שות יהודה יעלה (מהרי אסאד)· רבי יהודה אסאד
חלק א · תשובה רב
כחדש אדר שלמא אשדר לבקדש נאדר פרי עץ הדר ה"ה כבוד ידיד נפשי הרב הגאון הגדול המפורסם מהולל בתשבחות כש"ת מוה' משה ברעזווא ני' אבד"ק יערגץ,: וכעת הוא אבד"ק חוסט וגליל:
גי"ה קבלתי ונהניתי לאורו אור תורה ונר מצוה. וע"ד אשר העיר פרו"מ ני' והעמידני על סתירה פסקי הרמ"א וש"ע א"ח בסי' תרפ"ז פסק אין לך מצוה דאורייתא נדחית לגמרי מפני מקר' מגילה הרי דמצוה דאוריי' עדיפא מפרסומי ניסא דרבנן לדחות זה מפני זה. ואילו מפני אונס ממון פסקינן משום פרסומי ניסא אפי' עני שואל או מוכר כסותו בסי' תע"ב גבי ד' כוסות ובס' תרע"א גבי נר חנוכה ובסי' רס"ג גבי נר שבת. ובמצוה דאוריי' פסקינן בסי' תרנ"ו אפילו מצוה עוברת א"צ לבזבז יותר מחומש ומי דשעת' דחיקא ליה אונס הוא ופטור לגמרי ע"כ דפח"ח:
הנה מ"ש פרו"מ ני' טעמא לחלק מהא דר"א שחרר עבדו ועבר אדאוריי' משום מצות תפלה דרבנן ה"ט דהתם ע"י שחרורו קיימו רבים מצות ונקדשתי כו' משא"כ במגילה הוא לבדו יקיים קריאתו ופרסום ניסא אין מצוה דאורי' לדחות כו' יפה כיון בסברתו זו לדברי הרא"ש בפ' ואלו מגלחין סי' נ' וכן בתשובת חות יאיר סי' קי"ב לתרץ בזה קושית תוס' על הבה"ג יעו"ש ונעלם ממנו שם דברי הר"ן בר"ה ל"ב ומג"א סי' תמ"ו הא בעידנא כו': ונ"ל לענ"ד ליישב קושית פרו"מ בפשוט נ"ל אף דבמצוה דאורייתא פטור ע"י אונס ממון רק החמירו במצוה דרבנן ועשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה לחייבו גם באונס מדוחק ממון דהפקר ב"ד הפקר והרי גדולה מזה מצינו לכ"ע שלא פטר א"ע ממצות דרבנן אפילו במקום אונס סכנת נפשות בערובין כ"א וע"ז אמרו שם הזהר בני בד"ס יותר מד"ת שד"ת יש בהן עשה ול"ת בלא חיוב מיתה וכל העובר על ד"ס חייב מיתה ואע"ג שע"י אונס סכנת נפשות לא מקרי עובר ולא העמידו במקום פיקוח נפש ור"ע מחמיר על עצמו היה כמ"ש שם אבל במקום אונס ממון העמידו דבריהם משא"כ באתרמי ליה לאדם מצו' דאו' ומצוה דרבנן כחדא ואי אפשר לקיים שתיהן מהי תיתי למיעקר מצוה דאו' מפני מצוה דרבנן הא ודאי מצוה דרבנן לא עדיפי מאזהרת ל"ת דאורי' שיש בה כרת והיינו לא תסור דלהרמב"ם דאורייתא ממש הוא הרי קי"ל באי אפשר לקיים שניהם עשה דוחה לל"ת דכרת וכ"ש שנדחית מצוה דרבנן מפני מצוה דאורייתא עיין פ"ח סימן תרפ"ז שם כנ"ל ברור: ב' שניות מד"ס נ"ל דלשון הש"ע סי' תרע"א שואל או מוכר כסותו ולוקח שמן כו' הוא לשון הרמב"ם בהל' חנוכה בסופו. וה"ה והלח"מ ביארו מקורו דיליף ליה מד' כוסות במכ"ש או הה"ד מה"ט דפרסום ניסא אפילו אין לו מה יאכל ומתפרנס מן ההמחי' חייב בהם. והנה קצרו במקום שה"ל להאריך ולהראות מקום גם על פי' הרשב"ם במשנת ר"פ ערבי פסחים שפירש כן ימכור את מלבושו או ילוה כו' וכדברי הרמב"ם ממש אבל קשה מנ"ל לרמב"ם למילפינהו מהדדי הא ודאי אין לדמות כל מילי דרבנן להדדי בכל דיניו כמ"ש תוס' בכ"מ ובתשובת הריב"ש סוף סימן שפ"ז ובתשו' חו"י סי' קי"ב ודלמא דוקא בד' כוסות דתנן במשנה דינא הכי אפילו מן התמחוי ולא כן בשאר כל פרסומי ניסא כגון בנר חנוכה. ונ"ל באמת ה"ט דה"ה דהוצרך למילפי' במכ"ש מד' כוסות ולא בהה"ד ור"ל כיון דבשביל כל הד' כוסות צריך למכור כסותו וא' מהם הוא כוס של קידושא מכ"ש נר חנוכה שהוא עדיף מקידוש ולק"מ הצ"ע דהלח"מ על ה"ה אלא דמ"מ קשי' אחריתי והא מיפרך הק"ו דפרסומא ניסא דנר חנוכה עדיף ממעלת תדיר דקידוש כל שבת דיקא אבל קידוש של הד' כוסות דאית ביה תרתי תדיר וגם פרסומי ניסא נגד ד' לשונות של גאולה מנ"ל א"כ למילף מיניה גם פרסום נס דנ"ח לבד נמי דינא הכי לא בהה"ד ולא במכ"ש כנ"ל וצ"ע עוד ק' לי ידוע דרך הרמב"ם מדקדק בלשונו שלא לשנות מלשון ששנו חכמים בגמרא ומאין לקח הרמב"ם דברים אלו שהוסיף גבי נ"ח הנ"ל שואל או מוכר כסותו כו' ורבי לא שנה כן עצה זו במשנה גבי ד' כוסות במקומו בהדיא וגם הרמב"ם עצמו במקומו פ"ז מהל' חמץ ומצה לא נתן עצה זו איך יעשה אלא העתיק כלשון המשנה ויש לפרש בו ג' פירושים כמ"ש בב"י סוסי' תע"ב וגם לפי' זה הנ"ל הרשב"ם הוסיף עוד עצה או ישכיר א"ע אבל הרמב"ם גבי נר חנוכה שבק לעצה זו ואי כה"ה ולח"מ דיליף לה מד' כוסות קשה מ"ט דשינויים אלה כנ"ל לכן נ"ל מקור דברי הרמב"ם לקוחים מעובדא דמס' מגילה כ"ז ע"ב ר' זכאי ואימי' זקינה מכרה כי כיפה שבראשה בשביל יין קידוש ועי"ז וכו' זכו לעושר ואריכת ימיה ור"ה מישכן חגורו על קידוש היום וברכי' רב י"ר דתיטום בשיראי כו' והרי"ף העתיק האי עובדא דר' זכאי או ר' ינאי ואימי' כו' בהלכות הרי בהדיא בגמרא שתי אלו עצות דהרמב"ם א' מכר כסותו וא' מישכן כסותו בשביל יין לקידוש וכיון דנר חנוכה עדיף מקידוש היום בודאי מכ"ש דראוי נעשות כן על חיבוב מצוה דנר חנוכה וכדברי הרמב"ם ומכ"ש לנר שבת דעדיף גם מנ"ח וכדברי הרמב"ם פ"ה משבת ולפי"ז הני עובדא דמגילה משמע רק ממידת חסידות עשו כן ולא מדינא ולפי שעלתה בידם שכר גדול. על חיבוב המצוה באופן זה קבעום הרי"ף והרמב"ם וטוש"ע להלכה ובאמת ודאי גם במצוה דאורי' ראוי כך לבזבז עליו ממדת חסידות לבד אבל הרמ"א ס' תרנ"ו מעיקר הדין קאמר לחלק בין קיים עשה לבין לעבור הל"ת דאף דגבי ל"ת בעי' בכל מאודיך בכל ממוניך ואין אונס הממון פוטרו מ"מ במ"ע הקלה ובשב וא"ת התורה חסה על ממונם של ישראל ושלא לבא לידי עוני כו' עשה שבתך חול כו' ואל יבזבז יותר כו' מדינא ולא הוצרך הרמ"א לפרש דמ"מ מידת חסידות הוא לוותר כל ממונו גם לקיים מ"ע דק"ו הוא ממצות דרבנן הנ"ל קידוש היום ונר חנוכה ונר שבת וממילא שמעי' ליה כנ"ל:
ג' ועוד בה שלישי דלכאורה מלשון הר"ן ר"פ לולב הגזול בשם הראב"ד בחילוק זה שהביא הרמ"א סי' תרנ"ו וז"ל ומיסתברא מיהא דלא אמרי' הכי אלא במ"ע משום דשב וא"ת שאני אבל במצות ל"ת את כל הון ביתו יתן כו' עכ"ל משמע דוקא בלאו שיש בו מעשה דלקי עלה משא"כ לאו שא"ב מעשה לא חמיר יותר טפי ממ"ע כיון דתרויהו שב וא"ת הם אבל ראיתי בתשובת הריב"ש סי' שפ"ז שעמד בזה ודחה וז"ל ע"ד חילוק הראב"ד הנ"ל ואם יאמר בעל הדין שמצות לא תעשה שא"ב מעשה ה"ה בענין זה כמ"ע כיון שאינו עובר בידים עליו הראי' שאם התירו במ"ע הקלה ובשב וא"ת אין למדים על מצות ל"ת שאין למדין חמור מן הקל להקל שיהיה אונס ממון פוטרו כו' עכ"ל ריב"ש:
והנה בתשוב' חו"י סי' ח' דעת השואל הוא דמניעת קריאת מגלה איסורה הוא לא אסור וכן בסי' י' י"א הביא הגאון בעל חו"י קושיא בשם הראב"ד דפ"פ למה ליה לריב"ל ה"ט על חיוב נשים במגילה וכיו"ב שאף הן היו באותו הנס ות"ל היכן ציונו מלא אסור ומצות ל"ת שהז"ג גם נשים חייבות יעו"ש א"כ כל הני מצות דרבנן נ"ח ונר שבת וקידוש היום וד' כוסות כו' בכלל מצות ל"ת הם לא תסור כו' ואת כל הון ביתו יתן במצות ל"ת שאין בו מעשה נמי להריב"ש הנ"ל משא"כ במ"ע דאורייתא ולק"מ קושי' פרו"מ נ"י:
אלא דבאמת כבר דחה יפה הגאון בתשו' חו"י סברא הנ"ל בסימן ט' י"א ותי' הקושיא הנ"ל בתירוצים נכונים וכן נ"ל דאם איתא הרי גם בכל מ"ע דאורי' ודאי איכא ביה גם ל"ת לא תגרע כמ"ש רשב"א בחי' בר"ה דף י"ו ובס' ט"א שם וגם ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו כפירש"י פ' משפטים ליתן ל"ת אזהרה בכל מצות עשה ולפי"ז נפל חילוק הראב"ד בבירא אע"כ בתר תחילתו מצות עשה הוא אזלי' ומניעת מצות דרבנן נמי אינו בכלל ל"ת לענין ליתן כל הון ביתו חוץ מנ"ח ואינך הנ"ל ואדרבה הפמ"ג סי' תרנ"ו במג"א ראיתי שהוא מסופק לאידך גיסא בלעבור גם ל"ת דרבנן כגון לשתות סתם יינם וכיו"ב אם מחויב ליתן כל הונו או חומש דלא תסור ל"ת דאוריי' הוא להרמב"ם יעו"ש איברא הפמ"ג שם מסופק ג"כ במצות ל"ת דאורייתא לעבור בשב וא"ת כגון חמץ בפסח בבל יראה י"ל דאין מחויב לבזבז הון רב והניח בצ"ע ונעלם ממנו תשובת הריב"ש סי' שפ"ז הנ"ל שדחה חילוק זה גבי מצות ל"ת דאורי' כנ"ל מיהת הא ודאי העלנו דמ"ע דרבנן א"צ לבזבז הון רב וליתא א"כ לתירוצי השלישי לקושיות פרו"מ נ"י:
הן אמת דברי תשו' הריב"ש סי' שפ"ז הנ"ל דגם בלאו שא"ב מעשה אין אונס ממון פוטרו ק"ל מיבמות ז' אטו עשה דוחה ל"ת לאו ל"ת חמיר מיניה ופירש"י שהרי לוקין עליו ות"ל בלא מלקות כגון לאו שא"ב מעשה נמי חמור ממ"ע שחייב עליו בכל מאדך ליתן עליו כל הון ביתו וא"ל דלרבותא נקט רש"י עשה דוחה לל"ת אפילו שי"ב מעשה דחמיר מיניה בתרתי גם מלקות גם ממון ונ"ל אונס ממון מיהת פוטרו ממלקות דבעי' קיבל עליו התראה לומר אעפי"כ והרי אונס הוא ולא מזיד וליכא תרתי בהדדי, א"כ תלי' אי מלקות חמור או ממון הוא חמור פלוגתת דרי"ו ור"ל כתובות ל"ב וא"ש פירש"י. גם י"ל רש"י ותוס' ברכות דף כ' ומהרי"ק שורש קל"ז פליגי בהא דעשה דוחה ל"ת אי הותרה או דחוי' והוא תלי' בפלוגת' רש"י ור"ת בתוס' מנחות מ' איכא דפליג על ר"ל באפשר לקיים שניהם היינו הותרה נ"ל דוקא ביש בו מעשה ומלקות התם הוא דוחה דוקא ולא הותרה אבל שא"ב מעשה לכ"ע הותרה נגד עשה כרש"י ולכן כיון דש"ס נקט יבמות ז' לשון דחי פירש רש"י עליו משום חומר דמלקות דוקא אי דחי י"ל אמרי' מ"ל חומרא זוטא מ"ל חומרא רבה אבל אי הותרה כגון שא"ב מלקות בלא מעשה בודאי יש חילוק איברא י"ל נמי בהיפוך מה לי חומרא רבה כו' היינו הותרה גם אם אפשר לקיים שניהם אבל אי דחויה הל"ל לחלק ביניהם בין חמור לקל וצ"ע. ועיין בפמ"ג א"ח בט"ז ססי' ת"ם תמה על תשובת השאגת אריה סימן מ"ט מפי' רש"י יבמות ז' שהבאתי ע"ש והנאני ונ"ל להריב"ש בסי' שפ"ז הנ"ל לק"מ קושית פמ"ג ובתשוב' הרמ"ע סי' ק"ח ופמ"ג א"ח סי' תס"ח העלה באיסור עשה אמרי' הכתוב מסרו לחכמים אבל באיסור לאו לא אמרי' הכי לפ"ז ג"כ מתורץ קושית הפמ"ג ועפמ"ש בתשו' חו"י ס' קפ"ו מסוגי' דערוכין כ"ח מכל אשר לו כו' מאדם כו' שאין רשאי להחרים כל נכסיו כו' א"כ מפורש בתורה דצורך גבוה לא יתן כל הונו ולטו"ז אין יכולת רבנן להחמיר בכה"ג במצות עשה דאורייתא דוקא אבל בנר חנוכה כו' עשו חיזוק לדבריהם יותר מלד"ת כנ"ל מתורץ גם כן תמיהת פרו"מ נ"י וזהו כעין תי' ראשון הנ"ל שוב ראיתי בספר שערי דעה ביו"ד סי' רנ"ב מחלק להראב"ד כנ"ל ולא ראה תשובת הריב"ש כנ"ל:
ועוד מילין לאלוק לפי הטעם דכתב הראב"ד כדי שלא יבא לידי עוני כו' ואז"ל עשה שבתך כו' והמבזבז אל יבזבז כו' מפני שהעוני כמיתה כו' זהו שייך, רק במי שהוא איש אמוד או בינוני שיש לו ר' זוז לכה"פ ועדיין אינו צריך לבריות משא"כ מי שכבר הוא עני והגיע לידי מדה זו ליטול עני חשוב כו' ליתא לה"ט פשיטא מלתא דגם במ"ע דאוריי' לקיימו שואל או מוכר כסותו או מחזיר על הפתחים מק"ו ממצות דרבנן ולרבותא נקטו הרמב"ם וטוש"ע להאי דינא גבי נ"ח וד' כוסות ונר שבת ומכ"ש כדי לקיים מ"ע דאורייתא בכה"ג שהוא עני אבל אמוד אין צריך לבזבז כל הונו רק חומש לבד אפילו במ"ע דאוריי' עוברת וה"נ וכ"ש במצות דרבנן הנ"ל ושוים הם בזה כנ"ל ולק"מ אלא דמשמעות הפוסקים אינו כן וכנראה ג"כ מדברי היש"ש במג"א סימן תרנ"ו ומחוורתא כדשנינן מעיקרא:
ובענין זה דעסקי' ע"ד פסק הרמ"א הנ"ל. הנה זה יותר מעשרים שנה אשר כתבתי על הגליון בס' הר' עובדיה ספורני עה"ת ס"פ ראה שכתב ז"ל כמתנת ידו לא שיתן כל אשר לו ויצטרך הוא לבריות כמחשבת פתאי אומות עולם כאמז"ל המבזבז אל יבזבז יותר מחומש ע"כ לשונו. וזה לשוני על הגליון אילו ראה דברי הר"ש ריש פ"ק דפיאה ופי' הרא"ש שם אות ב' [וכן העתיק התוי"ט שם] לחד תי' בירושלמי אין שיעור לג"ח מדאוריי' לא היה קורא לזה מחשבת פתאי או"ה וכן משמע קצת בש"ס דידן ג"כ בשבועות כ"ה דפריך שם אי צדקה לעני מושבע ועומד מה"ס הוא כו' עש"ה ועפ"י ירושלמי מובא בתוס' קדושין דף ל"א דהקפיד הקב"ה בכבוד או"א יותר מבכבודו והובא ג"כ בר"ש פ"ק דפיאה י"ל דאלו ואלו דברי אלהים חיים כמובן אבל עדיין צ"ע דזהו חסד ה' נגד מה שמחייב השכל לפזר יותר משום כבוד ה' ואין ראוי לומר ע"ז מחשבת פתאים או"ה ע"כ לשוני בגליון הספורני. והן עתה היום ראיתי בתשוב' חו"י סי' קפ"ו מייתי מירושלמי הנ"ל דפליג עם הש"ס בב"ק ט' וגם מייתי קרא ומתניתא בת"כ פ' תזריע מסייע לירושלמי וכתמיהת הרשב"א על הש"ס דילן לאמת נכון ומ"מ קי"ל כש"ס דידן וביאר בזה חילוקים נכונים בארוכה ונהניתי ואחתום בברכה יברכהו ה' בכל מכל כל ובכן תרוממנה קרנות צדיק כנפשו ונפש ידידו נאמן אהבתו בלונ"ח הדש"ת:
הק' יהודא אסאד: