' עלי' הקורא בתורה כו' וכ"כ הטור ורמ"א סי' ק"ן באין חולק גם הב"ח בסי' קמ"ח וסי' ק"ן כ' בפשיטות שהבימה הו' בכ"מ ובכ"ז בגובה באמצע ביהכ"נ גם ממה שהעתיק הט"ז ומג"א דברי הלבוש דאסור לישב בין הבימה והיכל נרא' דלדעת כולם ראוי להיות הבימה באמצע ביהכ"נ דווק' ויסודו של הכ"מ שצ"ל באמצע דווקא הוא בירו' ובבלי בסוכה נ"א דקאמר ביהכ"נ של אלכסנדרי' היתה בימה של עץ באמצעיתו פרש"י אלממרא שלנו והי' ס"ל לכ"מ דאין לשנות מעמד הבימה צורתו ומקומו לעולם וכ"מ בתשוב' רשב"א סי' צ"ח עש"ה וראי' לזה דאין לשנות התואר ומקום של דבר הנקבע בביהכ"נ שהוא מקדש מעט ממה דפה"ג בב"ת ד' צ"ט ולמ"ד ופניהם איש אל אחיו הא כתיב ופניהם לבית ומאי קושי' מכרובים של שלמה על כרובים של משה א"ו דמסתמא לא נשתנו זמ"ז וכמ"ש תוס' בחולין צ"ב ד"ה ברוך וכ"מ מפרש"י דאל"כ איך נתן רש"י ביאור ופי' לדורות עפ"י סימן שאמר כעין אלממר' שלנו ואולי ישתנה לדורות בתוארו ומקומו ואיך נדע תוארו שהי' להם בזמן רש"י אז ואולי ישתנה לדורות בתוארו ומקומו ואולי גם אז ל"ה בתואר זה כמקדם באלכסנדרי' וע"כ צ"ל דצורתו ומקומו אין לשנות לעולם:
ובלא"ה יש טעמי' ע"ז כמ"ש מרן אבי הגאון ז"ל מזוהר פ' ויקהל ופ' שלח דאית' הבימה תהי' דוגמת הר ויהי' לו ד' סמוכים (וזהו רק אם מקומו באמצע) והקורא איהו לעילא וכל עמא לתתא דכתי' ויתיצבו בתחתי' ההר וכתי' ומשה עלה אל האלהים ע"ש וכבר נרמז בגמ' בתענית ד' ט"ז מאי הר המורי' הר שיצא ממנו הורא' לישראל ע"ש ברש"י ותו' וכן תהי' הבימה אשר תכליתה לקרות עלי' בתור' דוגמת מזבח שיהי' באמצע כי שמיעת התור' מכפרת עלינו כמו המזבח ומשום זה ודאי יתכן שלא לשנות מקומו שבאמצע: ובדברי הכ"מ כלול ב' עניינים א' דצ"ל בא באמצע ב' שיהי' הבימה בגובה של ביהכ"נ ולא בארץ ומליצת בימה ענינו דבר גבוה עי' בש"ע סי' קנ"ד הבימה פי' מקום גבוה ומ"ש כדי שישמעו כולם כו' טעם זה קאי על שניהם דבשביל שכל העם ישמעו ויקשבו צריך הקור' והדורש להשמיע דברי' בגובה ולא בארץ עד"ה בישעיה ל' והיו עיניך רואות את מוריך וע' עירובין י"ג א"ר אלמלא חזיתא וכו' הוה מחדידנא טפי וכו' ונ"ל עוד טעם לבימה באמצע עפ"י הדין בא"ח סי' תר"ס דיש להקיף הבימה עם ס"ת כו' בכ"י בימי הסוכות כו' ע"ש בב"ח יסוד נכון להקפת הס"ת על הבימ' משום דמלבד שהתורה מכפרת כמו המזבח וזהו א"כ זכר למקדש הנה גם הס"ת הי' כולה שמותיו של הקב"ה וע"כ כשמקיפי' אותה כאלו אומרים אנו ליה כו' ע"ש וא"כ כדי להיות יכולים להקיפה מכל צד ודאי יתכן יותר אם הבימה דווק' באמצע ומבלי לשנותה לעולם עוד נ"ל ראי' דאין לשנות הבימה מאמצע ביהכ"נ למקום סמוך לארון הקודש ממס' סופרים פ"ד הי"ד היבא ביתה יוסף סי' קל"ד ז"ל גולל הס"ת ומגביה ומראה פני כתיבתו לעם העומדים לימינו ולשמאלו ומחזירו לפניו ולאחריו שמצוה לכל כו' לראות הכתב ע"ש משמע בהדי' דהתירא בתורה עומר באמצע ביהכ"נ והעם סביביו בכל צד דאם הי' עומד בראש העם ולפני העם כשהבימה לפני ההיכל הלא אז בהחזר' א' די להראות הכתב לכל העם וכ"מ מהא דאית' שם וכן הי' נקיי הדעת שבירו' עושין כשהי' מוציאין את התור' ומחזירי' הי' הולכין אחרי' מ' הכבוד וזה א"א כ"א שהוציאו את ס"ת אל תוך הציבור והכניסוה מתוכם אבל אם לא יהי' מקום הקריאה כ"א מיד לפני ההיכל ל"ש כ"ז א"כ מה לנו ולצרה הזאת לשנות מקום הבימה אשר הי' מימי החורבן ע"ע עפ"י רבותנו הקדושים אשר רוח ד' נוסס' בהם:
אכן אותן הרוצים לשנות בזה"ז מקום הבימה באמצע סמכו עצמן עמ"ש הכ"מ בפי"א מה"ת מ' דבזה"ז הביה"כ קטנים כו' כבר תמהו עליו שכ"ד הכ"מ תמו' ועי' נוב"י מ"ת סי' ח"י וגם אם גם הי' לדנפשו דעתו להתיר שינוי זו ומש"ה באמת שתק המחבר בש"ע מהך דינא דמעמידין בימה באמצע אבל אחרי שהרב בהג"ה חזר והעתיקו בכיוון אלמא דלא ניח' לי' בהיתר דכ"מ ואולי מטעמים הנ"ל וא"כ הלא כבר קימו וקבלו עליהם לקיים הכרעת רבינו משה איסרלס בשולחנו הטהור והב"י עצמו סי' תר"ץ כ' דאין לבטל שם מנהג אשר כבר הוקבע ועי' מג"א סי' מ"ח ע"ש ירושלמי אף ששלחו לכם סדר התפילות אל תשנו ממנהג אבותיכם כו' וה"נ לענין מנהג אבותינו בבחינת מקום ומעמד הבימה אשר י"ל יסוד בגמ' וראשונים וגם י"ל לולא דמסתפינ' להשוות גם דעת הכ"מ עם שאר הפוסקים שאין מחולקים כלל דידוע שמרן הכ"מ מקום מושבו בא"י הי' במלכות תורגמא וכנגד ביהכ"נ במלכות זו ידבר וכבר כתב הב"י סי' קנ"ד שביהכ"נ במלכות תורגמא להיותם המה רק דרך ארעי בשכירות חדש או שנה דמי' לרחובה של עיר שא"ב קדושה אשר ע"כ אין בו ג"כ הדין לבנות דווק' בגובה של עיר דזה דווק' כשבונים בתחילה בקבע אבל במלכות הנ"ל אין לנו רשות להזמין בית קבוע לשם ביהכ"נ ע"ש ועתה מ' טעם זה הנה גם שאר קדושת ביהכ"נ אין בו כ"כ וא"ב ג"כ חומרת שאר דיני ביהכ"נ כגון בהעמדת בימה באמצע מ' דמתחילה אין בונין אותן לשם ביהכ"נ קבועות א"כ רק באותן ביהכ"נ שבמלכות תורגמ' התיר הכ"מ לשנות מעמד הבימה דל"צ באמצע דווק' וי"ל לזה גופ' נתכוין הכ"מ במ"ש אך בזמנים הללו שבהכ"נ שלנו קטנים וכ' ביהכ"נ שלנו בארץ תורגמא דשם ליכ' בית גדול קבוע אשר תהי' מזומן רק לשם ביהכ"נ כ"א כל דירותיהם הכל דרך ארעי:
ועוד בלא"ה הכ"מ גופ' לא כתב רק שהעמד' באמצע אינו מהחיוב כ"כ אבל בודאי במה שצ"ל הבימה בגובה של ביהכ"נ בשביל הקורא בתורה גם הכ"מ מודה דחיוב הוא וכמ"ש בפ' בראש הומיות תקרא וכמ"ש והי' עינך רואי' את מוריך וכמ"ש ומשה עלה אל אלוקים המוב' בזוה"ק ואולם כשבא הש"ץ להתפלל אדרב' צ"ל למטה בארץ מ' ממעמקים קראתיך ה' וכמ"ש הרמב"ם שם ה"ד ובטור סי' ק"ן וכבר כ' הב"י שם דמשו"ה כ' המשנה לשון יור"ד לפני התיבה דזה להיות שמקודם החזן עלה על הבימה לקרות בתורה ותו אח"כ יורד לארץ להתפלל מוסף ועי' ב"י א"ח סי' קכ"ו בש"ץ שטעה דמסלקין אותו ועי' ברכות כ"ט עכ"פ תמיד דרכו של הש"ץ לעמוד לתפילה במקום נמוך ומ"ש בסוכה נ"א החזן דביה"כ עומד עלי' כו' א"ז ש"ץ המתפלל רק השמש או הממונה עומד שם כדי לעשות סימן בהנפת סודר וע"ד דאיתא בסוכה פ"ד מ"ד החזנים מקבלין מהם דקאי על השמשים וכ"כ הרא"ש ס"פ אין עומדין דחזן הי' המתעסק בצרכי ציבור אבל הש"ץ עומד למטה לפני התיבה להתפלל ולפי"ז אותן אשר פינו את הבימה מאמצע ועשאוה סמוך לארוה"ק ועל אותו בימה שקור' בתורה עמד גם הש"ץ שם להתפלל ממנ"פ שלא כדין עושים דאי שעושים אותו בגובה אז הרי לא מקיימים בתפילת' ממעמקים קראתיך כו' ואי שהניחוהו נמוך תו בהיפוך שלא כדין ע"מ שאין קוראין בתור' במקום גבוה ועי' מג"א סי' צ' ב' אגודה וראב"ד בפ"ה מתפילה לכן בודאי שלא כדין עשו המשנים ועי' ת' רשב"א סי' צ"ח כמה צריך הנוגע יראת ד' בלבו להתרחק ולהשמר מן המקילין שוב מצאתי וראיתי קצת מדברי בת' אמרי אש מהגאון מהרמא"ש סי' ז' חא"ח עש"ה ונזכר שם גם קצת מדברי מרן אבי הגאון ז"ל עש"ה וברכתי ברכת נהנין:
תשובה ד
שלום וישע רב יבא ויקרב לאור נערב, ה"ה ידי"ע וידי"נ הרב המאה"ג מופלג ומפורסים ריחו נודף כגן הדסים צדיק ונשגב החכם השלם מוה' מרדכי ליב סאנטוב ני' אב"ד דק"ק יהאנע יע"א וכל אשר לו שלום: גי"ה קבלתי וע"ד אשר עלה ברוחו הטהור פי שנים לעמוד על המכשילה אשר במחנה העברים עוברים דרכה של תורה שתים הנה קוראותיו אחת על פונדקאות המאכילים לפריצי עמינו גם בימי תענית ציבור גם בשר ויין בשבוע שחל בו ט"ב והם עוברים אלפני עור וכו' הרי אחת:
ואחת שנית מדברי סופרים על המדפיסים הש"ס בלשון העמים ובגופן שלהן והרי גוי שעסק בתורה ח"מ ואיכ' לפני עור וכו' ומעלתו קורא תגר על גדולי ישראל שמניחים לעשות כן:
הנה שאלת חכם חצי תשובה או רובה ויפה השיג לעצמו כהלכה והיטב לראות דגם שניהם אסורים משום לפני עור וכו': אבל בפלפולו שהציע פרו"מ כו' בזה לא שפיר חזי במחכ"ה:
ראשון תחלה נאמר במכתב מעלתו דגם באיסור דרבנן איכא לפני עור וכו' כמ"ש תוס' בע"ז דף ז' ליתא שם במח"כ אלא בתוס' ע"ז ספ"ק דף כ"ב ע"א בד"ה תיפוק לי' וכו' כ"כ בשם ר"ת עפ"י ראייתו וכ"כ השעה"מ הל' אישות פ"ט הלכה י"ו בפשיטות בשם ס' משאת משה להדליק הטיטין בנר של חלב להמונעים מזה איכא משום לפני עור וכו' אף שהיא רק חומרא דרבנן בעלמא ע"ש ועיין תשובת עמק בנימין סי' י"ג ובדברי המגי"ה בסוף התשובה ההיא בשם הרב בעל תשו' משאת משה:
אמנם הרי בעל התו' במס' חגיגה דף י"ח ע"א סוף ד"ה:
(הג"ה מבן המחבר) דברי תוס' שם צל"ע שכ' דצדוקים מודים בה כו' ע"ש חגיגה דף י"ח ותמי' לי דלפ"ז לא מקשה גמ' מידי בע"ז דף כ"ב ת"ש מ' לפ"ע כו' וצ"ע כיון דמודים בה לא יעשו מלאכה בחוה"מ וחוש"מ וכו' אחר שהעלו דמלאכת חוה"מ רק דרבנן הוא הקשו לנפשם וז"ל והא דאמרי' גבי כותי בע"ז כ"ב ות"ל משום לפני עור במלאכה דחוה"מ וכו' הרי פשיטא להוא מלתא דברבנן ליכא משום לפני עור וכו' וזה נ"ל דעת הפמ"ג ביו"ד סי' ס"ב בש"ך סק"ט יעויין שם:
(נ"ל ראיה דגם בדרבנן יש לפ"ע מבב"מ י' קדש לי גרושה כו'. והא קידושי' בלא ביאה ליכא רק אי' דרבנן. עיין תוס' יבמות. ועיין שלום ירושלים ריש שבת וע' תשו' פ"י סי' ט' וסי' ג':
איברא בתוספתא ספ"ב דדמאי איתא וז"ל ע"ה שאמר לחבר תן לי ככר זה ואוכלנו יין זה ואשתנו לא יתן לו שאין מאכילין טהרות לע"ה היה נזיר מן הככר וא"ל תן לי ואוכלנו: אבטיח וניקר יין ונתגלה וא"ל תן לי ואוכלנו ואשתנו לא יתן שאין מאכילין לאדם דבר האסור לו כיו"ב לא יושיט ישראל אמה"ח לב"נ ולא כוס יין לנזיר שאין מאכילין את האדם דבר האסור לו וכו' עכ"ל. הרי דהשית התוספתא דין אוכלין ומשקין שנתגלו שהיא רק דרבנן כמ"ש הרמב"ם פי"א דין ה' ו' מהל' רוצח לדין אמה"ח לב"נ ויין לנזיר וצ"ע על התוס' דחגיגה הנ"ל וגם על תוס' ע"ז אמאי לא מייתי מתוספתא זו ראי' לאיסור וצ"ל כיון דחמירא סכנת' מאיסורא לכן אסור גם בדרבנן ואדרבה יש לומר מדנקט תוספת' הני דסכנת' מוכח דבשארי דרבנן דאיסורא בעלמא נינהו לית לן בה:
אלא דמ"מ ראי' אחרונה דמייתי תוס' בע"ז כ"ב מש"ס דף ט"ו שם מדאסור למכור לישראל החשוד שימכור לנכרי אע"ג דליכא איסורא אלא מז מדרבנן והכי קיי"ל ראיה ברורה היא וצ"ל תוס' דחגיגה הנ"ל קאי להס"ד דרבה בע"ז דף ט"ו דזבין לישראל החשוד וכו' והרי הדר בי' ואף בדרבנן איכא לפני עור וכו' ודברי הפמ"ג הנ"ל תמוהים וצ"ע וכ"פ בהג"ה רמ"א א"ח סס"י קס"ג ובמג"א שם:
וגם מה שהעיר פרו"מ עפ"י שני הדיעות ברמ"א יו"ד סי' קנ"א אם גם זולת זה הנותן היה יכול לעבור ליכא לפני עור וכו' ועפ"י שיטת הרשב"א ביבמות דאיסור דרבנן מותר לספות לרען בידים הענה מעלתו דה"נ באיסור דרבנן לכ"ע ליכא לפני עור וכו' אפי' מדרבנן אא"כ בתרי עברי דנהרא דה"ל תרי דרבנן חילוק נכון הוא וש"י משיב דברים נכוחים אבל מעלתו חשש בזה לתרץ הרגש הש"ך על סתירת הרא"ש:
לענ"ד ז"א כיון דהרא"ש בע"ז דף ז' שם נקט בקושי' וגם בתירוצו דהל"ל להושיט נבילה לישראל לישראל גם כשסיים אסור ליתן למומר דבר איסור סתמא אנבילה וחזיר איסורו דאו' קאמר וכלשון התוס' שם וגם הרי הרגיש הש"ך ג"כ על סתירת הרי"ו בזה ובנתיב י"ז ריש חלק ו' בהדיא על אמה"ח כתב דאם יכול ליטלו בלא הישראל מותר ליתנו לו וכדברי הרא"ש בע"ז והרי"ו הוא תלמידו של הרא"ש ושפיר חזי הש"ך להקשות על הרא"ש ועל הרי"ו תלמידו:
וגם אפילו אה"ל כן כמ"ש מעלתו לתרץ על הרא"ש מ"מ אי אפשר להשוות המחלוקות דע"כ גם בתרווייהו פליגי תוס' אהדדי בע"ז דף ז' ע"ב ודף י"ד ע"ב בד"ה מקום וכו' ובחגיגה דף י"ג ע"א בד"ה אין מוסרין וכו' נקטו להתירא גם באיסור דאו' ליכא לפני עור וכו' אפילו מדרבנן היכא דיכול בעצמו ג"כ לעבור בהיפך ממ"ש תוס' ריש שבת אבל לחילוק הש"ך לא פליגי כלל תוס' ורא"ש והרי"ו אהדדי:
ובאמת לולא דברי הש"ך נ"ל לתרץ סתירת התוס' ורא"ש ורי"ו בפשוט דדוקא גבי שבת דאיסור סקילה החמירו על לפני עור וכו' ואפילו ביכול לעבור גם בלא זולתו משא"כ בכל איסורים ועיין במס' עירובין דף פ"ו ע"ב תוס' בד"ה אבל שבת וכו' ובסוכה י"ו ע"ב דאפילו מידי דרבנן חשיב איסורי' מה"ט ועי' בית מאיר בא"ה סוף סי' ה' אלא דמ"מ קשיא לי דברי הר"ן אהדדי בפ"ק דע"ז דף ז' גבי אמה"ח לב"נ כתב הר"ן וז"ל דיקא נמי דקתני לא יושיט בלשון הושטה משמע שהוא אינו יכול לנוטלו. ומיהו משמע דה"מ לענין איסורא דאו' אבל מ"מ מדרבנן מיהא אסור שהרי מחויב להפרישו מאיסור הוא והאיך יסייע ידי עוברי עבירה עכ"ל ובספ"ק דע"ז הביא דברי הרמב"ן דהא דאסור לעשות שותפות עם עכו"ם לאו איסורא ממש קאמר דהא לא מיתסר אפילו מדרבנן דמשום לפני עור ליכא אלא במה שאי אפשר לו לעשות אלא ע"י ישראל כגון מושיט כוס יין לנזיר בדקאי בתרי עברי דנהרא וכו' עכ"ל וצ"ע וגם חילוקו של ש"ך ליתא בזה ויותר תימא לי על המג"א סי' שמ"ז שגם הוא מחלק כדברי הש"ך וציין על הש"ך הנ"ל וגם ציין על הר"ן בשני המקומות הנ"ל שמסכימים לזה ובאמת הם סותרים זא"ז וצע"ג: עכ"פ חילוקו דפרו"מ להלכה נכון הוא דתרתי דרבנן לא אמרי' בי' אבל יפה דחה ג"כ מעלתו בעצמו היתר זה דבכה"ג מלבד דלא קיי"ל כרשב"א לספויי לקטן איסור דרבנן גם כיון שקבלנו עלינו כבר איסור דאו' הוא מצד נדר וכ"ש כה"ג שנמשך האיסור מהאבות על הבנים לדעת הרבה פוסקים לא מהני התרה כלל וכן דבר שקבלו עליהם כל ישראל אין לו שום התרה אבל מה נעשה אם לא אכשור דרא לשמוע בקול מורה אין עולה על ראשם מורא עד ישקיף ד' וירא וממרום רוח טהרה עלינו יערה בב"א:
ועיין בס' תשובה מאהבה חא"ח סי' קנ"ז ובתשובתי לקמן סי' ועי' חי' רמב"ן יבמות:
ר"פ יש מותרות וביאור כוונתם. בתשו' חתם סופר חלק חו"מ שי' ר"ב בפשיטו' ועי' תוס' ב"מ י' ע"ב:
(הג"ה מבן המחבר) הרמב"ן כ' שם לפ"ע הי' רק בלאו השוה בכל כו' וצל"ע מתו' בב"מ י' גרושה לכהן איכא לפ"ע כו' הא לאו שא"ש בכל הו' ולי נ"ל דסברת רמב"ן הו' כסברת אמונת שמואל סי' י"ד דכל שמותר לדידי' ליכא לפ"ע ועי' במחזיק ברכה בי"ד סי' ס"ב ובעין זוכר אות למ"ד ותשו' בית יהודה סי' י"ז וגינת וורדים כלל מ"ג):
וע"ד הדפסת הש"ס בלשון העמים הנה בהדי' איתא בחגיגה י"ג ע"א אמר רב אמי אין מוסרין ד"ת לנכרי שנא' לא עשה כן לכל גוי והקשה תוס' ות"ל משום לפני עור כיון דנכרי העוסק בתורה ח"מ ותי' דמיירי היכא דאפשר לו ללמוד בלא"ה מנכרי אחר. וע' תוס' סוטה דף כ"א ע"ב ד"ה בן עזאי וכו':
מבואר דלפמ"ש תוס' והרא"ש ריש שבת דמ"מ גם בכה"ג אסור מדרבנן ליתא לתירוצם וגם בהדפסת ספרי ש"ס ה"ל כתרי עברי דנהרא ממש דזולת הישראל המעתיקו אין יכולין בעצמם הנכרים לעשות כן ואיכא גם לפני עור דאו'. אמנם הגאון בס' טורי אבן תי' קושית תוס' הנ"ל יפה כיון דילפינן לה מתורה צוה לנו מורשה וגוי העוסק בתורה מיגזל גזלה. ומה"ט לא חשבה בהדי' ז' מצות דבכלל גזל היא והרי בממונא אי יהיב ליה מדעתו ליכא ביה משום גזל וה"נ ישראל שמוסר לו ד"ת ומלמדה ברצונו תו ליכא משום גזל כיון שאין מחסרו דבר רשות א' מהשותפין כל ישראל סגי יעו"ש ודפח"ח. ועיין תשו' יד אליה סי' מ"ח בסוף הרשה כקושי' טורי אבן מתשובת ר"ג לנכרי במרחץ וכו' ותוס' שם [ועי' אהבה עולם למהר"ש אלגאזי דף כ"ז ע"ג תי' קושי' תוס' חגיגה הנ"ל כתי' הט"א ודחאו. אבל יפה תרצו רט"א ועי' תשו' אתם סופר סי' י"ט ובחידושיו שם כתב מעצמו חילוק הש"ך והמג"א הנ"ל ותירץ על תוס' בשבת דף ג' ע"א הקושיא מע"ז דף ז' בזה כמ"ש נתרץ קושיא זו דטורי אבן הנ"ל ועי' תשו' בית אפרים חא"ח סס"י ל"ו] ולפי"ז כבר יצאנו מידי איסור לפני עור בהדפסת ספרי הש"ס לפני האומות מכל וכל אבל למ"ד מאורסה דינו כנערה מאורסה דבסקילה העלה הגאון הט"א שם דגם ברשות לא מהני והדק"ל האיך לפני עור וכו' דאו' ולכ"ע נמי קשיא הרי איכא איסורא מדר' אמי בחגיגה י"ג מלא עשה כן לכל גוי וכו' גם זולת אי' לפני עור וכו' ומאז מרגלא בפומי כי אותן המורים חדשים הדורשים בלשון אשכנז המה התחילו בקלקלה להדפיס הדרשה ומאמרי חז"ל בתוכם ועתה מי ימחה בידם ואל מי ישמעו ומי יפר מחשבותם ועי' בס' סדר משנה פ"ב מיסהת"ו בארוכה ד' צבאות יגן עלינו יעזרינו על דבר כבוד שמו ותוה"ק יטה לבב עמו ישראל אליו לעבדו שכם א' בב"א. הכ"ד ידידו ואוה"נ הדש"ת הק' יהודא אסאד:
לע"ד הא דאסור ללמוד תורה לעכו"ם היינו רק תורה שבע"פ שאינה בכתב רק נמסרה לישראל בע"פ מפה לאוזן אבל תורה שבכתב בודאי נמסרה לכל כדמצינו במדרש ובגמרא שקב"ה גילה את התורה לכל אומה ולשון ועיין תוס' בסוטה דל"ה וגמרא סנהדרין דנ"ט בזה אין איסור ללמוד לעכו"ם. וע' בט"ז א"ח סי' מ"ו בברכת אקב"ו לעסוק בד"ת דעוסק הוא בטורח ויגיעה ובפלפול במשא ומתן בהלכות התורה. ומה"ט אר"י בסנהדרין נ"ט גוי העוסק דייקא בתורה ח"מ ולא אמר לשון לימוד דלימוד שייך על תורה שבכתב ועסק הוה על תורה שבע"פ שוב מצאתי חילוקי כנ"ל בספר המצרף סי' צ"ז ע"ש שהאריך מאד בזה:
תשובה ה
להשר הגדול בישראל צדיק יסוד עולם כש"ת מוהר"ץ לעהרין נ"י באמסטרדאם:
שילת לעיני כל ישראל יאירו פתח דברינו בלי לב עקוב אחינו בני אבינו אברהם יצחק ויעקב הנאהבים והנעימים אוהבי האמת והשלום אשר בכל מדינה ומדינה עיר ועיר יושבי חוצה לארץ צבי הנודעים אצלינו בשמם אשכנז וצרפת האללאנד ופרייסען השולחים ברכתם למקום גבוה ומקודש מכל הארצות ה"ה רישי כלה ורישי גלוותא רישי מתיבתא רבנים וגאונים פרנסים ומנהיגים גזברים ואמרכלים על תרומת הקדש ד' עליהם יחי' וכצנה רצון יעטרם אמן וכן יהי רצון:
למען ציון לא נחשה ולא נשחוט בזעקה. מי לה' אליהם מגישי מנחה בצדקה למען הקול קול יעקב שועת בת עמינו מארץ מרחקים נאחזים בסבך בוקה ומבוקה ומבולקה הם בני ציון היקרים שוכנים באה"ק בערי יהודא ובחוצות ירושלים עוסקים בתורה ובמצות מתוך צער ועוני דוחקא דכלה בתר דוחקא דציבורא שומרים לבוקר אור שמש צדקה משלוח מנות להם נתונים נתונים המה מאחיהם שבגולה. חלף עבודתם תמה בערי הקדש עיר ה' שמה בשליחותייהו דקמאי וקמאי דקמאי ובתראי בתרייהו גרירן ליתן לכסף מוצא להחיות עם רב תמיד לא יחשו מלקיים כל דבר כזאת מלפנים בישראל להרים תרומה להיושבים לפני ה' המחזיקים בעץ חיים בארץ החיים ד' עליהם יחי':
ובריך רהמנא מהקים מלכין דשדר לן רב חינא וחיסדא דומה למלאך ד' צבאות הוא נשיא הארץ עטרת תפארת בני עמינו נגיד ומצוה מקודש מקודש החסיד ורב בתוי"ר המפורסם כבוד שמו מוה' צבי הירשל לעהרן הי"ו בעוב"י אמשטרדם ואחוזה מרעהו שלש ריעים אהובים כסא ושנרן של ארבעה רגלים בל ימוט לעולמים כי מאז נודע לנו למשגב מהותם וטבעם להטיב ולהשפיע שפע רצון טוב בעין טוב. כאשר שמענו ונדעם מפי רבותינו הקדושים אשר בארץ החיים המה קדש ישראל לה' אשר שלחו מהם מכתב פתוחי חותם קודש לה' מצדקת פזרונם ומן השמים הסכימו למעשיו מקובלים מאז ומלפנים בלי משוא פנים. וככרם אז כרם יפה ביתר שאם ויתר עז גם עתה וגם לעתיד מבקשים אנחנו את פני הרב הצדיק יסוד עולם מוה' צבי הירש לעהרין נ"י להיות רועה נאמן לשה נדחה צאן קדשים כאשר עד הנה באמונה הוא עושה כל מעשיהו רד עם אל ועם קדושים נאמן יהי חן ה' עמו ויעל: (חסר עמוד):
תשובה ז
ולאו דוקא אלא כיון שמאירה לנו באור היום אף שעננים מכסים אותה ואין גוף השמש נראה ראוי לברך בבקר עש"ה משמע דעתו כמג"א דאין להמתין על זריחתה דבבקר דוקא והרואה לאו דוקא. ולי העני נראה בהיפוך ממש דתיבת בבקר שלא הוזכר בגמ' יהיה דוקא ולשון הרואה דנקט ברייתא יהי' לאו דוקא אתמהה אלא ודאי כל היום זמנו ותרורה בדוקא בעינן ואם עננים מכסים אותה ימתינו מלברך עד סוף היום ויברכו בשם ומלכות אבל בלא ראייתה אין לברך בשם ומלכות. וראיה נ"ל מלשון הרמב"ם שכפל דבריו בלשון ראיה וז"ל הרואה את החמה ביום תקופת ניסן וכו' כשרואה אותה ביום ד' בבקר וכו' פתח בראי' וסיים בראי' והל"ל רק בקצרה כדרכו הטוב בלשון צח הל"ל ביום ד' בבקר מברך וע"כ שלא לטעות דגם בלא ראיי' השמש יברך על אור היום בבקר ולשון הרואה לאו דוקא וכדס"ל להפ"מ. לכן הוסיף שנית כשרואה אותה דוקא גוף השמש ביום ד' בבקר מברך וכו' ולא זולת ראיה וכן מוכח עוד מסיום דברי הרמב"ם וכן כשתחזור הלבנה וכו' וכן בכל עת שיראה מזל טלה עולה וכו' על כל אחד מאלו מברך וכו' הרי דייק וכתב בכל עת שיראה וכו' ובאלו ע"כ דוקא בעי' ראיה שהרי לבנה וכוכבים ומזלות שולטים בלילה ובין רואה אותם אין נהנה לאורם כלל וכמ"ש הגאון בפ"מ וכו' בעצמו על קידוש הלבבה. ה"נ בכל אלו לא שייך ה"ט שכתב על החמה הנ"ל וא"כ הרי ברייתא בחדא מחתא כללינהו בתיבה זו הרואה וכו' ופתח בחמה וכו' ע"כ כמו בכל אינך הרואה דוקא ע"כ גם בחמה דסמיך ליה ופתח ביה הרואה בדוקא הוא וגם הרמב"ם כללם בלשונו וכן כשתחזור הלבנה וכו' וכן בכל עת שיראה כו' וכן וכי דייקא כשרואה אותה מברך ולא זולת. ועוד מוכח כן דהא הערוך ערך חמה ובהגמיי' כתבו פי' אחר על הרואה חמה בתקופתה וכו' דכולהו בב"א קאמר בימי הגשמים בעת שהיו ג' ימים מעוננים ולא נראית בהן חמה וכוכבים בעת שיהראו לאחר ג' ימים צריך לברך עליהן וזולת זאת העת לא ומקורו מירושלמי הביאו הערוך בלשון פי' אחר. ולפי' זה הרי ודאי הרואה דוקא בעינן וכדדייק הערוך בהדי' בעת שיהראו וזולת זאת העת לא וא"כ נהי דפליגי ר"ה בירושלמי ואביי בגמרן בפי' הברייתא אי כל הני על כל א' מאלו בזמנו המיוחד מברך או על כולם בב"א קאמר דמברך אבל בפירוש הרואה דברייתא מנ"ל לאפושי פלוגתא וע"כ לכולהו פירושי הרואה דוקא הוא כנ"ל ובתשובת בית אפרים חא"ח סי' ז' ראיתי שכ' הגאון דלהך פירושא דהערוך וירושלמי גרס' חמה בתקפתה בלא וי"ו ואין בכלל פירושו סיבובה אלא ר"ל שהיא בתוקפה ב ביום וכמו דנקט אח"כ ר"ל לבנה בגבורתה עש"ה בדפח"ח א"כ בתקפתה פי' ביום ר"ל בזמן ממשלתה ה"נ לגמרן דפי' בתקופתה בתחילת המחזור תרתי משמע וכדדייק הרמב"ם והמחבר בלישני' הרואה את החמה ביום תקופת ניסן של תחילת המחזור וכו' ולשון ביום סתמא כל היום משמע כמו לפי' אחר דירושלמי והערוך הנ"ל לאחר ג' ימים הרואה חמה בתקפתה ביום הרביעי שלו מברך ודוקא רואה ה"נ לדידן כל היום זמנו ודוקא ברואה אותה ומה"ט נ"ל ברור שאין מברכין על יתר כוכבים ועזלות במסילותם וכסדרן שעמד עלי' בתשו' ב"א הנ"ל השואל ולענ"ד נראה לפי שחלקם הברייתא במקומותם ללשונותם חמה בתקופתה ונבנה בגבורתה ככבים במסילותם ומזלות כסדרן וכו' משינוי לשונות בכל א' מאלו למד הרמב"ם דבריו שחלוקים הם בזמן לענין הברכה חמה בתקופתה ביום הרביעי כולו זמנו לברכה אבל במחזור הלבנה או א' משאר חמשה כוכבי לכת לתחילת מזל טלה התנה הרמב"ם שלא יהיה נוטה לא לצפון ולא לדרום וכן בכל עת שיראה מזל טלה עולה מקצה המזרח זה נקרא בגבורתה ובמסילותם בלא נטיה לצדדים וכסדרן הוא וזה אין נמשך משך זמן יום שלם אלא שעה או שתים או פחות ובין ביום ובין בלילה זמנם לברכה, כמ"ש הרמב"ם בכל עת שיראה מזל טלה וכו' בכל עת דוקא שיראה וכו' דוקא במשך זמן מועט בלבד שרואה אותם כך בלא נטיה וזה אין נראה בגלוי אלא ע"י כלי מחזה המיוחדים לכן בין ביום ובין בלילה ובצמצום שעה א' שיארע כן אז מברך דראי' דוקא בעינן ואם במחזור הגדול נתכסה השמש כל היום בענן גם ברכת החמה אין מברך בשם ומלכות. דלא כמג"א ודלא כהפמ"א כנ"ל להלכה ולמעשה. שוב מצאתי בתשובת ב"א הנ"ל בסופו הביא תשו' מאהבה ח"ב שבשנת תקמ"ה שכתב הורא' הגאון בעל נודע ביהודא גם בשעה א' קודם חצות לברך בשם ומלכות: ונ"ל מעשה שהיה כן היה ובאמת זמנו לברכה כל היום וע' בויקרא רבה סדר אחרי פ' כ"ג איתא האי דירושלמי ועי' בפי' מ"כ שם ז גירסא במ"ר חמה בתקופתה בוי"ו לבנה בכדורה וכו' עש"ה:
וראי' הגאון מהר"מ א"ש מהא דכי שמע קול תרנגולא אומר ברוך הנותן וכו' וכתבו התוס' דף ס' ע"ב דה"ה כי לא שמע דאין ברכה זו אלא להבחנה וכו' ה"נ לאו דוקא הרואה וכו' ע"ש ובמח"כ ז"א דהתם גופא הא דעת הרמב"ם וכ"פ המחבר בש"ע סי' מ"ו ס"ח דשמע דוקא בעינן ואם לא שמע אינו מברך. וגם תו' וסייעתם החולקים וכ"פ הרמ"א שם דמ"מ מברך גם אינהו ס"ל דשמע דוקא אלא דאתי למעוטי רק לן במדבר דליכא תרנגול לא לו ולא לאחרים ואפי' לדעת הפוסקים דגם במדבר מברך כמ"ש מג"א ס"ק י"ד. הרי כתב הרא"ש ס"פ הרואה סי' כ"ג שם וז"ל הלב נקרא שכוי בלשון המקרא דכתיב מי נתן לשכוי בינה והלב הוא המבין וע"י הבינה אדם מבחין בין יום ובין לילה ומפני שהתרנגול מבין ג"כ ובערביא קורין לתרנגול שכוי התקינו ברכה זו לאמרה בשמיעת קול התרנגול ומיהו אם לא שמע קול התרנגול יכול לברך ברכה זו שאינה אלא הודאה למקום שנתן לנו בינה והבנה וברא לנו כל צרכינו דאף אם יש אדם בבית אפל יבחין ביאת היום ע"י קול התרנגול עכ"ל הרא"ש הרי בהדיא טעמא תבא איכא התם דנוסח הברכה עיקרה הנותן לשכוי בינה להבחין בינה וכו' על לב האדם הוא דשכוי הוא הלב בלשון המקרא אלא משום דבערביא קורין לתרנגול נמי שכוי ויש לו ג"כ בינה זו לכן עדיף טפי לאמרו כי שמע קול התרנגולא וכי לא שמע מברך כן על בינת הלב. ועיין רש"י ותרגום באיוב ל"ח ולשון רש"י בגמ' דר"ה דף כ"ו והגאון מהר"י עמדין בסידור שלו פי' וז"ל לשכוי הוא התרנגול היודע בינה זו והוא מלשון משכי"ת לב"ב סכ"יות החמדה סוכ"ה ברוה"ק וכו' עכ"ל ועיין בויקרא רבח פ' כ"ה שוב מצאתי בל"ח תמה על הלבוש בזה ומי"ט כתב נ"ל דיכול לברך כן כל היום ולכל הפחות עד חצות וכ"כ בס' צ"ל ע"כ עיין בס' בגדי ישע א"ח רס"י רכ"ט:
שוב ראיתי שדברי המג"א הנ"ל לקוחים מהלבוש שכ"כ בהדי' סי' רכ"ט וז"ל כשרואה אותה ביום ד' בבקר מברך וכו' שאז היא עומדת בנקודה שהיתה עומדת בתחלת התלותה ברקיע במעשה בראשית והיא בכמו ג' שעות על היום ההוא וכו' עש"ה. ומצאתי עוד טעמו ונימוקו עמו בספרי הלבוש סי' תכ"ח אחר שסידר היד שערים העלה כי מוליד התוהו היה "ב"ה"ר"ד ומוליד ראשון של הבריאה הי' וי"ד ר"ל יום וי"ו אחר עבור י"ב שעות מן הלילה ו"ב שעות מן היום וז"ל ועתה יש לשאול למה היה מוליד הראשון של הבריאה וי"ד שהרי הכתוב אומר שביום ד' נתלו. המאורות וארז"ל ודאי כן הוא שביום ד' ג' שעות על היום נתלו המאורות מפני שלעולם ג' שעות על היום החמה היא בעיצומה של זריחה וכבר ידענו שכל מעשה בראשית במילואם ובצביונם נבראו וא"כ החמה והלבנה נבראו ג"כ בעת מילואתם שהוא ג' שעות על היום ואז עמדו שניהם בחלון א' ושניהם שוים נבראו שנאמר המאורות הגדולים ומצינו שקיטרגה הלבנה ואמרה וכו' ומעטי את עצמך וע"י אותה נזיפה לא שמשה ולא נראה אורה עד שבא אדה"ר וקדשה וחזרה ובכך נולדה ששה שעות קודם לכן כמו שאמרנו דהיינו וי"ד חשוב מיום ד' ג' שעות על היום וכו' ור' יהושיע אומר בניסן נברא העולם וסבר שנתלו המאורות בתחלת ליל רביעי ואותו יום ד' היה כ"ג אדר ושמשו יחד ט' שעות ותרמ"ב חלקים ואח"כ קטרגה הלבנה וכו' עש"ה באורך הרי דלר"א דבתשרי נברא העולם דקיי"ל כוותיה לדידיה ג' שעות על היום ד' נתלו המאורות וה"ט לברך ברכת החמה בעת ההוא וכמ"ש בהדיא בסי' רכ"ט וצדקו א"כ דברי המג"א. אמנם עכ"ז לא הונח לי לענ"ד כי לפי"ז אין ראוי לברך עלי' בבקר קודם שעה ג' על היום וגם בשעה ג' לא עד רגע אחרונה של שעה ג' שאז היא בעיצומה ואז ברגע ההוא נבראה ונתלה החמה וכן משמעות לשון הלבוש הנ"ל. באמת והוא בכמו ג' שעות על היום ההוא וכו' בכמו ג' שעות דייקא ובמג"א לא משמע כן אלא אחר ג' שעות אין לברך אבל עד ג' שעות מברך כל משך הג' שעות וצ"ל כיון שא"א לצמצם הרגע אחרונה מברך כל משך ג' שעות וא"כ ה"נ לאחר ג' שעות וכ"מ לשון בכמו ג' שעות וכו' שכ' הלבוש ולפי טעם דהלבוש הנ"ל מבואר היטב פי' חמה בתקפתה בלא וי"ו ור"ל בעיצומה של זריחה והוא בכמו ג' שעות על היום וכעין פירש הגאון בית אפרים לפי פי' הערוך הנ"ל. עדיפא השתא לפרש כן לפי פירש הרמב"ם וסייעת' א"ש טפי וכוונו חז"ל להגביל זמן הברכה אימתי וכדברי הלבוש ומג"א הנ"ל חמה בתקופתה דייקא בג' שעות על היום והרמב"ם וש"ע שהשמיטו תיבת בתוקפתה נ"ל מדוקדק היטב עפי"ז דברייתא כר"א דבתשרי נברא העולם אתיא ולדידיה נתלו המאורות בעת מליאותם שהוא ג' שעות על היום אז מברך עליה חמה בתקפתה דייקא עיצומה של זריחה כנ"ל אבל הרמב"ם לטעמיה שפסק בניסן נברא העולם כר"י וכמ"ש בהדיא שהתקופה בתחלת ליל ד' וכו' שאז נתלו המאורות לדידיה לכן סיים ביום ד' בבוקר מברך וכל היום זמנו משמע ובבקר לזרוזי מצוה קאמר. וא"כ עכ"פ צ"ע על הלבוש והמג"א דהא קי"ל כר"י וכמ"ש הרמב"ם ועיין תוס' בר"ה דף ח' בד"ה ולתקופות וכו' ודף כ"ז ע"א בד"ה כמאן מצלינן ועיין בתשובת מעיל צדקה סי' כ"א העלה דעת מג"א בסי' נ"ה ע"כ הוא כר' יהושיע ולא כר"א עש"ה וצ"ע ומ"ש הגאון בסוף התשובה ההיא ראי' דקי"ל בניסן נברא העולם מדברי הרמב"ם רפ"י משמיטה שר"ה אחר שנולד אדם היה שני' ליצירה עיין שם היטב. וז"א דכוונתו משום יום א' בשנה חשוב שנה וכמו שהרגיש הגאון בעצמו שאין זה לפירוש הכ"מ שם ויותר ה"ל להביא מדברי הרמב"ם שהתקופה בתחילת ליל ד' שאז נתלו המאורות וכו' שזהו לר"י בניסן נברא העולם וכמ"ש תוספות בר"ה ח' הנ"ל וצל"ע ותל"מ בזה כעת:
נאום הק' יהודא אסאד:
תשובה ח
השם עבים רכובו יריק ברכתו וטובו. עלי ראש אהובי אדמ"ו הרב הגאון הגדול המפורסם קדוש ישראל ופארו והדרו צדיק יס"ע נ"י ע"ה פ"ה כש"ת מוה' פאליק סודיטץ נ"י אבד"ק סעטשין וכאל"ש:
ע"ד אשר עמד מ"ו נ"י בחקירה ארוכה מארץ וקם בחצות לילה למה אנו מחשבים החצות לילה לקונן על החורבן כמו שהוא בינינו באשר הוא שם. והא זהו לפי המשמורת ברקיע וה"ל למחשב כמו שהוא בא"י וכמ"ש הרמב"ם ותוי"ט במנחות גבי הרחוקים מותרים מחצות היום דמחשבים החצות כפי שהוא בירושלים אתד"ק וביקש לחוות דעתי:
לענ"ד ה"ט כיון דמקרא נפ"ל האי נ"מ בהני אשמורות להפיל תחנונים אז שנאמר קומי רוני בלילה לראש אשמורות כמ"ש בחי' הרשב"א ריש ברכות והרא"ש שם וקא יהיב ש"ס סימנא סוף ראשונה חמור נוער וכו' ע"כ בכ"מ באשר הוא שם נילה והני סימנים צווח הנביא קומי רוני בלילה לראש אשמורות שכל א' בזמן שיהיה לו הסימן במקומו ועוד משמע לי במעשה דר' יוסי ברכות דף ג' ע"א פ"א הייתי מהנך בדרך ונכנסתי לחורבה א' להתפלל משמע סתמא בעת הלוכו בדרך ביום ונכנס להתפלל מנחה ואמר שמעתי ב"ק אומרת אוי לבנים שבעונותיהם וכו' וא"ל אליהו ז"ל חייך וכו' שבכל יום ויום ג"פ אומרת כך וכו' הרי דגם ביום זוכר הקב"ה. את החורבן והגלות ג"פ בזה הלשון עצמו ששואג בג' משמורות דהלילה ' ומ"מ לא יהיב ש"ס סימנים אלא על ג' משמורות דהלילה לבד וקרא קפיד קומי רוני בלילה לפי שהגלות נמשל בכ"מ ללילה למ"ש והנה אימה חשיכה גדולה נופלת עליו שהראהו עול הגלות ושעבוד מלכיות וכתיב שומר מה מלילה א"כ בכ"מ שהוא לילה באשר הוא שם האדם ראוי לקונן על הגלות ואלו חושבים החצות לילה כפי שהוא בירושלים הרי כפי הקפת הגלגל במקומות הישוב ימצא ערב במקום א' ובקר במקום אחר כמבואר ברז"ה פ"ק דר"ה ובזמן חצות לילה בירושלים אז הוא בקר לשוכני מזרח ואין מקום לקונן ביום על הלילה שבירושלים והמקונן אמר בכה תבכה בלילה ע"ש שהקיל בכיה בלילה נשמע יותר למרחוק וע"כ בעינן לחשוב המשמורות בכ"מ באשר הוא שם כנ"ל. שוב עיינתי בס' חסד לאברהם עין הארץ מעין ג' נהר ח' העיר על החקירה זו על כמה ענינים וז"ל וכן עד"ז יקשה כי הלא המשמורות העליונים הם קבועים לערב ולבקר וא"כ הוא האיך יהי' ענייניהם כי פעמים רבים הוא לאלו יום ולאלו לילה. וכן עד"ז יקשה למנוחת שבת אשר אלו מהם שובתים ואלו מהם עושים מלאכה והאיך יהי' ענין זה וכו' עש"ה:
ובס' שושן סודות להרמב"ן ורמ"ה אות קנ"ד ז"ל משמר הוא העולם הגלגל ככתוב ויהי באשמורת הבקר [שמות יז] והימים והלילות נחלקים למשמורות כדאיתא בגמרא ברכות ג' משמורות הוי הלילה וכללם ע"י הגלגלים משתנים וכו' עכ"ל ובס' פרשת דרכים דרך עצב דרוש כ"ג דף פ"ו ע"ד עמד ג"כ בחקירה זו ורש"י בתורה פ' בשלח ויהי באשמורת הבקר פי' וז"ל שלשה חלקי הלילה קרויין אשמורות ואותה שלפני הבקר קרוי אשמורת הבקר. ואומר אני לפי שהלילה חלוק למשמורות שיר של מלה"ש כת אחר כת לג' חלקים לכך קרוי אשמורת וכו' ע"ש ובאמת גם היום נחלק לג' משמורות כמו שהוכחתי מש"ס דברכות הנ"ל וכמ"ש ג"כ בס' שושן סודות כנ"ל אבל קרא דהתם מוכח דכתיב בתר הכי וישב היום לפנות בקר לאיתנו וכו' ופירש רש"י לפנות בקר לעת שהבקר פונה לבא. והא"ע פירש לפנות בקר קרוב מבקר ע"ש א"כ ע"כ באשמורת הבקר אשמורה דלילה אותה שלפני הבקר קאמר כנ"ל וקרא קומי רוני בלילה לראש אשמורות ולא אמר איפכא קומי רוני לראש אשמורות הלילה משמע קצת דשם אשמורת אינו ביום אלא בלילה וכ"כ ואשמורה בלילה בתהלים סי' צ' וכ"כ בכהנים ס"ג אם זכרתיך על יצועי באשמורת אהגה בך היינו בלילה על משכבי על יצועי דייקא שוב מצאתי גם הגאון הפלסוף האלקי בס' יערת דבש חלק שני דף ס"ג עמד על החקירה זו לענין לחונן ברצות לילה אימת לפי שינוי מקומות הישוב עש"ה ודפח"ח שוב מצאתי עוד בתב"ש בחי' בכור שור ריש ברכות וז"ל עוד כתב בס' לקוטי האור שם שאין חילוק בין מדינה למדינה לעולם רצות באמצע חשיכה שבמדינתו עכ"ל. וגם העיר הגאון שם. על הא דר"י נכנס לחורבה וכו' עש"ה והנאני:
הכ"ד תלמידי אוה"נ ודוש"ת הק' יהודה אסאד:
תשובה ט
במתניתין ס"פ הרואה תנן והתקינו שיהא אדם שואל את שלום חבירו בשם שנא' והנה בועז וכו' עת לעשות לד' וכו' והוא מתקנת עזרא ובד"צ והרמב"ם השמיט תקנה זו בחבורו וצל"ע מה ראה על ככה ועוד בסנהדרין פ' נגמר הדין ובריש מסכת מגילה אמרי' אסור ליתן שלום לחבירו בלילה והוא שנוי' בלי שום חולק וש"ס פריך מינה והשמיטו ג"כ הרמב"ם והפוסקים והדבר תמוה וצע"ג ולא ראיתי מי הקדימני לעמוד באלו:
תשובת ד' אתנו ליישב הדברים על מכונם. וראשון תחילה נבואה שערי דעה דבפ"ה מהל' דיעות ז"ל הר"מ ת"ח מקדים בשלום כל אדם כדי שיהי' רוחן נוחה הימנו ע"ש ולכאורה קשה הרי זו מתני' היא במס' אבות פ"ד ר' מתיא בן חרש אומר הוי מקדים בשלום כל אדם וכו' ולכ"ע אתני' ולא לת"ח בלבד ונ"ל כיון שאז"ל מאן דבעי למהוי חסידא יקיים מילי דאבות הרי לאו לכ"ע אתני' רק למאן דבעי למהוי חסידא וכבר אמרו בפרקי אבות ולא ע"ה חסיד ממילא רק על ת"ח קאמר שיקדים בשלום כ"א וא"ש דברי הרמב"ם אמנם כן הא גופא קשה כיון דתקנה קדומה הוא זו ע"י עזרא וב"ד ותקנה כוללת לכל אדם ר' מתיא בן חרש מאי אתיא לאשמעי' וגם איך אמרה רק לת"ח ומילי דחסידות בלבד וכי לגרוע מתקנת עזרא וב"ד אתי והא אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד וכו' וצ"ע לכאורה: ונ"ל כיון דטעם תקנת עזרא היה משום עת לעשות לד' וכו' ופירש רש"י שם משום כבודן של הבריות היינו כבוד הנשאל א"כ התקנה הי' דוקא לשאול בשלום ישראל חבירו בן ברית וכלישנא דמתני' בפ' הרואה שיהיה אדם שואל שלום חבירו דייקא וגם הראי' לזה להתיר הזכרת ד' מפני כבוד הבריות הוא מגדעון ובועז ומלאך שהזכירו את ד' היינו נמי על בן ברית. אבל על נכרי לא תקנו משום כבוד הנשאלים לא הוי בהו עת לעשות לד' וממילא אפילו איסורא איכא דהפרו תורתיך קרי לי' מתני' להוציא הזכרת ש"ש על בשר ודם כמ"ש רש"י שם. וא"כ רבי מתיא בן חרש בא להוסיף על תקנת עזרא ואמר הוי מקדים בשלום כל אדם דייקא אפילו לנכרי בשוק וטעמא ע"כ משום כבוד השואל וכמ"ש הרמב"ם כדי שיהיה רוחן נוחה הימנו והיינו כבוד השואל ולכן דוקא בה"ח מקרי' נמי עת לעשות לד' והוא כבוד הת"ח משא"כ אחר אין רשאי להזכיר את ה' על נכרי מפני כבוד השואל כנ"ל ואע"ג דאיתא בסוף פרק הנזקין והעתיקו הרמב"ם בפ"י מעכו"ם ובש"ע יו"ד סי' קמ"ח אין כופלין שלום לגוי אבל שואלים בשלומם מפני ד"ש ע"ש הרי דהתירו לכל אדם ולא לת"ח בלבד התם מפני ד"ש היינו כבוד הכלל של כל ישראל וגם בזה מצוה לא אמרו אלא התירא אבל בת"ח מצוה וחסידות הוא לעשות כן משום כבוד וכמ"ש הרמב"ם וא"ש וכ"ז טעמא משום דשלום שמו של הקב"ה לא התירו להזכיר שם שלום אלא מפני עשה דכבוד תורה ר"ל אם השואל ת"ח אפילו הנשאל נכרי או מפני עשה דגדול כבוד הבריות ר"ל הנשאלים בני ברית ועיין פירוש רש"י במתניתין דברכות שם:
אמנם צריך להבין כיון שמותר ורצון ד' הוא משום בקש שלום וכו' א"כ מאי הפרו תורתיך דקרינן לי' וכי בכ"מ דעשה דוחה לל"ת נקרא הפרו תורתיך הרי מצותו כך הוא ועי' מהרי"ק "ק שורש קל"ט בטעמא דדחי' עשה לל"ת אי גזה"כ הוא דנדחה או משום דבמקום עשה לא נאמרה ל"ת כלל. והנה ריש מס' תמורה ובמג"א סי' רט"ו מבואר דבלא ברכה מוציא ש"ש לבטלה לכ"ע אסור מדאו' ונפ"ל מאת ד"א תיר' וא"כ מתני' דברכות א"ש דעשה דכבוד הבריות דוחה רק לא תסור דרבנן וא"כ בשב ואית כדאיתא ברכות כ' לכן קרא לי' הפרו תורתיך משום אסמכתא דקרא דדברי קבלה בקש שלום וכו' אבל מתניתין דפ' אבות ק' מאי קמ"ל לת"ח דת"ל עשה דכבוד תורה דוחה לנ"ת. ונ"ל כיון דאפשר לשאול בלשון אחר בלא הזכרת ד' אפשר לקיים שניהם מקרי ובכה"ג אין עשה דוחה לל"ת בעלמא אבל עשה דכבוד תורה עדיף ודוחה אפי' בכה"ג והנה בערובין דף י"ח ע"ב אהא דאמר ר' ירמיה בן אליעזר מיום שחרב בהמ"ק דיו לעולם שישתמש בשתי אותיות שנאמר כל הנשמה ההלל וכו' פירש רש"י מיום שחרב בהמ"ק ופסקו הכהנים מלברך בשם המפורש וכו' דיו לעולם וכו' בין לשבח לפניו ובין לברך איש את חבירו דכתיב כל הנשמה וכו' כלומר זה השם שכל הנשמה כולה ראוי להשתמש בו וכו' מכלל דשם בן ד' וכו' לכהנים בלבד דכתיב ולברך בשמו וכתיב ושמו את שמי המיוחד לי עכ"ל. ואריכות לשון רש"י וכפל טעמים נ"ל כוונתו כלפי מ"ש כל הנשמה תהלל וכו' היינו לשבח לפניו ית' משמע ועדיין לברך איש את חבירו מנ"ל שראוי להשתמש בו לכן סיים דהרי שם בן ד' יחדו הכ' לכהנים בלבד שמי המיוחד לי והתם לברך את ישראל קאמר ממילא שמעי' דשתי אותיות ראוי להשתמש בו כל הנשמה מלבד הכהנים לברך את חבירו נמי וקרא כל הנשמה תהלל וכו' לרבותא נקטה אפי' לשבח לפניו העולם אינו כדאי להשתמש אלא בשתים אותיות לבד ומשחרב בהמ"ק אפי' לכהנים נמי לא כנ"ל והקדים רש"י להביא פסוק המאוחר תחילה דכתיב [דברים י] ולברך בשמו וכתיב [במדבר ו] ושמו את שמי המיוחד לי. נ"ל כוונתו משום ולברך בשמו היינו דומיא דלשרת ר"ל לשבח ולהלל לפניו בשמו המיוחד לכהנים בלבד ניתן ואח"כ מייתי דגם לברך את חבירו מושמו את שמי וכו' על ב"י אלא דעדיין י"ל לכהנים מצוה ולישראל רשות לברך חבירו אפי' בשם בן ד' לכן כתי' קרא דד"ק כל הנשמה וכו' דאמרה דהע"ה גם בזמן המקדש אסור לישראל כנ"ל. ובספר פרי מגדים על א"ח בטו"ז אות ל"ה בסי' קכ"ח כתב וז"ל והנה בקרא [דברים יו"ד] לשרתו ולברך בשמו אפשר דכ"כ דמקדש אתקש דבשמו אפשר שמו המיוחד כמו ושמו שמי המיוחד וכו' עכ"ל נעלם ממנו דברש"י ערובין ח"י הנ"ל שכ"כ בהדי' כנ"ל וצ"ע] נקטינן מיהת מההוא דערובין דלכל אדם רשות להשתמש בשם שתי אותיות לברך את חבירו וע"כ ליכא איסור דאורייתא להוציא אזכרת ש"ש על ב"ו אלא שם בן ד' דאפי' לשבח לפניו ית' אין העולם כדאי בו כנ"ל ולכהנים אפי' לברך לישראל בו מצותן בכך הוא אבל שאר השמות אפילו בן שתי אותיות הנ"ל שאינו נמחק מותר לברך בו לחבירו וא"כ הדק"ל מאי הפרו תורתך איכא בדבר וצ"ל תקנת עזרא וב"ד היה לשאול שלום חבירו בשם ר"ל בשם העצם בן ד' אותיות וכדמייתי קראי דגדעון ובועז ומלאך דזה אסור להזכירו מיהת על ב"ו ואפשר דגם בכנוי ר"ל בקריאתו נמי אסור ושפיר קרי ליה הפרו תורתך והיינו כנ"ל כיון דהיה אפשר לשאול בשאר שמות שאינם נמחקים שאין איסור בדבר כלל כמ"ש כל הנשמה וכו' ומ"מ התירו ושום עת לעשות לד' וכו':
אמנם הא גופא קשי' כיון דאפשר לשאול בשם אחר בהיתר גמור מאי חזי עזרא וב"ד עת לעשות לד' שתקנו לשאול בשם העצם ב"ה נהי דמכללא דר"ל דקאמר כ"מ שאתה מוצא עשה ול"ת אפשר לקיים שניהם אין עשה דוחה לל"ת לא קשי' משום די"ל אין למידין מן הכללות וכו' ועוד אינו ל"ת ממש אלא אזהרת עשה הוא את ד"א תירא כדמסיק ריש תמורה דמה"ט לא לקי אבל מ"מ קשי' למה הפרו תורתך להזכיר שם העצם וצ"ע בשלמא על גדעון ובועז ומלאך לא קשי' הא שהזכירו שם העצם על בשר ודם די"ל לפי שהיו ת"ח וש"ש שגור בפיהם והא גופא הוא מכבוד התורה כמ"ש הרמב"ם הנ"ל שיהא רוח הבריות נוחה מהן ועשה דכבוד תורה עדיף לדחות ל"ת אפי' באפשר לקיים שניהם (ובזה ניחא לתרץ תמי' הגאון בטורי אבן מס' מגילה דף כ"ח אההי' דשבועות דף ל"ב ע"ב דאותבינהו לכולהו משום עשה דכבוד תורה עדיף והקשה הנ"ל כיון דקיי"ל ת"ח שמחל על כבודו כבודו מחול א"כ אפשר לקיים שניהם שימחול הת"ח על כבודו וכה"ג אין עשה דוחה לל"ת כדאיתא בכתובות דף מ"ם אלו אמרה לא בעינא וכו' ע"ש ולפמ"ש לק"מ עשה כבוד תורה דחמיר טכי מת"ת דיחיד ודינו כת' דרבים כדמסיק הש"ס ריש מגילה עדיף מה"ט לדחות עשה אחרת או ל"ת אפילו באפשר לקיים שניהם) ועכ"פ איסור זה דהזכרת ד' על בשר ודם דמאת ד"א תירא נפ"ל רק שלא להוציא ש"ש לבטלה ממש בחנם על לא דבר אבל בברכה שא"צ דעת תוס' ורא"ש הוא שאינו אסור מדאורייתא רק מדרבנן והרי בעירובין דף י"ח הנ"ל השוה רש"י וכ"מ בגמ' שם בין לשבח לפני ד' ית' ובין לברך איש את חבירו א"כ כל שאינו מזכיר את השם בלבד לבטלה ממש אלא לברך לחבירו ולשאול בשלומו נמי רק איסור דרבנן הוא פשיטא דמשום כבוד תורה הותר להם לשואלים הנ"ל להזכיר לשם העצם נמי על ב"ו אבל על עזרא וב"ד שתקנו כן לכל אדם קשה מאי עת לעשות לד' כיון דאפשר הוא לשאול בא' משאר שמות הקדש שאינם שם העצם המיוחד לכהנים בהיתר גמור כנ"ל וצ"ע:
ונ"ל דקשה עוד מ"ש דלא תני לתקנה זו דעזרא בס"פ מרובה בהדי אינך תקנות אלא סמכי' התנא להתם בס"פ הרואה ה דתנא עוד תקנת' שהתקינו לומר מן העולם ועד העולם מפני המינים וע"כ צ"ל דה"ט דתקנה זו נמי דומיא דאידך תקנתא מפני המינים ר"ל אותן הכופרים בתה"מ לכן התקינו להזכיר ש"ש אפילו שם העצם על בשר, ודם כדי לאמת ולחזק עי"ז אמונת תח"ה כמ"ש בפ' בראשית וייצר ד"א את האדם הזכיר שם מלא לפי שכתיב ויי"צר בשני יודי"ן א' יצירה לתח"ה והיינו עת לעשות לד' לכן הפרו תורתך ואפשר גם בגדעון ובועז וכו' מה"ט עשו כן ולכן עכשיו שבטלו תרעומת המינים הכופרים בהח"ה אוקמי' אדינ' דאסור לשאול בשם לכן השמיטו הרמב"ם שפיר כנ"ל וממילא מובן דהא קא משמע לן ר' מתיא בן חרש במסכת אבות גם אחר שבטל תקנת עזרא ואסור לשאול ולהזכיר שם העצם על ב"ו מ"מ הוי מקדים בשלום כל אדם בשאר כל לשון או אפי' בשאר שמות הקדש כנ"ל. ולכאורה מוכח ממתני' דברכות הנ"ל כדעת הרמב"ם דאפילו ברכה שא"צ אסור מדאו' מדקרי להו הפרו תורתיך להזכיר ש"ש לברך בו את חבירו עכ"פ בשם העצם כנ"ל וקשי' על תוס' והרא"ש וצ"ל דס"ל לחלק דוקא להזכיר על בשר ודם ה"ל איסור דאורייתא אבל ברכה שא"צ לשבח להקב"ה עדיף ומותר מה"ת וע"כ פליגי על פירש"י דערובין י"ח הנ"ל שהשוה ברכה לאדם עם ברכה לגבורה וס"ל קרא כדכתיב כל הנשמה תהלל וכו' דוקא לשבח לפניו ית' ולא לברך את חבירו אמנם לפמ"ש בהיתר שאר שמות שאינם נמחקים לכ"ע שוים ברכה לאדם בהם עם ברכה לגבוה כמשמעות לשון הגמ' העולם כדאי להשתמש וכפירש"י רק בשם העצם פליגי תוספות ורמב"ם בברכה לגבוה אבל ברכה לאדם לכ"ע אסור מדאו'. ולפי"ז צ"ל הא דר"א בערובין. משחרב בהמ"ק דיו לעולם להשתמש בשתי אותיות ר"ל אפי' לשבח לפני ד' קמ"ל וכדמייתי קרא כל הנשמה תהלל וכו' דאילו לברך את חבירו בשם העצם גם קודם חורבן בהמ"ק היה אסור מדאו' נמי לכ"ע גם לשיטת תוס' הנ"ל מדקרי ליה הפרו תורתיך והיינו מדייחדו הכ' לכהנים ושמו את שמי המיוחד וכו' אבל לישראל הוא בכלל אזהרת עשה את ד"א תירא אלא דצע"ק לפ"ז מ"ש דנקט ריש תמורה מהאי קרא מקלל את חבירו בשם ות"ל אפי' מברך לחבירו בשם נמי וצ"ל מברך דוקא בשם העצם אסור מדאו' אבל מקלל בשם אפי' בכינוים נמי אסור מיהת נקטי' דתקנת עזרא וב"ד הי' בשם העצם ומטעם הנ"ל מפני המינים ושפיר חזי הרמב"ם שהשמיטו כנ"ל: עוד נ"ל דתוס' בסוטה דף יוד ע"א כתבו דשם שלום אין נמחק א"כ לדעתם ודאי שם שלום נמי בכלל אזהרה את ד"א תירא שלא להוציא ש"ש לבטלה הוא אמנם בתשו' הרא"ש כלל ג' סימן ט"ו כתב בהדיא וז"ל ולא מצינו מי שאיסר למחוק שלום ובכל אגרת וכו' ע"ש וברמ"א יו"ד ססי' רע"ו ובש"ך ובנקודת הכסף שם מפלוגת' תוס' סוטה ות' הרא"ש בזה ולדידיה כיון דנמחק נ"ל שאינו בכלל אזהרת הכ' הנ"ל ומכ"ש דהרבה מבני אדם נקראים בשם שלום ופשיטא דשרי לשאול בשם שלום משום כבוד תורה או כבוד הבריות הנשאלים אע"ג דאפשר בלשון אחר א"כ צ"ל לדידיה נמי כיון דקרא כתיב ד' שלום ה"ל קדוש כמו אותיות כ"מ הנטפלים לשם מאחריו (או מלפניו) דמ"מ מדרבנן אסור למחקם עיין ט"ז יו"ד סימן רע"ו סק"ז אבל כיון שהוא שם ותיבה בפ"ע משא"כ אותיות הנטפלים אחריו שהם תיבה א' עם השם לכן לא גזרו בזה אסור מחיקה ומ"מ קדוש הוא כמו אותיות הנטפלים לפני ד' עיין ש"ך ס סימן רע"ו ס"ק ס"ג וראוי היה שלא להזכירו על בשר ודם ועיין ש"ך יו"ד סימן קמ"ח סק"ז וט"ז סק"ו בשם סמ"ק ובשם א"ח דשלום ושלמא דוקא שמו של הקב"ה אסור להזכיר על עכו"ם וש"ך רות על פירש"י וכוונתו בגיטין דף ס"א דפירש"י במתני' וז"ל להוציא שם שמים וגם הרמב"ם העתיקו בפ"י מעכו"ם א"כ ממילא מש משמע דבישראל משרא שרי ומצוה נמי איכא כיון דאפילו בעכו"ם שרי שלא ביום אידו ואפי' ביום אידו נמי במצאו בחוץ אמנם כל זה הוא מפני דרכי שלום אחר תקנת עזרא וב"ד שסמכו אקראי דבועז וגדעון וכו' ששאלו גם בשם העצם התקינו הם שיהיה חייב לשאול עכ"פ בשם שלום ע"ש הכ' בקש שלום ורדפהו וזה כבודו של הקב"ה ורצונו ית' לקיום העולם כנ"ל. וא"כ נ"ל תקנת עזרא וב"ד היה רק אם ישאל לשלום חבירו צריך לשאלו בשם שלום שמו של הקב"ה אבל מי שירצה למנוע ושלא לשאול כלל לשלום חבירו רשאי כדי שלא יצטרך להזכיר ש"ש על ב"ו ובא ר' מתיא בן חרש והוסיף תקנה הוי מקדים בשלום כל אדם לכתחילה לעשות כן למצוה וכיון שהעתיק הרמב"ם האי דר' מתיא בן חרש בהלכות דיעות תו ל"צ להעתיק כלל תקנת עזרא דיש בכלל וכו' וגם י"ל דהרמב"ם לטעמיה בפ"ג מהל' ק"ש פסק כתוספות סוטה הנ"ל דשלום אין נמחק א"כ י"ל עזרא תיקן לשאול בשם שלום להוראת שעה משום גדול השלום כמו בסוטה שנמחק השם מה"ט לכן השמיטו הרמב"ם וע' פ"ח א"ח סי' פ"ה ביאר בארוכה טעם השמטת הרמב"ם איסור הזכרת שם שלום בבה"כ והעלה דמפרש לברייתא דבית הפנימי אין שם שאלת שלום היינו דוקא בשמות המיוחדים דתנן בפ"ב דברכות ועוד התקינו שיהא אדם שואל בשלום חבירו בשם וכו' אבל שם שלום נמחק אינו שמו של הקב"ה ממש מדמזלזלינן כולי האי להתיר ליתן שלום לנכרי והוכיח הרמב"ם דנדחה האי מימרא דפ"ק דשבת אסור ליתן שלום בבה"כ ומשמע בפ"ח שם דגם האי מימרא דריש מגילה ופ' נגמר הדין אסור ליתן שלום לחבירו בלילה וכו' ופירש"י משום דשלום ש"ש הוא נדחה מהלכה מהני טעמי עש"ה וממילא א"ש השמטת הרמב"ם גם להא אע"ג שלא הרגיש בזה הפ"ח עש"ה. ולענ"ד אשכחן עוד טעמא ברייתא דבר קפרא ביבמות דף כ"ט לעולם ידבק אדם וכו' בהבאת שלום וכו' שנא' בקש שלום ורדפהו וכתיב רודף צדקה וחסד וכו' ופירש"י תשלום שכר גדול להבא' שלום וכו' משמע דעצה טובה קמ"ל ולא תקנה וחוב הוא לשאול בשם דוקא ועמ"ש בחי' סיים מס' נדרים בח"א בזה ע"פ סוגיא דברכות דף י"ד אסור ליתן שלום לחבירו קודם שיתפלל וכאלו עשאו במה ובמחבר א"ח סי' פ"ט בשם הר"י דוקא שלום שהוא שמו של הקב"ה אסור קודם תפלה וכו' ועי' בפ"ח סי' פ"ט שם הקשה ממשנה מס' תמיד איש הר הבית א"ל שלום עליך וכו' ותי' התם לא הוי משכים לפתחו א"נ כיון שלא הגיע זמן התפלה מותר עש"ה ויפה כיון שכן כתב הראב"ד בפירושו שם בשם רבותינו שהק' כן ותירוץ שני התירוצים (אבל פי' כדבריו שם משכים לפתחו וז"ל שעומד בפתח הבית וכל אדם שעובר לפני ביתו נותן לו שלום אז אסור אבל אם יפגע אדם את חבירו ברשות הרי יש לו ליתן וכו' ע"ש ולשון המחבר ס' פ"ט אסור להקדים לפתח חבירו וליתן לו שלום וכו') ועמ"ש בחי' כתובות כ"ד ע"ב מ"ש בזה: