אור ברסלב
שות יהודה יעלה (מהרי אסאד) חלק א › תשובה קיז

שות יהודה יעלה (מהרי אסאד)· רבי יהודה אסאד

חלק א · תשובה קיז

תשובה קטו

חייא אריכא ובריות גופא ושלמא רבא מאלקי רבא לגברא רבא ה"ה ידי"נ ורב חביבי הרב המאה"ג פ"ג חרוץ עצום וצדיק מופלג בנש"ק מוה' מרדכי קאטה ני' הדיין מומחה ורב"ד דק"ק נייטא יע"א:

נעימות בימינו קבלתי יום אתמול ולעשות רצונו חפצתי ע"ד הנבלה אשר עשה פ' וכהן חלוף הוא בעירו שמה וכו' ומה שיהיה לאל ידינו לעשות לבקשת פרו"מ בענין זה חנני לרצונו בעזה"י:

וע"ד התורה אשר העלה בכחו לתמוה לטעם הר"ן ריש פסחים דטעם התורה לעבור בב"י משום שמא יבא לאהלו. קשה קו' הפ"ח א"כ למה מהני ביטול. עוד הוסיף פרו"מ לתמוה לתוס' דף ד' ביטול מטעם הפקר ומנ"ל דהפקר גמור אינו עובר בב"י כיון דה"ט שמא יבא לאכלו א"כ דוקא של גוי ושל גבוה מיעטי' קרא לך שלך אי אתה רואה וכו' דלא שייך בהו שמא יבא לאכלו משא"כ אחר שהפקיר חמצו אין מוחה בו מלחזור ולאכלו עדיין אית בי' בל יראה וגם בקושיא זו כבר הקדימו הפני יהושע דף ה' ע"ב והעלה דה"ט דמיאן רש"י בטעם התוס' ביטול מטעם הפקר דהפקר גופי' נמי לא אימעט מקרא דשל אחרים ובלא טעמא דהר"ן נמי אלא משום עכו"ם דוקא וכן של גבוה שאין יכול לבערו לפי שיתחייב לשלם הוא דמיעטי' קרא משא"כ של הפקר דיכול לבערו והניח שיטת תוס' בצ"ע:

ולענ"ד נראה כיון דהפקר אסור לחזור בו משום נדר כמ"ש הרמב"ם פ"ב מהל' נדרים והב"י בא"ח סי' תל"ד אא"כ בתורת זכיה מן ההפקר א"כ ודאי מיבדל בדיל מיניה לא חששה תורה בשל הפקר דלמא אתי למיכל מיני' ושפיר ממועט מקרא לך אבל אתה רואה כל שאינו שלך אלא דהפקר ודאחרים. ועוד עדיפא נ"ל הרי גם על מ"ש הר"ן דה"ט דבדיקה שהצריכו חכמים ולא סגי להו בביטול דשמא יבא לאכלו גם אחר הביטול משום דלא בדילי' מיניה כול' שתא ואית ביה כרת סיים הר"ן ע"ז וז"ל ואפשר שמפני טעם זה החמירה תורה בו לעבור עליו בב"י וב"י עכ"ל. כוונתו משום דלא בדילי' מיניה כולי' שתא חששה תורה שלא יבא לאכלה לכן הצריכה תורה לבטלו בלבו ואם לאו הוא עובר בלא יראה ועי"ז שמבטלו הרי בדיל מיניה ובודאי לא יבא לאכלו דז"ל הרמב"ם פ"ב מחמץ ומצה שיבטלו בלבו ויחשוב אותו כעפר וישים אל לבו שאין ברשותו חמץ כלל והרמב"ם מפרש כן כוונת הספרי פ' ראה דמייתי ליה הר"ן לא יראה לך בטל בלבך ר"ל לא יהיה נראה בלבבך כאילו הוא דבר בעולם אלא עפרא בעלמא וכמ"ש בתשובת חתם סופר סי' שט"ז אלי כתוב בד"ה וליישב וכו' ובודאי ע"י ביטול בלבו יפה ומכ"ש הפקר גמור שעושה לקיים מצות התורה לא יראה לך הרי בדיל מיניה הוא בזה ולא חיישינן בי' מדאו' יותר שמא יבא לאכלו כמו בשאר כל איסורים אלא חכמים הם חששו שמא ימצא חמץ בפסח ויבא לאכלו שכבר שכח מעשה הביטול שמיום ערב פסח ע"י שלא בדיל מיניה כולי' שתא והצריכו ג"כ בדיקה לסייג ותו לק"מ. ועוד נ"ל כיון דמרבינן מקרא בפסחים ה' ע"ב ודף כ"ג ע"א תרי לך כתיבי למעט של אחרים אפילו נכרי שכבשתי' תחת ידך וממונו כממונך היינו מלא ימצא לך ר"ל אפילו שהוא אצלך מצוי מ"מ לך דוקא בעי ולא של נכרי כמבואר ברש"י ותוס' דף ה' א"כ שפיר שמעינן מזה גם של הפקר אימטט דנכרי שכבשתו ממונו כממונך נמי לא יתחייב לשלם כמו בשל הפקר ולא חיישה תורה בו שיבא לאכלו וכ"ש בשל הפקר דבדיל מיניה נמי לא חייש ביה ובזה מתורץ גם הצע"ג שהניח מעלתו לתי' א' דתוס' ריש פסחים דה"ט דבדיקה שמא יבא לאכלו וכיון דלא בדילי מיניה אמאי בחמצו של גוי סגי במחיצה י"ט בפסחים דף ו' ניחוש נמי שמא יבא לאכלו כמו בישראל ויהיה צריך בדיקה לבערו דוקא ולמ"ק דרש"י פי' דף א חמצו של נכרי המופקד אצלו ולא קיבל עלי' אחריות דמותר להשהותו עושה לו מחיצה בי"ד משום היכר שלא ישכח ויבא לאכלו וכו' היינו בנכרי שלא כבשתי' ליכא חששא שיבא לאכלו להדיא בשגנת איסור חמץ בלבד כדחיישינן בשל עצמו משום דהא ודאי יצטרך לשלם להנכרי אלא דשמא ישכח שהוא של הנכרי כיון שאין עליו לשומרו שהרי לא קיבל עלי' אחריו' ויאכלנו ע"ד שהוא של עצמו לכן עושה מחיצה בי"ד וכופה עלי' כלי ביו"ט משום היכרא דייקא שעי"ז יזכור שהוא של הנכרי ולא יאכלנו ובהכי סגי להיכרא וא"צ לבדוק אחריו ולבערו אבל חמץ של נכרי שכבשתו תחת ידך דהוי ממונו כממונך וא"צ לשלם לו באמת חיישי' שמא יבא לאכלו, אף שיזכור ע"י מחיצה או ע"י כפיית כלי דהוא של הנכרי שכבשתו כמו דחיישינן בשל ישראל עצמו ובאמת צריך לבדוק ולבערו דוקא מדרבנן ולא סגי ליה במחיצה י"ט כנ"ל: איברא בהדיא כתב הטור והש"ע א"ח סי' ת"מ וז"ל אם אינו חייב באחריותו אינו חייב לבערו אפילו אם הגוי כבוש תחת ידו ושרוי עמו בחצר וצריך לעשות מחיצה וכו' ונ"ל הטור וש"ע באמת ס"ל עיקר כתי' ב' דתוס' בריש פרקין וה"ט בשל נכרי כיון דאינו עובר עלי' בב"י מה"ט גם רבנן לא הצריכו בדיקה אלא שמא ישכח דשל נכרי הוא ויאכלנו צריך היכרא וסגי מה"ט במחיצה כנ"ל שוב אחר שכתבתי זאת מצאתי שהב"ח עמד ע"ד הטור הנ"ל ותירץ כנ"ל דמה"ט חמץ דנכרי א"צ בדיקה משום דלא עובר עלי' בב"י וכו' והפמ"ג באשל אברהם אות פ' דחה דהתינח לתי' ב' דתוס' בריש פסחים משא"כ לתי' א' והניח בקושי' יעו"ש. ולענ"ד נראה נכון ברור כמ"ש לתי' א' דתוס' ע"כ לחלק כנ"ל:

והן מילתא אלבישייהו יקירי אמרתי להעתיק ולהציע פה גרגיר אחד מתוק מה שנודע לי מחידושי מרן הגאון מוהר"ם בנעטה זצוק"ל בפסחים דף כ"ג ע"א הקשו תוס' בד"ה שאני התם דכתיב לך שלך תהא. ותימא לחזקיה לא לכתוב לא יאכל ולא לבעי לך ובדף ה' ע"ב הקשו הר"י מאורלייניש דהכא ממעטי' גבוה ואחרים מחד לך ושב במנחות גבי חלה מצריכינן תרי עריסותיכם חד למעוטי גבוה וחד למעוטי נכרים דפטור מן החלה וכו' ובדף מ"ח הקשו תוס' למ"ד דס"ל הואיל אי בעו מיתשל עלה היאך דרשינן מלך שאינו עובר על חמץ של גבוה הא אי בעי מתשל עלי' וה"ל כדידיה ותירצו כיון דנתחמץ שום אדם לא יפדנו וכו' ע"ש. והנה לפי"ז מתורצים שני קושי' תוס' הנ"ל הקושי' הר"י מאורלייניש מתורץ דבשלמא גבי חלה א"ל הואיל ואם לא כתיב אלא חד עריסותיכם הייתי ממעט עיסה של אחרים דפטור מחלה דבאחרים לא נוכל לומר דאי בעי איתשיל עלי' אבל גבוה מחויב בחלה דהואיל אי בעי איתשל עלי' ולהכי איצטריך תרי מיעוטי על אחרים ועל גבוה וגם הקו' של תוס' לחזקיה, לא לכתוב לא יאכל ולא לבעי לך מתורץ דהא קושית התוס' אם לא היה נכתב יאכל יהי' יתור המיעוט לך ולפי הנ"ל אם לא היה נכתב יאכל לחזקיה הי' חמץ מותר בהנאה ויוכל למיתשל עלי' ולא נוכל למעט אחרים וגבוה מחד לך כמו גבי חלה. אבל אם נכתב יאכל חמץ אסור בהנאה ונוכל למעט אחרי' וגבוה מחד לך דהא שוים הם כמו שלא יוכל למתשל על חמץ של אחרים גם על גבוה אינו מיתשל כתירוץ התוס' שם כיון שנתחמץ שום אדם לא יפדנו עכ"ל. ואם ירצה להשיב לר"י הגלילי דס"ל חמץ בפסח מותר בהנאה למה לא מצריכינן תרי מיעוטי לדידיה על אחרים וגבוה נוכל לומר לר"י הגלילי באמת חד לך ממעט אחרים וחד ממעט גבוה והיתר הנאה גבי חמץ ממילא מוכחא דאם היה חמץ אסור בהנאה היינו יכולים למעט אחרים וגבוה מחד לך טפי דעת מהרש"א יש לפקפק ע"כ דברי הרב מרן זצלה"ה זיע"א:

ולענ"ד נראה תמיהת תוס' דף כ"ג הנ"ל לחזקיה מיותר חד לך בפשוט לק"מ דמ"ל לך למעט הפקר אתי לאפוקי מקושית הפ"י הנ"ל וקמ"ל דמהני ביטול מטעם הפקר היינו כדרשת הספרי הנ"ל לא יראה לך בטל בלבך נאם ידי"נ ואוה"נ החותם בברכה ודש"ת הק' יהודא אסאד:

תוכן העניינים

שות יהודה יעלה (מהרי אסאד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה