אור ברסלב
שות יהודה יעלה (מהרי אסאד) חלק א › תשובה קסח

שות יהודה יעלה (מהרי אסאד)· רבי יהודה אסאד

חלק א · תשובה קסח

תשובה קסז

חו"ש וכל טוב לכבוד אהובי חתני הרב המאוה"ג ותיק וחסיד כו' מו"ה יונה ני' אבד"ק קאטה. ע"ז בתי הרבנית וכאל"ש:

גי"ה קבלתי וע"ד תמיהתך על תוס' כתובות ריש דף י"ט דלרבנן אמרי' מיגו במק"ח והא אבעי' לא איפשטא בב"ב ותמהת הא י"ל לרבנן לא משום מיגו נאמנים אלא בתורת עדים ועדים ודאי נאמנים גם נגד החזקה: נ"ל פשוט דוקא על אחרים נאמנים עדים נגד החזקה אבל התם חזקה זו על עצמם של עדים הוא חזקה אין חותמין א"ע אא"כ נעשה בגדול. ועכשיו שהם אומרים על עצמם שעשו נגד החזקה דכל העולם על עצמם אין שם עדים עליהם אלא בעלי דבר וע"י מיגו כל בעל דבר נאמן בטענתו ה"נ לרבנן. רק משום מיגו נאמנים וה"ק תוס' שפיר בצ"ע ואף דרש"י פי' התם חזקה כו' אין הלוקח מחתים בו קטנים וכו' ור"ל לפי דחזקה זו שייך דוקא בעדים כשרים חזקה ודאי לא חתמי על שטר של קטן משא"כ על עדים קטנים דלאו בני דעת ליכא למימר בהו חזקה זו ועי' באס"ז שם. וא"כ על המלוה ועל הלוקח מעידים השתא. מ"מ גם על עצמם הם מעידים שהחתימו אותם בקטנותם ואין נאמנין על עצמם בתורת עדות אלא ע"י מיגו כנ"ל:

וגם נ"ל דקטן מופלא סמוך לאיש נמי פסול לעדות אף שכבר הוא בר דעת ונבון וחכם דתרומתו והקדשו מהני כמבואר בח"מ סי' ל"ה ושפיר י"ל על העדים עצמם חזקה זו באמרם קטנים היינו ר"ל מופלא סמוך לאיש נגד חזקה שאין עדים כאילו חותמים אא"כ נעשה בגדול ודו"ק:

ב וע"ד קושיתך בש"ס דפסחים כ"ז למ"ד לוחשות נמי מותר עצים דאיסור היכא משכחת לה. והקשית להראב"ד אין מבטלין איסור לכתחלה הוא מדאורייתא. והא בישל ע"ג גחלים קתני דיעבד אין לכתחלה לא ע"כ משום דזוז"ג משהו איסור איכא ואין מבטלין איסור לכתחילה [וכ"כ בהדיא הר"ן בע"ז דף מ"ח] א"כ מאי פריך הש"ס הא מדאורייתא שפיר אסור להבעיר לכתחלה בעצי איסור להראב"ד:

דע אהובי חתני דגם אסה"נ כ"ע מודו אין מבטלין איסור לכתחלה מדאו' שהרי נהנה הואבכך ע"י ביטולו והתורה אמרה שאסור בהנאה ה"נ אסור לבטלו והארכתי בזה בתשוב' במק"א וא"כ לא על הראב"ד לבד תקשה אלא על לכ"ע נמי קשיא קושיתך הנ"ל. אמנם זהו לבטל גוף האיסור דוקא משא"כ זו"ז גורם אינו גוף האיסור. רק גרמא דאיסורא הבא מכחו ומה"ט גופי' שרי זו"ז גורם. אף דחד בחד ליכא ביטול וכמ"ש הר"ן הכי בהדיא ובע"ז דף מ"ח. א"כ הרי בהדיא מסיק הש"ס בחולין ס"ט ע"א כל מכח לא אמרי' ל"ש תרי איסורא ל"ש תלת מכח. והיינו זוז"ג כמו שכתב תוס' שם. וטעמו ולא ממשו הוא דקיי"ל טעם כעיק"ר דאורייתא כעיק"ר דוקא ולא חשבי' ליה רק כחו דאיסור הוא טעמו אלא כעיקר אבל גרמא דאיסורא לבד היינו כחו ולא טעמו ולא ממשו איכא לכ"ע איסורא לכתחלה רק מדרבנן הוא ולק"מ קושיתך ודוק היטב:

ודע עוד דבתשו' הרמ"ע סי' כ"ז העלה עפ"י ראיות הרבה דזוז"ג לכתחלה נמי מותר ועי' תשו' הרדב"ז סי' וגם להפוסקים דס"ל אסור לכתחלה י"ל היינו דוקא חד בחד דשני הגורמים שוים. אבל בגורם היתר מרובה מגורם איסור לכ"ע שר' לכתחלה [איברא לטעם הר"ן משום דאין מבטלין איסור לכתחלה הוא י"ל גם כה"ג אסור דזוז"ג לכתחלה. ועי' מור"ם שיף ריש ביצה דף ד' ע"ב גבי עצים שנשרו וכו'] לפי"ז בפשוט לק"מ:

ועי' במ"ל פ"ז מהל' מעילה ושעה"מ פט"ו ממאס"ו ותשובת נוב"י תניינא חיו"ד סי' מ"ה הקשו בהא דלא אמרה תורה שלח לתקלה גבי ציפורי מצורע וכן ביומא באברי שעיר המשתלח. ולפמ"ש לק"מ דבאסה"נ כי הני לכ"ע אסור לבטל מדאורייתא ועי' בספר המקנה קדושין נ"ו והעלה כן עכ"פ באותן שמצותן בשריפה אין מבטלין אי' מדאורייתא שלא לבטל מצות שריפה. ונ"ל לפמ"ש רש"י בחולין קט"ו ע"ב עיקר מצות שריפה נמי רק משום דאסור בהנאה הוא. א"כ כל אסור בהנאה שוים בדין זה כנ"ל:

ג וע"ד שנתקשית בהבנת קושית הר"ן על הראב"ד ביומא דף פ"ג וז"ל ותמיהני שא"כ מצא תרנגולת נחורה נאכילנה אותו ולא נשחוט לו כיון דאיסור נבילה הוא דמעכב עלי' וכו'. ותמהת עלי' ממ"נ אם יש שהות להמתין עד שישחוט ולא יסתכן ודאי צריך להמתין גם בחול ואין מעכב עלי' אלא השבת. ואם אין שהות להמתין א"כ גם בחול מותר להאכילו נבילות וגם משום ספק פ"נ דוחה שבת וצ"ע את"ד בקצרה:

נ"ל הוצעת דברי הר"ן הכי כלפי סברת הראב"ד דס"ל באם יש שהות לשחוט כמו לנחור בשבת כמו דבחול כה"ג לא היינו מאכילים לו נבילה. ה"נ בשבת אין מאכילים לו נבילה דאיסור שבת העומד עליו ומעכבו שב היתר גמור ר"ל שבת הותרה אצל פ"נ. ולא כהרמב"ם פ"ב משבת ועי' בתשובת הרמ"א סי' ע"ו הקשה הר"ן א"כ הל"ל גם בחול בכה"ג שיש שהות לשחוט ולהמתין מ"מ כיון דנבילה מוכן לאלתר לפנינו נאכיל לו הנחורה כמו דלא חיישינן בשבת להרויח איסור שבת החמורה ביש שהות לזה כמו לזה משום דהאיסור שבת הותר אצל חולה שיש בו סכנה לא מהדרינן כלל אהיתרא. ה"נ בחול אף דאיכא שהות להמתין על השחיטה לא נחוש להרויח איסור נבילה כיון דנבילה מצוי לו מיד והותרה לחולה לא מהדרינן אהיתרא להמתין על השחיטה כיון שהאיסור נבילה העומד ומעכבו שם הוא להיתר. ועי' תשובת הרשב"א סי' תרפ"ט ובב"י א"ח סי' שכ"ח ובב"ח שם ובמג"א ובמחה"ש סק"ט דהרא"ש ס"ל הותרה ולא דחויה ע"ש ועי' תשובה מאהבה חיו"ד בקונטרס התערובת סי' וספר לוית חן פרשת אחרי ובהשמטת סוף ספר תשו' שמש צדקה בשם ספר לוית חן הנ"ל, לחלק דשבת דוקא הותרה בחולה. ושאר איסורי' רק דחוי'. והשיג עליו דהא שבת חמיר טפי דבסקילה ובמח"כ גם שניהם לא ראו דברי הר"ן ביומא הנ"ל וצ"ע:

נאם אביכם החותם בברכה הדש"ת:

הק' יהודא אסאד:

תוכן העניינים

שות יהודה יעלה (מהרי אסאד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה