שות יהודה יעלה (מהרי אסאד)· רבי יהודה אסאד
חלק א · תשובה קפב
חייא אריכא ובריות גופא ושלמא רבא מאלקי רבא לגברא רבא. ה"ה ידי"נ וחביבי פאר האישים מבחר האנשים ומהולל בקהל קדושים הרב הגאון הגדול ני' ע"ה פ"ה. צדיק כביר כש"ת מוה' וואלף ני' האב"ד דק' טאפלישאהן יע"א צדיק באמונתו יחיה אנס"ו:
מכ"ק מיום עש"ק פ' נצבים קבלתי בזמנו ונעניתי ראשי לקבל ברכותיו אשר ברכוני חלציו בשמחה וכמים הפנים לפנים כו' ועזה אהבתי אליו חיבת הקדש מני אז. ועוד אני מדבר בתפילה לד' ה' יחייהו וישמרהו אורך ימים ישביעהו ויראהו בישועתו יחדש כנשר נעוריו יפרח כארז בלבנון עוד ינוב בשיבה דשן ורענן, כא"נ הקדושה אמן והנני מבקש מטו מכבוד הדר"ג נ"י על אשר לא השבתי דבר בעת כראוי ומחויב אבל לא יאומן כי יסופר מרוב טרדות אשר הקיפוני תמיד המון חבילות בשו"ת ומיד אחר החג העע"ל הוכרחתי ליסע אצל בניי ובנותיי יחיו בק"ק יארמוטה וק"ק פאסטא וק"ק יאסברין וק"ק אסאד וק"ק קאטה וברוך ה' אלהי ישראל אשר עד כה עזרנו והוא ברחמיו יגן עליהם ועלינו יהיה אתנו סלה ובעש"ק העבר באנו לביתי בחזרה לחיים ושלום בעזהי"ת ומצאתי בין המון אגרות דאתי לידי מכתב הדר"ג מעלתו ני' זה שנית מגילה עפה ראשון תחילה תמיהתו על איחור תשובתי הנה התנצלותי אמור ואתו הסליחה ושנית על ד"ת אשר העלה הדר"ג ני' לתרץ קושית המ"ל על הרא"ם מיומא דף פ"א אי כתיב לא תאכל בכזית משמע כו' והא אכילה בכ"ש משמע והלכתא מפקיע אשיעור' לעונשין ל"ש עינוי ל"ש אכילה כו' במשנה למלך בפ"א מחמץ י ועפ"י סתירת הסוגיא שתמהו תוס' ביומא ובסוכה וערובין ובפ"י ברכות דף מ"א אי שיעורין הלכתא אי מקרא והכתוב מסרו לחכמים כו' והעלה פרו"מ ני' דשניהם אמת דהלכתא לא קבעה שיעורין בפרט אלא כך נאמרה הלכה שפסוק זה דשבחה של א"י לשיעורין נאמר ומסור הוא לחכמים א"כ מתורץ קושי' של המ"ל השתא דכתיב לשון עינוי שיערו חכמים דבש אתי לכותבת ביוה"כ דמייתבי' דעתיה אבל אי הוי כתיב לשון אכילה הוי מוקמינן דבש לחמץ לבד אבל יוה"כ בכזית ולא בעינן יתובי' דעתיה דכך אמרה הלכתא שמסור לחכמים דרשות הפסוק בשבחי א"י לשער כפי סברת' עכ"ד. והמה דברים נכונים וראוי' וצורב א' שהתריס נגד זה באמרו שזה לא ניתן להאמר כלל שהלכה ימסור זאת לחכמים וההלכה עצמה לא קבעה השיעורין על כל פרט ופרט והתוס' שכתבו כן ביומא ע"ט ע"ב כוונתם שחולקים על מ"ש הלכתא נינהו כו' צורב זה לא חש לקמחיה חדא דאת"ל נמי דכוונת התוס' הוא דלא כפרו"מ הרי פרו"מ העלה כן כדי לתרץ סתירת הסוגיות וגם קושי' המ"ל על הרא"ם ולמה לא נאמר דהרא"ם ס"ל הכי ולק"מ ועוד יאמר נא האי צורב לפי פירושו דתוס' כ' כן ור"ל לחלוק על מ"ש הלכתא נינהו. א"כ הכתוב מסרו לחכמים מי הגיד לנו זאת. הרי בתורה אין כתיב זאת שמסור לחכמים לשער כל השיעורים עפ"י דעתם. וע"כ צריך לומר ההלכה למשה מסיני אמרה כן בע"פ שזה הפסוק בשבחי א"י לשיעורין נאמר והוא מסור לחכמים לדרוש לדעתם ויכוונו האמת כי סוד ה' ליראיו לפ"ז ע"כ ה"פ כוונת התוספת דהלכתא הוא שהכתוב מסרו לחכמים וסגי בזה אף שלא קבעה הלממ"ס מיד השיעורים על כל פרט ופרט: א"כ אפוא האי צורב שיצא לחלק את השוים בדברי רוח הבל פצה פיו ופעלו מאפע ושארי' ליה מריה ודוגמא לזה בהרבה סוגיות הש"ס ואחת מהם ריש מס' יומא יליף צוה צוה ופריך ואימא צוה צוה דיוה"כ כו' אימא צוה דקרבנות כו' ומאי קושי' והא אין אדם דן גז"ש מעצמו אא"כ קבלה מסיני והלממ"ס אמרה הגז"ש על צוה דפרה ועכ"ל דכך נאמרה הלממ"ס דשני תיבות צוה אתי לגז"ש ולא פירשה בהדיא על איזה צוה אלא מסרה לחכמים ולכן חכז"ל שקלו וטרו בה ומבררים על איזו צוה בתורה כוונה הלממ"ס דאתי לגז"ש והרבה כיו"ב שלפעמים מקובלים היו המלות לבד ולא המקומות ולפעמים בהיפוך ועיין תשובת חות יאיר סי' קצ"ב דף קפ"ד באופן שצדקו דברי פרו"מ ובישישים חכמה כו' ושארי חידושיו לתרץ שיטת הראב"ד בפ"י מכלאים דבגדי כהונה מותר ללבשן גם שלא בשעת עבודה כו' שהעלה מר ני' בארחא חריפא ראיתי נכונים המה אבל אין אתי פנאי להפך בהן ואתו הסליחה:
וע"ד אשר העלה הדר"ג ני' להקשות על תי' התוס' בקדושין ל"ו ע"א דבני אהרן ולא בנות אהרן אתי דמחללי עבודה, א"כ לא ריבה בנשים כהנות מצות כו' יתירות וכ"כ המקנה קשיא בסנהדרין נ' ונ"א ת"ר כי תחל יכול אפילו חללה השבת כו' אליביה דר"ש דשריפה חמורה ומשום דריבה בהו מצות יתירות כו' והא בנשים ליכא בהו מצות יתירות וקרא לזנות ל"ל: ואני בעניי תמה על הקדמה הנחה זו שכ"כ המקנה דהא ודאי מלבד עבודת הקרבנות נמי רביי' הכתוב מצות יתירות גם בבנות אהרן מצות אכילת תרומה עבודת מתנה מקרי בפסחים ע"ב וע"ג אכילת תרומה הוא מצוה ואקרי עבודה בביהמ"ק וכן מצות אכילה קדשים. וכן מצות פדיון הבן ומתנות זרוע ולחיים כמ"ש תוספת קדושין בדף ח' ע"א ר"כ לקח בשביל אשתו וגם באזהרת חייבי לאוין דכהונה איהי מוזהרת ביבמות פ"ד ע"ב וצ"ע: ומה שתמה הדר"ג נ"י ממ"ש תוס' שם ד"ה חוץ כו' למה לי קרא למיפסל נשים מעבודה ות"ל דכשים הן מחוסרי בגדים ותי' דאצטריך היכא דלבשו בגדי כהונה א"כ הדק"ל ת"ל דמ"ע שהיז"ג הוא ול"ל דקרא קמ"ל דעבודה פסולה הא נמי ת"ל דהא אין רשאין ללבוש בגדי כהונה משום שעטנז כיון דפטורות ממ"ע שהזג"ר עכ"ד. ויפה העיר:
אבל נ"ל אדרבה מה"ט ניחא טפי תי' תו' הנ"ל דתמוה לכאור' הא מ"ע שהז"ג פטורות אבל איסורא ליכא אם רוצים לעשות את המצות דקי"ל נשים סומכות רשות עיין עירובין דף צ"ו וא"כ מנ"ל לתוס' למידק מקרא בני אהרן אתי לפסול העבודה הא לא שמעינן רק איסורא ולא חיובא אבל מצות עבודה כיון דפטורות משום מ"ע שהזמ"ג מצילא אסורות לעבוד ג"כ ממנ"פ דאסורים ללבוש בגדי כהונה משום כלאים דלא הותרה אלא משום דעשה דוחה ל"ת כמ"ש תוס' ביבמות דף ה' ע"ב ומחוסרי בגדים נמי אסור לעבוד וע"כ הוכרח תוס' לתרץ דקרא בני אהרן אתי גם לפסול דמחללי עבודה וכ"כ הגאון בס' טהרת הקדש בר"פ כל הזבחים כוונת התוספת הנ"ל. ויהי נועם ד"א עליו ועלינו כו' כנה"ר ונפש אוה"נ הדש"ת:
הק' יהודאסאד: