שות יהודה יעלה (מהרי אסאד)· רבי יהודה אסאד
חלק א · תשובה קפז
חייא אריכא. ושלום וברכה. ומזונא רויחא. לכבוד ידי"נ הרב המאוה"ג המופלג נפלא משדד עמקים. ועושה פלא. החכם השלם. כש"ת מו"ה בירך אברהם ני' אבד"ק סקאליטץ יע"א:
גי"ה קבלתי ושמחתי בשלומו ובשלום תורתו וע"ד אשר עמד והעיר מעלתו בסתירת דברי התוס' בקדושין מ"ג ע"א שהעלו דמדאגבי' השליח להקדש קני' ומעל המשלח מיד וכו' והרי בבכורות י"ג ע"ב העלו תוס' דבהקדש לא שייכא קנין משיכה דכל היכא דאיתא ביה גזא דרחמכא איתא וכו' את"ד קדשו ומ"ש עוד מעלתו מברייתא דגונב כיס בשבת ליתא בהקדש לשיטת תוס' דבכורות הנ"ל לא הבנתי כוונתו עד אשר יבואו דבריו ביתר ביאור: הנה לכאורה י"ל לפמ"ש בתשובת מהרי"ט ח"א סי' ק"ן דדוקא קנין חזקה ומשיכה אינו קונה בלא דעת אבל בהגבהה ידו לא גרע מחצירו שקונה לו שלא מדעתו וכו' וכך כ' הש"ך סי' ער"ה ס"ק ג' והגאון בתשובת חתם ספר סי' שי"ח הראה שכ"כ תוס' ב"ב נ"ד ע"א בהדיא וגם שזהו פלוגתת רבינו ישעיה ורמ"א שבטור סי' ער"ה הנ"ל ע"ש וכבר הקדימו בבקיאות זה הגאון במשנה למלך פ"ב מזכיה דין ט' עש"ה א"כ יש לחלק אף דמשיכה לא קניי' מן הקדש מ"מ קנין הגבהה אלים טפי וגם בהקדש קני' ואף לפמ"ש בתשו' חתם סופר סי' שי"ח הנ"ל בשם הראשונים וסמ"ע סי' ר"ס סק"ב דאין חצירו וידו קונה שלא מדעתם אלא הפקרא. ולא דבר שיש לו בעלים א"כ ה"נ לא של הקדש וליתא לחילוק הנ"ל מ"מ הרי ביאר הגאון חתם סופר שם בתשובת אלו סי' שט"ז ובסי' ש"י ושי"ב דעת רש"י ורמב"ן דחצר והבאה לביתו הוא קנין שהיה אף קודם מתן תורה משא"כ קנין משיכה ד' אמות או לסמטא או ברה"ר היא קנין מחודש כיון דאחר הקנין שוב מניח המטלטלים במקומם א"כ אף דמשיכה אינו קונין מן ההקדש מ"מ הגבהה כי הא שלקחה לרשותו לגמרי ע"מ לאכילה מיד עדיף ושפיר קני' מן ההקדש ולק"מ אלא דגם ז"א כיון דה"ט דתוס' משום דבי' גזא דרחמנא הוא בכ"מ שהוא. גם הגבהה כה"ג לא קני' מהקדש לכן נ"ל דהרי גם לולי דברי התוס' דבכורות הנ"ל אלא אפילו את"ל משיכה קונה בהקדש היינו בתורת פדיון גם שלא נתן עדיין המעות לגיזבר כיון שמשכה ע"מ כן להקנותו בהיתר ע"י שיתן דמי פדיונו לגזבר קנאו מיד במשיכה אבל שלא בתורת פדיון אלא באיסורא הא ודאי ביה גזא דרחמנא הוא ומהי תיתי דקנאו בהגבהה ומשיכה וצ"ע אמנם לענ"ד החילוק מבואר דבבכורות י"ג וכן בתוס' עירובין פ"א ע"ב ובאס"ז ב"מ מ"ז ע"ב בפודה מהקדש קאי אלא שלא נתן עדיין דמי פדיונו לגזבר רק משך ההקדש לרשותו לקנות גופו ודאי כל עוד שלא נתן מחירו ליכא למימר שקנה גוף החפץ של הקדש במשיכה דאצלו גם כן בי גזא דרחמנא הוא והוא נעשה הגזבר עלי' כפרש"י בחולין קל"ט ע"א אבל לענין מעילת המשלח בהגבהת השליח מ"ש תוס' בקדושין מ"ג ע"א ובמעילה סוף דף ח"י דמדאגבי' קניי' וכו' לא קנין ממש לקנות גופו מיד קאמרי דהרי השליח לא ידע שהיא של הקדש ואינו מכוין לקנותו אלא כוונתם מדאגבי' קניי' המשלח ושליח לאחריות אוכסין אם נאבד אח"כ כמו כל גזלן וכפירש רש"י בכתובות דף למ"ד ע"ב ותוס' בחולין דף מ' ע"א ד"ה רביצה וכו':
ומבואר בסוגיא ב"מ דף מ"ג ע"א דגזבר המפקיד מעות לשולחני בשוגג לכ"ע כיון דהיתר תשמיש דנפקד מחייבו באונסין כי לא הוציא נמי מעל גזבר דנעשה כמו שלוה לו לשולחני בשעה שהפקידו אצלו ואין הוצאה גדולה מזו כפירש רש"י ותוס' שם ובאס"ז דף מ"ח ע"א ביאר יותר כיון שנתן לו רשות לשמש בהם כיון שנתנו לו מותרין ובתורת ממון של מפקיד הוא משתמש וכיון שכן בההוא הנאה נעשה עליהם לוה מיד וחייב עליהם באונסין וכו' עש"ה וה"נ המשלח א"ל טול ואכול ככר זה וכיון דשליח עשה שליחותו בנטילתו ע"מ לאכלו מיד בהגבהתו קני' לחיוב אונסין והרי המשלח התירו לו לאכלו מיד אחר נטילתו א"כ מיד דאגבהה שליח קני' השליח והמשלח לאונסין ואין לך הוצאה גדולה מזו ומעל המשלח גם קודם שאכלו שליח כמו כל גזבר שהוציא מעל. והרי בהיתר הוצאה כי לא הוציא נמי מעל ה"נ נהי דשליח זה בהגבהתו נעשה הוא הגזבר עליה ברשות המשלח הרי בהיתר תשמיש שהרשהו משלח ה"ל כאילו המשלח הוציאו מרשות הקדש לרשות הדיוט וכל גזבר נמי מועיל בהוצאה ועי' אס"ז ב"מ דף צ"ט ע"א. באופן שאין שום סתירה בתוס' והוא ברור ונכון:
ובזה אני תמה על שני גדולי דור בשו"ת הגאון מור"ם מינץ אב"ד דק"ק אובן ישן סי' ט' שנתרשי ע"ד תוס' דקידושין מ"ג הנ"ל מאתקפתי' דרבא על ר' יודא במס' ר"ה דף כ"ח אימתי מעל לבתר דתקע כי תקע באיסור' תקע וכו' ומאי קושי' הא מדאגבי' מעל ויצא לחולין ע"י דקניי' לאונסין ושוב כי תקע שפיר בהיתר תקע וכו' ע"ש שהעמיק בתשו' קושיא זו ודפח"ח. אבל במח"כ בפשוט לק"מ עפ"י חילוק הנ"ל דדוקא במשלח ושליח כ"כ תוס' מדאגבי' שליח בשליחות המשלח שהרשהו ליטלו ולאכלו ה"ל כהלוה לו וקני' שליח לאחריות אונסין ובהיתר הוצאה זו ה"ל כאילו המשלח הוציאו מרשות לרשות לכן מעל משא"כ בלא שליחות אלא אינש דעלמא שלקח לעצמו שופר של עולה בשוגג ותקע בו ודאי לא מעל מדאגבי' עדיין עד שיוציאו או יהנה ממנו ע"י תקיעתו שיי"ח משום דבהגבהתו הוא נעשה גזבר עליו וביה גזא דרחמנא הוא כמו שגם בתורת פדיון לא קנאן במשיכה מה"ט וכן פירש רש"י בחולין קל"ט ע"א בד"ה אבל היכא דאיתנהו וכו' בי גזא דרחמנא איתנהו ואם הוציאם הגנב הוא מעל וכו' הוציאן דוקא ולא זולת אע"ג דודאי קנאו מיד לחיוב אונסין וגדולה מזו הוכיח המשנה למלך פ"ז דין ב' ממעילה דגם בשליח אם המשלח מזיד דשליח אינו מועל בהגבהת' עד שיוציאו או עד שאכל ויהנה גם להתוס' וכמ"ש הרמב"ם דין ה' שם החנוני מעל כשיוציא אותה פרוטה וכו' אע"פ שהנאת כבר וכו' עש"ה וכ"ש כה"ג דסוגיא דר"ה כהגבהה לבד בלא שום מעשה לא מעל ולק"מ:
וגם בתשובת מי באר הקשה הגאון מור"ם מינץ הנ"ל בסי' ע"א שם וגם בשם שאר מחברים על ש"ס פסחים כ"ט מאן י"א לא מעל רנב"ה וכו' והרי לתוס' הנ"ל מדאגבי' מעל וכרת דחמץ אינו חייב עד שאכל וכיון דחייב בקרן כרת אינו פוטר מקרבן וכו' עש"ה ולק"מ עפ"י הנ"ל דמעולם לא כ"כ תוס' אלא דוקא דהמשלח חייב בהגבהת השליח ומשום דה"ל כאילו הוציא או כנ"ל. ותל"מ שוב מצאתי בחי' ריטב"א בקידושין מ"ג מבואר בהדיא כוונת התוס' והנאני אוה"נ החותם בברכה ודורש שלומו תמיד:
הק' יהודא אסאד: