שות יהודה יעלה (מהרי אסאד)· רבי יהודה אסאד
חלק א · תשובה קכג
בעזה"י יום ב' י' ניסן תרכ"ו לפ"ק:
רב שלום עד בלי ירח לכבוד ידיד נפשי הרב המאה"ג אור זורח החריף ובקי מורג חרוץ ושנון מופלג כש"ת מוה' קלמן ווייס ני' הראב"ד טשאבע יע"א וכאל"ש:
גי"ה קבלתי ולא אצתי להשיב כי לא ידעתי מדוע פנה אלי בשו"ת הלא קרוב אליו לשאול את פה קדוש כבוד חותו ידי"נ הרב הגאון מוה' נטל וואלף נ"י רבד"ק פ"ב גברא רבא כמי"ב ובר סמכא. ועוד כי טרידנא טובא טובא למאוד אבל שלא יאמר פרו"מ ני' הרב כמה קשה וכו' הנני לרצונו ע"ד ישראל שיש לו בחנותו הרבה מיני חמץ ולהיותו נשקע בחובות הרבה לישראלים וגם נכרים והכושים באו לקחת מאשר ימצאו ובתוקף הערכאות הושם חנותו סגור ומסוגר בנחושתים סביב בדרך סעקפמסטער ועתה באו גם הלוה גם המלוים לשאול כדת מה יעשו להמלט מאי' ב"י וב"י וראיתי דברי פור"מ ני' היטב אשר דיבר בחידודו ולבינו נשא ונתן באמונה והמלה עצה נכונה עפ"י שיכתבו המלוים הרשאה ליד הלוה שיכול למכור החפצים בתנאי שימסור לידם השטר מכירה לבטחון על חובותם תחת מעות מזומנים שהתפשרו עמו:
ולענ"ד הדין מפורש יוצא מפי גאון גדול בעל מג"א ססי' תמ"א וז"ל ומשמע מזה דישראל הממשכן ביד חבירו המלוה עובר עלי' דישראל מישראל קונה משכון ופשיטא דגם ע"י ערכאות בדין משכנו אותו שלא בשעת הלואתו ועדיפא בנ"ד שנשקע בחובות ואין לו לפרוע לא לבטחון בלבד סגרו חנותו כ"א לגוביינא כי סתמא כל החפצים שבחנותו לא ישוו כדי דמי החובות ועפ"י הרוב הלוה עצמו משתדל בזה"ז שיסגרו חנותו בערכאות ואף שניתן לו זמן הערכאות שיוכל הלוה לפדות חפציו מי פתי יסור הנה לפדותם ואף דקיי"ל ב"ח מכולה הוא גובה כה"ג בנ"ד תפיסה ע"י ערכאות זמן גוביינא הוא ולגוביינא תפסוהו וקנאם המלוים מאותו שעת התפיסה וגם המקום שהחפצים עליו מוכחים בחנות שהוא מושכר ללוה או של הלוה עצמו הוא קנוי להמלוים דבע"כ דלוה תפסם המטלטלים עת המקום שהרי סגרו חנותו לגמרי ואין לו רשות לכנס שם עפ"י דין הערכאות. וגם היתר התשמיש באותו מקום עד שיפנו המטלטלים שם של המלוים הוא. והנה אפילו משכון קרקע דקיי"ל אין בע"ח קונה כמ"ש הש"ך בח"מ סי' רע"ח מ"מ קיי"ל בח"מ סימן ק"ג סעיף וי"ו וי"א שאם עבר הזמן וכו' או שהיא משכונה מוחזקת ביד המלוה יכול למוכרה והש"ך סק"ט שכתב והעיקר כסברא הראשונה וכו' היינו במוכרן בלא ב"ד אבל בב"ד והה"נ בערכאות או ג' שמאין מכ"ש במשכון במטלטלין יעיי' סי' ע"ג סעי' ט"ו ובסמ"ע סי' צ"ב סוף ס"ק מ"ד כבנ"ד קנאם המלוין ועליהם לבערו אלא דהטו"ז סוף סי' תמ"ג בא"ח סק"ד העלה כיון דאף שבע"ח קונה משכון הגוף של הלוה הוא חייב גם הלוה לבערו ואף שאין בידו לבער וכו' מ"מ וכו' ההיזק על הלוה וכו' כ"כ הגאון בס' מקור חיים ססי' תמ"א ע"ד המג"א בפשיטות דגם הלוה עובר מה"ט כיון דהגוף של הלוה יעו"ש היינו משכונו בעצמו אפילו בשעת הלואה. אבל כה"ג בנ"ד שתפסו בערכאות לגוביינא הוא ולא רק לבטחון כנ"ל גם הגוף אינו של הלוה משעת התפיסה ואילך לענ"ד אין הלוה עובר כלל ומחוסר ממון כה"ג שהחמץ אינו שוה דמי החוב גם הרמב"ם מודה דלא אמרינן הואיל ובידו לפדותו דבודאי לא יפדנו להזיק את עצמו ואת"ל דגם כה"ג הלוה ג"כ עובר להטו"ז ומק"ח הנ"ל. אם כן גם בנ"ד יכול הלוה בעל חנות למכור החמץ שמונח שם אף שאינו ברשותו. הרי המלוים ודאי עוברים בב"י וב"י דקנאו המשכון כנ"ל אם כן לא גרע מפקדון דיכול וגם חייב הנפקד למוכרו וכדי להציל המפקיד מאי' ב"י וב"י כבש"ע סי' תמ"ג ס"ב ובנ"ד ממ"נ אי הגוף חמץ של הלוה מהני מכירתו. ואת"ל בנ"ד גם הגוף של המלוים וכמו שביארתי מהני ג"כ מכירתו של הלוה כמו בפקדון וגם המלוים עכ"פ יכללו בפי' בשעת ביטול גם חמץ הנ"ל ותל"מ לאפס הפנאי יתענג על רב טובו וחדות ד' יהיה מעוזו ישמח וירוה בחג המצות הבע"ל כנפשו ונפש אוה"נ הדש"ת:
הק' יהודא אסאד: