שות יהודה יעלה (מהרי אסאד)· רבי יהודה אסאד
חלק א · תשובה קפד
ד' שלום. ישפות שלם. חיים וברכה. לאהובי בני הרב המאוה"ג. חו"ב המופלג מורג חרוץ. מלא ברכת ד' יראת ד' היא אוצרו כקש"ת מו"ה אהרן שמואל ני' עם זוגתך הצנועה הא"ח תי' עם כל הנלוים עליכם. ומצ"פ לבוא לק"ק קאט"ה:
גי"ה קבלתי ועתה באתי עד"ת שהעלית הרבה בסוגיא דברירה הנני להשיב לך על קצת הערות א' מ"ש ע"ד הרמב"ם פ"ד מהלכו' איסור מזבח שפסק במחיר כלב שמפריש טלה א' נגד הכלב והשאר מותרים כו'. ותמה הל הל"חמ הרי בש"ס בכורות תליא ליה דף נ"ז הא מלתא בברירה והרמב"ם הוא פוסק בדאורייתא אין ברירה וכן הקשה המג"א סי' קנ"ג וכו' ותירצת כיון דגם בלא ברירה הו"ל ספק דאורייתא ולרמב"ם לטעמיה כל ספק מה"ת להקל הו"ל דרבנן קיי"ל שפיר יש ברירה את"ד בקצרה:
אהו' בני לא העלה ארוכה דמ"מ תקשי כן על הש"ס דבכורות נ"ז דפ' ממתניתין ב' שותפים כו' דמחיר כלב למ"ד יש ברירה והא תקשי לכ"ע למאי דקיי"ל יש ברירה בדרבנן והא ספק מחיר כלב רק מדרבנן אסור לדעת הרמב"ם וע"כ צ"ל מ' דבאתחזק איסור מודה הרמב"ם דספק מה"ת להחמיר דאחת מב' חתיכות הרי מביא אשם תלוי וה"נ אתחזק איסו' דאחת מהטלאים היא ודאי מחיר כלב א"כ ממילא הדק"ל על הרמב"ם. והעולם מתרצים בסגנון זה גופא כיון דמדאורייתא הטלה שכנגד הכלב נתערב ונתבטל ברוב אלא מדרבנן בע"ח חשיבי ולא בטלי ובדרבנן קי"ל יש ברירה והא לכ"ע תקשי למאי דקיי"ל דיש ברירה בדרבנן ועי' בשעה"מ פ"ג מגירושין סוף הלכה ד' בשם המבי"ט ובספר שמלת בנימין דיני ברירה ה"ט דהרמב"ם וגם תירוץ זה נדחה עפ"י סוגיות הש"ס דפריך מינה בבכורות נ"ז רק למאן דאמר יש ברירה פ"ג אות יו"ד דעכ"ל כיון דתחלתו הוא ספק דאורייתא ועי' ביטול הוא שנעשה דרבנן בכה"ג לא אמרינן סדר"ב להקל כמ"ש הש"ך סי' ק"י ואת"ל לחלק כיון שהאיסור והביטול בא בפ"א ולא הי' האיסור עומד בפ"ע מעולם שפיר הוי סד"ר עמ"ש תוס' שלהי תמורה הכי א"כ הדק"ל על הש"ס דהו"ל להקשות בכורות נ"ז לכ"ע כנ"ל באופן שיפה הניח המג"א בצ"ע ובאמת כוונת בתירוצך הנ"ל להגאון בתשובת בית אפרים יו"ד סי' ע' ובמחכ"ת ליתא כנ"ל:
וע"ד המ"ל בה' מעילה אקושי' הש"ס ביומא נ"ה נימא ברירה כו' הא בלא ברירה ת"ל דלהוי בטל ותי' מטבע חשיב לא בטיל והקשית עדיין לאו"ה שכתב דבניכר האיסור קודם התערובות דוקא וכ' בתשו' חו"י סי' קל"ג הדק"ל כוונת בזה להגאון בת' ב"א הנ"ל ומה שתירצת לעצמך דר"י לטעמיה מיירי התם ס"ל מין במינו ל"ב ודחית שוב דגם ר"י דוקא בניכר האיסור מקודם ס"ל הכי מב"מ לא בטל דדומי' דדם הפר כו' דהיה ניכר מקודם כו' נ"ל דז"א מדפריך סתמא דש"ס בחולין דף ק"ח ריש ע"ב חלב נבילה הוא אמאי מותר הא מב"מ לא בטל אע"ג דלא ניכר האיסור קודם התערובות ואין להקשות אדהתם מנ"ל לש"ס להקשות בחולין שם דהא שמעי' ליה שפיר מבריית' בנדה דף ע"א גבי דם תבוסה ר"י לטעמיה אין דם מבטל דם אפילו כה"ג שלא ניכר מקודם התערובות ודו"ק:
ומה שתירצת לקושית הפ"י ביצה ל"ז ע"ב על פי' התוס' לאיסור מוקצה מה שמוספת שמנונית על פי חילוקו של הרז"ה שם בין בהמת שותפים לשור של פטם אליביה דשמואל כו' נכון היטב הוא:
ומה שכתבת בסוגי' דביצה ל"ז בחביי' ובהמה בהקדמ' דתחומין עיקרו דאורייתא לרמב"ם דס"ל תחומין די"ב מיל הוא דאוריי' ומכ"ש למהרש"א בערובין דף פ' ס"ל רב תחומין דאוריי' ממש הוא וסד"א להחמיר אבל מוקצה דרבנן אין עיקרו דאורייתא כתירוץ ריש ביצה כו':
הנה הש"ס הוכיח תחלה ומסיק דע"כ קסבר רב י"ב גם בתחומין מדחביות מותרת ושני' בהמה דינקי תחומין מהדדי ואין כאן לברור. וע"ז מקשו ר"כ ור"א לרב איסור מוקצה לא חששו כו' דהא יניקת איברים ודאי מוקצה הוא ודאי איסור תחומין ולא ספק כלל ומה טעם לחלק ביניהם כמו דתחומי' אסור מדאוריי' ה"נ מוקצה אסור מדרבנן דבודאי איסורא קאכל ולא ספק ומלבד זה עוד זאת כבר כתב המג"א רסי' ת"ד י"ב מיל נמי דאורי' היינו לאדם דוקא אבל כליו ובהמתו לכ"ע תחומין דרבנן אפילו י"ב מיל נמי א"כ ודאי א"ש ואין מקום לקושייתך. איברא עפי"ז תמיה לי על הגאון מהר"א ווילנא רסי' ת"ד שם דחה כל ראיות שהביאו הפוסקים מש"ס שלנו דחולק על הירושלמי בדין זה תחומים י"ב מיל דאוריי' וז"ל ואינו כלום דודאי ד' אלפים אמות דרבנן. אבל ראיה גדולה יש ממ"ש בערובין מ"ה ב' ואמאי ליקני כו' ואב"א הוי וכו' ושם כמה מילין עכ"ל ולמג"א הנ"ל התם תחום כליו ומשקין ודאי דרבנן לכ"ע: אבל לאדם י"ל כירושלמי י"ב מיל דאורייתא וצ"ע וע"כ ס"ל להגאון כהר"ם אלשקר שכתב המג"א שחולק בזה והשוה תחום כלים ובהמה לתחום אדם וצ"ע ועוד דע דלריב"א בתוס' פסחים ה' ע"ב מה שבשבת רק איסור לאו הוא אינו בכלל שם מלאכה ומותר ביו"ט א"כ תחומין נמי ביו"ט לכ"ע רק דרבנן הוא אפילו תחום דאדם לפ"ז ג"כ אין מקום לקושיתך. איברא תוס' בחגיגה י"ז ס"ל גם ביו"ט תחומי' דאוריי' למ"ד ועי' בפ"ח א"ח סימן תצ"ה אות ג' מיהת נ"ל תרתי בהדדי תחום כליו ובהמתו ביו"ט לכ"ע גם לתוס' חגיגה וגם לדעת ר"מ אלשקר רק דרבנן הוא ר"ל אין עיקרו דאוריי' כלל אפי' י"ב מיל נמי וכ"מ ברמב"ם: ומה שהקשית בחולין י"ד מאי מקשה מר"י דהלוקח. ש"ה תרומה בזה"ז דאוריי' לכן אין ברירה אבל מוקצה דרבנן יש ברירה. ותירצת לרב קאי התם ורב סתמא כרבה תלמידי' ס"ל יש למוקצה עיקר מה"ת כתו"י ריש ביצה כו' יפה כתבת ונכון הוא. והנה אעתיק לך מחידושי בפנקס על מס' חולין וזה לשוני והא לית ליה לר"י ברירה דתניא הלוקח יין וכו' וקשה לי לפמ"ש התוס' בערובין ל"ז לחלק בין עיקרו דאוריי' ועיקרו דרבנן לענין ברירה א"כ נהי דהתם דרבנן הוא דמה"ת כל לקוח פטור ממעשר מ"מ עיקרו דאוריי' הוא להכי ס"ל אין ברירה. משא"כ מוקצה עיקרו דרבנן שפיר ס"ל יש ברירה ולרש"י פסחים דף מ"ו דס"ל מוקצה דאוריי' הוא ניחא וגם לתוס' דפליגי הרי מהרש"א כתב ב' תו"י ריש ביצה דמוקצה כעין דאוריי' הוא א"ש אבל הא קשי' כי מסיק הש"ס מדתני איו כו' דלמא ס"ל לר"י תחומין דאוריי'. לכן ס"ל התם אין ברירה אבל מוקצה דרבנן יש ברירה ס"ל ונ"ל מזה ראיה למ"ש הטור א"ח סי' ת"ח לפי דתחומין דרבנן מש"ה מהני עירוב בפת משמע דאי תחומים דאוריי' בעינן עירוב ברגליו דוקא א"כ הכא שאומר אם יבא חכם לכאן ולכאן למקום שארצה אלך אי אפשר לערב ברגליו בשני המקומות בב"א, וע"כ מיירי שמערב בפת ור"י פליג רק משום אין ברירה אבל אי יש ברירה מהני וע"כ תחומי' דרבנן ס"ל ומ"מ אין ברירה וא"ש: אמנם בהדיא כתב הרא"ש ערובין פ"ד סי' ח' דף מ"ו דר"י ס"ל תחומין דאוריי' גבי ס' עירוב דף ל"ה שם ומ"מ מערב בפת לדידיה מוכח דלא כהטור הנ"ל וצ"ע וגם הדק"ל מפה"ג כנ"ל וגם בערובין ל"ז ע"ב דפהג"מ ודלמא כי ל"ל לר"ש ברירה בדאוריי' גבי לוקח יין כו' תמוה הא לקוח ודאי פטור מה"ת כנ"ל והו"ל רק דרבנן שעיקרו דאורי' ותחומין נמי הכי הוא וצ"ע ומוכח כדעת ריב"ם בתוס' בב"מ דף פ"ח ד"ה תבואה כו' דלקוח פטור קודם מירוח דוקא ולוקח יין אחר מירוח הוא חייב שפיר מה"ת ודלא כר"ת דס"ל בהיפוך ע"ש ע"כ לשוני והנה כוונת בקצת לדברי וכעת א"א להאריך ואתה שלום וביתך שלום וכאל"ש נאם אביך החותם בכל חותמי הברכות. כא"נ הטהורה ונפש אוה"נ הדש"ת:
הק' יהודאסאד: