שות יהודה יעלה (מהרי אסאד)· רבי יהודה אסאד
חלק א · תשובה קפג
בריתי אתו החיים והשלום לכבוד ידי"נ אוצר בלום. צדיק יסוד עולם ה"ה הרב הגאון הגדול המפורסם כגן הדסים ע"ה פ"ה כש"ת מוה' משה שיק ני' מברעזאווע אבדק"ק יערגין וכעת הוא אבד"ק חוסט במחוז מארמאריש: מכ"ק קבלתי ושמחתי בדבריו ד"ת אשר הרחיב לבאר דברי קדשו ולהצדיק את תירוצו על תמיהת המג"א סי' תקע"ו מהשגתי עליו (דז"ל מעלתו על גליון ספר מצות ה' סוף פ' בהעלותך עי' מג"א רסי' תקע"ו תמה למה אין נוהגין כן ועי' בתר"י ר"פ היה קורא תמצא ישוב לזה דהמצוה היה רק על כל צרה שלא תבא על כל ישראל והא דאיתא בש"ס דתוקעין היינו בתענית ציבור מדרבנן ואין ח"צ בבבל ועיין בר"ן ר"פ ראוהו ב"ד שכתב דהמצוה היה רק לתקע במלחמה וא"ש ג"כ כנ"ל עכ"ל מעלתו ואני אמרתי לו פא"פ וכן כתבתי ע"ז בספר מצות ה' על צדו וזה לשוני במח"כ לא ראה סוף דברי הר"ן שם וגם בספ"ק שגם בתעניות על כל צרה ילפינן מיניה אלא דחצוצרות דוקא לכנופי' דכל ישראל במלחמה בעי' אבל בתעניות בגבולין דלאו כנופיא נהגו רק בשופר וכדברי התר"י בברכות ממש עש"ה ע"כ לשוני) עפ"י דפירש כוונת הר"ן והתר"י דמצוה דאורייתא והרעותם בחצוצרות הוא דוקא בכנופי' דכל ישראל וזולת זה בשאר ת"צ רק מדרבנן תקנו בשופר ושוב מייתי מעלתו לדברי חידו' רמב"ן למס' תענית [ואין הס' תח"י] דס"ל גם במקום דליכא כנופי' דכל ישראל ילפינן מיניה נהי דחצוצרות לא בעינן מיהת תקיעה בשופר בעי' אלא דפרו"מ שדי ביה נרגא דמנ"ל למילף קילא מחמירתא גם לתקיעה בשופר ושוב הרגיש פרו"מ דבספרי פ' בהעלותך בהדיא דרש ר"ע דגם צרה דלאו כנופיא דכל ישראל בכלל הקרא על הצר הצורר כו' והעלה דהר"ן והתר"י ע"כ ס"ל דת"ק פליג על ר"ע בספרי ואין הלכה כר"ע מחבריו כו' ושוב גם ע"ז פלפל בחכמה מקושית הש"ס בתענית י"ד שופרות בשבת מי שרי כו' ודפח"ח:
והנה אברא גם אני השגתי מאז ואעתיק לפני הדרתו ני' מה שהעליתי בזה לעצמי זה רבות בשנים בחידו' תורה שלי בפ' בהעלותך וזה לשוני בפ' עשה לך שתי חצוצרות כו' כתב הפענח רזא וז"ל כשצרו על יריחו לא מצינו להם כ"א שופרות ותימא דבסמוך כתיב כי תבאו מלחמה בארצכם כו' והרעותם בחצוצרות כו' והרי בשעת ביאתם לארץ לא היו חצוצרות וי"ל דבספרי אמרו וכי תבאו מלחמה בארצכם במלחמת גוג ומגוג הוא מדבר. א"נ ביריחו אולי הוראת שעה היתה לתקוע בשופרות עכ"ל פענח רזא ולא העלה ארוכה עדיין להרמב"ם ריש הל' תענית והר' אבודרהם וז"ל מ"ע מה"ת לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה כו' שנאמר על הצר כו' והרעותם כו' והעתיקו התוי"ט בפרק ג' משנה ז' דר"ה ועכצ"ל טעמו דפסק כר"ע בספרי ובילקוט שם דמרבה מקרא על הצר כו' גם שדפון וירקון ואשה מקשה לילד וספינה המטורפת בים דס"ל פי' על הצר זה שם הצרה הוא כמו בצר הרחבת לי ואינו תואר ולדידיה קשיא מיריחו. והנ"ל דמלבד קושיא זו הסתירה מחצוצרת לשופרת. עוד תמוה לי מתרועה לתקיעה דבתורה כתיב והר"עותם בחצוצרו"ת כו' וביום שמחתכם כו' ותקעתם בחצוצרות כו' ופי' הרמב"ן כ' במלחמה בעי' תרועה מידת הדין וביום שמחתכם כו' בעי' תקיעה ברחמים וביריחו כתיב בקרא "והכהנים "יתקעו "בשופרות. עוד תמוה מכל העם לכהנים בתורה כתיב כי תבואו כו' הצורר אתכם והרעותם כו' כולכם משמע כל העם מקצת אבל ביריחו כתיב והכהנים יתקעו בשופרות כו'. לכן נ"ל דקראי ביהושע ו' הכי כתיבי והכ"הנים ית"קעו בשופרות והיה במשוך בקרן היובל כשמעכם את קול השופר "יריעו כל הע"ם תרוע"ה גדולה ונפלה חומת העיר כו' וזהו באמת התרועה גדולה היה בחצוצרות וכמ"ש בתורה. וכ"כ בסוף הענין במעשה הישועה וירע העם ויתקעו בשופרות ויהי כשמוע העם את קול השופר ויריעו העם תרועה גדולה ותפול החומה כו' א"כ נ"ל כן עשו כמצות התורה והרעותם דייקא בחצוצרות ונושעתם כו' כולכ"ם הריעו תרו"עה בחצוצרו"ה כן עשו ביריחו ונצחו כנ"ל:
עוד נ"ל בדרך צחות עפ"י הברייתא בשבת ל"ה ע"ב שופר מיטלטל חצוצרות אינם מיטלטלים ופירש רש"י לפי ששופר כפוף ראשו וראוי בו לשאוב מים ולשתות התינוק וכ"ה בגמרא שם הואיל וראוי לגמוע בו מים לתינוק חצוצרות פשוטים ואינם ראוים אלא לתקוע והו"ל דבר שמלאכתו לאיסור ואסור משום מוקצה כו' ובדף י"ט שם ת"ר אין צרין על עיירות של נכרים פחות משלשה ימים קודם לשבת כו' לפ"ז נ"ל בתורה כתיב וכי חבאו מלחמה כו' על הצר כו' דבעי' ג' ימים קודם השבת באה המצוה והרעותם בחצוצרות כו' אבל במלחמות יריחו שנוצחים ביום השביעי ופירש רש"י שבת היה ואז אסור לטלטל חצוצרות לכן היה המצוה בשופרות:
אמנם בהדיא איתא בילקוט יהושע שם ובפ' בהעלותך יירע העם ויתקעו בשופרות מלמד שלא הי' להם אז חצוצרות שעשה עשה שגנזו שנאמר עשה לך כו' ולא ליהושע תלמידך כו' ואף בחייו של משה נגנזו הרי דגם התרועה והתקיעה רק בשופרות היה ודלא כתירוצי הנ"ל אבל א"כ מצינו מבואר מיהת תמיהת הפענח רזא הנ"ל ותירוצו השני דהוראת שעה היה לתקוע בשופרת ביריחו בילקוט הנ"ל לפי שלא הי' להם חצוצרות שכבר נגנזו כנ"ל וא"ש גם לכ"ע בספרי הנ"ל ועי' במג"א רסי' תקע"ו הניח בתימה למה אין אנו נוהגין לתקוע בעת צרה הלא מדאורייתא מצוה לתקוע ע"ש ובס' פרשת דרכים ריש דרך מצותיך כתב וז"ל ודע שכעת לא ראיתי להסמ"ג שהביא מצוה זו דלתקוע בעת הצרות ואפי' ולא ידעתי למה וכעת צ"ע עכ"ל. ונ"ל ברור דעת הסמ"ג הוא עפ"י תמיהת הפענח רזא הנ"ל ממלחמת יריחו של"ה תקיעה בחצוצרת וגם בשופרות הוצרך הקב"ה לצוות מחדש עלי' אז ע"כ דמ"ש בתורה וכי תבואו מלחמה כו' במלחמת גוג ומגוג מדבר וכהאי תנא דס"ל הכי בספרי כנ"ל ולכן השמיטו הסמ"ג שאינו מצוה לדורות והיינו נמי טעמא דידן ולק"מ תמיהת הפר"ד ותמיהת המג"א הנ"ל עכ"ל בחידו' תורה שלי: ועפי"ז היה פשוט אצלי הכוונה במ"ש הר"ן ספ"ק דתעני' והרא"ש פ' ראוהו ב"ד וז"ל דכיון דא"ר בשע' מלחמה מתריעין ילפינן מינה נמי בכל צרה כו' דמתריעין כו' ע"כ היינו אליביה דכ"ע בספרי קאי הר"ן דאילו לת"ק הא במלחמת גוג ומגוג דוקא קאי קרא והוא הבטחה לעתיד ולא מצוה לרוחות וכדמוכח מיריחו כתירץ הפענח רזא הנ"ל וגם לתקוע בשופרת ציוה ד' ליהושע אז מחדש ובכיבוש העיר עי לא תקעו כלל ורק אליביה דר"ע הוא דילפינן מרבוי על הצר כו' [ולאו דקילא מחמירתא יליף כמ"ש מעלתו ני'] על כל צרה דלאו כנופי' נמי מתריעין היינו כמו בר"ה תוקעין בשופר אבל חצוצרות מיועדים דוקא לכנופי' דכל ישראל כמ"ש והיו לך למקרא העדה כו' וה"נ במלחמת גוג ומגוג יביריחו שהיה גם כן כנופי' דכל ישראל הוראת שעה היתה לפי שלא היה להם חצוצרות כתירץ ב' דפענח רזא הנ"ל וס"ל להר"ן שפיר דהלכה כר"ע דספרי וכהרמב"ם והחינוך בס"פ בהעלותך והרד"א ושלא לאפושי פלוגתא ודאי גם כוונת התר"י הכין הוא כהר"ן ואם גם לשונו היה בקצרה במכתבי כך היה כוונתי ויפה השגתי והרי פרו"מ ני' אנהיר לן ג"כ דעת הרמב"ן הכין הוא:
וקושיא מעלתו הרמה מפ' הגמרא בתענית י"ד שופרות בשבת מי איכא דשרי ודלמא הכי תנאי פליגי נמי בהני תנאי ב ספרי ת"ק סבר כר"ע ובודאי מקיים מצוה לא גזרינן שמא יעבירנו כו' וכמ"ש הכי בס' מעיין חכמה [שאינו תחת ידי] ור"י כת"ק כו':
ל"ק מידי לענ"ד דהא ר' יוסי אמר לעזרה מיהת תוקעין בשופר בשבת והרי לת"ק דכ"ע בספרי ליכא מצוה כלל לתקוע לדורות ועוד גם לת"ק דר' יוסי אין כוונת המקשה שופרת בשבת מי שרי מטעם שמא יעבירנו כו' כמו בר"ה דהתם אמרינן הכל חייבין בתק"ש ואין הכל בקיאים שמא ילך אצל בקי ללמוד ויעבירנו כו' א"כ תק"ש דתעניות דוקא ע"י כהנים הוא על סדר הברכות במתניתן תקעו בני אהרן תקעו וכ"כ הטורי אבן בר"ה דף כ"ו וכן הוא בספר החינוך ס"פ בהעלותך ע"ש ובכ"מ אמרינן כהנים זריזים הם כו' ומה גם דכהנים הם בקיעים בתקוע' שופר וא"צ לילך ללמוד כו' ועי' ערוכין דף ג' כהנים איצטריך ליה חייבים בתק"ש כו' א"כ אין לחוש בהו שמא יעבירנו כו' ועוד תקיעות דמלחמה ודתעניות א"צ ביה תר"ת תש"ת כ' וגם לא שיעור תרועה כתקיעה ושאר דיני שופר ותקיעות של ר"ה דהתם ילפינן מקראי שכתיב ברה"ר וביוה"כ ג' תרועות וכל א' פשוטה לפניה ולאחריה משא"כ באילו והרעותם בחצוצרת כתיב רק כדי להעלות תפלה בתרועה ובכל דהוא סגי או בתקיעה לבד או בתרועה א' לבד כמתני' בתענית על סדר הברכות באחת אומר תקעו ובא' אומר הריעו כו' כמ"ש כל זה בארוכה הריטב"א במס' תענית ט"ז וטור סימן תקע"ט ורמב"ם ולח"מ פ"ד דין י"ז מהל' תענית א"כ אינו צריך ללמוד אצל בקי וליכא למיגזר בי' שמא יעבירנו כו' עי"ז אלא כוונה הש"ס הוא משום דהכל טרודים מלבד טרדה של קיום מצוה דתקיעה עוד טרודים ובהולים הם לעמוד על נפשם לפי שהם בסכנה עיר שהקיפוה כו' וספינה המטורפת קרוב לודאי הוא שיוציאנו לשופר מרה"י לרה"ר או יעבירנו כו' ד"א ברה"ר מתוך טרדה ובהלה אף שא"צ לילך ללמוד אצל בקי ומהאי טעמא נ"ל אף דבודאי מקיים מצוה פריך בפשיטות שופרת בשבת מי שרי לא דשמא יעבירנו כו' אלא ודאי יעבירנו כו' או יוציאנו כו' כנ"ל: ומה שהסביר פרו"מ את דברי התר"י דמדמי הלל לתקיעת צרה עפ"י מ"ש ברשב"א שם סברא זו ע"ש הבה"ג ובה"ג לטעמיה הלל דאורייתא ס"ל מביום שמחתכם כו' ותקעתם כו' ועיקר שירה בפה ס"ל א"כ ב' מצות סמיכי להדדי שוים בדינם כו' ודפח"ח:
איברא דק' לי עלי' דלמא הוצרך למילפי' הנל מתקיעה דצרה שהוא בכנופי' דכל ישראל דוקא והא ת"ל מיניה וביה דילפי' הלל מקרא ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם כו' וחצוצרות דוקא בכנופיא דכל ישדאל ככתוב והיו לך למקרא העדה כו' ועיקר שירה בפה על קרבנות חובה דציבור במקדש ברגלים בכנופי' כו' וצ"ע גם פרו"מ ני' לא הי' צריך להרשב"א דהא בתר"י גופי' כ' כן ע"ש בה"ג וכן ברא"ש אבל מאי דתמה מעלתו עוד בזה על הרמב"ן במנין המצות בהשגות דס"ל כבה"ג הלל דרגלים דאורייתא ונ"פל שהוא בכלל מצות שמחה דמרבינן בכל מיני שמחות א"כ גם אשה תחייב בהלל לר' זירא דנשים חייבות בשמחה ואם איתא איך יפרנס מתני' דסוכה ל"ח מי שהיה אשה מקרא כו' דמוכח נשים פטורות מהלל כבר הקדימו הגאון בשאגת אריה בסימן ס"ט להקשו' כן יעו"ש אבל לענ"ד נ"ל דלק"מ דהא ראי' הרמב"ן הוא מהא ילפותא דר' מתנא בערוכין י"א דנפ"ל עיקר שירה מה"ת מקרא תחת אשר לא עבדת כו' איזו עבודה שבשמחה וטוב לבב הוי אומר זו שירה כו' א"כ יו"ט שנתרבו בו כל מיני שמחות אפשר שהשירה בכללן א"כ י"ל ר' מתנא ס"ל כאביי דאשה בעלה משמחה והיא אינה חייבת בשמחה כמו שאינה חייבת בהלל וכמשנה בסוכה הנ"ל ור' זירא דס"ל נשים גם כן חייבות בשמחה מודה הרמב"ן אליביה הלל לאו דאורייתא ואינו בכלל השמחה ונפ"ל עיקר שירה מה"ת כשמואל מושרת בשם ד"א כו' או ככולהו אינך אמוראים ותנאים בערוכין י"א שם מקראי אחרינא טובא. והרמב"ן י"ל דפסק כאביי וכהראב"ד פ"א מהלכות חגיגה דנשים ניתנהו בשמחה וקרא דר' מתנא הנ"ל אתיא כפשטא לדידן ולכולהו אינך אמוראי על כל המצות וכמ"ש הרמב"ם פ"א מהל' לולב כנ"ל ועי' בס' קרבן נתנאל מס' תענית פ"ג סי' כ"ח תירץ על קושית מג"א ולע"ד צ"ע ע"ש:
וע"ד אשר העיר כת"ר ני' על פי' רש"י בתענית י"ד ד"ה ולא לצעקה דאין אנו בטוחים כ"כ שתועיל תפלתינו וקשה מה בכך הרי ספק פק"נ דוחה שבת באיסור דאורייתא ואפילו בתר רוב לא אזלינן ואיך נאסר כאן הצעקה מספק ומה גם ר' יוסי לטעמיה הא אמר בפ"ק דשבת כל מבקר חולה יאמר בשבת המקום ישלח רפואה כו' עכ"ד:
הנה גם התוי"ט בפ"ג משנה זה שם העתיק לשון רש"י הנ"ל מדף י"ד ובאמת גם הר"ן במקומו במשנה ד' י"ט פי' כלשון רש"י ממש וגם עליו תשוב תמיהת מעלתו והב"י סי' תקע"ו וכן הב"ח סי' רפ"ח הביא פרש"י זו מדף י"ד [והעלימו עין דגם הר"ן פי' כן] והאריכו בכוונתו ובכוונת פסק הרמב"ם והטור לפי פירושו ולא הרגישו לתמוה עלי' כנ"ל ובאמת כבר תמה כיו"ב בתשובת נחלה שבעה סי' ל"ט וסי' פ"ח וסי' פ' על מהרי"ל בליקוטים שאין לברך חולה בשבת במקום שאינו שם דשמא כבר מת או הבריא [והוא ג"כ דעת מהרי"ו בתשובת בד"מ ובב"ח ומג"א ססי' רפ"ח אפילו במקומו] ותמה הנ"ל הכי הרי אפילו ספק וספק ספיקא ורוב לא אזלינן בתריה בפק"נ דספק נפשות להקל ושמא עדיין חי הוא ושמא נוכל להצילו ע"י תפילה וברכה והשיג עלי' יעו"ש. אמנם לע"ד נראה לתרץ ולחלק דודאי לא לחנם נקיט ד' יוסי מילתי' בלשון זה אבל לא לצעקה והל"ל אבל לא לתפלה א"נ אבל לא לתחנה. אלא ר' יוסי נימוקו עמו ופרש"י בגיטין ס"ז וז"ל פירושו עמו לתת טעם לדבריו כו' יעו"ש ונ"ל כלפי דקיי"ל בברכות דף כ"ב ברייתא המשמיע קולו בתפלתו ה"ז מקטני אמנה כו' המגביה קולו בתפלתו ה"ז מנביאי שקר דכתיב בהו קראו בקול גדול כו' ובטור וש"ע א"ח סי' כ"א אמנם ודאי בשעת צרה ממש מלבד שאין אדם נתפס על צערו אם גם צועק בתפלתו בקול שלא עפ"י דין עוד זאת כי אדרבא גם מצותו בכך כמו שכתב הרמב"ם מ"ע מה"ת לזעוק ולהריע כו' וכ"פ רש"י בתענית י"ד וז"ל מתריעין בפה בד"ה רי"א מתריעין ענינו בקול רם היו צועקים ענינו כו' אבינו כו' וטעמא דמלתא ודאי לעורר מידת חנון ע"י הצעקה כמ"ש וחנותי כו' אף לשאינו הגון לעשות בקשתו וכתיב והיה כי יצעק אלי כו' ושמעתי כי חנון אני וכמבואר בהג"ה בתוס' ר"ה דף י"ז ע"ב בשם הפסיקתא מידת חנון שחונן בעת הדחק לגאול את הצועק אף שלא כדין כו' והיינו למי שהוא עצמו בצרה ודאי כיון שצועק מכאב לב עונג הוא לו אפילו בשבת שרי אבל אחרים המתפללים על השוכנים בצרה אפי' את"ל גם המה מותרים לצעוק בתפלתם בקול רם על אחרים מה"ט הנ"ל היינו בחול דוקא אבל בשבת דבלא"ה איכא איסורא להרעיש ולפרסם הצער והיגון בקול משום חילול שבת בפרהסיא לכן שפיר קאמר ר"י לעזרה ולא לצעקה דייקא [ובר"ה י"ז אר"י צעקה היא מקרעת גז"ד כו' יפה צעקה כו' בין לאחר גז"ד כו' ובמסכת תענית דף י"ז צעקה לאליהו כו'] ופירש"י שפיר לעזרה צועקים לבני אדם שיבואו לעזרם ולהצילם. אבל לא לצעקה תפלה ר"ל לא שיבואו להתפלל עליהם בקול רם בצעקם שאין אנו בטוחים כ"כ שמועיל תפלתינו לצעוק עליהם בשבת דייקא להתפלל על אחרים בקול צעקה בשבת כיון דתרי איסורי יש בזה אבל הא ודאי מתפללים עליהם בשבת בלחש אף שאין אנו בטוחים כ"כ שתועיל ספק פק"נ נמי דוחה שבת וכדס"ל לר' יוסי גופי' גבי' ביקור חולים וכהשגת הנ"ש בתשובת הנ"ל על מהרי"ל לברך את החולה בשבת ובזה ניחא פרש"י ז"ל מפי מורי וסיים רש"י נ"א לעזרה דקאמר ת"ק מתריעין דמשמע בקול רם וא"ל ר' יוסי לעזרה שיהיו מתפללין כל א' בביתו לעזרה בעלמא עכ"ל ונ"ל דלא פליגי אלא דברים אחדים המה אלא דפירש לעזרה הוא תפלה בלחש בהיפוך מצעקה שהוא תפלה בקול רם. והא ניחא טפי לפרש הכי דבר והיפוכו ממש לעזרה ולא לצעקה שניהם על תפלה קאמר אבל גם פירש א' מפי מורי דרש"י מודה לזה ע"כ בדקדוק לשון ר' יוסי ולשון רש"י ואין כאן ספק פק"נ בצעקה כנ"ל ועי' תשובת ריב"ש סוף סי' תקי"ג ועי' גמרא בתענית י"ז צעקה לאליהו ופרש"י שם:
אבל על ה"ה פ"ב הלכה ב' מהל' תענית יש לתמוה לענ"ד הכי שכתב וז"ל ופשוט הוא שאין דוחין שבת לתקוע בחצוצרות שאין תקיעתן דבר ברור שיציל והעתיקו התוי"ט בפ"ג משנה ז' דתענית הנ' והא ודאי קשיא הרי ספק פק"נ נמי דחי' שבת ובהא ליתא לתירוצי הנ"ל וצ"ע לכן נ"ל ודאי הצלה שהיא טבעית עושין ומחללין שבת גם על הספק וכמ"ש ה"ה פ"א מתענית הלכה וי"ו מה"ט תוקעין לקבץ את העם לעזור וכ"כ הב"י סי' תקע"ו בא"ח משא"כ הצלה ע"י נס כגון כל אלו תעניות ותפנה ותקיעות שתועלתם אינם טבעיות להציל מצרה כ"א דרך נס לבטל הגז"ד ע"י אלו כיון שאינו בטוחים כ"כ ואין ברור שיציל ויש איסור בדבר בשבת אין עושין ומעתה לק"מ כנ"ל:
וע"ד המג"א סי' קצ"ח סק"ע אשר הרגיש פרו"מ ני' יפה ביארו התב"ש והמחה"ש סי' רפ"ח במג"א סקי"ג ולפמ"ש טעם א' לכל אלו שתועלתם רק דרך נס וגם מה"ט לא הותר ליתן צדקה ביום שבת להעביר את הגז"ד לפי שזהו עפ"י נס כנ"ל:
והנה ע"ד ה"ה בפ"א מתענית הנ"ל הלכה וי"ו בכוונת הרמב"ם לפסוק כת"ק דר' יוסי ס"ל כתב הב"י סי' תקע"ו לפי"ז לא פליגי פירש רש"י דברי ר' יוסי הנ"ל על הרמב"ם ומ"ש הרמב"ם תוקעין לקבץ העם כדי לעזור לאחיהם אף על גב דר"י אמר לה ע"כ ת"ק מודה ביה בהא דהא מחללין שבת משום פק"נ כו' והב"ח שם דחה לדברי ה"ה וז"ל ותו קשה דלמא כו' הכל מודים דתקיעה אסורה אפילו אינו תוקע אלא לעזור דלא שרינן משום פק"נ לתקוע בשופר כיון דאפשר בפה כו' עכ"ל:
מזה למדתי תירץ על קושית פרו"מ ני' מ"ש גם בשם ס' מעיין חכמה לחד תי' הר"ן משום דלא בקיאין בקביע' דירחא גזרי' שמא יעביר ד"א ברה"ר א"כ מאי קושי' הש"ס תענית י"ד שופרות מי שרי בשבת אמאי לא הא ודאי מקיים מצוה דאורייתא להרמב"ם דפסק כר"ע בספרי וכנ"ל ונ"ל דהא לכאורה תמוה למה ליה לש"ס להביא ד' י"ד שם גם סיפא דר' יוסי אומר לעזרה כו' רק מת"ק קאי ההוכחה מתריעין במאי אלימא בשופרת כו' ועוד תמוה סיום לשון הש"ס שם אלא לאו בענינו וקרי לה התרעה ש"מ הך וקרי לה התרעה יתיר נפיש הוא דהא עלה קאי מתריעין במאי כו' אלא לאו בענינו ש"מ הכי הל"ל גם תמוה על רש"י שהקדים לפרש דברי ר"י לעיל התם דלא מייתי ליה הש"ס אלא בגררא דת"ק ולא צריך ליה התם לדר"י כלל טפי הל"ל לרש"י להמתין לפרש דברי ר"י במקומו במשנה דף י"ט וצ"ע לכן נ"ל אדרבא מדברי הת"ק אין להוכיח כלל דקרי לי' לענינו התרעה אלא מתריעין בשופרות קאמר וכי קושי' מעיין חכמה ופרו"מ לאמת כיון דמקיים מצוה דאורייתא ודאי לא גזרינן שמא יעבירנו כו' ושרי שופרות בשבת והיינו תרועה בסדר הברכות להעלות תרועה בתפלה כמצו והרעות' בחצוצרת אבל הוכחת הש"ס קאי רק מדברי ר"י דאמר לעזרה ולא לצעקה ופרש"י לעזרה צועקין לבני אדם שיבואו לעזרה כו' והרי ר"י לא אמר בפי' צועקים לעזרה אלא דסמך אמתריעין דנקט הת"ק ודייקינן עלה שפיר במאי קאמר ר"י דצועקין לב"א שיבואו לעזרם אלימא בשופרות כמו מתריעין דת"ק שופרות בשבת מי שרי ר"ל מי שרי לזה שאינו בכלל המצוה והרעותם התרועה בתוך התפלה אלא לקרוא לב"א שיבואו לעזרם והא ליכא פק"נ בזה כיון דאפשר לעשות כן בפה וכמ"ש הב"ח ודאי אסור כן בשופר אלא לאו בענינו ר"ל בהרמת קול בפה אר"י צועקים לעזרה וקרי לה התרעה שהרי סמך על לשנא דמתריעין דת"ק שמע מינה ופרש"י וז"ל אלמא צעקת פה קרי התרעה ר"ל מדברי ר"י מתריעין לעזרה כו' והכא מוכחים דברי התוס' ומובנים היטב שציינו בד"ה מתריעין לעזרה [אף דלא הוזכר הכי בדברי ר' יוסי לשון מתריעין הא עלה קאי ומזה הוא ההוכחה דש"ס] פירש שיבואו לעזור העיר כו' ומתריעין בפה פי' והאי תרועה ר"ל מתריעין בפה דאין להתיר תרועה בשופר בשבת עכ"ל היינו לעזור לבד שאינו מן המצוה דקרא והרעותם בחצוצרות כו' והא אפשר בפה כנ"ל ודו"ק ורש"י בתענית ריש ד' י"ז ובשעת מלחמת כו' ז"ל ולא ידעינן מנא אתפרש דאומר ברכות ופסוקי מלכיות זכרונות ושופרות בשעת מלחמה ובהדי' איתא בספרי שם וברש"י על התורה מייתי ליה וצ"ע ובב"ק פ' ע"ב פרש"י מתריעין בתפלה ברכות ענינו בשופר וחצוצרות נ"ל כוונתו כתי' הראב"ד והרז"ה בר"ן על הברכות בחצוצרות אח"כ בשופר בגמר תפלה ועיין הנראה לע"ד כתבתי: ואגב עמדת בזה ע"ד החינוך ס"פ בהעלותך הביא דרמב"ם ס"ל פי' הקרא והמצוה לחלק בין מועד ור"ח כהנים דוקא תוקעים בחצוצרות והלוים אומרים שירה ובין כל הימים הלוים גם כן תוקעין והחינוך פליג עליו דמצוה זו לתקוע בחצוצרות היא מצוה תמידית על הכהנים דוקא בכל יום ויום וכמ"ש במסע המחנות. ועוד מייתי ראיה ממשנה פ"ו דמס' מידות דבכל יום בקרבנות בשעת ניסוך יין תקעו שני כהנים בחצוצרות ע"ש וראיה זו הביאה גם תוס' במסכת ערוכין י"ג ע"ב ממשנה סוף תמיד דכהנים בחצוצרות ולא לוים וכהחינוך ולא כרמב"ם פ"ג מכלי המקדש הנ"ל דס"ל בכל מועד ור"ח לבד אלא כולי שתא כך בכהנים לבד תוקעין בחצוצרות. ועוד מייתי החינוך ראי' מערוכין ג' ור"ה דף כ"ט דאמר כהנים איצטריכא ציה סד"א הואיל ואיתנהו בתקיעה דכל השנה כולה דכתיב ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם כו' ר"ל בכל יום ויום כל השנה עש"ה. ולענ"ד כוונתו דאילו להרמב"ם הל"ל כהנים ולוים איצטריך ליה מה"ט כיון דאיתנהו בתקיעה דכל השנה אבל זה אינו ראיה דתוס' בערוכין ג' התם כתבו בד"ה ובני כו' דהמ"ל גם לוים בסוף גב' גואלין לעולם וה"נ י"ל גבי תקיעה דכולי שתא מעיקרא דהמ"ל גם לוים ועוד הא שפיר י"ל הפי' בגמרא בתקיעה דכולי שתא על ראשי חדשים דכל המשנה קאמר דומי' דראש השנה דעלה קיימי' ושפיר קאמר כהנים איצטרוכא ליה גם לרמב"ם ונ"ל הכי קשיא לרמב"ם לא הל"ל כהנים איצטריכא ליה דהם איתנהו רק בתקיעה דכל ר"ח ומועדות אלא עדיפא טפי הל"ל לוים איצטרכיא ליה דאיתנהו בתקיעה דכולי שתא ממש בכל יום ויום אע"כ המצוה בכל יום ויום על הכהנים דוקא כנ"ל:
ולענ"ד נראה גם מאבעי' דש"ס בערוכין י"ב עולת נדבה מאי ע"כ עולת חובה ודאי דכל יום קאי עלה קרא דכהנים יתקעו בחצוצרת והיינו כדעת החינוך מוכח ולא כרמב"ם ועי' תוס' ע"ז דף מ"ז ומנחות כ"ח הוכיחו דתקיעה דחצוצרת דקרא לכהנים הוא מעכב לכ"ע ולתוס' בערוכין י"א בד"ה השיר כו' היינו מעכב את הניסוך הו"ל מכשירי קרבן ובספרי בפ' בהעלותך איתא והי' לכם לזכרון כו' שומע אני כו' ולא תקעו עליהן לא יהיו כשרים ת"ל כו' לזכרון נתנו ולא להכשר קרבן היינו כתוס' הנ"ל דבלא שירה אין ניסוך אבל הניסוך אין מעכב הקרבן רק השיר מעכב את הניסוך. השיר דכהנים אבל השיר דלוים הן בחצוצרות הן בפה אין מעכב את הניסוך. אמנם צ"ע לר"מ בערוכין י"א ואתנה הלוים משוררים ס"ל מעכבת את הניסוך גם שירה דלוים כמו כפרה [ועי' שו"ת מור"ם אלשי"ך סי' קל"ח לחלק בין שיר דשחרית ודערבית] א"כ שוים כהנים ולוים בשירם וליתא לתי' תוס' בע"ז ובמנחות הנ"ל והדק"ל סתירת הסוגיא דחצוצרת של כסף בעי וצ"ל אבעי' במס' ע"ז קאי רק אליביה דרבנן דר"מ דמחלקים וס"ל שיר דכהנים מעכב את הניסוך. אבל שיר הלוים אין מעכב את הניסוך י"ל נמי א"צ של כסף חצוצרות דלוים כחילוק התוס' משום דלא הוי מכשירי קרבן [וי"ל בזה כמו דשיר אין מעכב הנסכים לרבנן דר"מ בערוכין י"א הנ"ל ה"נ וכי תבואו מלחמה כו' והרעותם כו' וי"ו מוסיף על ענין ראשון ה"נ אין התרועה בשעת הצרה רק למצוה בעלמא ומיושב תמיהת מג"א הנ"ל] ועי' במ"ל פ"ג מכלי המקדש הוכיח דרמב"ם ע"כ ס"ל כתי' תוס' הנ"ל לחלק בין חצוצרת דכהנים לשל הלוים ונ"ל בשל כהנים גופא דוקא לשיר בשעת ניסוך הוא עבודה כמ"ש ושרת ודוחה שבת דמכשירי קרבן הוא בעי' של כסף אבל כל שאר תקיעות שהיו גם כן בחצוצרת כמ"ש הרמב"ם פ"ז דין וי"ו הל' כלי המקדש כל מ"ח לאו מכשירי קרבן נינהו ולא מעכבי וה"נ בתעניות וה"נ בשעת מלחמה שהוכיח בס' טורי אבן במסכת ר"ה דף כ"ו כ"ז דחצוצרת בכולם היו של כסף ודוקא בכהנים כמו במועדות והיינו על סדר הששה ברכות שמוסיפין תקעו בני אהרן הכהנים כו' דמייתי הט"א ראיה מזה וכן משמע בחינוך בפ' בהעלותך הנ"ל ולענ"ד חילוק הנ"ל י"ל כיון דלא מעכבי כל הני א"צ שיהיו של כסף וצ"ל דכל כנופי' של כסף בעינן כדאיתא בראש השנה כ"ז ובילקוט פ' בהעלותך דף רי"ד ע"ד סי' תשכ"ג ז"ל שנו רבותינו שופר של ראש השנה פיו מצופה זהב בתעניות שני חצוצרת ופיהן מצופה כסף כל כנופי' דכסף הוא כו' יעש"ה הכי גריס על חצוצרות דתעניות פיהן מצופה כסף וע"כ מוכח דעצמן של חצוצרות לא היו של כסף אלא של קרן דאין ציפוי כסף ע"ג כסף ניכר ודלא כטורי אבן הנ"ל שהביא ראיה בהיפוך לפי גרסתינו במשנה ולפ"ז ארוח לן לתרץ תמיהת תוס' הנ"ל בסתירת הסוגיא בפשוט לחלק בחצוצרות דכהנים עצמן ר"ל אותן שתוקעין בהם לקרבנות בעי' כולם של כסף וביום שמחתכם כו' אבל אותן שמריעין בהם בשעת צרה וכי תבואו מלחמה כו' ובתעניות אף דמצותן בכהנים דוקא של קרן הי' המורה על הדין כח שור ומשום כנופי' דבעינן כסף היו פיהן לבד מצופה כסף כנ"ל ודו"ק:
והנני חותם בכל חותמי הברכות כנפשו הטהורה ונפש ידידו השש בשעשועיו אוה"נ הדש"ת:
הק' יהודאסאד: