שות יהודה יעלה (מהרי אסאד)· רבי יהודה אסאד
חלק א · תשובה קעז
יתרומם ממשלתו ותתרבה שלוותו ותרמיני' שעתי'. לידי"נ חביבי ה"ה הרב הגאון הגדול סועו"ה החכם השלם המפורסם ערוגת הבושם בנש"ק מוה' אברהם אולמאן נ"י האבד"ק ל"ב יע"א:
גי"ה קבלתי לנכון. וע"ד הקושי' אשר פרו"מ העלה בכחו הגדול השאגת אריה דאכילה ביוה"כ גם שלא כדה"נ חייב עליו ועפי"ז הוקשה לו אמאי לא חל יוה"כ על איסור נבילה הא ה"ל איסור מוסיף: ותמה מעלתו לדידיה דכה"ג מקרי נמי איסור מוסיף תקשי' בלא"ה גם אי מותר ביוה"כ שלא כדה"נ הא מ"מ ביטול איסור נבילה ברוב הא היתר ג"כ אסור לאכלו ביוה"כ א"כ ה"ל מוסיף על איסור נבילה דבטל הוא ברוב היתר ואזדה לה איסור נבילה ומשום יוה"כ אסור ונתוסף איסור א"כ על החתיכה כמו בנסרחה הנבילה או עירב בו דבר מר. ה"נ ע"י ביטול ברוב היתר דמ"ש וצ"ע אתד"ק:
ונ"ל דלק"מ בפשוט עפ"י סוגי' ברייתא ביומא דף ע"ד ע"ב תניא אידך תענו וכו' אביא פיגול ונותר שהן בכרת וכו' טבל שהוא במיתה וכו' אביא את הנבילה שהוא בלאו ולא אביא את החולין וכו' ולכאורה תמוה טובא לס"ד זו דהיתרא לא אסרה לאוכלה ביוה"כ א"כ ליכא כולל ומהי תיתי ה"א דאיסורין לבד אסרה תורה והא בכל זמן אסירי ואין איסור יוה"כ חל על איסור:
אמנם להשאגת אריה ניחא דה"ל איסור מוסוף דאיסורי מאכלות אסרתן תורה לאכלן ביוה"כ אף שלא כדה"נ וחל נמי האיסור כדה"נ אבל מידי דהיתרא אפילו כדה"נ ה"א דמותר והיינו דוקא שלא כדה"נ מדלא כתיב אכילה אלא תענו וכו' אסרה תורה ביוה"כ וה"ל שפיר איסור מוסיף על חתיכה עצמה של איסור פיגול ונותר וכו' ונבילה וכו' דהא כולל על חתיכת היתר ליכא להס"ד דחתיכות דברים המותרים הרי מותרים גם ביוה"כ:
ותו גם להאמת דגלי קרא תענו ועניתם ריבה גם חתיכת היתר תו ה"ל יוה"כ על חתיכות איסור כולל נמי ועי"ז ודאי לא פקע מיניה ג"כ שם איסור מוסיף אחתיכת עצמה ע"י שאסור ביוה"כ גם שלא כדה"נ דלא כתיב אכילה אפילו אי חתיכת היתר הי' מותרים באכילה כמו להס"ד הנ"ל אבל אם איסור נתבטל ברוב היתר הוא כשאר דבר המותר מעיקרא ולהס"ד אי לאו רבוי' דקרא חתיכת היתר היה מותר באכילה ביוה"כ ע"כ הה"ד נמי חתיכת איסור שנתבטלה ברוב היה מותר לאכלה ביוה"כ דהיינו נמי חתיכת היתר ולהאמת דחתיכת נבילה שנתבטלה ברוב דליכא איסור נבילה ואסורה באכילה ביוה"כ היינו לפי דגלי קרא רבוי' תענו ועניתם דגם חולין וכל חתיכות היתר אסור לאכלן וא"כ אי יוה"כ אינו אסור שלא כדה"נ ודאי ליכא איסור מוסיף אחתיכה עצמה לפי שאסורה גם ע"י ביטול ברוב דזה שאסורה ע"י ביטול ברוב נמי ה"ט לפי שריבה קרא כל דברים המותרים כמי והה"ד נמי חתיכות איסור שנעשה היתר ע"י ביטול ואי לאו דחתיכת היתר אסורים ביוה"כ גם חתיכת איסור שנתבטל היה מותר וכולל בלבד מקרי יוה"כ על נבילה אבל שלא כדה"נ אסרה תורה ביוה"כ מדלא כתיב ביה אכילה אפילו אם כל חתיכת היתר היו מותרים גם ביוה"כ מ"מ דברים האסורים היו אסורים ביוה"כ גם שלא כדה"נ היינו איסור מוסיף אחתיכה עצמה כנ"ל:
ועפי"ז הונח לי סוגי' ברייתא הנ"ל עדיפא דהגאון מהר"מ חביב בספרו תוספת יוה"כ הקשה שם על הברייתא הנ"ל וז"ל קשה טובא דמהיכא תיתי שיאכל פיגול ונותר דאצטריך קרא להזהירו ותו קשה מנ"ל דועניתם ריבה שלא יאכל חולין ותרומה וקדשים וכו' עש"ה ועוד יותר הנני מוסיף להפליא מאי ס"ד כלל דלא אסרה תורה ביוה"כ אלא דברים האסורים וכי אם ימלא אדם כריסו בדברים המותרים כזה יקרא עינוי נפש אתמההא אמנם לפמ"ש ניחא דגם להס"ד שפיר ידעינן דגם דברים המותרים אסורים לאכילה ביוה"כ דהא בעינן עינוי נפש אבל כיון דע"כ גם דברים האסורים אסרה תורה דבר שחייבים עליו במקום אחד פיגול ונותר וכו' ונבילה דומי' דמלאכה. וכיון דאין איסור חל על איסור למאן דל"ל כולל ע"כ דה"ל איסור מוסיף דיוה"כ גם שלא כדה"נ אסור ומשום דלא כתיב ביה אכילה אלא תענו כנ"ל א"כ ה"פ הברייתא אביא פיגול ונותר שהן בכרת וכו' ונבילה שהיא בלאו וכו' ר"ל היינו אם נאמר הא דלא כתיב אכילה כדי לאסור גם שלא כדה"נ מרבינן מדכתיב תענו היינו דברים האסורים לבד וה"ל יוה"כ איסור מוסיף אחתיכה עצמה אבל דברים המותרים מותרים שלא כדה"נ גם ביוה"כ כמו בכ"מ ת"ל תענו ועניתם ריבה ר"ל בהיפוך מפשוט כיון דמלשון עינוי מרבינן גם שלא כדה"נ ותו ממילא ליכא מוסיף וקאי תענו רק אדברים המותרים לבד תרומה חולין וקדשים אבל דברים האסורים אין איסור יוה"כ חל על איסור נבילה דגם יוה"כ אינו אסור שלא כדה"נ כנ"ל ומתורצים כל הקושיות הנ"ל והדברים ברורים בס"ד:
והנה עיקר סברתם וכוונתם הנ"ל היא לחלק בין אם האיסור מוסיף על החתיכה היא בפ"ע גם בלא סיבת האיסור כולל כגון שלא כדרך הנאתו ביוה"כ דאפילו אם החתיכות היתר היו מותרין לאוכלם ביוה"כ כהס"ד ביומא דפ"ח הנ"ל מ"מ דברים האסורים היו אסורים אף שלא כדה"נ דהא לא כתיב ביה אכילה שפיר איקרי איסור מוסיף דאיסור זה שלא כדה"נ לא נצמח ע"י הכולל שאסרה התורה דברים המותרים ג"כ ובין אם האיסור מוסיף הוא נצמח רק בסיבת האיסור כולל כגון נבילה שנתבטלה ברוב היתר היה מותר ביוה"כ להס"ד הנ"ל דה"ל נמי היתר כה"ג לא מקרי איסור מוסיף ומוסיף זה נדון רק כא כאיסור כולל כיון דלולי האיסור כולל גם מוסיף ליכא וחילוק זה היא נכון בסברא לענ"ד [וזהו כעין חילוק הרמב"ם בפי' המשנה בכריתות י"ד בנקודה הנפלאה לחלק בין אסה"נ דקדשים לאסה"נ דבב"ח] ואם ימצא כת"ר סתירה לחילוק זה יודיעני בטובו ואודה על האמת כי זה האהוב אצלינו עד מאד:
נאם ידי"נ אוה"נ הדש"ת הק' יהודא אסאד:
(הג"ה מבן המחבר) לי נ"ל לתרץ קושי' הגאון הנ"ל ולחלק דמוסיף הוא דוקא אם השני נתוסף עליו בעוד האיסור ראשון קיים משא"כ בביטול ברוב הרי פקע ממנה איסור הראשון לא מקרי מוסיף וסברא נכונה הוא לע"ד שוב נזכרתי שהוא דעת הרמב"ם בפ"ד משבועות דין י' גבי שבועה שלא אוכל היום, וחזר ונשבע על הככר שלא יאכלנה ואכלה א"ח אלא אחת אמנם הראב"ד השיג וס"ל אפילו כבר פקע מיני' איסור ראשון בשעה חלות השני הו"ל מוסיף וכולל וביאר בארוכה בשעה"מ פרק י"ז מאיסורי ביאה והעלה סברת הרמב"ם הנ"ל בצ"ע מסוגי' דף כ"ג שבא על אחותו אלמנה ע"ש א"כ לא עלתה ארוכה תירוצי בזה לקושית הגאון אם לא כמ"ש אאמ"ו הגאון זצ"ל. ולסברתי הנ"ל מתורץ ג"כ קו' הגאון בעל שאג"א דיוה"כ אנבילה הוי איסור מוסיף דאסור אפי' שלכד"ה כידוע ולק"מ לענ"ד דאיך אפשר לומר מ' דאתוסיף עלה שלכד"ה חייל עליו איסור יוה"כ כדה"נ ז"א דהא אז כשאמרי' המיגו דחייב איוה"כ גם שלכד"ה אזי שוב אין כאן איסור נבילה כיון דנבילה מותר כדה"נ כנ"ל: