שות יהודה יעלה (מהרי אסאד)· רבי יהודה אסאד
חלק א · תשובה קנו
החותך חיים לכל חי יכתוב ויחתום לחיים טובים ארוכים ומתוקנים את כבוד ידי"נ הרב הגאון המופלג ומפורסם צדיק כביר ובנש"ק מוה' דוד כ"ץ נ"י אבד"ק מיליכדארף יע"א:
אחדש"ה הנני לקיים הבטחתי זה ימים להשיב אמרי אליו מת שהשבתי בשנה העברה לי"נ הרב מוהר"ם נ"י סג"ל דיין דק"ק סעמניטץ וז"ל ע"ד שאלתו מצה שנילושה ע"י חש"ו ונכרי: וישראל עע"ג אי יי"ח מצוה שהביא הב"י באו"ח סי' ת"ס פלוגתא דרבוותא והרגיש מעלתו על הרשב"א בתשו' סי' כ"ו וסי' תקצ"ו בשם הר' יונה שם בב"י השוה שחיטה לגט אשה וה"ה מצה דאפשר ע"י שליח מהני בהו כוונת עע"ג ככוונת העושה בתורת שליחות והוא סותר א"ע בחידושי רשב"א בחולין י"ב שכתב בשם רבינו הרב כי מייתי חילוק זה מסיק שחיטה לא מהני ביה עע"ג אע"ג דאפשר נמי ע"י שליח כיון דל"צ דעת בעלים ל"ל נעשה שלוחו ולא דמי לגט וה"נ מצוה כשחיטה דמי לא מהני ביה עע"ג יפה הרגיש ולענ"ד נראה דרבינו הרב דמייתי הרשב"א בחולין אין כוונתו על הרבינו יונה דמייתי בתשו' הרשב"א אלא כוונתו על הרמב"ן ופליג בזה על הרבינו יונה. אמנם נ"ל פשוט גם להרשב"א בחולין דלא מהני עע"ג בשחיטה ובמצה מה"ט הנ"ל. היינו דוקא איש אחר שאינו בעליו כיון דלא צריך דעת הבעלים הכל תלוי בדעת העושה ל"ל ביה דנעשה אחר העע"ג שליח דבעלים בצירוף העושה המעשה אבל אם הבעלים עצמם עע"ג חש"ו שלשו מצה או ששחטו מודה דמהני כוונת העע"ג הבעלים עצמם ובזה חלוק דין הנכרי מדין חש"ו וכו' עכ"ל בזה:
והנה כ פרו"מ ני' תמה על סברת הר"י ברשב"א חולין הנ"ל במידי דלא שייך ביה שליחות לא מהני כוונת אחר לצרף להעושה מעשה הרי מתני' דנדה י"ג ע"ב החרשת וכן מסיק עלה בחולין ל"א ע"ב כוונה דחברתה מעליא הוא א' ע"ג דלא שייך שליחות בטבילה. ומדלא משני ש"ס התם דמשכחת לה נדה שנאנסה דאנסה חברתה וטבלה ע"כ דלאו דוקא נקט אטבלה אלא גם טבלה בעצמה על ידי שאנסה חברתה ה"ל כונת חברתה כונה מעליא וכלשון הט"ז ביו"ד ססי' קצ"ח וצ"ע:
נ"ל לענ"ד הרי הא דרי"ו ס"ל טבילת חולין בעי כוונה מסיק בחולין שם ל"א ע"ב דס"ל כתנא ר' יונתן בן יוסף דדרש וכובס שנית וכו' מקיש תכבוסת שניה שהיא לשם טבילת טהרה וכו' מה ראשונה לדעת אדם פירש"י דכתיב וצוה הכהן וכבסו אף שניה לדעת ולא שיפול במים מאליו עכ"ל. נ"ל כוונתו דהא ברייתא שם מסיים אי מה להלן בעי' דעת כהן אף כאן בעי' דעת כהן ת"ל וטהרה מ"מ הרי דגלי לן קרא דסגי בדעת אדם יהיה מי שיהיה רק שלא יפול במים מאליו אלא בעי' כוונה לכיבוס לשם טבילת טהרה ואפי' הכובס אינו מכוון רק אחר עע"ג מכוין סגי וגם בכיבוס ראשון להסגר כתיב וצוה הכהן וכבסו את אשר בו הנגע וצוה הכהן וכבסו דייקא לדעת כהן בעי' היינו אחר מכבס וכהן מכוין סגי וכובס שנית נמי הכי משמע וכיבס וטהר מ"מ ואפי' לדעת כהן לא בעי' רק לדעת אדם בעי' כוונה לשם טבילת טהרה יהיה המכוין מ' שיהיה רק שלא יפול מאליו. הרי א"כ גלי קרא בהדיא דסגי בחולין כונת חבירו בטבילה וצו"ה הכה"ן וכבס"ו וכו' וכיב"ס שנית וטה"ר אחד כובס ואחד מכוין לשם טבילת טהרה. וטבילה לתרומה דבעי' כוונה של הטובל עצמו שפיר י"ל מתני' בנדה י"ג החרשת וכו' פקחות מתקנות אותן מטבילות אותן ולא טובלות מעצמן שהרי אין להם דעת כלל לטבול וכפירש רש"י בהדיא כן ושפיר מהני כוונתן של הפקחות שהן הן העושות גם מעשה הטבילה אבל כוונת שחיטה בחולין לרבנן דר' נתן דבעינן כוונת חתיכת סימנים כאלו כתיב קרא וזבחת וחתכת בהא שפיר י"ל כסברת הר"י כיון דלא שייך ביה שליחות לא מהני ביה כונת אחר העע"ג אלא וחתכת כוונת החותך והזובח עצמו בעינן כנ"ל:
והן אמת שדברי הבעל כפות תמרים בר"ה כ"ח דיליף מהא דחולין ל"א גם ישראל שכפה את חבירו לאכול מצה כוונת חבירו כוונה מעליא הוא. ודאי ליתנהו לסברת הר"י הנ"ל דהא ליתא בשליחות ולא מהני גביה כונת אחר. וטבילת חולין שאני דגלי' בי' קרא דמהני כנ"ל וע"כ דברי הכפת תמרים קאי רק אליביה דתוס' בחולין י"ב שלא תירצו קושייתם שם כסברת הר"י ברשב"א הנ"ל. ומה שכתב פרו"מ ני' שעפ"י סברת הר"י הנ"ל נדרים נדחים דברי תשובת הרדב"ז ח"ג סי' תר"ג בעשה שליח לשחוט ושחטה לע"ז בשוגג די"ל לתקוני שדרתיך וכו' והא לא שייך ב"ס שליחות ול"ל לתקוני שדרתיך וכו' כמו אין שליחות לגוי וכו' נ"ל דלא דמיא דדוקא בשחיטת פסח קאמר בירושלמי רפ"ב דקדושין אדם שוחט שלא מדעתו לפי שכבר קדוש ועומד לשחיטה אנן סהדי דניחא ליה שחיטתו יהיה ע"י מי שיהיה. מה שאין כן שוחט בהמת חולין צריך ודאי דעת ואסור לשחוט בלא דעת בעלים לפי שמפסידו דבחייה לג' דברים עומדת וגם רובא לרדיא וכו' אלא דשליחות הוא דאין צריך דבגלוי דעתו דבעלים שרוצה לשחטה סגי בחולין ומותר כל א' לשחטה לכן אם עשה שליח לשחטה שם שליחות עלי' ויכול לומר שפיר לתקנו שדרתיך וכו' משא"כ בגוי אין שם שליחות עליו כלל כמובן כנ"ל: ואני בעניי הקשיתי מאז על סברת הר"י הנ"ל בתשו' א' מש"ס נדרים סוף דף ע"ב גבי הא דפריך מאטרופוס והא לא שמע בעל ואף על גב דשמע אפטרופוס ושליחו כמותו פירש הרא"ש במידי דממילא בלא מעשה לא שייך שליחות. ובחי' הרשב"א שם נראה שהסכים לתי' זה. וא"כ מחשבה נמי לא שייך שליחות ביה ונ"ל התם כוונת הרא"ש ורש"י הוא בשמיעה דוקא דבע"כ שומע אפילו אין מכוין כלל נמי אבל מחשבה הרי דעתו בעינן למחשבה שייך ביה שליחות. אף שהוא בלא מעשה אלא דהגאון בספר קצות החושן סי' של"ו ס"ל בכוונתם משום שאין מעשה נגעו בה ע"ש וקשה ומ"מ י"ל כיון דע"כ בעי' מחשבה לרבנן דר' נתן בחולין י"ב רחמנא אחשבי' מחשבת זו למעשה כיון דבלעדה פסולה השחיטה כמו בקדשים וכן הגט פסול ובטל בלא כוונת לשמה מחשבה כזו מעשה היא. וא"ש תירץ הרשב"א מצד שליחות מהני מחשבת העע"ג. ויש לעיין בב"ח א"ח סי' תל"ד וכמו שהרגיש גם פרו"מ ני'. נאם אוה"נ הדש"ת:
הק' יהודאסאד: