שות יהודה יעלה (מהרי אסאד)· רבי יהודה אסאד
חלק א · תשובה רג
לכבוד ידידי תלמידי היקר הרב החריף ובקי טובא מופלג ביראה אה טהורה כ"ש מו' ש"א נ"י:
מכתבך קבלתי לנכון וראיתי דבריך ד"ת דברים נכונים בסוף מס' מגילה והנכי למלאות מבוקשך להעתיק לך מחידושי מה שכתבתי זה לשוני במגילה דף כ"ט ע"ב תוס' ד"ה והלכתא אין משגיחין בחנוכה פי' לעשותם עיקר ואע"ג דהלכה כרבה לגבי ר' יוסף מ"מ הוצרך לפסוק הלכה כוותיה משום דפליגי עליו שאר אמוראי עכ"ל. ולענ"ד נ"ל לתרץ קושייתם עדיפא דתוס' בשבת כ"ד ע"ב ד"ה הדר פשטה רבא דכ"ח עדיף מקידוש היום אע"ג דתדיר פרסומי ניסא עדיף העלו משמיה דהרשב"א הא דר"ח טבת שחל בשבת מקדימין לקרות בשל ר"ח ה"ט דוקא לדחות פ"נ עדיף אבל להקדים תדיר עדיף א"נ כדי שיקרא המכטיר בנרות דזכרי' ע"כ מקדימין ר"ח כדי שיקרא המפטיר בשל חנוכה ויפטור מענין שקרא בנרות דזכריה והקשה בס' טורי אבן בסופו חידושי אבני מילואים לתירוץ אחרון דרשב"א ר"ח טבת שחל בחול דליכא הפטרה למה הקדימו ר"ח משום תדיר ה"ל להקדים חנוכה משום פרסומי ניסא עדיף וכו' וגם על ר' דימי קשיא אמאי תלה טעמא דחנוכה קודם בחל בחול משום מי גרם לד' שיבא ר"ח וכו' ות"ל בלא"ה משום פרסום ניסא עדיף וכו' עש"ה שלא תירץ כלום:
ונ"ל דבס' זרע יעקב בשבת כ"ד שם הקשה ע"ד תוס' הנ"ל מסוגי' דמגילה הכא לעיל בסמוך אר"י נפחא ר"ח אדר שחל בשבת מביאין ג' ס"ת וכו' ואמר ר"י נפחא ר"ח טבת שחל בשבת וכו' וצריכא וכו' ולימא הא ולא בעי הא חדא מכלל חברתה אתמר ונדחקו התוס' ליישב מ"ד הך מכללא למאי איצטרך הא ידעי' ליה במכ"ש וכו' ולתוס' שבת הנ"ל הל"ל לגמ' בפשוט דהא קמ"ל להקדים של ר"ח אע"ג דחנוכה איכא משום פרסום ניסא וכו' עש"ה ונ"ל חדא מתורץ באידך דתירוץ בתרא דרשב"א בתוס' הנ"ל ע"כ היינו רק אליביה דר' דימי הכא דס"ל ר"ח טבת בחול חנוכה קדים והרי כמה אמוראי ס"ל כוותיה לדידי' נמי בחל ר"ח בשבת מודה דר"ח קדום משום כדי שיפטור בנרות דזכריה אבל לר"י נפחא דס"ל גם חל ר"ח בחול ר"ח קדום משום תדיר אע"ג דליכא הפטרה ע"כ מודה הרשב"א גם בשבת לאו ה"ט דהפטר' אלא כתי' ב' דתוס' להקדים חדיר עדיף ולדחות פרסומי ניסא עדיף ומתורץ קושית הט"א על ר"י נפחא ומתורץ נמי קושית הזרע יעקב דל"ל צריכא לאשמעי' דר"ח קדום דהא כבר אמרה ר"י נפחא עדיפא אפילו ר"ח טבת שחל בחול דליכא הפטרה וגם איכא סברא נגדיית להקדים חנוכה משום מי גרם לרביעי ר"ח וכו' מ"מ ר"ח קדום משום תדיר מכ"ש חל בשבת וע"כ צ"ל רק חדא מכלל חברתה וכו' ומה"ט מייתי הש"ס מיד סמוך הני תרתי דר"י נפחא אתמר ר"ח טבת שחל בחול דאר"י נפחא ר"ח קדום ר"ל כדי להכריח התירוץ חדא מכלל חברתה אתמר לדידיה והנה ז"ל הירו' פ' בני העיר הלכה ה' יצחק סחורה שאל לר' יצחק ר"ח שחל להיות בחנוכה במה קורין א"ל קורין ג' בר"ח וא' בחנוכה ר' פנחס ר' סימון ור' אבא בר זמינא מטו בה בשם ר' אבדימא דחיפא קורין ג' בחנוכה וא' בר"ח להודיעך שלא בא הרביעי אלא מחמת ר"ח בר שלומיא ספרא שאל לר' מגא הגע עצמך שחל ר"ח של חנוכה להיות בשבת ולא שבעה קרואין אינון אית לך מימר שלא בא הד' אלא מחמת ר"ח א"ל והדא שאילתא דספרי עכ"ל ופירש הק"ע וז"ל קורין ג' בר"ח ואחד בחנוכה דר"ח תדיר ולעולם תדיר קודם גם עושין אותו עיקר הלכך קורין בו ג' א"נ וכו' הגע עצמך אמור לנפשך אם חל ר"ח טבת בשבת דאיכ' שבעה קרואים ולא בא הרביעי מחמת ר"ח איך מודיעין שבר"ח קורין ד' והדא שאילתא דספרי זו הוא שאלת התינוקת וכי מצוה להודיע שבר"ח קורין ד' אלא דאם אפשר להודיע עבדי' ובשבת דא"א וכו' הלא פשוט דקורין ז' בר"ח וא' בחנוכה ובלשון בתמיה הוא וכי ספק הוא שאלה זו ל"א זו היא שאלה דספרי בתמיה וכי זו הוא שאלה למלמדי תינוקת הלא צריכה הוא לחכמים גדולים עכ"ל הרי בהדיא דמודה ר' דימא דמן חיפא בחל ר"ח בשבת דמקדים ר"ח ואליבי' הוצרך הרשב"א בתוס' שבת לתרץ ה"ט דהפטרה והט"א הנ"ל כתב מדנפשי' הכי מדפליג ר' דימי חל ר"ח בחול ומשום מי גרם לד' וכו' משמע דחל בשבת מודה לר"י נפחא דתדיר קודם כיון דליתא לטעמא דידיה: וגם על ר' דימי נ"ל לתרץ קושית הט"א הנ"ל לתי' הרשב"א למה לר' דימי ה"ט מי גרם לרביעי וכו' ות"ל משום פרסומי ניסא כנ"ל. דיש להבין לשון הש"ס והלכתא אין משגיחין בחנוכה ור"ח עיקר מאי בעי בתוספת לשון זה ור"ח עיקר ונ"ל דיש לדקדק בלשון ר' יוסף אמר אין משגיחין בר"ח למה נקט השלילה טפי הל"ל משגיחין בחנוכה הוא הקנין נ"ל פשוט משום דהא בתרתי פליגי ר"י נפחא אמר קרו תלתא בר"ח וחד בחנוכה ר"ח קודם בזמן וגם במספר רוב הקרואים ור' דימי אמר בהיפוך בתרתי קרו תלתא בחנוכה וחד בר"ח ור' מני מסתברא כוותיה דר"י נפחא אמר דתדיר וכו' קודם יהיב טעמא על התחלה בר"ח לבד אבל על קרו ג' בר"ח ליכא טעמא וצ"ל כיון שהתחיל בו קורין בו הרוב עושין אותו עיקר כמ"ש הק"ע בירושלמי הנ"ל אבל ר' אבין אמר כוותיה דר' דימי מסתברא מי גרם לד' שיבא ר"ח הוא טעם מספיק על שני הדינים מה"ט מסתברא דקרו תחילה ג' בחנוכה א"כ ודאי להקדים חנוכה לר"ח המ"ל משום פרסומי מי ניסא עדיף מתדיר אבל לקרות ג' בחנוכה מ"ט ה"ל לקרות א' בחנוכה וג' בר"ח לכן אמר טעמא מי גרם לרביעי שיבא ר"ח הלכך רביעי לבד דייקי בר"ח בעי מיקרי ולא ג' בר"ח ומתורץ קושי' הט"א והשתא קא בעי הש"ס מאי הוי עלה נהי דר"י נפחא הוא חשוב יותר שהזכירו תחילה וגם הוא טפי מארי דתלמודא מן ר' דימי דמן חיפא אבל מלת' דר"י נפחא מסתבר רק הקדימה לבד אבל מלת' דר' דימי כולי' מלתא מסתבר לכן אמר ר' יוסף עלה באמת בדקדוק אין משגיחין בר"ח דאלו אמר משגיחין בחנוכה ה"א להקדים לבד א' בחנוכה ושלשה בר"ח למעות תדיר לז"א אין משגיחין בר"ח כלל אלא קרו ג' בחנוכה וא' בר"ח ולפ"ז י"ל רבה דפליג ואמר אין משגיחין בחנוכה וכר"י נפחא משום דתדיר קודם היינו רק להקדים לבד אבל מספר הקרואים קרו א' בר"ח וג' בחנוכה שלא לאפושי פלוגתא לכן סיים הש"ס והלכתא אין משגיחין בחנוכה ור"ח עיקר דייקא ר"ל דקרו ג' בר"ח תחילה וא' בחנוכה א"כ מה"ט הוצרך הש"ס לפסוק הלכה משום דבלשון רבה יש לטעות ואולי י"ל דלכן הקדימו תוס' בלשונם והלכתא אין משגיחין בחנוכה פי' לעשותו עיקר וכו' נראה בהדיא דלא היה בגירסתם הא דר"ח עיקר כמו שהוא כגרסתינו לכן הקשה תוספת שפיר למה הוצרך הש"ס לפסוק הלכה כנ"ל ודו"ק:
והנה תוס' לעיל דף כ"ג ע"א בד"ה חד אמר וכו' העלו בחזן שטעה וגמר כל הסדר ושכח לקרות בחובת היום יחזור ס"ת ויקרא אחר בחובת היום וכו' אבל בשבת חנוכה ובר"ח חנוכה אין צריך כדאיתא בילמדינו דחנוכה דהלכתא אין משגיחין בחנוכה כל עיקר וכו' עכ"ל וכ"כ השיבולי לקט דאם שכח החזן וקרא ד' אנשים פ' ר"ח שבא בחנוכה אם לא היה מוציא ס"ת מהארון לא היה צריך לקרות יותר דאין משגיחין בחנוכה ור"ח כל עיקר והשיורי כנה"ג הגיה בדבריו דצ"ל ור"ח עיקר כלשון הש"ס והברכי יוסף בא"ח סי' תרפ"ד דחה הגהתו זו דא"כ הוא מפרש הכי מ"ש בש"ס ור"ח עיקר ר"ל אם לא קרא בחנוכה כלל אין לחוש ומהש"ס משמע דהכוונה אין משגיחין בחנוכה לעשות אותו עיקר יותר מר"ח וגם רש"י פירש כן אין עשגיחין בחנוכה לעשותה עיקר והא דשיבולי הלקט בשם רש"י הוא יעו"ש ולכן הגיה הברכי יוסף בדברי השיבולי לקט דצ"ל אין משגיחין בחנוכה כל עיקר וכוונתו על המד' ילמדנו דמייתי תוס' במגילה דף כ"ג הנ"ל דמהך לישנא שמעי' דאם לא קרא בחנוכה אין לחוש והש"ס דילן מסכים נמי להלכה עם המדרש אלא דלא מיירי בהכי כ"א לעשותו עיקר בקדימה ובמספר הקרואים ולכן גם רש"י ותוס' נקטו להלכה כהמדרש אף דפירשו בש"ס לעשותו עיקר עש"ה ובתשו' פרח שושן כלל א' סי' ח' ע"ד השיבולי לקט שהביא הב"י סי' תרפ"ד הנ"ל והרוקח סי' רכ"ו שאין כוונת רש"י, ותוס' במ"ש אין משגיחין בחנוכה לעשותה עיקר לשלול פי' הרוקח ושבילי הלקט הנ"ל דע"כ גם הרוקח ושבולי הלקט אי אפשר להו לפרש בש"ס בענין אחר אלא הם למדו דינם הנ"ל מן המד' ילמדינו והש"ס לא מיירי בזה ולא פליג ודלא כמ"ש השיורי כנה"ג לפרש כוונת רש"י ותו הנ"ל לשלול פי' הרוקח הנ"ל עש"ה:
ולענ"ד קשה טובא אם תלמודן ס"ל כהתנחומא בדין זה דשכח לקרות בחנוכה אין לחוש כלל וטעמא משום דקריאה הנשיאים בחנוכה קלישא טובא שאינו מענינו של יום כשאר קריאת המועדים דהקרבת הנשיאים לא היתה אלא בר"ח ניסן ולכן אין קפידא כ"כ בקריאת הנשיאי' בחניכ' א"כ ר' מני דאמר כוותי' דר"י נפחא מסתבר' דתדיר קודם ות"ל מסתברא משום דקריא' דר"ח חובת היום הוא מענינו של יום ומעכב דיעבד נמי כמ"ש תוס' מגילה כ"ג הנ"ל אם קראו ביום טוב המנין כולו ושכחו לקרות חובת היום יחזור ס"ת ויקרא אחר בחובת היום וכתב המג"א סי' קל"ז סק"ו דבכל שאר מועדים דרק תקנת ר"ע הוא וכו' נמי ס"ל הכי משא"כ קריא' דחנוכה שאין קפידא כ"כ ואם שכח לקרות אין לחוש לכן מסתבר כר"י נפחא להקדים ר"ח ולקרות ג' מה"ט עדיף טפי דלטעמא דתדיר קודם קשה קושית התוס' שבת כ"ד והטורי אבן הנ"ל הא אדרבה התם קיי"ל נ"ח דפרסומי ניסא עדיף כנ"ל:
אבל מה"ט דקריאת חובה דמעכבא קודם לקריאה דלא מעכבא לק"מ מהתם קידוש היום ונ"ח שניהם מעכבים פרסומי ניסא עדיף וא"כ מוכח דהש"ס פליג על הילמדינו ונ"ל לתרץ דהא ודאי אליביה דר' דימי דאמר קרי ג' בחנוכה וחד בר"ח לא משכחת כלל לדין התנחומא אם שכח לקרות בשל חנוכה דהא קרו תחלה ג' בחנוכה ואם קראו ד' בשל חנוכה ושכחו לקרות חד בר"ח ודאי לדידיה יחזור ס"ת לקרות חמישי בר"ח חובת היום לכ"ע כנ"ל וה"נ לר"י נפחא דאמר איפכא קרו ג' בר"ח וא' משמע בהא לבד פליגי אי קרי תחילה ג' בראש חודש או קרי תחלה ג' בחנוכה אבל בדין הרביעי למר בדראש חודש ולמר בחנוכה ודאי שוים וכמו למ"ד חד בדר"ח אפילו לעיכובא קאמר אם שכחו לקרות בר"ח ה"נ למ"ד חד בחנוכה אפילו לעיכובא קאמר אם שכחו לקרות בחנוכה דמהי תיתי לאפושי פלוגתא וע"כ אליביה דהני אמוראי מודה הילמדינו ותוס' ורוקח והשיבולי לקט דחנוכה שוה לקריאה דר"ח בדין זה אם שכח לעיכובא ולכן שפיר הוצרך ר' מני דוקא לה"ט דמסתברא כר' יצחק כפחא משום תדיר קודם ואינהו ודאי פליגי על דין תנחומא הנ"ל אבל ממסקנת הש"ס מאי הוי עלה ר' יוסף אמר משגיחין בר"ח ורבא אמר אין משגיחין בחנוכה והלכתא אין משגיחין בחנוכה ור"ח עיקר והוא תמוה חדא מ"ט לשינוי לשונם בלשון אין משגיחין דהל"ל בהדי' הדין כאמוראי קמאי ר' יוסף אמר ג' בחנוכה וא' בר"ח ורבה בהיפוך ואם רצו לקצר בלשונם ה"ל לקצר יותר ולומר הקנין ולא השלילה ר"ל ר' יוסף אמר משגיחין בחנוכה ורבה אמר משגיחין בראש חודש וגם בהלכתא למה כפל הש"ס ור"ח עיקר הא אסתגר בקמייתא והלכתא אין משגיחין בחנוכה ועוד בקצרה הל"ל טפי רק והלכתא כרבה לכן נ"ל רבה הא קמ"ל דינא דהתנחומא הנ"ל וה"ק טפי מדר' יצחק נפחא לא זו בלבד דר"ח קדום לקרות בו ג' וחד בחנוכה אלא אף זו אין משגיחין כלל בחנוכה ר"ל אם שכח לקרות הד' בחנוכה אין קפידא כ"כ להחזיר ס"ת שנית לקרות חמישי בחנוכה ולא הוי שמעי' הכי אילו אמר משגיחין בר"ח דהוי משמע רק להקדים ג' בר"ח וכר' יצחק נפחא קמ"ל אין משגיחין בחנוכה כל עיקר והיינו לשון התנחומא דמייתי תוס' דף כ"ג ועלה מסיק הש"ס והלכתא אין משגיחין בחנוכה ור"ח עיקר נ"ל ה"פ לא אמר הלכתא כרבא לבד משום דבא להוסיף על רבה ור"ל הלכתא כר' יצחק נפחא ולא צריך לטעמיה דר' מני משום תדיר קודם אלא כי קושיא שלי הנ"ל לאמת כיון דאין משגיחין בחנוכה כל עיקר לקרותה בדיעבד אם שכח אבל ר"ח עיקר ומעכב בדיעבד נמי מה"ט ע"כ קרו תחלה ג' בר"ח וחד בחנוכה ור' יוסף נמי מה"ט לא אמר אין משגיחין בר"ח וחנוכה עיקר דז"א דמה"ט לא אמר בהיפוך משגיחין בחנוכה משום דאיהו נמי ס"ל אין משגיחין בחנוכה ר"ל אם שכחו לקרות הרביעי בחנוכה אילו היו מקדימים לקרות תחלה ג' בר"ח וקרו ד' בר"ח ול"ל לדידיה וחנוכה עיקר אלא רק אין משגיחין בר"ח קאמר להקדימו לבד קאמר ואין לטעות בלשונו זה דר"ל אם שכחו לקרות בר"ח הרביעי דהא פשיטא דחובת היום הוא ומעכב דהא ה"ט דר' דימי להקדים חנוכה משום מי גרם לרביעי שיבא ר"ח וכו' וא"כ מתורץ קושי' התוס' אע"ג דבכ"מ הלכה כרבה נגד ר' יוסף הכא קמ"ל והלכתא וטעמא נמי בזה שמוסיף אדברי רבה ור"ח עיקר שזה מעכב וזה אינו מעכב כנ"ל אמנם נראה בהדיא דתוס' לא היה בגירסתם הא דור"ח עיקר לכן הקדימו לפרש והלכתא אין משגיחין בחנוכה פי' לעשותו עיקר היינו רק להקדימו ג' בחנוכה אלא איפכא אבל אם שכחו לקרות בחנוכה שאין קפידא כ"כ לא מיירי כלל גם רבה ור' יוסף בלשון אין משגיחין דנקטו לכן הקשו תו שפיר דהלכתא לבד לא צריך לומר וכנ"ל ולפי"ז מבואר דכוונת התוס' היא לשלול פי' הרוקח והתנחומא בלשון אין משגיחין בחנוכה וכמ"ש הכי באמת הרב שיורי כנה"ג בכוונת התוס' במ"ש אין משגיחין וכו' פי' לעשותו עיקר והרב פרח שושן כלל א' סי' ח' הנ"ל השיג עליו עש"ה ולענ"ד אין כאן השגה דלפי גרסתינו בגמרא ור"ח עיקר ודאי מיירי הש"ס מדין התנחומא והרוקח והא גופא קמ"ל והלכתא ומטעמא דר"ח עיקר אבל חנוכה אין מעכב כלל אבל התוס' לא גרסו הך ור"ח עיקר לכן לא מיירי תלמודן הכא מדין הרוקח כלל לכן הק' כנ"ל:
והרב פרח שושן שם העלה עוד דדוקא בשבת חנוכה או ר"ח חנוכה אם טעו ושכחו אין משגיחין בחנוכה אין מעכב כלל כיון שכבר קראו בתורה אבל ביום א' מימי חנוכה לבד שכחו ולא קראו בס"ת פשיטא שצריך לחזור ולהוציא ס"ת כדי שלא תתבטל תקנת חז"ל שתקנו לקרות בתורה בחנוכה בכל יום וכו'. ושוב מייתי שמצא שכ"כ בהדיא במג"א סי' קל"ז סק"ו עפ"י התוס' דמגילה כ"ג ע"א הנ"ל עש"ה ולפי"ז נ"ל דהא אתי הש"ס לאשמעינן הכא בסיום לשון זה ור"ח עיקר ר"ל והלכתא אין משגיחין בחנוכה כלל אפילו אם טעו ושכחו לקרות בחנוכה לרביעי ור"ח עיקר ר"ל היינו דוקא נגד ר"ח כיון שכבר קראו בתורה בר"ח אבל בחנוכה לבד ודאי משגיחין ומעכב הקריאה כנ"ל:
וקשית התוס' הא בכ"מ הלכה כרבה נגד ר' יוסף בר משדה ענין מחצה י"ל פשוט דבלא זה נמי קשה דהל"ל הכא והלכתא כרבה וצ"ל משום דאיכא דמפכא להו לכן אמר בהדיא והלכתא אין משגיחין בחנוכה וא"כ אין מקום כלל לקושי' התוס':
אבל הא קשי' לי בשמעתין מ"ש דמקדים לר"ח נגד חנוכה משום מעלת תדיר ות"ל מקודש נמי הוא באיסור עשיי' מלאכה לנשים כמ"ש בפרקי ר"א פרק מ"ה כברייתא במגילה דף כ"ב ריש ע"ב ושאין בו ביטול מלאכה לעם כגון ר"ח קורין ארבעה וכמ"ש רש"י ותוס' שם משא"כ חנוכה ועוד ת"ל בלא מעלת תדיר נמי חנוכה דרבנן ור"ח מפורש בתורה ויש בו מוסף כמ"ש ובראשי חדשיכם תקריבו וכו' וכדמחלק הש"ס בשבת דף כ"ד ע"א מה"ט להזכיר ר"ח בברכת המזון את"ל בחנוכה דרבנן לא צריך ר"ח וכו' ועוד איתא בריש הפסיקתא רבתי נמצאת אומר שר"ח שקולים כמועדות והשבתות שנאמר וביום שמחתכם ובמועדיכם ובר"ח וכו' והשלים הנביא והיה מידי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבוא וכו' עש"ה והובא ברוקח סי' רכ"ו הנ"ל והני טעמי עדיפי ממעלת תדיר ועי' בפסחים דף ע"ז דר"ח נקרא מועד ובתוס' שם ותקנת מרע"ה הוא לקרות בתורה כל א' וא' בזמנו כדמסיים המשנה בשלחי מכלתין מוידבר משה את מועדי ד' מצוותן שיקראו וכו' [שוב בחנוכה שנת תרכ"ד מצאתי בשו"ת בית אפרים חאו"ח סוף סי' ח"י עם הגאון מוהר"י פיק הרגישו בקצת דברינו הנ"ל בסוגיא זו ובעזה"י מקום הניחו לי בעיקר ותוספת]:
נאום אוה"נ הק' יהודאסאד: