אור ברסלב
שות יהודה יעלה (מהרי אסאד) חלק א › תשובה קכב

שות יהודה יעלה (מהרי אסאד)· רבי יהודה אסאד

חלק א · תשובה קכב

תשובה קכא

בחדש אדר. שלמא אשדר לפרי עץ הדר. בקדש נאדר ה"ה אהובי בני הרב החו"ב גדול בתורה ושלם ביראה טהורה. ובחכמה מפוארה מוה' אהרן שמואל ני':

וע"ד שהעלית אתה בישוב סתירת המג"א בסי' רמ"ט שכתב מילה כל שעתא עובר עלי' ובסי' תמ"ד סקי"א כתב תשביתו כל שעתא עובר עלי' מה שאין כן במילה. וכתבתי עפ"י הנוב"י מה"ת סי' ס' עשה תשביתו הוא רק בע"פ א"כ כוונת המג"א הוא לחלק בסי' תמ"ד דתשביתו הוי מצוה עוברת ולא כן מילה שאינה עוברת כ"כ דיכול למול למחר עכ"ד. וז"א כי מלבד דלשון המג"א לא משמע כן עוד זאת דהנחתך ליתא שהבאת מת' נוב"י הנ"ל. ואדרבה איהו דחי סברת השואל בזה בשתי ידים עד שא"צ כלל ראיה להיפוך ולא עלה ונסתפק אדם מעולם בזה דפשיטא ודאי דעשה זו שייכא כל ימי חג הפסח והוכיח גם כן בראיות ע"ש. א"כ לא כיוון המג"א לחלק כן. ואני בעניי בתשו' א' ישבתי הסתירה הנ"ל במג"א דמילה ביום הח' אינו עובר בכל שעה עד שיעבור כל היום דוקא משא"כ אחר שעבר זמנו יום הח' כל שעה ושעה עובר כמ"ש בסי' רמ"ט אבל מ"ע דתשביתו משעה וי"ו ולמעלה עובר עלי' כל שעה ביום ע"פ גופיה והוכחתי כן ולק"מ:

ומה שהקשית בצ"ע על המג"א בסי' תל"ז ס"ד דכתב היכא דליכא חזקה המנגדת ל"צ לברורי ותוס' ב"ב כ"ג ריש ע"ב תירצו כיון שיכול לברר ע"י הכרזה אף דהתם ליכא חזקה המנגדת [ומ"ש דהמוציא לא מקרי מוחזק כמ"ש התוס' טעית בזה דהא אי נימא המוציא מקרי מוחזק קשי' טפי דחזינן אפילו דאיכא חזקה ורובא שהוא שלו נמי צריך לברר ע"י הכרזה אלא הכי הל"ל דבעל האבידה אינו מוחזק בה וכמו שתקדימו התוס' באותו דיבור שם וכן כתב בהדיא בהג"א שם אבל קושטא הוא דהמוצא נמי לא מוחזק מקרי כמ"ש תוס' ספ"ק דכתובות] יפה הקשית:

אבל לענ"ד שתי תשובות בדבר. א' דתוס' כ"כ לרבנן דרשב"א דס"ל בעיר שרובה נכרים נמי חייב להכריז בי"ב סימן ע"כ ה"ט משום שצריך לברר אפי' דליכא חזקה המנגדת לבעל האבידה. אבל אנן הרי קיי"ל כרשב"א ברעב"ם פי"א הלכה ז' מהל' גזילה ובטש"ע ח"מ סי' רנ"ט ס"ג מוכח איפכא דא"צ לברר ע"י הכרזה כיון דליכא חזקה המנגדת ודברי מג"א נכונים להלכה וזה ברור:

ב' נ"ל לכ"ע נכונים דברי, מג"א ואדרבה מתוס' הנ"ל גופיה מוכיח נמי כוותיה גם אליביה דרבנן דרשב"א והוא זה מדסיימו תוס' וז"ל כיון דיוכל להתברר וכו' וישראל נמי לא מייאש דמסיק אדעתיה וכו' ולא סגי להו במה שכתבו כיון דיכול להתברר וכו' אמנם למג"א א"ש כמין חומר כיון דליכא חזקה המנגדת לבעלי האבידה וכמו שהקדימו תוס' תחילת דבריהם דה"ט דמתני' דניפול א"כ א"צ לברר לכן הוצרכו תוס' להוסיף וישראל נמי לא מייאש וכו' ר"ל כיון דיש בו סימן א"כ מלבד החזקת מרי' קמא שיש לו לבעל האבידה גם חזקה דהשתא יש לו כיון דלא מייאש מיניה כל היכא דאיתא גם ביד המוציא ברשותיה דמאריה איתא ויש לו לבעל האבידה שפיר חזקה המנגדת לכן צריך לברר על הכרזה זה משא"כ במתני' דניפול שהוא גוזלת שאין בו סימן וודאי נתייאשו בעלים כתבו שפיר דליכא חזקה דממונא נגד הרוב ואע"ג דבחזקה מנגדת שיש לבעל אבידה מעיקר דינא אין הולכין אחר הרוב ותוס' הרי כתבו רק דתק"ח הוא כיון דיכול להתברר ה"ט לפי שאינו ודאי חזקה מנגדת כיון דרוב עכו"ם ל"ל ודאי לא מייאש אלא דל"ל נמי ודאי מייאש כיון דיש בו סימן מסיק אדעתיה דלמא משכח ישראל ויכריז לכן כתבו תוס' דתק"ח הוא דמה"ט מקרי שפיר חזקה מנגדת כיון דלא מייאש מיניה בודאי כל היכא דאית' ברשותיה דמאריה קמא אית' וצריך לברורי את הרוב כנ"ל ועיין ש"ך ח"מ סי' ר"ס ס"ק כ"ב ודו"ק כי נכון הוא בס"ד ועיין תשו' נוב"י קמא יו"ד ססי' ד': נאם אביך הדש"ת הק' יהודאסאד:

תוכן העניינים

שות יהודה יעלה (מהרי אסאד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה