שות יהודה יעלה (מהרי אסאד)· רבי יהודה אסאד
חלק א · תשובה קפא
שובע שמחות ורב ברכות לראש צדיק ה"ה כבוד ידי"נ הרב החריף וחרוץ בתורה וביראה הנגיד כש"ת מוה' שמואל עהרענפעלד ני' תושב ק"ק פ"ב יע"א וכעת הוא הרב המאוה"ג ני' אבד"ק סיקס יע"א:
מכ"ק קבלתי בעיוה"כ ונהניתי מטוב טעמו ונעימי נאומיו והקושיא אשר העלה מעלתו ברוחב בינתו לשיטת הרמב"ם סוף הל' כלאים דלא הותר כלאים דבגדי כהונה באבנט דכהן הדיוט שלא בשעת עבודה איך יפרנס סוגיא דיומא דף כ"ד ע"ב בין לר"נ בין לר"ש איך ס"ד להפיס בבגדי קדש והא ה"ל כלאים שלא בשעת עבודה:
יפה כיון מעלתו בזה וכבר קדמו הגאון בתשו' שאגת אריה סוף סי' כ"ט ולא תירץ כלום ע"ש אבל מעלתו ני' כבר הערה לתרץ הרמב"ם לטעמיה דכל ספק ס"ל מדאו' להקל ושמא יבא הגורל עליו א"כ לובש ולצורך עבודה הוא ושהייתו עד אחר הפיוס ה"ל שוא"ת ועפ"י תי' זה מובן טעמו דר"נ דחייש לבעלי זרועות דחמסי ועבדי ושמא חמסי ועבדי ומודה הרמב"ם דמה"ת להחמיר כה"ג ואיכא איסורא משום כלאים כנ"ל לפי תירוץ מעלתו: אמנם מאי דפשיטא ליה לפרו"מ ני' דפיוס אינו מענין עבודה אלא תקנתא דרבנן ועפי"ז הקשה קושיותיו וגם השאגת אריה ע"כ כוונתו כך איברא לדידי חזי לי דהא מלתא אשכחן דפליגי ביה בס' שלום ירושלים רפ"ג דיומא מייתי בשם ספר לשון ערומים שכתב דפייסות כולם רק מדרבנן הם. ושהרב בס' יד דוד השיג עליו עפ"י סוגית הש"ס ריש יומא מפי' רש"י מוכח דס"ל מה"ת הן ר"ל הלממ"ס ושלום ירושלים שם העלה דיש מהן דרבנן ויש מהן דאו' יעוש"ה א"כ משמעות הרמב"ם רפ"ד מתמידין ומוספים נראה דס"ל הפייסות כולן הלממ"ס ר"ל מדלא כתב שהם תקנת חכמים א"כ הפייס גופי' הוא ענין עבודה כיון שהוא דאו' ובעידן עבודה מקרי ולכן שרי ביה כלאים דבגדי כהונה כנ"ל לתרץ על הרמב"ם לטעמי' קושי' הנ"ל ולפ"ז יש לי מקום עיון על המג"א ססי' שכ"ב דמייתי ראיה מהא דמפייסין ביוה"כ מי שוחט מי זורק וכו' ה"נ מטילין גורל בשבת על קדיש מי יאמר או מי יעלה לתורה ולפמ"ש הרמב"ם דס"ל מפיסין ביוה"כ אותו ס"ל הפייסות הלממ"ס הן ושייכות לעבודת היום אין מזה ראיה על אמירת קדיש ועלי' לתורה וצ"ע:
והגאון בס' נתיב חיים תמה על המג"א בראי' זו איפכא דמייתי מג"א דהא הרבה פוסקים ס"ל מפייסין ביוה"כ וז"ל ולא ידעתי למה לא מביא ראיה מכל שבתות השנה ראיה מלחם הפנים שחלקו בשבת בלא גורל לפי שאסור לפי שהלממ"ס הן הפייסות ושייכים לעבודת היום כנ"ל א"כ אין מזה ראיה על אמירת קדיש ועליה לתורה כי קושי' אבל מהפסה דיוה"כ שפיר מביא ראיה כיון דפליגי הפוסקים ודעת בעל המאור וסייעתו דבטלו הפייסות ביוה"כ אפושי פלוגת' לרחוקה לא משוינן דיפלגו בהלממ"ס והרמב"ם הא ס"ל בהלממ"ס לא מצינו פלוגת' ודאי הפייסות ביוה"כ לאותן הפוסקים רק מדרבנן היו וכחילוק שלום ירושלים הנ"ל א"כ א"ש ראית המג"א כנ"ל ודו"ק:
אבל מ"מ תמוה דרמב"ן בס' המלחמות ביאר ד' הפייסות ביוה"כ היו רק על תה"ד ועל דישון הפנימי ומנורה ומי שיזכה למחתה בקטרת שעל מזבח הזהב ולהעלות אברים דאמש של שבת לרי"ש וכו' אבל שחיטת התמיד וזריקתו בכה"ג היה לכ"ע עיין תוי"ט פ"ב דיומא משנה ב' א' א"כ מ"ש המג"א שהפיסו ביוה"כ מי שו"חט מי זו"רק וכו' זה אינו אלא ראייתו מאינך פייסות מי תורם וכו' מי מדשן הפנימי ומנורה וכו' ומתקנת דרבנן הי' משום חולשא דכה"ג וכו' כדפירש הרמב"ן גופי' ובתוי"ט ועין תשו' חסד לאברהם חא"ח סוף סי' ס' ע"ד המג"א:
ואני בעניי הקשיתי לשיטת הראב"ד דאיסור כלאים הותר' בבגדי כהונה גם שלא בעידן עבודה א"כ מנ"ל למילף בכ"מ עשה דוחה לל"ת מהא דשרי רחמנא כלאים בציצית עדיין שמעינן רק ל"ת דכלאים שהוא קיל דהותר מכללו אצל בגדי כהונה אבל ל"ת שלא הותר מכללו מ"מ מנ"ל דעשה דחי ליה וצל"ע: שוב נזכרתי ועיינתי בתוס' יבמות דף ה' ע"ב בד"ה כולה וכו' הקשו קושי' זו מנ"ל עשה דוחה ל"ת שלא הותר מכללו ותירצו עפ"י שיטת הרמב"ם דכלאים דחויה הוא אצל בגדי כהונה יעו"ש וממילא דלשיטת הראב"ד הדק"ל וצ"ע וביותר תמיה על השאגת אריה שהכריע כהראב"ד איך לא חש לתרץ קושיא זו אליביה:
שוב מצאתי בתשובת ברית אברהם חא"ח סי' ב' הקשה כן על הראב"ד ותי' אנן בהדיוט קיימינן ובהדיוט לא הותר מכללו ועוד תי' בכוונת התוס' יבמות ה' הנ"ל עש"ה והנאני:
נאום יד ידי"נ ואוה"נ הדש"ת הק' יהודא אסאד: