שות יהודה יעלה (מהרי אסאד)· רבי יהודה אסאד
חלק א · תשובה קפו
שלום רב לאור נערב יבא ויחרב לה"ה י"נ ורב חביבי הרב החריף המאה"ג המופלג באר מלא פלג כבוד כ"ש מוה' ליב לעפלער ני' האב"ד דק"ק שאמבעק יע"א:
גי"ה קבלתי ושמחתי בשלומו ושלום תורתו ישגא ודבריו ד"ת ראיתי והמה ראוים להעלותם על הספר:
וע"ד שדר לן חורפא מהאי דרבא ב"מ מ"ח הנ"ל דמתניתא מסייע לר"ל נתנה לבלן מעל וכו' הא כיון דבלא קנין המועיל לא מעל א"כ אפילו בקנין המועיל אמאי מעל מ"ש מנשבע שלא למכור חפץ ועבר ומכר דפסק רמ"א ביו"ד סי' ר"ל דלא מהני הקנין:
ונחית מעלתו לחלק במעילה דבשוגג היא לא אמרינן אי עביד לא מהני ז: וז"א דבהדיא כתב בתשו' נוב"י תניינא חא"ה סי' קי"א ובחיו"ד סי' ט' בפשיטות דלמ"ד אי עביד לא מהני אין חילוק בין שוגג למזיד דעכ"פ א"ר לא תעביד ולא מהני ע"ש ועי' בתשו' צלעות הבית בסוף ס' בית מאיר סי' ד' והכי מוכחא כולה סוגי' דריש תמורה דף ה' דמותב לרבא מאם תרם מן הרעה וכו' ממין על שא"מ וכו' וממקדים תרומה לבכורים וכיוצא בהרבה מקומות דמהני מעשיו ולא מוקים להו בשוגג יעו"ש ועיין פרי מגדים א"ח פתיחה כוללת להלכות שבת קודם ד"ה אמר הכותב וכו':
ועוד נחית מעלתו להוכיח מקושי' זו כדעת תשו' הרא"ש כלל ז' במידי דאית' בשאלה לא אמרי' אי עביד לא מהני ופליג על פסקא דרמ"א ביו"ד סימן ר"ל בשם הגמ"ר דשבועות:
הנה מלבד דעדיין צריך לתרץ הקושיא אליביה דהגמ"ר ורמ"א וסייעתם דלא ס"ל כהרא"ש. עוד נ"ל גם לדעת הרא"ש לא עלתה ארוכה דנתינה לבלן סתמא משמע בין בבע"ה שהקדיש מעות פרוטה זו ובין בגזבר שמסרו לידו מעות הקדש מיירי ובכה"ג שבא ליד גזבר הרי תו ליתא בשאלה:
ולדברי מעלתו לא היה צריך לומר דרשב"א ביבמות ק"ג שכתב טעמא בשופר של עולה לא יצא דלא יהנה ולא יעבור ע"כ פליג על תשובת הרא"ש: אלא דשופר של עולה הא סתמא כבר בא ליד גזבר וליתא תו בשאלה מודה גם הרא"ש לדברי הרשב"א מיהת א"כ הקושיא במק"ע אליבא דכ"ע:
והנ"ל בישובו דהא ודאי פשיטא מלתא מי שקונה חפץ בדמי פקדון שבידו ששלח בהם יד, ע"מ להחזיקם לעצמו כיון דפקדון כל היכא דאית' ברשות' דמריה איתא ואין הנפקד יכול להקדיש מעות הפקדון ה"נ אין יכול לקנות בהם חפץ וכמו שאם החפץ אינו של המוכר אין הקנין חל דאין אדם מוכר דבר שאין שלו ה"נ אין קונה בממון שאינו שלו וא"כ אפי' את"ל נשבע שלא למכור חפץ פ' ועבר ומכר מהני הקנין מ"מ במעות הקדש שבידו שאינו שלו אלא של הקדש ונתנן למוכר החפץ או לאומן בשכרו ודאי לא מהני ליה לקנות שיהיה המוכר או האומן משועבד לו לקיים המקח ומעות הקדש שקיבל מזה בי' גזא דרחמנא היא כמו אצל הראשון וע"כ צריך להחזיר גוף אותו הממון להקדש או להמפקיד דשינוי רשות בלבד ודאי לא קנה ומכ"ש בשוגג דלא מקרי שינוי רשות כלל לקצת פוסקים ועיין ש"ך בח"מ סי' שס"א סק"ג ובש"ע ח"מ סימן שנ"ג ס"ג. וא"כ גם למ"ד אי עביד מהני קשה הרי בכה"ג לכ"ע לא קנה ולמה מעל הנותן הפרוטה ואי משום כיון דמעל הרי נפקי מעות לחולין ושפיר קונה בו ז"א דא"כ לא קנה אא"כ מעל תחילה והרי ג"כ לא מעל אא"כ קנה תחילה וה"ז מערכה על הדרוש וקשיא לא למעול ולא לקני בי' ולא למעול:
לכן נ"ל ברור כיון שהוא נותן הפרוטה להאומן או להמוכר ע"מ לקנות חליפיו והמקבל ממנו ג"כ זוכה באותו פרוטה של הקדש ע"מ כן להקנות חליפיו להנותן א"כ מיד בנתינתו הפרוטה מידו ליד האומן הרי הוציאו מרשות הקדש לרשות חולין ומעל נמצא אין מעילתו ע"י קניות החפץ שהנותן הפרוטה קונה בו חליפיו דודאי אין קונה חליפיו כלל מעיקרא כנ"ל אלא ע"י קנין הפרוטה בעצמה דאי מעות קונות הרי עשה מעשה קנין בנתינת הפרוטה לרשות המוכר והאומן ע"מ לקנות בה חליפיו ובמחשבה ובמעשה זה שהוא קנין בעלמא קנה הנותן הפרוטה שיצאה לחולין לפי שמעל שא"כ אי מעות אין קונות כיון דלא עשה מעשה קנין הרי לא הוציאו מרשות הקדש לחולין במחשבתו בלבד ולא מעל שאין מעילה אלא הוצאה מרשות לרשות וא"כ ליכא למימר תו אי מעות קונה נימא אי עביד לא מהני דהא באמת מעיקרא לא הועילה מחשבתו לקנות החפץ אלא הרי באמת הוציאה מרשות הקדש לרשות חול על מנת לקנות בו וכיון שזה מעשה קנין הוא מעל בנתינתו הפרוטה ונפקא הפרוטה לחולין ותו ממילא קונה בה החפץ מהמוכר או השעבוד מהאומן כנ"ל וכן מבואר בתוס' מס' מעילה דף ח"י ע"א בד"ה ואומר וכו' אבל שנוי בלא הנאה כגון מעות דהקדש דמוציא לחולין שלוקח בהן חפץ לעצמו וכו' וכן בסוף הדבור וכו' כנ"ל ועוד יש שינוי אחר בלא שום הנאה כגון שינוי מרשות לרשות וכו' כגון מכירה ונתינה והשאילה ומיד שנשתנה לרשות הדיוט דהיינו שעשה בה ההדיוט מעשה שחשוב זכיה וקנין מהדיוט להדיוט אעפ"י שלא נהנה וכו' עכ"ל: ותמוה טובא דהא דמכירה מקבל חליפיו היא ואיך כתבו תוס' גם בזה שלא נהנה ומועל ע"י שינוי רשות בלא שום הנאה וכו' וצ"ע:
אמנם לפמ"ש מבואר דקנין החפץ חליפי מעות הקדש או איפכ' היינו אחר שכבר מעל תחילה ונפיק לחולין ונעשה ההקדש שלו והוא משלם חליפיו להקדש בתוספת חומש שוב קונה מההדיוט בשלו אבל מקמי דמעל אין קנייתו קנין ולא נהנה ומ"מ מועל היא במכירתו בלא שום הנאה אלא ע"י שינוי רשות שעושה מעשה שחשוב זכיה וקנין מהדיוט להדיוט:
ועיין עוד תוס' מעילה י"ט ע"א בד"ה אקשה וכו' אבל הרשב"א ביבמות ק"ג במעילה שע"י הנאה קאי בשופר של עולה אי מצות ליהנות נתנו כתב שפיר דלא אהני מעשיו וממילא לא מעל כיון שלא נהנה אם לא יצא כנ"ל אמתן של הדברים ולק"מ:
ועוד נ"ל לפמ"ש תוס' ריש תמורה דף ז' ע"ב דבירושלמי יש קרא בשוחט פסח על החמץ דכשר והוא לא תשחט על חמץ דם זבחי הכ' קראו זבח גם אחר ששחטו על החמץ ועיין במשנה למלך הלכת ק"פ פ"א הלכה ה' וכה"ג אי' בזבחים ס"ט ע"א אם הועיל לו לשחיטת חוץ לחייבו כרת לא תועיל לו לטהרו מידי נבילה וה"ט כיון דהתורה קראתו שחוטה גלי לן קרא דבזה אי עביד מהני ועיין בס' צל"ח על פסחים דף ע"ג ע"א ובתשו' נוב"י תניינא חיו"ד סי' ט' מזה א"כ הרי לר"א בחולין דף קט"ו ע"ב יליף אסה"נ דבב"ח לא תבשל וכו' וסמיך לי' או מכור וכו' כשתמכרנה לא תבשלנה ותמכרנה הרי הכתוב קראה מכירה ומינה נמי לדידן בכל אסה"נ דילפינן מדפרט בנבילה או מכור היתר הנאה אבל כ"מ שנאמר לא תאכל וכו' אסה"נ במשמע אם עבר ומכרו מהני דמכר קרי' רחמנא דע"כ פי' לא תאכל לא תהנה כי הנאת מכירה מביא לידי אכילה שלוקח בדמי המכירה דבר מאכל כפירש"י בפסחים כ"ב ע"ב ואמר רחמנא לא תאכל הרי גלי קרא דמהני מכירתו אבל לא תהנה מדמי מכירתו דהיינו לא תאכל אלא דבכל אסה"נ אין תופסים דמיהם אבל בהקדש מיהת שתופס דמיו שפיר מהני מעשיו ומעל דקרא גלי ופדה בערכך שתופס דמיו עיין רש"י בע"ז דף נ"ד ע"ב ועיקר מעילה איסור מכירה ונתינה משום שנהנה עי"ז הוא ואזהרתו מלא תוכל לאכול וכו' כמ"ש הרמב"ם פ"א ממעילה דין ג' במ"ל שם דהנאה בכלל ואמר רחמנא לא תעביד ואת"ל אי עביד לא מהני היינו דאסור הוא לקבל טה"נ עי"ז דהקדש תופס דמיו היא אבל מ"מ מעל שהוציא הקדש לחולין דלוקח שפיר זכה בו דמכר קריא רחמנא כנ"ל. ועוד את"ל נמי שאינו קנין משום דלא מהני מעשיו מ"מ זכה לוקח במתנה אע"ג דאסור בהנאה מ"מ להורישו או לפדותו בש"פ ומכ"ש בלקחו בדמים תפס ליה אדמיו מיהת ועיין בקצה"ח בח"מ סימן צ"ז העלה כה"ג דאע"ג דאי עביד לא מהני ולא קנה מ"מ א"צ להחזיר ועי' נתיבות משפט סי' ער"ה בסופו בשם המח"א והשגתו עליו נכונה כיון דרוצה לזכות בו וזה רוצה להקנותו מש"ה מעל בנתינתו מיד ועיין בספר המקנה בקדושין נ"ו בקונה חמץ בפסח וכן מקדש אשה באסה"נ אמאי לא אמרי' דלא מהני ומכירה בטל עש"ה ועי' תשו' חתם סופר סי' ק"ל:
ועוד נ"ל אפי' את"ל דלא מהני ומקח בטל הוא. מיהת באחריות הסיטין הוא הפרוטה דהקדש עד שיחזירנו כמ"ש בח"מ סי' רל"ב סעיף כ"ב [אלא בהקדש אין דין שומרים וחיוב אחריות] ונהנה בזה הנותן לסיטון ומעל בהנאתו זו ונהי דהנאה זו אינו ש"פ כיון דהמעות הקדש אינו אלא פרוטה או מ"מ הרי ח"ש אסור מה"ת תו לא נתתקן האיסור מכל וכל אפי' אי נאמר לא מהני ובכה"ג דכבר נעשה איסור וא"א לתקנו שפיר אמרינן דמהני מעשיו כמ"ש מהרי"ט בתשו' ובשעה"מ הל' גירושין על שוחט בשבת וקצה"ח סי' ת"ו ובס' תיקון יד אליהו בחידושי ענינים ובס' שמלת בנימין על הל' נדרים סי' רכ"ח סל"ה בארוכה ובתשו' בית אפרים חא"ח סי' מ"א וחיו"ד סימן ל"ט וסי' נ"ד ועי' במג"א סי' של"ט ועי' בסוגיא הש"ס ב"מ דף צ"ט וקדושין נ"ד. שוב מצאתי במהרי"ט אלגאזי על בכורות פ"ח דף ק' ע"ד קצת מדברינו הנ"ל והנאני ותל"מ כעת:
נאם ידידו הדש"ת הק' יהודא אסאד: